📜 סגנון מגילה · scroll-style

בס״ד

📣 חגים ומועדים

תל"ד — תודה להשם

שיעור של הרב יהודה טאוב

מהות שבת הגדול, סימן תל בשולחן ערוך שראשי תיבותיו תודה להשם, ומצוות פרסום הנס שגדולה כל כך בתורה

שבת הגדול · פרסום הנס · הודיה · פסח · מצורע

▶ לצפייה בשיעור

פרשה א📜 למה קוראים לה שבת הגדול

❦ הנס שקרה בשבת 📜

פירוש: השבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול, לפי הטור, מפני הנס הגדול שבו שחטו עם ישראל את הפסח, אלוהי המצרים, בלי שיוכלו המצרים למנוע זאת.

לשבת שלפני פסח קוראים ״שבת הגדול״. כתוב בטור, סימן תל: ״לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים (הטלה שהוקרב לקרבן פסח) נשחט ביום שבת, כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות... ולקחו להם כל אחד שה הפסח, וקשרוהו בכרעי המיטה. ושאלום המצרים: למה זה לכם? והשיבו: לשם פסח, במצוות ה׳ עלינו לשוחטו לאלוהיהם — ולא היו רשאים לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס, קוראים לה שבת הגדול״.

נתאר לעצמנו את עוצמת הנס האדיר הזה: כאילו יהודי היה נכנס היום ללב עזה, לוקח ספר קודש של דת אחרת ומעלה אותו באש ברחוב, בעוד כל התושבים צופים ואינם יכולים להזיז אצבע. כזה היה הנס הגדול: המצרים ראו את היהודים לוקחים את אלוהיהם, קושרים אותו ומתכוונים לשחטו לעיניהם — ולא היו רשאים לומר להם דבר.

❦ למה בשבת ולא בתאריך ❓

פירוש: חגי ישראל נקבעים בדרך כלל לפי התאריך, ולא לפי יום בשבוע — אז מדוע קבעו את שבת הגדול לפי היום, ולא לפי התאריך העשירי בניסן?

שואלים האחרונים שאלה פשוטה: כל חגי ישראל נקבעים לפי התאריך, לא לפי היום בשבוע. פסח חוגגים בט״ו בניסן, סוכות בט״ו בתשרי, חנוכה בכ״ה בכסלו — אף פעם לא קובעים חג לפי יום בשבוע. מדוע הנס הגדול שקרה בעשור לחודש נקבע לפי היום (שבת) ולא לפי התאריך (י׳ בניסן)?

מביא ספר ״התוועדויות״ תירוץ מעניין: הנס עצמו קרה דווקא בגלל שמירת השבת. אם היה זה יום חול, היו היהודים לוקחים את השה בלי ששום מצרי יבחין בכך. אבל כיוון שהמצרים ידעו שישראל שומרים שבת, וראו אותם מתעסקים בבעלי חיים (מוקצה!) וקושרים אותם למיטה, שאלו מה קורה, ורק כך נודע לכולם על הנס.

פרשה ב📖 סימן תל: תודה להשם

❦ סעיף יחיד על איך לקרוא 📖

פירוש: השולחן ערוך מקדיש סעיף שלם, סימן תל, רק כדי לקבוע שיש מצווה לקרוא לשבת הזאת "שבת הגדול" — ושמו של הסימן עצמו מכוון.

כתוב בשולחן ערוך, סימן תל, סעיף אחד בלבד: ״שבת שלפני פסח קוראים אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו״. שואלים המפרשים: מוזר הדבר! השולחן ערוך הוא ספר הלכה, לא ספר מנהגי ישראל, לא ספר תולדות הדורות. מדוע יש בו הלכה שלמה רק על איך קוראים לשבת שלפני פסח?

עונים המפרשים: יש כאן מצווה ממשית, לא רק תיאור מנהג — יש ציווי מפורש לכל יהודי לומר בפיו: ״השבת הזאת שבת הגדול תיקרא״. וכך כתב החיד״א, ב״מחזיק ברכה״, שנהגו לומר בשבת הזאת ״שבת גדול, מבורך״ או ״שבת הגדול, שלום״ (ולא רק ״שבת שלום ומבורך״ הרגיל) כדי לזכור ולהזכיר לכל שומע את הנס שנעשה בשבת הזאת.

❦ תל ראשי תיבות תודה להשם 💛

פירוש: מספרים שסימן תל, שבו נקבעת ההלכה לקרוא לשבת הזאת "שבת הגדול", הוא בעצמו ראשי תיבות: תודה להשם — והוא גם מספר הסימן של מצוות ברכת המזון בספר החינוך.

יש בזה סימן מופלא: ״תל״ ראשי תיבות ״תּוֹדָה לַה׳״. זהו מהות עניינו של שבת הגדול: להודות לה׳ על הנס הגדול שעשה לנו. ומעניין שגם בספר החינוך, מצווה ת״ל (אותם אותיות) היא מצוות ברכת המזון, שכל מהותה להודות לה׳ על ניסיו ונפלאותיו.

ולמה צריך לקרוא לשבת הזאת ״שבת הגדול״ דווקא, ולהכריז זאת בפה בקול, ולא להסתפק בידיעה שבלב? התשובה היא יסוד גדול ועצום, שנעמוד עליו עוד בהרחבה: יש מצווה על כל יהודי להודות לה׳ ולפרסם ניסים וטובות שעשה ושעושה עמנו, ככתוב: ״שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכׇל נִפְלְאוֹתָיו״.

❦ סיפרו לבניכם 👨‍👧

פירוש: ההכרזה "שבת הגדול" נועדה לעורר שיחה: הילד ישאל למה קוראים לשבת כזה, ואז הסבא או ההורה יספרו לו את הנס הגדול.

התשובה הנפלאה היא: תבוא הביתה, תכריז ״שבת הגדול״, הילד שלך ישאל: למה קוראים לשבת הזאת ״שבת הגדול״? ואז תספר לו את הנס הגדול. זה בדיוק מה שרוצה ה׳: ספרו את נסו שעשה ושעושה עמנו, כמו שאמרו בחנוכה, וקבעו שמונת ימי חנוכה ״כדי להודות ולהלל לשמך הגדול״.

כך גם מגילת אסתר דוחה כל מצוות שבתורה משום פרסום הנס. וכך כתוב בתהלים: ״אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ. לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם... מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת ה׳ וֶעֱזוּזוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה״.

פרשה ג📣 מצוות פרסום הנס

❦ לא תחלל אלא קדוש 👑

פירוש: רבי דניאל הבבלי מלמד שמצוות פרסום הנס היא בעצמה מצוות קידוש ה', הנלמדת מהפסוק "ולא תחלל את שם קודשי" — שממנו משתמע: אמור קדוש, פרסם את ניסי.

מובא בתשובות הרמב״ם, בשם רבי דניאל הבבלי: מצוות פרסום הנס סמוכה למאמר ה׳ ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי״ — מלשון ״לא תְחַלֵּל״ נדרש ״אֱמֹר קָדוֹש״, ועל כן נתחייבנו לפרסם את הניסים בכל מקום שנעשו בו.

כמה חמורה מצווה זו? מצוות קידוש ה׳ היא מצווה שלפעמים צריכים להירג בשבילה. אם כן, מצוות פרסום הנס, שהיא חלק ממצוות קידוש ה׳, חמורה ביותר. כל יהודי שמספר נפלאות ה׳ מקיים בכך מצוות קידוש שם שמים.

❦ 40 לחמים כדי לא לשכוח 🍞

פירוש: קרבן התודה בפרשת צו חייב להיאכל ביום ולילה בלבד, לא כקרבן שלמים רגיל, ומגיע עם 40 לחמים — כדי שהמקריב ייאלץ לקרוא לכל קרוביו ולספר להם על הנס.

בפרשת צו, המביא קרבן תודה מביא ארבעים לחמים: ארבעה מהם לכהן, ושלושים ושישה לעצמו. זמן אכילת קרבן שלמים רגיל הוא יומיים ולילה; קרבן תודה, לעומת זאת, נאכל ביום ולילה בלבד — זמן קצר מאוד. שואלים המפרשים: איך יגמור אדם לבדו ארבעים לחמים בזמן כזה קצר?

עונים (עקב הערות המלבי״ם, ע״פ ״עמק דבר״): יש לנו מצווה להודות לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם; צריך לספר לפני בני האדם את ניסי ה׳. כדי להבטיח זאת, אמרו: תביא ארבעים לחמים; וכיצד תגמור אותם? תעשה סעודה גדולה, תקרא לכולם, יבואו, ישבו עלייך, ותספר להם את נפלאות ה׳. זו המצווה הגדולה: קידוש שם שמים על ידי סיפור הנפלאות.

❦ שתי ציפורים, שני סוגי דיבור 🕊️

פירוש: פרשת מצורע, שבה חל שבת הגדול כל שנה, מצווה על המצורע להביא שתי ציפורים: אחת נשחטת, ואחת משתלחת — משל לשני סוגי דיבור: לשון הרע שצריך לשחוט, ודיבור טוב שצריך לשלח ולפרסם.

שבת הגדול חלה בכל שנה (שאינה מעוברת) בפרשת מצורע. גם זה אינו מקרה: המצורע מביא שתי ציפורים, אחת הוא שוחט ואחת משלח על פני השדה. כתוב בזוהר: יש שני סוגי דיבור — דיבור אחד של עשה טוב, ודיבור אחד של סור מרע.

הדיבור של לשון הרע, לראות רע באנשים ולספר עליהם דברים רעים — זה הדיבור שצריך לשחוט, כי הקדוש ברוך הוא שונאו ביותר. אבל הדיבור הטוב, לראות ולספר את הנפלאות שיש בבני אדם, את הטוב שבהם — זה הדיבור שצריך לשלח על פני השדה, להרבות אותו, לספר אותו בכל מקום. ״שִׁירוּ לַה׳ כׇּל הָאָרֶץ״ — זה אותו דיבור חשוב מאוד, שראוי לספרו בכל מקום בבית.

❦ סעודת שבת שבה הודיה כבר בלב שבוע 🕯️

פירוש: מנהג האשכנזים לעשות סעודת ברית בליל שבת, דווקא כדי שרבים ישמעו וישתפו בהודיה; ושבת הגדול לא נדחה לתאריך מפני אותה סיבה.

ישנו מנהג האשכנזים לעשות סעודת הודיה, במוצאי הולדת בן, דווקא בליל שבת. שואל תרומת הדשן: למה בליל שבת דווקא? ומשיב: משום שאז נמצאים הרבה אנשים בבתיהם, ואפשר לקיים ״מִזְמוֹר, שִׁירוּ לַה׳ כׇּל הָאָרֶץ״ — כשיש לאדם תודה, הוא צריך לפרסם אותה כמה שיותר, ובליל שבת זה מתאפשר הכי טוב.

לפי זה מובן גם למה שבת הגדול לא עושים בתאריך (י׳ בניסן), אלא דחו אותו ליום השבת. אם היו עושים זאת ביום חול, מי בכלל היה שם לב? ביום חול מזכירים את זה כמה דקות ומתקדמים לדבר הבא. אבל בשבת יש דרשה בליל שבת, מברכים ״שבת הגדול מבורך״, יש סעודת שבת שכולם יושבים ומדברים על זה — אין פרסום גדול מזה.

פרשה ד✨ ההודיה שמעוררת עוד נס

❦ לפרסם מחדש מעורר את הנס ✨

פירוש: הזוהר מלמד שכאשר מספרים את הנס מחדש, הדיבור עצמו מעורר שוב אותה השפעה שהביא הנס המקורי.

דבר יפה נוסף: כאשר אדם מספר נס ה׳ וגבורותיו, מובא בזוהר (פרשת בוא) שהוא מעורר בכך את הנס עוד פעם. כשאנחנו מספרים את הנס הגדול שעשה לנו הקדוש ברוך הוא בעשור בניסן, אנחנו מעוררים בזה את יום ה׳ הגדול והנורא.

ואספר מעשה שאירע בעובדה: היה יהודי שדיברתי איתו שיתרום לעירוב שעשינו בעירנו. אמר לי: אם יקרה לי נס, אתרום לכם. ברוך ה׳, קרה לו נס, והוא תרם. ביקשתי ממנו שיספר את הסיפור שלו ל״כל תודה״. מיד אחרי שהוא סיפר, הוא מתקשר אליי עוד פעם, יש לו עניין חדש, והוא זקוק לעוד נס.

❦ ועוד נס קרא לו 🔁

פירוש: לאחר שהודה בפומבי על נס ראשון, תרם האיש סכום נוסף על נס שני שקרה לו — ומכאן למדים שלספר נפלאות ה' מביא עוד ועוד ניסים.

הבטחתי אותו, בשמחה, שאם בעזרת ה׳ יקרה לו נס, יתרום לכל תודה סכום נכבד, כדי שנוכל להפיץ את עניין ההודיה לה׳. אחרי כמה זמן הוא מתקשר ואומר: קרה לי נס מחוץ לגדרי הטבע! בחלום הכי גדול שלי לא ציפיתי לישועה כזאת, ובעזרת ה׳ הוא תרם לכל תודה סכום יפה ונפלא.

למה קרה לו כך? כי כאשר אתה מספר נס, אתה קורא, כביכול, עוד נס מיד. יש בפנקס ״כל תודה״ עוד ועוד סיפורים מהסוג הזה: כאשר אדם מספר נפלאות ה׳, הוא זוכה עוד ועוד ניסים קוראים לו. למדנו מכאן כמה אסור לא לספר נפלאות ה׳, וגם שמתן שכרה בצידה.

❦ לפרסם בעבר, בהווה ובעתיד 🎯

פירוש: שבת הגדול היא הזדמנות להודות על העבר, להכיר בטוב בהווה, ולפרסם מראש את האמונה בגאולה שעוד תבוא.

לכן כדאי לנו מאוד בשבת הגדול לפרסם כמה שיותר את נפלאות ה׳: בעבר, כבר להודות על מה שהיה; בהווה, להכיר בטוב שיש כעת; ואף על העתיד, על יום ה׳ הגדול והנורא שמתקרב ובא, שגם עליו אפשר להודות מראש, כמו שלמדנו משירת הנשים שהכינו תופים לפני הנס.

זו מהותו של שבת הגדול: לא רק לזכור אירוע היסטורי שקרה אלפי שנים לפנינו, אלא לחיות ממש את מצוות פרסום הנס כאן ועכשיו, בשבת הזו עצמה — להודות, לספר, לשמח אחרים בסיפור, ובכך לקיים את אחת מהמצוות הגדולות ביותר שיש בכל התורה כולה, מצוות קידוש שם שמים, שעליה אמרו חז״ל שאין לה כפרה אלא במוות, ומשם אנו למדים כמה גדולה וחשובה היא.

👆
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה