מנה ראשונהשלושה דברים

📜

מנה ראשונה · 1

שלושה דברים של רבי אליעזר

המשנה מלמדת שלושה דברים: לכבד את החבר, לא להיות כעסן, ולשוב בתשובה בכל יום.

השיעור נמסר בכיתה של ילדים, כחלק מלימוד פרקי אבות. המשנה שנלמדה היא בפרק השני: "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס, וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ".

יש כאן שלושה דברים. הראשון: לכבד את החבר כמו שאני רוצה שיכבדו אותי. השני: לא לכעוס מהר. והשלישי: לחזור בתשובה.

כמו בשיעורים הקודמים, גם את המשנה הזו למדו הילדים עם תנועות. לכל חלק במשנה יש תנועה משלו, והתנועה עוזרת גם לזכור את המילים וגם להבין את הפירוש. הילדים שרו את המשנה כמה פעמים, תחילה לאט ואחר כך מהר יותר. ומי ששר יפה קיבל נקודה. מי שמגיע לעשר נקודות – מקבל פרס.

אחר כך עברו לסיפורים מן החיים. על כל סיפור היו הילדים צריכים לומר: האם הילד בסיפור קיים את המשנה, או לא? ואם קיים – איזה חלק ממנה.

👀

מנה ראשונה · 2

כבוד חברך כשלך

מכבדים את החבר כמו שהייתי רוצה שיכבדו אותי.

החלק הראשון של המשנה: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". מה פירוש המילים? שתכבד את החבר, כמו שאתה רוצה שיכבדו אותך.

ואפשר להבין זאת גם מן הצד ההפוך: אם אתה לא רוצה שיציקו לך, אל תציק גם לאחרים. אם אתה לא רוצה שילעגו לך, אל תלעג לאחרים. אם אתה שמח כשמישהו אומר לך מילה טובה, תגיד גם אתה מילה טובה לחבר.

התנועה של החלק הזה היא כך: תחילה מסתכלים על החבר, כאילו פונים אליו – "יהי כבוד חברך". ואחר כך מחבקים את עצמנו – "חביב עליך כשלך". כלומר, הכבוד של החבר צריך להיות חביב עליי, יקר לי, כמו הכבוד שלי.

זה מבחן פשוט שאפשר לעשות בכל רגע. לפני שאני אומר משהו לחבר, או עושה משהו כלפיו, אני שואל את עצמי: אם הייתי במקומו, איך הייתי מרגיש? אם הייתי שמח – כנראה שזה טוב. אם הייתי נעלב – כנראה שכדאי לעצור.

😤

מנה ראשונה · 3

אל תהי נוח לכעוס

לא להיות כעסן – לא להתעצבן מהר.

החלק השני: "ואל תהי נוח לכעוס". אל תהיה כעסן. אל תהיה אדם שמתעצבן מהר, שכל דבר קטן מוציא אותו מן הכלים.

התנועה כאן מראה את הכעס, ואחר כך מורידים את היד למטה. כאילו אומרים: את הכעס הזה אני מוריד, לא נותן לו לעלות.

המשנה לא אומרת "אל תכעס לעולם". היא אומרת "אל תהי נוח לכעוס" – אל תהיה אדם שקל לו לכעוס. יש הבדל. כולנו מרגישים לפעמים כעס. אבל אפשר להתרגל לא להתפרץ מיד, לחכות רגע, לנשום, ולחשוב.

ויש קשר בין החלק הזה לחלק הראשון. מי שמכבד את חברו, לא ימהר לכעוס עליו. כשמישהו עושה משהו שמפריע לי, אם אני זוכר שגם הוא חבר יקר, אני מחפש להבין אותו, ולא להתפוצץ עליו.

🔄

מנה ראשונה · 4

ושוב יום אחד לפני מיתתך

אף אחד לא יודע מתי ימות, ולכן צריך לחזור בתשובה בכל יום.

החלק השלישי של המשנה מפתיע: "ושוב יום אחד לפני מיתתך". חזור בתשובה יום אחד לפני שתמות. התנועה של החלק הזה היא עיגול גדול – כמו לעשות סיבוב ולחזור.

הרב שאל את הילדים: מה זו משנה מוזרה? מישהו יודע מתי הוא ימות? ראיתם פעם אדם שיודע מתי ימות? הרי אף אחד לא יודע!

וזו בדיוק הכוונה. המשנה אינה אומרת לחכות עד היום האחרון. היא אומרת: מכיוון שאיש אינו יודע מתי יגיע היום הזה, צריך לחזור בתשובה כל הזמן. אולי מחר הוא היום. לכן כל יום אדם בודק את עצמו, מתקן את מה שלא היה טוב, ומבקש סליחה ממי שפגע בו.

בחידון נשאלו הילדים: איך אדם ישוב בתשובה יום אחד לפני מיתתו, אם אינו יודע מתי זה? ואחת הבנות ענתה נכון מאוד: כל יום הוא יחזור בתשובה. וקיבלה על כך נקודה.

אפשר לשאול: למה רבי אליעזר חיבר דווקא את שלושת הדברים האלה? נראה ששלושתם קשורים זה בזה. מי שמכבד את חברו, לא ימהר לכעוס עליו. ומי שבכל זאת פגע או כעס, צריך לשוב ולתקן – ולא לדחות זאת.

בסיפורים שבשיעור ראינו זאת שוב ושוב: תמיר לא כעס והחמיא, יוני פגע ואחר כך חזר בתשובה, דן זכר את הכאב ובחר לכבד. כל סיפור מראה חלק אחר של אותה משנה.

מנה עיקריתקיימו את המשנה?

📝

מנה עיקרית · 5

נועם ורונן

כשהחבר עצוב, חושבים איך היינו רוצים שיתנהגו אלינו, ועוזרים.

הסיפור הראשון: נועם קיבל מאה במבחן. רונן, שישב לידו, קיבל שבעים. נועם רואה שרונן עצוב. מה נועם צריך לעשות? ומה אסור לו לעשות?

הילדים ידעו מיד: אסור לנועם להשוויץ. אסור לו לנפנף במבחן ולומר "אני קיבלתי מאה". מה כן עשה נועם בסיפור? הוא זכר: אם הייתי רונן, לא הייתי רוצה שמישהו ישוויץ מולי. אז הוא חיכה להפסקה, ניגש לרונן ואמר לו: אני יכול לעזור לך ללמוד.

האם נועם קיים את המשנה? כן, ודאי. הוא קיים "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". הוא חשב על הרגשות של רונן כמו על הרגשות של עצמו.

ויש עוד פרט יפה: נועם לא ניגש לרונן מול כל הכיתה, אלא חיכה להפסקה. כך לא הביך אותו. גם זה חלק מכבוד החבר: לעזור בצורה שלא תגרום לו להתבייש.

ועוד דבר: נועם לא רק נמנע ממעשה רע, כמו להשוויץ. הוא גם עשה מעשה טוב, והציע עזרה. כבוד החבר אינו רק לא לפגוע בו, אלא גם לחפש איך לשמח אותו ולעזור לו.

👟

מנה עיקרית · 6

הנעליים והתיק

מי שנפגע זוכר איך הרגיש, ובוחר לשמח את מי שפגע בו.

הסיפור השני: לתמיר היו נעליים חדשות ויפות. שירון אמר לו בלעג: "הנעליים שלי הרבה יותר יפות". איך תמיר מרגיש עכשיו? עצוב. האם שירון קיים את המשנה? לא. ממש לא. הוא לא כיבד את תמיר כמו שהיה רוצה שיכבדו אותו.

אבל הסיפור ממשיך. למחרת הגיע שירון עם תיק חדש. ותמיר? הוא זכר איך הרגיש אתמול. הוא היה יכול להחזיר לשירון באותו מטבע ולומר "התיק שלי יותר יפה". אבל הוא לא עשה כך. הוא אמר: "וואו, שירון, איזה תיק יפה!" ושירון חייך.

האם תמיר קיים את המשנה? כן. הוא קיים גם את החלק הראשון – כבד את חברו, וגם את החלק השני – לא כעס ולא נקם, אף שהיה לו סיבה להיפגע.

זה דבר קשה מאוד. כשמישהו פוגע בנו, הרצון הטבעי הוא להחזיר לו. אבל מי שזוכר כמה כואב להיפגע, יכול להחליט שהוא לא יגרום את הכאב הזה לאחרים, גם לא למי שפגע בו.

⚽

מנה עיקרית · 7

יוני ואלי

מי שמבין שפגע בחבר, מתחרט ומבקש סליחה – הוא שב בתשובה.

הסיפור השלישי: הילדים שיחקו כדורגל. אלי רצה להצטרף. יוני אמר: "אלי לא יודע לשחק". איך אלי מרגיש? עצוב. האם יוני קיים את המשנה? לא. הוא לא היה רוצה שיתנהגו אליו כך.

שבוע אחר כך היה לילדים משחק חדש. והפעם אמרו הילדים ליוני עצמו: "אתה לא יודע". יוני הרגיש רע. ואז הוא הבין. הוא ניגש לאלי ואמר לו: "אני מצטער על מה שהתנהגתי בשבוע שעבר. בוא נשחק ביחד".

איזה חלק במשנה קיים יוני? הילדים התלבטו. הרב רמז להם: איפה במשנה כתוב שאדם מתחרט על מה שעשה? איזו תנועה עשינו – עיגול גדול? ואז נזכרו: "ושוב" – לחזור בתשובה.

יוני קיים את החלק השלישי. הוא התחרט, ביקש סליחה ותיקן. הוא לא חיכה. וזו בדיוק המשנה: לא לדחות את התשובה, אלא לעשות אותה ברגע שמבינים.

🎂

מנה עיקרית · 8

מסיבת יום ההולדת

מי שזוכר כמה כואב להיות לבד, דואג שאיש לא יישאר בחוץ.

הסיפור הרביעי: מיכאל חגג יום הולדת. הוא הזמין את כל הכיתה, רק את דן, הילד החדש, לא הזמין. איך דן מרגיש? הילדים ענו: עצוב מאוד, ולבד.

כשהגיע יום ההולדת של דן, הוא זכר איך הרגיש. מה עשה? הזמין את כל הכיתה – וגם את מיכאל. ואמר: "אני לא רוצה שמישהו ירגיש לבד".

איזה חלק במשנה קיים דן? הילדים חזרו על לשון המשנה, עד שמצאו: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". דן רצה שכולם ירגישו רצויים, כמו שהוא היה רוצה להרגיש. והוא לא שמר טינה למיכאל, ולא נקם בו.

לפעמים קל להעדיף את מי שטוב אלינו. אבל המשנה מבקשת יותר: לכבד כל חבר, גם את החדש, גם את מי שאינו כמונו, וגם את מי שפגע בנו.

קינוחהמשחק של שעיה

⚾

קינוח · 9

שעיה רוצה לשחק

לפעמים כבוד החבר דורש מאיתנו לוותר על ניצחון.

לסיום הקריא הרב לילדים סיפור מרגש, שבו, כדבריו, קיימו את המשנה בצורה יפה מאוד. אחר צהריים אחד שיחקו ילדי השכונה כדור בסיס. היה שם ילד בשם שעיה, ילד עם מוגבלות, שהיה קשה לו מאוד לזוז. הוא משך בשרוול של אביו ואמר: "גם אני רוצה לשחק".

האב ידע שרוב הילדים לא ירצו אותו בקבוצה. אבל כשראה כמה זה חשוב לבנו, ניגש לאחד הילדים ושאל: "נראה לך שהבן שלי יכול להצטרף?" הילד היסס, אבל חשב: אנחנו ממילא מפסידים, וזה כמעט סוף המשחק. אז שיבוא. שעיה קיבל כפפה ונשלח למגרש, כשחקן העשירי.

בסיבוב האחרון הקבוצה של שעיה התקרבה. חבטה טובה אחת – והם יכולים לנצח. ואז הגיע תורו של שעיה לחבוט. האם חבריו ייתנו לו לחבוט, ויוותרו על הסיכוי לנצח? הם נתנו לו את המחבט, והראו לו איפה לעמוד. שעיה אפילו לא ידע איך להחזיק אותו.

🏃

קינוח · 10

רוץ, שעיה, רוץ!

כשכולם מכבדים את החבר, נוצר ניצחון של כולם.

המגיש של הקבוצה היריבה הבין כמה קשה יהיה לשעיה לפגוע בכדור. הוא התקרב כמה צעדים, וזרק את הכדור בעדינות. שעיה הניף את המחבט בכבדות, והחטיא. אחד מחברי קבוצתו נעמד לצדו, ועזר לו להחזיק את המחבט נכון. המגיש התקרב עוד, וזרק שוב בעדינות. הפעם נגע המחבט בכדור, והכדור התגלגל לרגלי המגיש.

המגיש יכול היה לפסול את שעיה בקלות ולסיים את המשחק בניצחון קבוצתו. במקום זה, זרק את הכדור הרחק מעל ראש השחקן בבסיס הראשון. כולם החלו לצעוק: "שעיה, רוץ לבסיס הראשון!" ושעיה רץ, כל הדרך. וכך גם הלאה: שחקנים מן הקבוצה היריבה זרקו את הכדור הרחק, ואחד מהם אף סובב את שעיה לכיוון הבסיס השלישי וצעק: "רוץ!" ובסוף כולם, משתי הקבוצות, צעקו: "שעיה, רוץ הביתה!"

שעיה הגיע לבסיס הבית, וכולם הרימו אותו כגיבור. ביום ההוא, שתי הקבוצות שכחו מן התחרות, והתרכזו רק בילד אחד.

הרב שאל את הילדים: איזה חלק במשנה קיימו הילדים האלה? והתשובה ברורה: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". הכבוד של שעיה היה חשוב להם יותר מן הניצחון שלהם.

🌟

קינוח · 11

איפה השלמות?

השלמות של העולם מתגלה באופן שבו אנחנו מתייחסים למי שחלש מאיתנו.

בסיפור הזה, כפי שהוא מסופר, יש גם שאלה כואבת של האב. הוא שואל: הקדוש ברוך הוא עושה הכל בשלמות, עולם מושלם. אבל הבן שלי אינו יכול ללמוד כמו כולם, ואפילו ללכת כמו כולם קשה לו. איפה השלמות בילד שלי?

והתשובה שהוא עצמו מגיע אליה, אחרי מה שראה במגרש: כשילד כמו שעיה בא לעולם, השלמות מגיעה בדרך שבה אנחנו מתייחסים אליו. באותו יום, שמונה עשר הילדים האלה הגיעו לשלמות. הם גילו את הטוב שבלבם.

זו נקודה עמוקה גם לילדים. לפעמים נדמה שילד חלש, או שונה, הוא רק "בעיה" לקבוצה. אבל דווקא הוא נותן לכל השאר הזדמנות להיות טובים באמת. מי שעוזר לו, גדל בעצמו.

והרב סיים בשאלה לילדים, ושוב חזרו יחד על המשנה כולה, עם כל התנועות: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך".

המשפט שעל השולחן

כבוד החבר אינו רק לא לפגוע בו, אלא גם לחפש איך לשמח אותו ולעזור לו.

📝 נועם ורונן

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה