📔הקושי ברבנו יונה
✦ רבנו יונה כותב שיש מצוות עשה לזכור חסדי השם, ומביא לכך פסוק שני על יסורים – קושי שהקשה הרבה שנים.
רבנו יונה בשערי תשובה כותב: "מן המעלות העליונות שנמסרו במצוות עשה, מעלת זכרון חסדיו והתבונן בהם, שנאמר: וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר". יש אם כך מצוות עשה מן התורה לזכור את חסדי ה' עמנו – איך הוביל אותנו, האכיל אותנו מן, דאג שהשמלה שלנו לא תבלה.
אלא שרבנו יונה ממשיך ומביא פסוק נוסף: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". הפסוק הזה מדבר על יסורים, לא על חסדים. שנים רבות לא הבנתי מה הכוונה: וכי יש מצווה לזכור את היסורים שעברו עלינו? אין עניין כזה. אין מצווה להישאר עם הזיכרון הכבד הזה; יש לנו מצווה לקבל הכל באהבה, אבל לא לשמר את הייסורים עצמם בזיכרון. כל פעם שקראתי את דברי רבנו יונה האלה, לא זכיתי להבין.