🌸 אביב פורח (בנות) · spring-torah

🧲 אמונה ומחשבה

לגור בארץ הקודש

שיעור של הרב יהודה טאוב

שני סוגים של מגורים בארץ ישראל, מצווה שעוטפת את כל הגוף, קרקע שכנגדה חלק לעולם הבא, ושמחת חג השבועות כשמחת חתן וכלה

ישיבת ארץ ישראלהפני יהושעשמחה במצוותהכותל המערביגאולת קרקעחג השבועות
▶ לצפייה בשיעור
הגינה שלי:0 / 19
א

ערוגה א׳ · 3 פרחים

🧲 מגנט על הדלת

🧲

מגנט עם כוונה

🌿 המגנט נועד להזכיר לכל מי שגר בארץ ישראל לגור בה מתוך מחשבה על קדושתה.

בשיעור הוצג מגנט שיצא לאור באותו שבוע, ועליו נוסח קצר מדברי הפני יהושע. הרעיון פשוט: כל אחד יתלה אותו על דלת ביתו. וכשהוא מכניס את המפתח, דופק בדלת או אומר שלום, הוא יזכור למה הוא גר כאן.

כדי להבין את הנוסח שעל המגנט, צריך להבין את השאלה שהפני יהושע שואל. הגמרא אומרת: "כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן", שנאמר "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן".

והקושיה עצומה. אם כל מי שגר בארץ ישראל הוא בלי עוונות, למה חרב בית המקדש הראשון? למה חרב השני? למה יש צרות? לפי הגמרא, הארץ היא כמו מכבסה: כל מי שנמצא בה נקי וטהור, מאה אחוז. אבל המציאות לא נראית כך.

הפני יהושע, מגדולי האחרונים, מגיע מכוח השאלה הזאת ליסוד מעניין מאוד. הוא אומר שיש שני סוגים של מגורים בארץ ישראל, ורק על אחד מהם נאמרה ההבטחה.

🏘️

שני סוגי מגורים

🌿 רק מי שגר בארץ משום קדושתה זוכה להבטחה "העם היושב בה נשוא עון".

וזה לשונו בקיצור: דווקא מי שדר שם לשם מצוות ישיבת ארץ ישראל, שהיא מקום קדושה, כדי שתגן עליו זכות הארץ שלא יבוא לידי חטא. ואם לפעמים חטא, אפילו במזיד, מכל מקום זכות הארץ מגינה עליו שלא ימשיך בחטאו. ולאחר שחטא ומצא את עצמו עומד במקום קדושה, ודאי ישוב ורפא לו. מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה – עליו לא נאמר.

יש אדם שגר בארץ ישראל פשוט כי כאן נולד. כאן נולדו ילדיו, כאן בנה את ביתו. אילו נולד באנגליה, היה גר באנגליה. אין לו עניין מיוחד במקום. ויש מי שחיפש ארץ ליהודים, ואילו היה נמצא מקום אחר, גם שם היה גר. על אדם כזה, אומר הפני יהושע, לא נאמרה ההבטחה.

אבל יש אדם מסוג אחר: הוא גר בארץ ישראל משום שהוא מרגיש שזה מקום קדוש. הקדושה של המקום משפיעה עליו. עליו נאמר "העם היושב בה נשוא עון". הארץ מגינה עליו, ואם נכשל, היא מחזירה אותו בתשובה.

זה הנוסח שנכתב על המגנט: לגור בארץ ישראל לשם מצוות ישיבת הארץ, שהיא מקום קדושה. מי שחושב כך, זוכה שיתקיימו בו סגולות הארץ.

🛡️

הגנה ולא חסינות

🌿 ההבטחה אינה שלא ייכשל לעולם, אלא שהארץ תגן עליו ותחזיר אותו.

כדאי לשים לב לדיוק בדברי הפני יהושע. הוא אינו אומר שמי שגר בארץ לשם קדושתה לא ייכשל לעולם. הוא אומר במפורש שגם הוא עלול לחטוא, ואפילו במזיד. ההבטחה היא אחרת: זכות הארץ תגן עליו שלא ימשיך בחטאו, ותביא אותו לתשובה.

ובזה מתורצת הקושיה מן החורבנות. "שרוי בלא עוון" אינו אומר שאין עבירות בארץ ישראל. הוא אומר שמי שגר בה כראוי, העבירות אינן נשארות אצלו. הוא נכשל, אבל הוא מוצא את עצמו עומד במקום קדוש, ומתעורר לחזור. והקדושה של המקום עוזרת לו בכך.

ומי שגר כאן דרך מקרה, בלי לחשוב על הקדושה, אינו פתוח להשפעה הזאת. אותה ארץ, אותה אדמה, אבל הוא אינו מקבל ממנה את מה שהיא יכולה לתת. הכל תלוי במחשבה שבה האדם גר.

זו נחמה גדולה לכל אחד. אין צורך להיות צדיק גמור כדי לזכות בסגולת הארץ. מספיק לגור בה מתוך הכרה בקדושתה, לרצות שהיא תשפיע עליו, ולתת לה לעשות את שלה.

ב

ערוגה ב׳ · 2 פרחים

🕍 מקום של קדושה

🕍

החיילים והרבנים בכותל

🌿 גם חיילים שאינם שומרי מצוות הרגישו בכותל קרבה עצומה לבורא עולם.

מה זה "מקום קדושה"? הרב הביא דוגמה שכולם זוכרים: לפני עשרות שנים, במלחמת ששת הימים, הגיעו החיילים לכותל המערבי, וכולם בכו. אף על פי שמעטים מהם היו שומרי מצוות.

הרב סיפר מה ששמע: חייל דתי אחד, תלמיד ישיבת מרכז הרב, היה שם. המפקד ביקש ממנו להיות ראשון, כי הרגיש שלא מתאים שיגיעו לכותל בלי מישהו עם כיפה. כשנכבש הכותל, שאל אותו המפקד: הצלחנו במשימה, מה אתה מבקש? הוא אמר: יש שני רבנים בישיבה, שחולמים שנים להגיע לכאן. אני רוצה להביא אותם.

המפקד נתן לו ג'יפ. הוא נסע והביא את הרב צבי יהודה קוק ואת הרב הנזיר, שלא יצא מביתו שנים רבות ואמר שיצא רק כדי ללכת לכותל. הג'יפ הגיע עד הכותל, ושני הרבנים ירדו.

החיילים ששמרו מלמעלה ראו שני רבנים זקנים, עם זקן לבן והדרת פנים, עומדים בכותל באמצע הקרבות. הם לא הבינו איך הגיעו לשם. ובאווירה של אותם ימים, כשהכל קרה בפתאומיות ובניסים גדולים כל כך, החליטו שאחד מהם הוא המשיח והשני אליהו הנביא. הדבר אף הועבר בקשר. כמובן, אחר כך התברר מי הם.

✨

קדושה שמשפיעה על כולם

🌿 ככל שהמקום קדוש יותר, האדם מרגיש בו יותר קרבה לאלוקים, ואפילו הגאה נעשה עניו.

הסיפור הזה מראה מה פירושו של מקום קדושה. מקום קדוש באמת גורם לכל אדם להרגיש קרבה לאלוקים. ככל שהמקום קדוש יותר, כך מרגישים בו יותר. עד היום מגיעים אנשים לכותל, מכל הסוגים, ומרגישים קרבה לבורא עולם.

הרב הביא דבר יפה מאחד האדמו"רים. כתוב על בעל גאווה: "אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר" – הקדוש ברוך הוא והמתגאה אינם יכולים לדור יחד. ומצד שני כתוב שלעולם אין השכינה זזה מן הכותל המערבי. אם כן, מה קורה כשמגיע לכותל מנהיג עולמי גדול, שאולי יש בו גאווה?

ותשובתו: כשמגיע אדם כזה לכותל, הקדוש ברוך הוא דואג להכניס בו ענווה. ולכן רואים שכל מי שמגיע לכותל, לא משנה מי, נעשה צנוע. אפילו ראשי מדינות מגיעים בהכנעה ובהתפעלות.

וזה מה שאומר הפני יהושע: מי שגר בארץ משום שהיא מקום קדושה, מרגיש את ההשפעה הזאת. הקדושה עצמה שומרת עליו ומחזירה אותו.

ג

ערוגה ג׳ · 5 פרחים

🎶 מצווה בשמחה ובכל הגוף

🎶

מצווה בלי פעולה

🌿 את מצוות ישיבת הארץ מקיימים בכל רגע, ולכן צריך להתעורר מדי פעם ולשמוח בה.

דבר נפלא נוסף מובא בספר חרדים, וגם השל"ה מעתיק אותו. בדרך כלל, כשאדם מקיים מצווה, הוא מרגיש שהוא עושה משהו. הוא לוקח שופר ותוקע, נוטל לולב ומנענע. אבל בארץ ישראל? הוא פשוט נמצא כאן. אינו עושה שום פעולה, ולכן אינו מרגיש שהוא מקיים מצווה.

כותב ספר חרדים: כתב הרמב"ן שיש מצווה לשבת בארץ ישראל, ובכל עת ורגע שאדם בארץ הוא מקיים מצווה. וידוע שעיקר שכר המצווה הוא על השמחה הגדולה בה, כמו שכתוב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה".

הרב הסביר זאת כחידוש עצום: אילו היו שואלים בשמים איך מתחלק השכר, רוב השכר הוא על ההתלהבות, השמחה והחשק שבמצווה, וחלק קטן על המעשה עצמו. בספר חרדים מובא אפילו שמצווה בשמחה שווה כמו אלף מצוות בלי שמחה. והאריז"ל העיד על עצמו שזכה להשגות גדולות בזכות השמחה הגדולה שהיה שמח במצוות.

ולכן, אומר ספר חרדים, היושב בארץ ישראל צריך להיות שמח תמיד במצווה התמידית שלו, ולהתעורר מדי פעם לזכור: אני גר בארץ ישראל. בלי השמחה, חסר מאוד במצווה.

🎵

שירים בדרך למירון

🌿 בצפת לפני מאות שנים נהגו לעלות בכל ערב ראש חודש ולשיר שירי ארץ ישראל.

ספר חרדים מספר על מנהג שהיה להם בצפת. בכל ערב ראש חודש היו הולכים אל קבר רבי יהודה בר אלעאי, שנמצא באמצע הדרך בין צפת למירון. כבר אז, לפני כחמש מאות שנה, עמד שם מבנה, והייתה מסורת על המקום.

ושם היו שרים שירים על ארץ ישראל. אחד מהם הוא השיר "ארץ הקדושה, יקרה וחמודה". זה שיר ארוך, מלא בתים על שבחי הארץ. יש דעות שונות מי חיבר אותו. עד היום תלוי שם השיר, ולידו הסיפור על המנהג המובא בספר חרדים.

הרב הזכיר שהיה לו חלום לכתוב ערך שלם על שירי ארץ ישראל לאורך הדורות. יש הרבה שירים כאלה. הידוע שבהם הוא שירו של רבי יהודה הלוי, "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ". ובו המילים המפורסמות: "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" – כשאני חולם על שיבת שבותך, אני כמו כינור שמנגן את שירייך.

ולמה כל זה? כי אם אדם אינו מעורר את לבו למצווה, המצווה נעשית כמעט חסרת ערך. השירים, הכינוסים והמגנט על הדלת – כולם באים לעורר את הלב.

🫶

"ויהי בשלם סכו"

🌿 ישיבת ארץ ישראל היא מצווה שמקיימים בכל הגוף, כמו מצוות סוכה.

הגר"א אמר על מצוות ישיבת הארץ שהיא מצווה מיוחדת מאוד. כל מצווה מקיימים באחד מאיברי הגוף. תפילין מניחים על היד ועל הראש. עולים לרגל ברגליים. אבל יש שתי מצוות שמקיימים בכל הגוף.

הגר"א דרש זאת מן הפסוק בתהלים: "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן". איזו מצווה אדם מקיים בשלמות, בידיים, ברגליים ובכל גופו? "סוכו" – מצוות סוכה. "ומעונתו בציון" – הדירה בארץ ישראל. בשתיהן האדם נכנס כולו לתוך המצווה.

וכך מובא גם בספרים: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. למה? כי בכל מצווה אדם מתקדש באחד מאיבריו, ואילו בישיבת הארץ הוא מתקדש בכל איבריו יחד, שהרי כולו נמצא במקום קדושה.

ואם כך, איך זוכים לזה בפועל? על ידי שאדם מתפעל ומתעורר מדי פעם. זה כל הרעיון של המגנט: שכל אחד יזכור, לפחות בכניסה לביתו, באיזו מצווה גדולה הוא נמצא.

🌐

אור מקיף

🌿 מצוות ישיבת הארץ מקיפה את כל הגוף, לכל אדם, בכל מקום בארץ ובכל זמן.

הרב הביא עוד דבר נפלא מאחד מצאצאי בית מדרשו של בעל נפש החיים. בנפש החיים כתוב שבכל מצווה האדם ממשיך על עצמו אור מקיף מלמעלה. "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו" – על ידי כל מצווה שהיהודי מקיים, נעשית עליו קדושה שמקיפה אותו.

ומכאן כתב אותו מחבר: אין אור מקיף בכל המצוות כמו מצוות ישיבת ארץ ישראל. יש בה ארבעה דברים שאין בשום מצווה אחרת. היא מקיפה את כל הגוף. היא לכל אדם, איש ואישה. היא בכל מקום בארץ, לא רק בריבוע מסוים. והיא בכל זמן, עשרים וארבע שעות ביממה.

אפילו מצוות סוכה, שגם היא בכל הגוף, אינה כך. היא רק בתוך הסוכה, לא בכל מקום. היא חובה על האנשים, לא על כל אדם. והיא רק בחג הסוכות, לא בכל השנה. ואילו ישיבת הארץ – בכל מקום שאדם מסתובב בו, בכל רגע.

מכאן רואים כמה גדולה המצווה הזאת, וכמה היא יכולה להכניס קדושה באדם. ולכן ראוי מאוד שאדם יתעורר מדי פעם לחשוב עליה.

🔔

כוחה של תזכורת קטנה

🌿 מצווה תמידית נשכחת בקלות, ולכן צריך סימן חיצוני שמעורר את הלב.

יש כאן נקודה מעשית. דבר שאדם עושה כל הזמן, הוא מפסיק להרגיש אותו. מי שגר בארץ ישראל שנים רבות, כבר אינו חושב על כך שהוא מקיים מצווה. זה נראה לו טבעי לגמרי, כמו לנשום.

וזו בדיוק הסכנה שספר חרדים מזהיר מפניה. אם עיקר השכר הוא על השמחה, ומצווה שאדם אינו מרגיש בה אינה מביאה שמחה, הרי שמפסידים את רוב הערך. המצווה נשארת, אבל היא כמעט ריקה.

לכן תיקנו הקדמונים כינוסים בראש חודש ושירים על ארץ ישראל. ולכן גם הרעיון של המגנט. לא צריך דבר גדול. מספיק סימן קטן שאדם רואה בכל פעם שהוא נכנס הביתה, משפט אחד שמזכיר לו: אתה גר במקום קדוש, ואתה מקיים עכשיו מצווה.

וכשהוא נזכר, הוא יכול לשמוח. ושמחה רגעית כזאת, שחוזרת שוב ושוב, הופכת את הדירה בארץ ממצב סתמי למצווה חיה. כך מתקיים בו מה שכתב הפני יהושע: הוא גר כאן לשם קדושת המקום.

ד

ערוגה ד׳ · 4 פרחים

🏡 קרקע בארץ ישראל

🏡

מצווה לקנות בית

🌿 מעבר למצוות הדירה בארץ, יש מצווה גם בקניית בית וקרקע בה.

הרב הזכיר ספר שלם שנכתב על מצוות קניית בית בארץ ישראל. לדבריו, כמעט לא פגש אדם שיודע על המצווה הזאת. כשאחד הנכדים או הילדים עומד לקנות דירה, כדאי לספר לו שיש בזה מצווה.

נשאלה שאלה טובה: מה המצווה בקניית דירה? אם אדם בונה מקום שומם ומיישב אותו, ברור שיש כאן יישוב הארץ. אבל מי שקונה דירה בבניין קיים, באזור מיושב לגמרי – הוא לא יישב שום דבר. הדירה הייתה שם לפניו.

על כך עונה הספר: יש מצווה חוץ מן הדירה בארץ, גם לקנות בה בית וקרקע. והמקור לכך הוא דווקא בפרשה שנקראה באותו שבוע. התורה מספרת על אדם שהעני ומכר משדהו: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". והתורה מצווה לגאול את הקרקע מהר ככל האפשר.

ולמה? אם מכר, מכר. אולי אפילו הרוויח טוב. מה הדחיפות להחזיר את הקרקע? מכאן רואים שקרקע בארץ ישראל אינה סתם נכס. יש בה ערך מיוחד, ואדם צריך לשאוף שתהיה לו קרקע בארץ.

🌾

קרקע כנגד העולם הבא

🌿 חלק בארץ ישראל הוא כביכול חלק בעולם הבא, ולכן ממהרים לגאול אותו.

ההסבר הוא שקרקע בארץ ישראל היא כנגד קרקע בעולם הבא. כשיש לאדם חלק בארץ ישראל, יש לו כביכול חלק בעולם הבא. לכן התורה דואגת כל כך שהקרקע תחזור לבעליה מהר.

וכך גם במגילת רות, שקוראים בחג השבועות. בועז רוצה לשאת את רות, ומה צריך לגאול יחד עמה? את הנחלה. לכאורה, למה? לבועז היו קרקעות רבות. מה חסר לו? אלא שכל קרקע בארץ ישראל היא כנגד חלק בעולם הבא, ולכן יש ערך גדול בגאולתה.

ורמז לדבר במה שאנו אומרים לפני פרקי אבות: "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ". הפשט של "יירשו ארץ" הוא ירושת ארץ ישראל, ומכאן לומדים על החלק בעולם הבא. הארץ שבעולם הזה והחלק בעולם הבא קשורים זה בזה.

ולכן מי שקונה בית בארץ ישראל, גם בלי לבנות דבר חדש, מקיים מצווה וקונה לעצמו חלק בדבר שערכו נצחי.

☁️

יותר מן השמים של חוץ לארץ

🌿 החתם סופר: קרקע ארץ ישראל קדושה יותר מן השמים של חוץ לארץ.

כדי להבין כמה קדוש המקום, הביא הרב דבר מדהים מן החתם סופר. משה רבנו עומד לפני הכניסה לארץ ומתפלל, ולפי חז"ל התפלל חמש מאות ושש עשרה תפילות, כדי שיזכה להיכנס.

ונשאלת שאלה: משה רבנו היה ארבעים יום וארבעים לילה בשמים, בין המלאכים, ליד כיסא הכבוד. מה הוא לא ראה שם? מה חסר לו? למה הוא צריך כל כך להיכנס לקרקע הזאת, לעמוד על אדמה?

עונה החתם סופר: באה התורה ללמד אותך, בכך שסיפרה את כל הסיפור הזה, שקרקע ארץ ישראל קדושה יותר מן השמים של חוץ לארץ. משה רבנו היה בשמים, אבל אלה היו השמים שמעל המדבר. ואילו לעמוד על אדמת ארץ ישראל – זו מדרגה שלא הייתה לו.

קשה להבין את זה בשכל, אבל כך אומר החתם סופר. ומכאן רואים כמה גדולה הזכות לגור במקום הזה, ועד כמה ראוי לגור בו מתוך מודעות לקדושתו, כמו שכתב הפני יהושע.

🔑

להסתכל אחרת על הבית

🌿 דירה בארץ ישראל אינה רק קורת גג, אלא חלק בנחלה שערכה נצחי.

מה לוקחים מכל זה למעשה? קודם כול, מבט אחר על הבית. רוב האנשים קונים דירה מסיבות מעשיות: מקום, מחיר, קרבה למשפחה. כל אלה חשובים. אבל מי שגר בארץ ישראל יכול להוסיף לכך מחשבה אחת: אני זוכה לחלק בנחלת ה'.

המחשבה הזאת אינה משנה את הקירות ואת החדרים. היא משנה את האדם. מי שקונה בית מתוך ידיעה שיש בזה מצווה, ושקרקע בארץ היא כנגד חלק בעולם הבא, מרגיש שמחה אחרת לגמרי ביום שהוא מקבל את המפתח.

וזה מתחבר לכל מה שלמדנו בשיעור. הפני יהושע לימד שההבדל בין שני אנשים שגרים באותה ארץ הוא המחשבה שבה הם גרים. ספר חרדים לימד שעיקר המצווה הוא השמחה בה. והחתם סופר לימד כמה קדושה האדמה הזאת. מי שמצרף את שלושתם, גר בביתו אחרת.

ה

ערוגה ה׳ · 5 פרחים

💍 שמחת חג השבועות

🌸

המצווה היחידה של שבועות

🌿 מן התורה אין בחג השבועות מצוות מעשה מיוחדת – רק מצוות השמחה.

השיעור עבר לחג השבועות, שחל באותם ימים. מלבד היותו חג מתן תורה, הוא גם חג הביכורים – חג שבו שמחים על פירות ארץ ישראל. אבל הרב שאל שאלה: איזו מצווה מדאורייתא יש בחג השבועות?

בפסח יש מצה, בסוכות יש סוכה ולולב. ובשבועות? בזמן שאין בית המקדש, אין מצוות מעשה מיוחדת. לימוד תורה? זו מצווה בכל יום. מאכלי חלב? זה מנהג ישראל נפלא, וכל חג ביהדות יש לו מאכלים משלו, שעוזרים לתפוס את אווירת החג. אבל זה מנהג.

המצווה היחידה היא לשמוח: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". ויתרה מזו, חז"ל ייחדו את השמחה של חג השבועות. בגמרא נחלקו כיצד צריך לנהוג בחגים: האם כולו לה', בלימוד ותפילה, או חציו לה' וחציו לכם, באכילה ושתייה. ועל עצרת אמרו: הכל מודים שצריך גם "לכם".

לכאורה זה הפוך. דווקא בחג מתן תורה היינו חושבים שצריך ללמוד כל היום. ויש מקומות שבהם לומדים כל הלילה בהתלהבות עצומה. ובכל זאת, דווקא כאן קבעו חז"ל שחייבים גם לאכול ולשמוח. למה?

💍

חתן וכלה

🌿 מתן תורה הוא כביכול חתונה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

חג השבועות נקרא "יום חתונתו". מתן תורה הוא כביכול חתונה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. בקהילות הספרדים אף נוהגים לקרוא בשבועות כתובה – שטר שבו הקדוש ברוך הוא כביכול נושא את עם ישראל. וגם בתורה כתוב "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", לשון ליקוחין, כמו אדם שלוקח אשה.

בספר תורת המנחה כתב רבי יעקב סקילי שלחתן קוראים "חתן" על שם החתן הראשון, הקדוש ברוך הוא, ש"נחת" – ירד – על הר סיני ונשא אותנו. וגם הפסוק "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" מתפרש שם על הר סיני.

ולמה דווקא אגוז? פתחו אגוז בזהירות, בלי לשבור את פנימיותו, ותראו: שני חצאים, אחד מכאן ואחד מכאן, ולב אחד באמצע שמחבר אותם. כמו זוג מאוחד בחיים ובאהבה. ועוד כתב שם, שהמילה "אגוז" היא באותיות "זוג א'" – זוג אחד.

הרב הציע שבחתונת כסף או זהב של זוג, אפשר לתת אגוזים במתנה ולספר את הרמז הזה. ובהר סיני היו הקדוש ברוך הוא ועם ישראל זוג אחד.

😊

תפקידה של הכלה

🌿 בשבועות אנו מראים לקדוש ברוך הוא כמה אנחנו שמחים במתנה שנתן לנו.

עכשיו תראו כמה זה יפה. בחתונה, החתן עובר הדרכה ארוכה. יש הרבה הלכות: איך מקדשים, האירוסין והטבעת, הכתובה, ברכות האירוסין ושבע ברכות. לרוב אף בוחרים רב מומחה שידע לסדר הכל כראוי.

והכלה? בטקס עצמו אין לה כמעט מה לעשות. היא אינה חותמת על הכתובה, אינה מקדשת ואינה מברכת. החתן נותן, והיא מקבלת. אבל יש לה תפקיד אחד חשוב מאוד: לקבל את החתן באהבה ובשמחה. להראות לו שהיא רוצה אותו, ששמחה בו ובמתנותיו.

וזה בדיוק חג השבועות. בכל החגים יש מצוות. אבל בשבועות, המצווה מן התורה היא השמחה. ומבאר רש"י: להראות כמה נוח ומקובל היום הזה לעם ישראל, שבו ניתנה התורה. כמו שהחתן רוצה לראות שהכלה שמחה בו, כך הקדוש ברוך הוא רוצה לראות שאנחנו שמחים במתנה שנתן לנו.

ולכן דווקא בחג מתן תורה צריך גם לאכול ולשמוח. השמחה הגשמית היא הביטוי לכך שהמתנה התקבלה באהבה.

🧺

שתי מתנות, שמחה אחת

🌿 חג השבועות הוא גם חג הביכורים, ובו שמחים גם במתנת התורה וגם במתנת הארץ.

אפשר לראות כאן חוט אחד שעובר בכל השיעור. בחלקו הראשון למדנו שעיקר מצוות ישיבת הארץ הוא השמחה בה. ובחלקו האחרון למדנו שעיקר חג השבועות הוא השמחה בתורה. ושני הדברים נפגשים באותו חג עצמו.

חג השבועות הוא חג מתן תורה, אבל הוא גם חג הביכורים. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים את הפירות הראשונים של הארץ, ואומרים: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". זו הייתה הכרזה של שמחה והודיה על הארץ.

כך מתברר ששתי המתנות הגדולות – התורה והארץ – מקבלות את אותו יחס. בשתיהן הקדוש ברוך הוא הוא הנותן, ובשתיהן תפקידנו כמו תפקיד הכלה: לקבל באהבה, ולהראות שאנחנו שמחים במתנה.

מי שמבין זאת, יוצא מן החג עם משימה פשוטה לכל השנה: לשמוח בתורה בכל פעם שלומדים, ולשמוח בארץ בכל פעם שנכנסים הביתה. זו שמחה שאינה תלויה בדבר חיצוני, אלא רק בזיכרון ובהכרה.

📕

למה רוקדים עם ספר

🌿 חוקי המדינה רק מאפשרים לחיות; התורה נותנת לאדם חיים ושמחה.

הרב סיפר שפעם הוזמנה לשמחת תורה בארצות הברית אשת ממשל שעזרה מאוד ליהודים. שמרו לה מקום טוב בעזרת הנשים, והיא צפתה גם בלילה וגם ביום בריקודים. אחר כך שאלו אותה איך היה. היא אמרה: היה יפה מאוד, מעניין. אבל דבר אחד לא הבנתי. מימיי לא ראיתי אמריקאים שלוקחים את ספר החוקים ורוקדים איתו. על מה אתם רוקדים?

זו שאלה טובה, והתשובה בה. ספר החוקים של מדינה אינו נועד לתת לאדם חיים טובים ונחמדים. הוא נועד לאפשר לחיות: שלא ישברו חלונות, שלא יזרקו אבנים, שתהיה מסגרת. בעצם הוא אומר: אל תהרוג אותי ואני לא אהרוג אותך. על דבר כזה לא רוקדים.

התורה שונה לגמרי. "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ". היא נותנת לאדם חיות, שמחה ואהבת ה', לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה. יהודי שלומד תורה מרגיש אדם חדש, מלא חיים.

וזה תפקיד חג השבועות: להרגיש כמה אנחנו שמחים בתורה, ולהראות זאת. ממש כמו כלה ששמחה במתנות החתן. יהי רצון שנזכה לשמוח במתנות שבורא עולם נותן לנו – בתורה ובארץ – ושייתן לנו עוד ועוד.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה