📝 דף עבודה פרשה · parasha-worksheet

דף עבודה · פרשת השבוע

⛺ קטונתי ושכם

שיעור של הרב יהודה טאוב

פנינים מפרשת וישלח: גדולתו של הקטן, שתי הפנים של עשו, שלוש שאלות לפני היצר, ומחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במעשה שכם

וישלחיעקב ועשוענווהמעשה שכםהרמב"םהרמב"ןדרכי שלום
▶ לצפייה בשיעור
📋 הוראות: קראו את 12 הקטעים (3 חלקים). אחרי כל חלק – ענו על השאלות. בסוף – השלימו את המשפטים ובדקו את עצמכם.

קטע א🙏 תפילת יעקב

1🔡 קטונתי – באות קטנה

💡 העיקר: דווקא מי שקטן בעיני עצמו הוא גדול באמת, ולכן "קטנתי" מוטעם בטעם גדול.

בפרשת וישלח יעקב אבינו שולח מלאכים לעשו, ולפני המפגש הוא מתפלל: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ". בשיעור הובאה הערה על טעמי המקרא: על המילה "קטנתי" בא טעם חשוב ובולט. איך ייתכן? המילה אומרת "קטן", והטעם "גדול"!

ההסבר נשען על יסוד שמובא בזוהר, בפרשת חיי שרה, על הפסוק "מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים". הזוהר מבחין בין מי שהוא קטן בעיני עצמו ובאמת גדול, ובין מי שעושה עצמו גדול ובאמת קטן.

מי שבונה לעצמו מגדלים באוויר, מתפרסם ומרעיש, הוא לפעמים אדם קטן מאוד. ולעומתו, מי שהוא עניו, שאינו עושה מעצמו דבר, נחשב בשמיים גדול מאוד. לכן דווקא "קטנתי" מוטעם בטעם גדול: מי שאומר "קטן אני", הוא לפי האמת הפנימית גדול.

2👶 "זה הקטן גדול יהיה"

💡 העיקר: הענווה עצמה היא מה שמגדלת את האדם.

הרב סיפר ששמע פעם בברית מילה רב שאל: למה אומרים "זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה"? מה צריך להזכיר שהוא קטן? היה אפשר לומר "זה הנולד גדול יהיה", או פשוט "גדול יהיה".

ותשובתו: דווקא הקטנות היא שתגדל אותו. אדם שמנמיך את עצמו, שהוא עניו ואינו תופס את עצמו כאדם חשוב ומפורסם, הקטנות הזאת עצמה גורמת לו להיות גדול.

כך היה ביעקב, שאמר "קטנתי". וכך היה בדוד המלך, שנאמר עליו "וְדָוִד הוּא הַקָּטָן". דווקא משום שהיה קטן בעיני עצמו, הגיע לבסוף לגדולה עצומה. הענווה אינה סתירה לגדולה. היא הדרך אליה.

וזו גם ברכה לכל ילד שנכנס בבריתו של אברהם אבינו: שיהיה קטן בעיני עצמו, ומתוך כך יגדל באמת.

3🚶 "כי במקלי"

💡 העיקר: הרב שטיינמן היה קורא את הפסוק "כי במקלי עברתי" על חייו שלו, ומודה בהתרגשות.

יעקב ממשיך בתפילתו: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". יצאתי רק עם מקל, ועכשיו יש לי משפחה שלמה ורכוש רב.

הרב סיפר על הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. משפחתו כולה נכחדה בשואה. הוא עצמו ניצל כשברח לשווייץ, כדי שלא יגייסו אותו, ונשאר לבדו. שם התחתן עם אשתו, שגם היא הייתה יתומה בודדה. הם הגיעו לארץ ישראל בלי כלום.

והיה הרב שטיינמן קורא את הפסוק הזה ומתמלא שבח והודיה: ריבונו של עולם, במקלי עברתי את הים הזה. אני ואשתי הגענו לכאן בלי שום דבר, ועכשיו, ברוך ה', יש משפחה, ילדים, הכל. "ועתה הייתי לשני מחנות".

מי שזוכר מאין יצא, יודע להודות על מה שיש לו. הפסוק אינו רק סיפור על יעקב. הוא תבנית של הודיה לכל אדם, על הדרך שעבר מן המקל אל המחנות.

4🤝 מיד אחי – מיד עשו

💡 העיקר: עשו מגיע בשתי צורות: עם חרב, או בחיבוק של אחווה – והשנייה מסוכנת יותר.

יעקב מתפלל: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו". והשאלה ידועה: כמה אחים יש לו? רק אחד. למה הכפילות "מיד אחי" ו"מיד עשו"?

בעל בית הלוי מסביר, ודבריו מפורסמים, שיעקב ביקש כאן בקשה גדולה מאוד. עשו מגיע במשך הדורות בשתי צורות. יש עשו הרשע, שבא עם סכין ורוצה להרוג. ויש עשו אחר, שרואה שבדרך הזאת לא הולך לו, ובא בתחפושת של אח: בוא נשב יחד, בוא נהיה חברים, אחי.

והרב הסביר שהצורה השנייה קשה הרבה יותר להתמודדות. כנגד חרב, אדם מתגונן. כנגד חיבוק, הוא נפתח. כך במשך הדורות: היו מקומות שבהם הרדיפה הייתה גלויה, והיו מקומות שבהם הכל היה שוויון וחברות, ושם איבדו רבים את זהותם היהודית בשקט, בלי שום כלי נשק.

לכן יעקב מקדים "מיד אחי": הוא חושש יותר מעשו שבא כאח. והרב הוסיף שיש בזה חסד מסוים במצבנו בארץ: ההתבוללות כאן נמוכה מאוד, ובכך עשה ה' חסד עם עם ישראל.

5🌟 היטב איטיב

💡 העיקר: מי שמאמין שה' מטיב, ואומר זאת, מעורר על עצמו עוד הטבה.

ובהמשך התפילה: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ". מה פירוש הכפילות "היטב איטיב"? רש"י עוסק בכך, ובספרים רבים מובא רעיון יפה.

כאשר אדם מתייחס לקדוש ברוך הוא כטוב – אומר: ה' טוב, ויעשה טוב, ויהיה עוד יותר טוב – הדבר הזה עצמו גורם שה' ייטיב עמו. ההכרה בטוב מעוררת עוד טוב.

כשאדם מאמין שיהיה טוב, וחושב שיהיה טוב, זה מסוגל מאוד שיהיה לו טוב. יש בכך גם צד טבעי, שמחשבה חיובית מביאה גם תוצאות חיוביות במציאות. אבל יש בזה בעיקר צד של אמונה: "ואתה אמרת היטב" – כשאתה אומר שה' עושה טוב, אז "איטיב עמך" – עוד ועוד.

ומכאן לימוד לחיים: הדיבור על הטוב שה' עושה איתנו אינו רק תיאור. הוא פותח את השער לעוד טוב.

✏️ שאלות על הקטע

  1. 1. למה אומרים "זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה"?

  2. 2. מה צריך להזכיר שהוא קטן?

קטע ב🎁 המפגש עם עשו

6❔ שלוש שאלות

💡 העיקר: כשהיצר פוגש את האדם, עליו לשאול את עצמו: למי אתה, לאן אתה הולך, ומה המעשים שלפניך.

יעקב מכין מתנה לעשו, ומצווה את השליח הראשון: "כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ".

יש כאן רמז יפה. כשעשו, שהוא היצר הרע, פוגש את האדם, האדם צריך לשאול את עצמו שלוש שאלות. "למי אתה": האם אתה זוכר שאתה בנו של בורא עולם, שאוהב אותך, משגיח עליך ושומר עליך? "ואנה תלך": לאן אתה רוצה להגיע? למה אתה שואף? "ולמי אלה לפניך": אילו מעשים אתה עושה בפועל, עכשיו?

שלוש השאלות האלה מחזירות את האדם אל עצמו. הן מזכירות לו את זהותו, את מטרתו ואת אחריותו למעשיו. מי שעונה עליהן בכנות, לא קל ליצר להטעות אותו.

7🐑 רווח בין עדר לעדר

💡 העיקר: יעקב שם רווח בין העדרים כדי שעשו יתרשם מן השפע, והמהלך מעשי ומלמד.

יעקב שולח לעשו מתנה גדולה מאוד, ועושה דבר מעניין: "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר". הוא מפריד בין העדרים ומשאיר רווחים ביניהם.

למה? כי עשו מאז ומעולם מתלהב מאוד מן השפע, ממה שנראה לעין, מן התמונה החיצונית. כשהעדרים באים בזה אחר זה, עם רווחים ביניהם, המתנה נראית גדולה ומרשימה עוד יותר.

הרב העיר שיש כאן דבר מעשי מאוד: יעקב אינו נשען רק על התפילה. הוא מתפלל, מתכונן למלחמה, ושולח דורון – ובכל אחד מן האמצעים הוא פועל בחכמה, לפי טבעו של מי שעומד מולו. כך יש לנהוג גם מול מי שמתרשם מן החיצוניות: לדעת מה מדבר אליו.

✏️ שאלות על הקטע

  1. 3. האם אתה זוכר שאתה בנו של בורא עולם, שאוהב אותך, משגיח עליך ושומר עליך?

קטע ג⚖️ מעשה שכם

8🗡️ מה עשו שמעון ולוי

💡 העיקר: מעשה שכם עורר מחלוקת: הרמב"ם מצדיק אותו מצד הדין, והרמב"ן חולק.

בהמשך הפרשה מגיע מעשה שכם. שכם לקח את דינה, ושמעון ולוי באו לעיר והרגו את כל הזכרים בה, כמו שכתוב: "וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר". מעשה נועז מאוד. והשאלה היא: האם היה מותר? איך מתייחסים אליו?

הרמב"ם, בהלכות מלכים, מסביר שבני נח מצווים על שבע מצוות, ואחת מהן היא מצוות דינים – להושיב בתי דין. בן נח שעובר על אחת מהן חייב מיתה. ומפני זה, כותב הרמב"ם, נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל, והם ראו וידעו ולא דנוהו.

לפי הבנה זו, שמעון ולוי פעלו לפי הדין. ויעקב אבינו, שכעס עליהם, לא טען שעשו דבר אסור. הוא חשש מן ההשלכות: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ". לא כל מה שמותר מבחינה עקרונית ראוי לעשותו, כי יש לו תוצאות מסוכנות.

9❓ קושיית הרמב"ן

💡 העיקר: הרמב"ן שואל: אם מחפשים עבירות, היו להם רבות; ומי שלא עשה דין, לא עשה מעשה – ואין עונשים על כך.

הרמב"ן אינו מקבל את הסבר הרמב"ם. הוא שואל: אם אתה מחפש עבירות אצל אנשי שכם, הרי היו להם עבירות רבות. הם עבדו עבודה זרה, ולא חסרו עבירות חמורות אחרות. מה נתפסת דווקא לכך שלא עשו דין?

ועוד: לדעת הרמב"ן, אי עשיית דין היא "שב ואל תעשה". הם לא עשו מעשה, אלא נמנעו מלעשות. ואדם אינו נענש במיתה על מה שלא עשה, אלא על מה שעשה.

לכן לפי הרמב"ן, אנשי שכם לא היו חייבים מיתה בגלל זה. ובפשטות, הרמב"ן אינו מרוצה ממעשה שמעון ולוי. וכך נראה מדברי יעקב אבינו בסוף ימיו: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם... אָרוּר אַפָּם כִּי עָז". אביהם כעס עליהם, ולא רק מן הצד המדיני.

נמצא שיש כאן מחלוקת יסודית: לפי הרמב"ם, המעשה היה לפי הדין, ולפי הרמב"ן, לא.

10👓 לראות את שתי הדעות

💡 העיקר: האמת דורשת להכיר גם בדעה החולקת, ולא לראות הכל בשחור ולבן.

הרב הביא דבר ששמע: אפשר לזהות את השקפתו של כל כותב לפי המקור שהוא מביא. בעלונים שיוצאים בפרשת השבוע, מי שמחזיק בדעות קיצוניות יביא רק את הרמב"ם. מי שנוטה לפשרות יביא רק את הרמב"ן. נדיר למצוא מי שמביא את שניהם יחד.

כי בדרך כלל, אדם אוהב לראות את הכל בשחור ולבן. להכיר בכך שיש גם דעה שחולקת עליו, זה דבר נדיר. אבל זו דרכה של תורה: להביא את כל הדעות, לשקול אותן, ולהבין מה כל אחת אומרת ומה לא.

וזה מה שהרב ביקש לעשות כאן: להציג את שתי השיטות, ולראות גם איך הרמב"ם עצמו מגביל את דבריו. כי כשמעיינים, מתברר שהרמב"ם אינו אומר את מה שחלק מן המצטטים אותו מבינים ממנו.

11🕊️ "טוב ה' לכל"

💡 העיקר: הרמב"ם עצמו פוסק שאסור להרוג גוי שאין עמו מלחמה, ושיש לנהוג עמו בדרכי שלום.

הרב סיפר שפגש פעם, בנסיעה באוטובוס, מחבר ספר העוסק בדיני מלחמה, וניצל את ההזדמנות לשאול אותו שאלה שהטרידה אותו. הרמב"ם כותב כאן שבן נח שעבר על אחת משבע מצוות חייב מיתה. אבל במקומות אחרים הרמב"ם פוסק שאסור להרוג גוי שאין בינינו ובינו מלחמה.

ויותר מזה: הרמב"ם פוסק שאפילו הגויים, ציוו חכמים לבקר חוליהם, לקבור מתיהם ולפרנס ענייהם, מפני דרכי שלום. "הֲרֵי נֶאֱמַר טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְנֶאֱמַר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם". יהודי צריך לנהוג בצורה יפה גם עם מי שאינו יהודי, כמו שה' טוב לכל.

אם כן, איך מתיישבים שני הדברים? מצד אחד, "חייב מיתה". מצד שני, אסור להרוג, ויש לנהוג בדרכי שלום. זו הייתה השאלה, ובכרטיס הבא נראה את התשובה שקיבל.

12⚖️ לא מסע נקמה

💡 העיקר: ההיתר שברמב"ם אינו רשות ליחיד לעשות דין; למעשה אסור להרוג, ויש לנהוג בדרכי שלום.

התשובה הייתה שזו בדיוק קושיית הרמב"ן, וזה גם יישובה. אדם אינו יכול לקום סתם כך ולפגוע בגוי בטענה שהוא עובר על שבע מצוות. אילו שמעון ולוי היו פוגעים באנשי שכם בגלל עבודה זרה, כולם היו שואלים: מה נזכרתם היום? אתמול לא עבדו עבודה זרה? זה היה נראה כתירוץ למסע נקמה, ולא כעשיית דין.

לכן הרמב"ם תלה את הדין דווקא בכך שלא עשו דין במעשה שנגע לבני יעקב עצמם, באחותם. לפי ההסבר הזה, הדין שבדברי הרמב"ם שייך לבית דין, או למצב מיוחד שבו הדבר נוגע ישירות למשפחה, כפי שאמרו שמעון ולוי: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ".

ומה למעשה? הרב אמר זאת בבירור: כשאתה פוגש גוי, אתה אינך בית דין. אין שום עניין להכריח אותו לקיים שבע מצוות בכוח. זה לא יוסיף צדק בעולם ולא יתרום דבר. ברור שאסור לפגוע בו, ואדרבה – צריך לנהוג עמו בצורה טובה, בדרכי שלום, כמו שפסק הרמב"ם.

כך מתיישבים שני חלקי הרמב"ם, וכך מתברר שהלימוד העיוני של מעשה שכם אינו מוביל להיתר מעשי, אלא להבנה עמוקה יותר של הדין ושל גבולותיו.

✏️ שאלות על הקטע

  1. 4. איך מתייחסים אליו?

  2. 5. מה נתפסת דווקא לכך שלא עשו דין?

תרגיל🧩 השלימו את המילה החסרה

מחסן מילים: החולקת שאסור הענווה העדרים ההיתר דווקא והשנייה בהתרגשות כשהיצר מחפשים שמאמין מחלוקת
  1. מי שקטן בעיני עצמו הוא גדול באמת, ולכן "קטנתי" מוטעם בטעם גדול.
  2. עצמה היא מה שמגדלת את האדם.
  3. הרב שטיינמן היה קורא את הפסוק "כי במקלי עברתי" על חייו שלו, ומודה .
  4. עשו מגיע בשתי צורות: עם חרב, או בחיבוק של אחווה – מסוכנת יותר.
  5. מי שה' מטיב, ואומר זאת, מעורר על עצמו עוד הטבה.
  6. פוגש את האדם, עליו לשאול את עצמו: למי אתה, לאן אתה הולך, ומה המעשים שלפניך.
  7. יעקב שם רווח בין כדי שעשו יתרשם מן השפע, והמהלך מעשי ומלמד.
  8. מעשה שכם עורר : הרמב"ם מצדיק אותו מצד הדין, והרמב"ן חולק.
  9. הרמב"ן שואל: אם עבירות, היו להם רבות; ומי שלא עשה דין, לא עשה מעשה – ואין עונשים על כך.
  10. האמת דורשת להכיר גם בדעה , ולא לראות הכל בשחור ולבן.
  11. הרמב"ם עצמו פוסק להרוג גוי שאין עמו מלחמה, ושיש לנהוג עמו בדרכי שלום.
  12. שברמב"ם אינו רשות ליחיד לעשות דין; למעשה אסור להרוג, ויש לנהוג בדרכי שלום.

לסיום💗 משפט לזכור

"למי אתה": האם אתה זוכר שאתה בנו של בורא עולם, שאוהב אותך, משגיח עליך ושומר עליך?

מתוך קטע 6: שלוש שאלות

העתיקו את המשפט בכתב יפה:

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה