🔤 אותיות בועות · bubble-letters

📯 מוסר ומידות

ניצוץ של אליהו

שיעור של הרב יהודה טאוב

מצוות בישור בשורות טובות: מהשל"ה והפלא יועץ, דרך סרח בת אשר ובת שבע, ועד ה"מאור עיניים" שגילה מה מתלבש במבשר ובמתבשר

בשורות טובותשמחהאליהו הנביאסרח בת אשרברכהואהבת לרעך כמוךמאור עיניים

▶ לצפייה בשיעור

👆 אפשר ללחוץ על האותיות!

🗣️ ההפך מלשון הרע

🗣️ בועה 1

ההפך מלשון הרע

כמו שיש איסור לדבר רע, יש מצווה לבשר טוב.

רבות מדברים על לשון הרע: כמה חמור לספר דברים רעים, כמה נזק יש בדיבור שלילי. השיעור הזה עוסק בדיוק בהפך: בבשורות טובות. כמו שיש איסור לדבר רע, יש מצווה גדולה לבשר טוב.

בשיעור נלמדו כמה הנהגות, כמה רעיונות, וגם סגולות מעניינות בעניין הזה. ויש בו אפילו חידוש מפתיע: איך אדם יכול, בבחינה מסוימת, להפוך לאליהו הנביא. נראה בהמשך מה הכוונה.

בתורה ובחז"ל יש הבחנה ברורה בין שמועה רעה לשמועה טובה. על שמועה רעה ההנחיה ברורה: להימנע, לא לספר סתם, בלי צורך אמיתי, כי זה גורם צער. ושלמה המלך אומר במשלי: "וּמוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל". אבל כשמדובר בשמועה טובה, ההנחיה הפוכה לגמרי: למהר ולספר.

ונתחיל במה שכתבו גדולי ישראל על המצווה הזאת, ואחר כך נגיע אל הסוד שמאחוריה.

📜 בועה 2

"איש טוב זה"

השל"ה כותב שמי שיודע בשורה טובה לחברו, ירוץ לבשר לו.

השל"ה הקדוש כותב: אם אדם יודע איזו בשורה טובה לבר ישראל או לבת ישראל, ירוץ אליו לבשר לו. וכך כתוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא". כך אמר דוד המלך: איש טוב הוא זה שבא עם בשורה טובה.

ומכל שכן, ממשיך השל"ה, אם אדם יודע על מכשול שעלול להגיע לחברו בדרך, ירוץ ויזרז אותו ויאמר לו: אחי, היזהר בעניין הזה.

ולמה? כי בזה מקיים אדם את הכלל הגדול של התורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". מי שאוהב את חברו כנפשו, רוצה שישמח, ולא רק מחכה שהשמחה תגיע אליו מעצמה. הוא רץ להביא אותה.

אדם שהולך ומבשר בשורה טובה לחברו מקיים מצוות עשה מן התורה. החיים אינם קטנים, ויש בהם בשורות רבות: לפעמים גדולות, לפעמים קטנות. בכל אחת מהן יש הזדמנות למצווה.

💧 בועה 3

שמועה טובה מארץ מרחק

התנ"ך מתאר את הבשורה הטובה כמים קרים לנפש עייפה.

הערך של בשורה טובה מהדהד בכל התנ"ך. במשלי נאמר: "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק". כמו אדם עייף וצמא שמקבל כוס מים קרים, ופתאום חוזרים אליו הכוחות, כך פועלת בשורה טובה על הנפש.

וישעיהו מתאר: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר". כמה יפות ורצויות הרגליים של מי שבא עם חדשות טובות. עוד לפני שאמר מילה, עצם הופעתו משמחת.

ומכאן אפשר להבין גם את הקשר לחסד. לבשר טוב הוא סוג של גמילות חסדים, חסד שאינו עולה כסף, ובכל זאת מחייה את נפשו של השני.

וזה מביא אותנו לספר "פלא יועץ", שמדגיש בדיוק את הנקודה הזאת: הבשורה הטובה מחייה.

🏃 להיות הראשון שמבשר

🏃 בועה 4

וחייתה נפשו

הפלא יועץ כותב שמי שמבשר לחברו בשורה טובה ומחייה את נפשו, מצווה גדולה תיחשב לו.

בספר "פלא יועץ" נכתב: אם אדם יודע בשורה טובה לחברו, ימהר לבשר לו, ותחיה נפשו בגללו, ומצווה תיחשב לו.

ושימו לב לשתי מילים: "ימהר" ו"תחיה". למה כל כך חשוב לרוץ? כי הרבה פעמים, כשאתה מבשר בשורה טובה לחברך, אתה ממש מחייה אותו. לפעמים, בבשורה אחת, אפשר להחיות אדם.

ובפרט, מוסיף הפלא יועץ, אם מדובר באדם צדיק: מי שגורם שתחיה רוחו של צדיק, חיים יוסיפו לו. ומביא ראיה מסרח בת אשר, שבישרה ליעקב אבינו שיוסף חי, וזכתה להיכנס חיה לגן עדן.

זה שכר שלא מצאנו כמותו. מה היא עשתה? היא באה ובישרה ליעקב שיוסף חי. כל אחד היה שמח ללכת ולבשר לסבא שיוסף חי. ובכל זאת, השכר שלה עצום, שאין לו דוגמה. נשתדל להבין בהמשך למה.

📣 בועה 5

לא להישאר אדיש

המצווה אינה רק שהבשורה תגיע, אלא להשתדל להיות זה שמביא אותה.

מה הפלא יועץ אומר לנו בפועל? יודע בשורה טובה – אל תישאר אדיש. רוץ. היה אתה הראשון. בין כה וכה השני יידע. אבל לא משנה: השתדל שאתה תהיה זה שמבשר לו.

דוגמה פשוטה: נולד לאדם נכד. אל תשאיר את זה לאחרים שיבשרו לסבתא. אם אתה יודע משהו שישמח את השני, דאג אתה לבשר לו.

זה נשמע כמו פרט קטן. הרי הבשורה תגיע ממילא, מה זה משנה מי יביא אותה? אבל כמו שנראה, למי שמביא את הבשורה קורה משהו מיוחד. הוא אינו רק שליח של מידע. הוא שותף בשמחה, ויש לו בה חלק.

ולכן, כשמגיעה בשורה טובה, כדאי לעצור לרגע ולחשוב: למי עוד היא תשמח? ואז להרים טלפון, לשלוח הודעה, ללכת. לא להשאיר את זה למקרה.

🎓 בועה 6

ראש הישיבה שבישרו לו שוב ושוב

כשכל אחד בא לבשר, ראש הישיבה שמח כאילו שמע בפעם הראשונה.

בשיעור סופר סיפור מן התקופה שבה הרשויות ברוסיה גייסו בחורי ישיבה רבים לצבא הרוסי. זו הייתה גזירה קשה: שנים ארוכות של שירות, ולפעמים אפילו מלחמה נגד יהודים אחרים. היהודים עשו כל מה שאפשר כדי לשחרר את הבחורים.

ראש ישיבה אחד עשה השתדלויות רבות כדי לשחרר בחור אחד. ברוך ה', הגיעה הבשורה שהצליחו לשחרר אותו מן הצבא.

בא בחור אחד וסיפר לראש הישיבה. הוא שמח מאוד, היה מלא התפעלות, והודה לו. הבחור יצא. הגיע עוד בחור, שלא ידע שכבר בישרו, וסיפר גם הוא. וראש הישיבה שוב שמח, שוב התפעל, שוב הודה, כאילו לא שמע את זה מעולם.

וכך עם כל אחד שהגיע. למה? כדי לתת לכל אחד את ההרגשה הנפלאה שהוא באמת בישר. ראש הישיבה הבין שהבשורה אינה רק מידע, אלא מתנה של המבשר, ולא רצה לקחת אותה מאף אחד מהם.

ובכל זאת, ודאי שעיקר המצווה הוא להיות באמת הראשון.

💌 ברכה בשעת שמחה

💌 בועה 7

קוויטל אחרי החופה

חסידים נדחקו להגיש פתק לצדיק דווקא ברגע השיא של שמחתו.

בספר "טעמי המנהגים", שבעבר היה כמעט בכל בית כנסת, מובא בקונטרס האחרון מנהג חסידי מעניין: ראו אנשים גדולים, חסידים גדולים, שבשעת שמחה של צדיקים, כמו חתונה, ובייחוד בשעת השמחה הגדולה מיד אחרי החופה, היו נדחקים לתת לצדיק קוויטל, פתק בקשה, ולהזכיר את שמם.

והיה דוחק גדול, עד כדי סכנה. אנשים השתדלו מאוד להגיע אל האדמו"ר או אל הרבי דווקא אחרי החופה, דווקא באותו יום.

זה נשמע קיצוני. למה דווקא אז? הרבי ודאי עייף, הרגע עמוס, והדחיפות מסוכנת. מה ההיגיון?

האמונה של אותם חסידים הייתה פשוטה ועמוקה: ברגע של שיא השמחה, לבעל השמחה, ובייחוד אם הוא צדיק, יש כוח מיוחד להוריד ברכה ולפעול ישועה. השמחה פותחת צינור.

ומאיפה זה בא? טעמי המנהגים מביא את ההסבר מספר "מאור עיניים", ספר חסידות מפורסם מאוד. ושם מתגלה הסוד.

🦶 בועה 8

"וישא יעקב רגליו"

אחרי שיעקב התבשר בשורה טובה, רגליו נעשו קלות.

ה"מאור עיניים" פותח בדברי רש"י על הפסוק "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו". יעקב יצא מבית אל אחרי שהקדוש ברוך הוא בישר לו בשורה טובה, שהוא ישמור עליו ויחזירו לשלום. ומפרש רש"י: כיוון שנתבשר בשורה טובה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת.

כאילו רגליו התרוממו באוויר. אדם שקיבל בשורה טובה מרגיש שהוא עף. מה שהיה כבד קודם, נעשה פתאום קל.

וכאן מחדש ה"מאור עיניים": זה לא רק עניין פסיכולוגי של מצב רוח טוב. יש כאן משהו רוחני. כשאדם מגיד בשורה טובה, מתלבשת בו בחינה של ניצוץ אליהו ממש.

כלומר, מי שמבשר בשורה טובה לחברו נעשה, בבחינה מסוימת, כמו אליהו הנביא. כי אליהו הוא המבשר של כל הבשורות הטובות שבעולם, ובכל פעם שמישהו מבשר, אליהו כביכול מתלבש במגיד ההוא.

🔄 בועה 9

גם המתבשר מקבל

ניצוץ אליהו מתלבש גם במבשר וגם במי שמקבל את הבשורה.

וה"מאור עיניים" ממשיך עוד יותר. לא רק המבשר מקבל את הניצוץ. גם האיש שהתבשר את הבשורה, נכנס בו ניצוץ אליהו, ומתרחבת דעתו.

כלומר, מי שמבשר הוא כמו אליהו, וכשהוא מבשר למישהו, הוא כאילו מדביק גם אותו. גם בו נעשה משהו מאליהו. ולכן יעקב נעשה קל רגליים: בישרו לו בשורה טובה, והוא קיבל רוח של אליהו, רוח אלוקית, ונעשה מהיר יותר, שמח יותר, נלהב יותר.

ומה פירוש "מתרחבת דעתו"? אדם שמרגיש התעלות, פתיחות במחשבה, ואפילו כוח פיזי. זה מה שקרה ליעקב: הבשורה נתנה לו כוח לקום וללכת.

נוצר כאן מעין מעגל: השמחה שנוצרת מן הבישור ומן הקבלה מגבירה את הנוכחות של אותו כוח רוחני, והכוח הזה בתורו מגביר עוד יותר את השמחה ואת הקלות. מעגל של התעלות.

ומכאן ה"מאור עיניים" מגיע לנקודה המעשית: בשעת שמחה, ובפרט אצל צדיק, יש כוח גדול לברך ולהשפיע.

👑 בועה 10

"תחיי לעולם"

יעקב בירך את סרח בשמחתו הגדולה שתחיה לעולם, והברכה התקיימה.

וכאן מבינים סוף סוף את סרח בת אשר. ה"מאור עיניים" מביא את מה שנמצא בספרים: כשבאה סרח בת אשר לבשר ליעקב אבינו "עוֹד יוֹסֵף חַי", מגודל השמחה בירך אותה יעקב: "תחיי לעולם".

יעקב שמח מאוד, התלהב, ואמר לה: את שבישרת שיוסף חי – תחיי לעולם. אולי לא התכוון שתחיה ממש לנצח. אבל המילים נאמרו, ונתקיימו בה, כמו שמובא במדרשים שסרח בת אשר נכנסה חיה לגן עדן.

עכשיו מבינים שלא רק בגלל גודל המצווה שעשתה זכתה סרח לשכר כזה. אלא בגלל שמי שבישרה לו התרומם מאוד. עכשיו יש לו הרבה כוח, כי הוא בשמחה, ויש בו ניצוץ אליהו. והמילים שלו מתקיימות.

ומכאן יש הסבר למה נוהגים שהחתן מברך ביום חופתו, ולמה הולכים לבקש ממנו ברכות. ויש מי שקושר לכך גם את הסנדק, שמבקשים ממנו ברכה, כי ברית המילה היא מקום של אליהו. ברגע של שמחה, יש כוח לברך.

🎺 בועה 11

"יחי אדוני המלך דוד לעולם"

גם ברכתה של בת שבע לדוד נאמרה מתוך שמחת הבשורה, והתקיימה.

ה"מאור עיניים" מביא ראיה נוספת, מעניינת מאוד: בת שבע. כשאדוניה ניסה למלוך, באה בת שבע לדוד המלך. ודוד בישר לה שבנה שלמה ימלוך אחריו.

מה עשתה בת שבע? היא השתחוותה לו ואמרה: "יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם". האם התכוונה שיחיה לנצח? אולי רק אמרה בהתלהבות: שתחיה הרבה שנים. אבל המילים נאמרו.

והברכה הזאת התקיימה, באופן נצחי ורוחני. עד היום אנחנו אומרים: "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם".

ולמה התקיימה? גם כאן, מסביר ה"מאור עיניים", מחמת גודל השמחה שבבשורה התלבשה בה באותו רגע בחינת אליהו. היא הייתה בהתרוממות, בהתלהבות עצומה, והברכה יצאה מתוך שמחה. ולכן המילים שלה חלו, ויש בדוד בחינה שהוא "חי וקיים".

שתי הדוגמאות, סרח ובת שבע, מחזקות את הקשר המשולש: שמחה, בשורה טובה, וברכה שמתגשמת.

✨ ניצוץ אליהו

✨ בועה 12

למה דווקא אליהו?

אליהו הוא מבשר הגאולה, ולכן כל בשורה טובה היא ניצוץ ממנו.

ונשאלת השאלה המתבקשת: למה דווקא אליהו? מה מיוחד בו שהוא מייצג את הכוח הזה?

הדבר הראשון והידוע ביותר הוא תפקידו: אליהו הוא מבשר הגאולה. הוא זה שיבוא לפני המשיח ויכריז על בואה. כל עצמו של אליהו קשור לבשורה טובה, לבשורה הגדולה מכולן. ולכן כל בשורה טובה קטנה בעולם היא כמו ניצוץ קטן מאותה בשורה גדולה.

ויש עוד. אליהו נוכח בכל ברית מילה, כמלאך הברית. ברית היא התחלה חדשה, תקווה, המשך של הדורות. גם בזה הוא קשור לבשורה.

ואליהו גם לא מת כמו כל אדם. הוא עלה בסערה השמימה. זה מסמל נצחיות, יכולת להתעלות מעל המגבלות של העולם הגשמי. ואולי לכן כוח שמזוהה איתו יכול לתת לברכות עוצמה אחרת, עוצמה שמסוגלת לחולל דברים שנראים מעל הטבע, כמו חיי נצח לסרח בת אשר.

🌅 בועה 13

כוח מששת ימי בראשית

בחינת אליהו היא כוח יסודי בבריאה, קדום יותר מאליהו הנביא עצמו.

ה"מאור עיניים" מוסיף דבר מעניין: בחינת אליהו הזאת קיימת עוד מששת ימי בראשית. זה לא רק סיפור על הנביא ההיסטורי. זו איכות רוחנית שנבראה עם העולם, שורש קדום ויסודי בבריאה.

אליהו הנביא הוא אולי הגילוי הגדול ביותר של הכוח הזה. אבל הכוח עצמו קדם לו, והוא נמצא בעולם תמיד, מחכה לרגע שבו יתעורר.

ומתי הוא מתעורר? כשמבשרים בשורה טובה. כשמישהו שמח באמת. ברגעים האלה, הכוח הקדום הזה מתלבש באדם, במבשר ובמתבשר גם יחד.

ויש גם צד נוסף לאליהו: הוא דמות שמגשרת בין העולמות. הוא נמצא כאן למטה, בברית המילה, אבל הוא גם דמות שמימית. ואולי לכן מי שהניצוץ שלו מתלבש בו, ברגע הבשורה הטובה, יכול למשוך שפע ממקור עליון ולהוריד ברכה לכאן.

🕊️ בועה 14

אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

שמחה אמיתית היא כלי שבו השכינה יכולה לשרות.

כל זה מתחבר לכלל ידוע: אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. שמחה אמיתית, ובייחוד שמחה של מצווה, אינה רק רגש נעים. היא כמו כלי קיבול שמאפשר לשכינה לשרות.

כשאדם שמח באמת, משהו בו נפתח. המגבלות של העולם הגשמי מתרופפות קצת, והחיבור למשהו גבוה יותר נעשה קל יותר. וזה בדיוק המרחב שבו אותו ניצוץ של אליהו יכול להתגלות בכוח גדול יותר.

ועכשיו מבינים טוב יותר את החסידים שנדחקו אחרי החופה. זה לא היה רצון סתם להיות קרובים לרבי. הם האמינו שברגע השיא של השמחה קורים כמה דברים יחד: הכוח הרוחני של הצדיק נמצא בשיאו, ניצוץ אליהו מתגלה בעוצמה, והשמחה פותחת שערים למעלה.

וזו גם הסיבה שבחסידות יש דגש כל כך גדול על שמחה, על ניגון ועל ריקוד. הם אינם רק פורקן רגשי. הם כלים רוחניים, שפותחים צינורות של שפע.

🏡 מבשרים בכל יום

📱 בועה 15

הבשורה כפעולה רוחנית

לבשר טוב אינו רק להעביר מידע, אלא לעשות מצווה ולעורר ברכה.

מה אפשר לקחת מכל זה לחיי היום יום? קודם כל, להכיר בעוצמה שיש לשיתוף בחדשות טובות. בשורה טובה אינה רק אינפורמציה. היא פעולה רוחנית בפני עצמה: מצוות "ואהבת לרעך כמוך", גמילות חסד, ופתח לניצוץ של אליהו.

ולכן, כשנודע לנו דבר טוב שקרה למישהו, כדאי לא לחכות. לרוץ לבשר, כמו שכתבו השל"ה והפלא יועץ. ואם כמה אנשים באים לבשר לנו אותו דבר, לשמוח עם כל אחד מהם, כמו אותו ראש ישיבה, כדי לתת לכל אחד את חלקו בשמחה.

דבר שני: להיות מודעים לרגעי השמחה שלנו. לפי המקורות האלה, ברגעים כאלה יש לנו כוח מיוחד להשפיע טוב על אחרים. כשאנחנו שמחים, זה הזמן לברך אחרים בלב שלם, כמו שיעקב בירך את סרח.

ודבר שלישי, הפוך: לא להתבייש לבקש ברכה ממי שנמצא ברגע של שיא שמחה, חתן וכלה ביום חופתם, הורים שזה עתה נולד להם ילד, כמו שעשו אותם חסידים.

🏡 בועה 16

בבית ובכיתה

אפשר להפוך את הבשורות הטובות להרגל משפחתי וחינוכי.

בדף המקורות שהובא בשיעור יש גם כמה רעיונות מעשיים קטנים. אפשר להפוך את זה להרגל משפחתי: בסוף כל יום, לשתף בדברים הטובים שקרו, אפילו הקטנים ביותר. כל אחד מספר משהו טוב שקרה לו או ששמע.

אפשר לעודד ילדים לשים לב לטוב שהם רואים ולספר עליו. ילד שמתרגל לחפש בשורות טובות, מתרגל לראות את הטוב בעולם. ואפשר לשתף בשמחות ובהצלחות בקהילה, כך שכל אחד ירגיש שיש לו חלק בשמחת חברו.

כל הדברים הקטנים האלה יוצרים אווירה. ובאווירה שבה מבשרים טובות, יש יותר שמחה, ובשמחה, כמו שראינו, השכינה שורה.

וזה ההפך הגמור מלשון הרע. לשון הרע מחפשת את החיסרון ומפיצה אותו. הבשורה הטובה מחפשת את הטוב ומפיצה אותו. ושתיהן, כל אחת בכיוון שלה, משנות את העולם.

🌟 בועה 17

להיות אליהו

כל מי שמבשר בשורה טובה זוכה להיות, לרגע, כמו אליהו הנביא.

בתחילת השיעור הובטח חידוש: איך אדם יכול להפוך לאליהו הנביא. עכשיו אפשר לומר זאת במפורש. בכל פעם שאדם מבשר לחברו בשורה טובה, מתלבש בו ניצוץ של אליהו. הוא נעשה, לרגע, מבשר הטוב.

ולא רק הוא. גם מי ששומע את הבשורה מקבל את הניצוץ, דעתו מתרחבת, רגליו נעשות קלות, כמו יעקב שנשא את רגליו. והשמחה הזאת מעוררת כוח לברך, כוח שיכול לפעול אפילו מעל הטבע, כמו בסרח בת אשר ובדוד המלך.

כך מצטיירת תמונה שלמה: שמחה אמיתית ובישור בשורות טובות אינם רק חוויות רגשיות או נימוס חברתי. הם חיבור לכוח רוחני קדום, מששת ימי בראשית, שמחבר בין אנשים, מרחיב את הדעת ופותח שערים של ברכה.

יהי רצון שנזכה לבשר ולהתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות, עד הבשורה הגדולה מכולן, שיבשר אליהו הנביא עצמו במהרה בימינו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה