👥שמונים תלמידים, שלוש דרגות
להלל הזקן היו שמונים תלמידים, שחכמים חילקו לשלוש דרגות: שלושים כמשה רבנו, שלושים כיהושע, ועשרים בינוניים.
השיעור עובר ועוסק בפירוט רב בתקופת הלל הזקן, נשיא ישראל בזמן בית המקדש השני, שהיה ממשיך דרכם של שמעון הצדיק ושל שמאי ושל כל גדולי הדורות שקדמו לו, ומספר שהיו לו שמונים תלמידים נאמנים. חכמים חילקו אותם לשלוש דרגות: שלושים מהם היו ראויים שתשרה עליהם שכינה, כמו משה רבנו; שלושים אחרים היו כמו יהושע בן נון, שהיה בכוחו לעצור את השמש; ועשרים נותרים היו בדרגה בינונית, בין שתי הקבוצות הקודמות.
מתוך שמונים התלמידים הללו, מבקש השיעור לגלות שני קצוות מפתיעים: מי היה הקטן ביותר מכולם, ומי היה הגדול ביותר מכולם. והתשובות, כך מסתבר, אינן מה שהיה אפשר לחשוב מראש.
השיעור מבקש מהתלמידים לנסות ולדמיין את עוצמת התמונה הזאת: שמונים בני אדם, שכל אחד מהם ראוי להיקרא תלמיד חכם גדול, יושבים ולומדים יחד לפני אותו רב אחד. זה כיתה שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם, ודי להיזכר שרק אחד מתוכם, רבי יוחנן בן זכאי, בנה לבדו את כל עולם התורה שלאחר החורבן, כדי להבין כמה אדירה הייתה אותה ישיבה של הלל הזקן.
השיעור מציע לתלמידים תרגיל מחשבתי: אם בכיתה של היום יש עשרים או שלושים תלמידים, וכל אחד מהם שונה בכישוריו וביכולותיו, נסו לדמיין כיתה שבה כל אחד מהתלמידים הוא בדרגת גדולה עצומה, חלקם ברמת משה רבנו וחלקם ברמת יהושע בן נון. זה ממחיש שהלל הזקן לא היה מלמד אנשים מן השורה, אלא העמיד דור שלם של מנהיגים עתידיים, שכל אחד מהם היה אמור להמשיך ולהוביל חלק מעם ישראל.