🌸 אביב פורח (בנות) · spring-torah

🌄 אמונה ומחשבה

ימות המשיח – מה יהיה?

שיעור של הרב יהודה טאוב

עיון בסוגיות הגמרא על ימות המשיח: שני אלפים שנה, כמה זמן יימשכו, האם העולם ישתנה או ינהג כמנהגו, ולמה השאלה נוגעת למעשה כבר היום

ימות המשיחגאולהשמואלעולם כמנהגו נוהגבית המקדשארץ ישראל
▶ לצפייה בשיעור
הגינה שלי:0 / 16
א

ערוגה א׳ · 3 פרחים

❓ שאלה של היום

🏺

למה לבנות כיור?

🌿 ההגדרה של ימות המשיח אינה רק שאלה לעתיד, אלא שאלה שקובעת מה עושים היום.

השיעור עוסק בסוגיית ימות המשיח: מה זה משיח, מתי יבוא, ומה אמור לקרות בימיו. ומיד בתחילה הדגיש הרב: זו לא סוגיה של עתיד רחוק בלבד. יש לה השלכה למעשה כבר בהווה. איך שאדם מגדיר את ימות המשיח, כך הוא מתנהג היום.

דוגמה מעשית: יש בירושלים מכון שעוסק בהכנת כלי המקדש, בראשות הרב ישראל אריאל. הסיור שם יפה מאוד, וכדאי לבקר. הם בונים מנורה, מזבח, כיור ועוד כלים. ולא רק דגמים: הם משתדלים לבנות אותם כשרים לפי ההלכה, לפי השיטות השונות. זו עבודה עצומה.

ונשאלת שאלה פשוטה. אם אתה מאמין שמלך המשיח יבוא, ורק אז ייבנה בית המקדש, ואולי אפילו ירד בן לילה כמו בסיפורים, אז חבל על העבודה. כמה זמן ייקח למשיח להכין כיור? דקה. בשביל מה להשקיע שנים ותרומות? עדיף לעשות בזמן הזה דברים אחרים.

הרב סיפר שפגש קבלן שבדק את הנושא, ואמר שרק הכנת התשתית למבנה כזה הייתה לוקחת כחמש שנים. אם כן, מי שבונה כלים היום, ככל הנראה מחזיק בהשקפה אחרת על האופן שבו יבוא בית המקדש. רואים כאן שהשאלה התיאורטית קובעת מעשים ממשיים. ולכן צריך ללמוד אותה לעומק, מן המקורות.

וכך גם בשאלות ציבוריות רבות: האם לבנות, להכין ולהתקדם, או לשבת ולחכות? התשובה תלויה בשאלה איך אנחנו מבינים את ימות המשיח. לכן הלימוד הזה אינו מותרות. הוא נוגע לכל אחד.

🙏

לשני ימות המשיח

🌿 בכל בוקר אנחנו מבקשים לזכות לימות המשיח, ולכן חשוב להבין מה אנו מבקשים.

נתחיל מן התפילה. בכל בוקר, ב"ובא לציון", אנחנו אומרים: "וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא". אנחנו מבקשים לזכות להגיע לימות המשיח.

וגם בנוסחים אחרים של התפילה, ובברכת המזון, מבקשים להתקרב לימות המשיח ולחיי העולם הבא. אם כן, יש ימים שנקראים "ימות המשיח". הם אינם העולם הבא. הם שלב לפניו, בתוך העולם הזה.

ומה הם בדיוק? כאן מתחילה הסוגיה. כי אם אנחנו מבקשים משהו בכל יום, ראוי שנדע מה אנחנו מבקשים. האם זה עולם אחר לגמרי, שבו הטבע משתנה? או עולם רגיל, שבו משהו מסוים משתנה?

ולפני שנגיע לגמרא, דבר יפה ששמע הרב בשם אחד מגדולי ירושלים, דבר שנותן כיוון לכל הלימוד הזה.

יש כאן גם עניין של כנות בתפילה. מי שמבקש דבר שאינו יודע מהו, מבקש בלי לב. ומי שמבין מה הוא מבקש, יכול להתפלל עליו בכל כוחו, ולזהות אותו כשהוא מתחיל להגיע.

🎶

לשמוע את ה"עוד"

🌿 בימינו צריך לשים לב שה"עוד יישמע" כבר מתחיל להישמע.

מסופר על הגאון רבי דב יפה, שבא פעם לשמחת אירוסין בירושלים, בשכונת הר נוף, ואמר משפט קצר וקולע: בימינו צריכים לשמוע את ה"עוד".

מה הפירוש? מן החלון בהר נוף רואים את ירושלים פרוסה לפניך: בנויה, מלאה כבישים ובתים, מראה מדהים. ואתה שר בשמחה: "עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה". אבל איפה אתה עומד? בירושלים! זה כבר נשמע.

אמר רבי דב יפה: צריך לשים לב שזה כבר לא רק "עוד יישמע" בעתיד. זה נשמע עכשיו. הרב הוסיף: לא בשלמות, לא הכול. אבל ברוך ה', מתחילים לשמוע. ניצנים, פרחים, התחלה. כל אחד יקרא לזה בשם אחר, אבל צריך לשים לב איפה אנחנו נמצאים.

המבט הזה מלמד שלא תמיד הגאולה מגיעה בבת אחת, ברעש גדול. לפעמים היא מתחילה להישמע בשקט, ומי שמקשיב, שומע.

ויש בזה גם הוראה לחיי היום יום: להודות על מה שכבר יש. מי שרגיל רק לחכות למה שעוד לא בא, עלול לא לראות את הטוב שכבר נמצא מול עיניו. ההודיה על ההתחלה היא חלק מן הציפייה לשלמות.

ב

ערוגה ב׳ · 4 פרחים

📜 ימות המשיח בגמרא

⏳

שני אלפים ימות המשיח

🌿 שני אלפי השנים האחרונות של העולם ראויות לביאת המשיח, ולכן הוא יכול לבוא בכל רגע.

הגמרא מביאה בשם תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הווי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. ובעוונותינו שרבו, יצאו מהם מה שיצאו.

שני האלפים הראשונים היו "תוהו": עולם בלי תורה, שבו כל אחד עשה מה שרצה. שני האלפים הבאים היו "תורה": עם ישראל קיבל את התורה, וההלכה נקבעה. החזון איש ביאר שבתקופה הזאת נקבעה ההלכה לדורות. אנחנו לא בודקים כל דבר מחדש, האם הטעם עדיין שייך בימינו. כמו שנקבעה ההלכה, כך נוהגים.

ואחר כך, שני אלפים "ימות המשיח". ומפרש רש"י: אלה השנים שראוי המשיח לבוא בהן. לא שהמשיח חייב לבוא בתחילתן, אלא שמשנת ארבעת אלפים ואילך הוא יכול להופיע בכל רגע. הוא יכול היה לבוא מזמן. "בעוונותינו שרבו" – הזמן עבר, והוא עדיין לא בא.

ואנחנו כבר נמצאים קרוב מאוד לסוף שני אלפי השנים האלה. נשארו פחות מכמה מאות שנים. וזה מעורר את השאלה: אם לא יבוא, מה? ואולי כבר התחיל לבוא, ולא שמנו לב? על זה צריך ללמוד מה אמרו חז"ל.

הרב הציג את השאלה בחיוך: אולי כבר בא, ואולי לא. בוא נחכה ונראה. אבל הנקודה רצינית מאוד. אם איננו יודעים בדיוק איך תיראה הגאולה, איך נדע לזהות אותה? לכן צריך לחזור אל המקורות.

🌅

"ואם אין אתם מאמינים"

🌿 לפי המדרש, ייתכן שגם כשהמשיח יעמוד על גג המקדש, יהיו שלא יאמינו.

יש שיר מוכר, שמקורו במדרש: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש, ומשמיע להם לישראל ואומר להם: ענווים, הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם".

אנשים שרים את השיר הזה ואינם שמים לב מה הם אומרים. הרב ביקש לעצור על שני דברים. הראשון: המשיח עומד על גג בית המקדש. אם כן, כשהוא מגיע, בית המקדש כבר עומד. איך נבנה לפניו? זו אחת התמיהות המעניינות בסוגיה.

והשני: "ואם אין אתם מאמינים". מלך המשיח כבר כאן, בית המקדש בנוי, והוא צריך לשכנע אנשים שהגיע הזמן! יש מי שאינם מאמינים. כלומר, ייתכן מצב שבו הגאולה מגיעה, ואנשים אינם מרגישים בה. היא אינה מגיעה בהכרח בפיצוצים ובמופתים שאיש אינו יכול להכחיש.

המדרש הזה מכין אותנו לאפשרות שהגאולה תיראה אחרת ממה שדמיינו. ולכן חשוב לדעת מה כתוב באמת, ולא להסתפק בדמיון.

ואם בעתיד יהיו מי שלא יאמינו גם כשהמשיח עומד על גג המקדש, ראוי שכל אחד ישאל את עצמו: האם אני מוכן לראות? האם אני מחפש את סימני הגאולה, או מחכה רק לדבר שאי אפשר להכחיש?

🔄

"ארבעים שנה אקוט בדור"

🌿 שלבי הגאולה עלולים להתהפך משמחה לצער, ולכן יש להיזהר בהם מאוד.

בגמרא במסכת סנהדרין מובאות דעות כמה זמן יימשכו ימות המשיח. רבי אליעזר אומר: ארבעים שנה, שנאמר "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר".

והרב העיר על הפסוק הזה דבר מעניין. הוא בתוך המזמור "לְכוּ נְרַנְּנָה" שאנחנו אומרים בכל ליל שבת. ומי ששם לב, רואה שהמזמור מתהפך באמצעו. הוא מתחיל ברינה ובשמחה, ופתאום עובר לתוכחה קשה: "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם... אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר". מה פשר המהפך הזה?

הרב הביא מן המפרשים שיש כאן לימוד על זמן הגאולה. הגאולה אינה בהכרח מגיעה שלמה בבת אחת. יש לה שלבים. בשלב אחד כולם רוקדים ושמחים, ואחר כך הדבר יכול להתהפך. כך היה ביציאת מצרים: כולם שרו ורקדו, ואחר כך באו חטא המרגלים ותשעה באב, והשמחה התהפכה לאבל ולמיתת דור המדבר. ורש"י מביא שהנביא מתנבא גם על העתיד.

הרב ציין בכאב שגם בדורות האחרונים ראו עד כמה ציפייה גדולה יכולה להתהפך לצער נורא. לכן המזמור מזהיר: בשלבי הגאולה צריך להיזהר מאוד, שלא יתהפך הדבר כמו שקרה בדור המדבר.

ומה המסקנה? לא לפחד מן הגאולה, אלא לשמור עליה. שמחה גדולה צריכה לבוא יחד עם זהירות גדולה, עם אמונה ועם הכרת טובה, כדי שלא נחזור על טעות דור המדבר.

📏

כמה זמן?

🌿 חכמי הגמרא נחלקו מאוד באורך ימות המשיח, ויש אף מי שסבר שיימשכו כמו מבריאת העולם ועד עכשיו.

ובאותה גמרא באו דעות רבות. רבי אליעזר אמר ארבעים שנה, כמו שהיה בין יציאת מצרים לכניסה לארץ. רבי אלעזר בן עזריה אמר שבעים שנה. רבי אמר שלושה דורות. ויש עוד דעות, של מאות ושל אלפי שנים.

ויש אפילו מי שאמר שימות המשיח יימשכו כמו מיום שנברא העולם ועד עכשיו. זה מעניין מאוד, כי לפי זה ימות המשיח אינם נגמרים בתוך ששת אלפי השנים. נראה שלדעה הזאת העולם, בצורתו הנוכחית, יכול להמשיך הלאה בדרכים שאיננו יודעים. ויש לכך גם רמזים בספרים על "היום השמיני".

לא נכנס לכל הדעות. אבל רואים דבר אחד ברור: האמוראים נחלקו מאוד בשאלה כמה זמן יכולים להיות ימות המשיח. אין כאן תמונה אחת פשוטה שכולם מסכימים עליה.

ואם על אורך הזמן יש מחלוקת כזאת, קל וחומר על השאלה מה יקרה באותם ימים. לזה נעבור עכשיו, דרך משנה שנראית בתחילה כהלכה רגילה של שבת.

וחשוב לזכור: כשחכמים נחלקים בדברי אגדה ובענייני העתיד, אין כאן רק ויכוח על מספרים. כל דעה מבטאת תפיסה אחרת של הגאולה: האם היא רגע קצר של מעבר, או תקופה ארוכה שבה העולם הולך ומתקן את עצמו.

ג

ערוגה ג׳ · 5 פרחים

⚔️ חרבות לאתים

🗡️

לא יצא האיש בסייף

🌿 חכמים אמרו שכלי נשק אינם תכשיט אלא גנאי, כי לעתיד לבוא יבוטלו.

המשנה במסכת שבת עוסקת בדיני הוצאה: "לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא – חייב חטאת". ושאלה מעשית בימינו: האם מותר לצאת בשבת עם אקדח, כשאין סכנת נפשות? יש כאן שאלה של טלטול, במקום שאין בו עירוב כראוי.

"רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו". לדעתו, כלי נשק הם כמו תכשיט, כמו עניבה, ולכן אין בהם איסור הוצאה. "וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

חכמים מוכיחים מן הנבואה: אם לעתיד לבוא לא יהיו חרבות, סימן שחרב אינה דבר טוב. היא כלי שנצרך רק בעולם לא מתוקן. ומה שעתיד להתבטל אינו תכשיט.

כך, מתוך הלכה של שבת, מגיעה הגמרא לשאלה גדולה: מה יהיה בימות המשיח? האם באמת לא יהיו מלחמות בעולם?

הרב העיר שחלק מן השואלים מכירים את השיר הידוע על הפסוק הזה. השיר מבטא כמיהה לעולם בלי מלחמות. אבל החידוש של המשנה הוא שהכמיהה הזאת נוגעת אפילו להלכה: היא קובעת מהו תכשיט ומהו משא.

🚧

הערה הלכתית על עירוב

🌿 שדה זרוע פוסל את העירוב, ולכן צריך זהירות גדולה בטלטול בשבת סמוך לשדות.

אגב הדיון בטלטול, הרב העיר הערה הלכתית חשובה שנוגעת לרבים. יש הלכה חשובה מאוד בהלכות עירובין: מקום זרעים, כלומר שדה זרוע, פוסל את העירוב. שדה כזה אינו ראוי להילוך בני אדם, ולכן אי אפשר להקיף אותו בעירוב ולהחשיב אותו כחלק מן העיר. פרדס, שבני אדם הולכים בו, אפשר להקיף. שדה זרעים – לא.

לכן, כשנבנה שביל או כביש חדש שעובר ליד שדה או דרכו, צריך לבדוק היטב היכן עובר העירוב. אנשים הולכים בשבת בדרך החדשה, ואינם מעלים על דעתם שהעירוב לא השתנה, ושהם יצאו ממנו.

והרב הזכיר שרוב האנשים מחזיקים משהו בכיס גם בשבת: ממחטה, סוכרייה, מפתח. מי שיוצא מתחום העירוב בלי לשים לב, נכשל באיסור טלטול.

וזה נכון במיוחד ביישובים שיש בתוכם שדות. העירוב שם בעייתי מאוד, ולפעמים סומכים על דעה מקלה. מי שנמצא במקום כזה, ישאל את רב המקום. ומי שיכול, עדיף שיחמיר ולא יטלטל.

🕯️

כשרגא בטיהרא

🌿 דבר יפה שאין בו צורך מאבד את משמעותו, כמו נר בצהריים.

הגמרא ממשיכה. שאלו את רבי אליעזר: אם כלי נשק הם תכשיטים, למה הם בטלים לימות המשיח? הרי תכשיט יפה ממשיכים ללבוש. אמר להם: לפי שאינם צריכים, שנאמר "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב".

ואמרו לו: אם כן, ייעשו לנוי! ענה להם במשל: כשרגא בטיהרא – כמו נר בצהריים. נר הוא דבר יפה מאוד. אבל כשיש אור יום, אין לו שום משמעות. איש אינו מדליק נר בצהרי היום ומתפעל ממנו.

כך גם החרב. כל זמן שיש מלחמות, החרב היא תכשיט: הגיבור הולך בה בגאווה. טנק הוא דבר מרשים מאוד. אבל כשאין מלחמות, הוא מאבד את משמעותו. תכשיט צריך שיהיה בו איזשהו שימוש, איזו חשיבות. כשהצורך נעלם, גם היופי נעלם.

ומכאן לימוד יפה: יש דברים שערכם תלוי במצב העולם. בעולם שבור הם נחוצים ואף מכובדים. בעולם מתוקן הם מיותרים.

ואפשר ללמוד מכאן גם על החיים: אדם צריך לבחור לו תכשיטים שאינם מאבדים את ערכם. תורה, מידות טובות ומעשים טובים יהיו יפים גם בעולם המתוקן ביותר. הם אינם נר בצהריים, אלא אור שאינו כבה.

⚖️

"ופליגא דשמואל"

🌿 לדעת שמואל, ההבדל היחיד בין העולם הזה לימות המשיח הוא שלא ישעבדו מלכויות את ישראל.

ועכשיו מגיעה הגמרא לחידוש גדול: "ופליגא דשמואל" – הדברים האלה חולקים על שמואל. "דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, שנאמר: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ".

מה אומר שמואל? בימות המשיח העולם לא יתהפך. העולם ימשיך לנהוג כמנהגו. יהיו מלחמות בין עמים, יהיו מחלות, יהיו עניים ועשירים. הראיה: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" – תמיד יהיו עניים. מה ישתנה? דבר אחד: לא יהיו מלכויות ששולטות בעם ישראל ומשעבדות אותו. הצרות לעם ישראל ייפסקו.

ולכן, לדעת שמואל, "לא ישא גוי אל גוי חרב" אינו נאמר על ימות המשיח. ואם כן, הברייתא שאמרה שהחרבות יתבטלו חולקת על שמואל.

אבל כאן יש קושי גדול. יש כלל: אמורא אינו יכול לחלוק על תנא. שמואל הוא אמורא, והמשנה והברייתא הן דברי תנאים. איך יכול שמואל לחלוק עליהם? והגמרא עצמה אינה מתרצת. את התשובה נראה בהמשך, בדברי הרמב"ם.

יש בשיטת שמואל גם נחמה: אין צורך לחכות לעולם אחר כדי שעם ישראל יחיה בשקט בארצו. גם בעולם רגיל, עם כל הקשיים שבו, יכולה לבוא גאולה של עם ישראל.

👁️

"עין לא ראתה"

🌿 לדעת רבי חייא בר אבא, כל הנבואות הנפלאות נאמרו על ימות המשיח, ורק העולם הבא נעלה מכולן.

מול שמואל עומדת דעה אחרת, של רבי חייא בר אבא: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח. אבל לעולם הבא, "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ".

לפי זה, כל הנבואות הגדולות – "לא ישא גוי אל גוי חרב", "וגר זאב עם כבש", וכל השאר – יתקיימו בימות המשיח. העולם ישתנה מאוד. ורק העולם הבא נעלה מכל מה שנביא ראה.

אם כן, יש לנו מחלוקת עצומה. לפי שמואל, ימות המשיח הם עולם כמנהגו נוהג: בלי פיצוצים, בלי מהפכים בטבע. בית המקדש לא ייפול מן השמיים, כי גם זה אינו מתאים לשיטתו. הכול יקרה בצורה טבעית. ולפי רבי חייא בר אבא, ימות המשיח הם עולם שהשתנה מן היסוד.

וזו בדיוק השאלה שבה פתחנו: האם מחכים לנס שיבוא בבת אחת, או שמבינים שהגאולה יכולה להתקדם בדרך הטבע? מכאן נגזר גם היחס לכל מה שעושים היום.

ובכל אופן, שתי הדעות מסכימות בדבר אחד: העולם הבא נעלה מכל מה שאנו יכולים לדמיין. המחלוקת היא רק על התחנה שלפניו, על ימות המשיח, ומה יקרה בהם.

ד

ערוגה ד׳ · 4 פרחים

🚆 עולם כמנהגו נוהג

🚆

"פנו דרך ה'"

🌿 הנבואה על השפלת הרים והרמת גאיות יכולה להתקיים בדרך טבעית, כמו שרואים היום בדרך לירושלים.

הרב הביא דוגמה שהוא אוהב מאוד, שמישהו הראה לו. הוא הדגיש: זה פירוש של מישהו, לא מחייב. אבל הוא ממחיש יפה מה פירוש "עולם כמנהגו נוהג" לפי שמואל.

בשבת נחמו קוראים בהפטרה: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ. כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה". כל מי שקורא מבין מה הכוונה: כמו במדבר, כשענני הכבוד השפילו את ההרים והרימו את העמקים, וכל הדרך נעשתה מישור.

ועכשיו, אמר הרב, צאו היום ועלו על הרכבת מתל אביב לירושלים. בדרך יש גיא ענק, ועליו גשר בגובה עצום, בין הרים. אל תסתכלו למטה. ובהרים חצבו מנהרות, קילומטרים של מנהרות. אין הרים! ההר נעלם. "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו". ולאן מובילה המסילה? לירושלים, "מסילה לאלוקינו".

לא הפכו את ההר בנס. חצבו בו. הנבואה התקיימה בדרך טבעית לגמרי. זו דוגמה למה ששמואל מתכוון: העולם כמנהגו נוהג, ובכל זאת הדברים מסתדרים באופן מופלא.

הרב הוסיף שאפשר גם לראות בזה אזהרה: לא כל שינוי בטבע הוא טוב, ולפעמים יש לו מחיר. אבל עצם התמונה, של הרים שנעלמים בדרך לירושלים, ממחישה כמה הנבואה יכולה להתגשם בלי שהעולם ישנה את חוקיו.

🏛️

בתי הכנסת שבבבל

🌿 חז"ל אמרו שבתי הכנסת שבגולה ייקבעו בארץ ישראל, וראינו זאת מתקיים בדרך פשוטה.

עוד דוגמה. בגמרא נאמר שעתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל להיקבע בארץ ישראל. איך יקרה דבר כזה?

מסופר באופן משעשע על רב אחד שנכנס לבית כנסת בחוץ לארץ, וראה שאין בו רצפה ראויה. אמר להם: אתם יודעים שלעתיד לבוא, כשיבוא המשיח, כל בתי הכנסת יתעופפו ויעלו לארץ ישראל. אבל אצלכם תהיה בעיה: הגג והקירות יעופו, ואתם תישארו כאן, כי אין רצפה! והם מיד עשו מגבית ובנו רצפה, כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל.

אנשים דמיינו את הגאולה בצורות מופלאות כאלה. ואיך זה התקיים בסוף? בארץ ישראל יש היום בתי כנסת וישיבות שנקראים בשמות קהילות הגולה: צאנז, פוניבז', סלבודקה, חברון ועוד רבים. הם ממשיכים את המנהגים, את האווירה ואת הדרך של המקומות ההם. כך "עלו" בתי הכנסת של הגולה לארץ ישראל.

בלי ניסים גלויים, ובכל זאת דברי חז"ל התקיימו. עוד דוגמה לכך שהעולם יכול לנהוג כמנהגו, ובתוכו מתקיימות הנבואות.

והרב הוסיף שאיננו יודעים מה יהיה עם קהילות אלה לאחר מכן. הגמרא אמרה שבתי הכנסת ייקבעו בארץ ישראל, ולא פירטה מה יהיה אחר כך. אבל עצם המעבר כבר מתקיים לנגד עינינו.

🧭

לא זכות ולא חובה

🌿 חכמים נחלקו גם בשאלה אם בימות המשיח תהיה בחירה, או שכולם יעשו מטבעם את רצון ה'.

גמרא נוספת, בסוף מסכת שבת, דורשת את הפסוק "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ": אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה.

מה פירוש? בימות המשיח "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'". כולם יכירו את בורא עולם. לא תהיה בחירה במובן שאנו מכירים: האדם מטבעו יעשה את רצון ה'. ממילא אין זכות ואין חובה, כי אין התמודדות. לכן "אין לי בהם חפץ": מי שרוצה לקנות זכויות, צריך לעשות זאת עכשיו, כל עוד יש בחירה.

וגם כאן אומרת הגמרא: "ופליגא דשמואל". כי לפי שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. אם העולם ממשיך כמנהגו, גם הבחירה ממשיכה, ויש עדיין זכות וחובה.

אם כן, נחלקו לא רק בשאלה מה יקרה בטבע, אלא גם בשאלה מה יקרה בנפש האדם: האם יהיה יצר הרע בימות המשיח? האם רצון ה' יהיה ברור לכולם, או שגם אז יהיה צורך לבחור?

ומכאן מסר חשוב לימינו: כל עוד יש בחירה, יש הזדמנות. כל מצווה שאדם עושה עכשיו, מתוך התמודדות, יש לה ערך שאולי לא יהיה כמותו כשהכול יהיה ברור.

📖

לאן ממשיכים

🌿 השאלה איך פוסקים בין הדעות נוגעת ישירות לאופן שבו אנו מבינים את הימים שלנו.

עד כאן ראינו את המקורות בגמרא. לסיכום: יש ימים שנקראים ימות המשיח, ואנו מתפללים עליהם בכל יום. הם ראויים לבוא כבר אלפיים שנה. נחלקו כמה זמן יימשכו. ונחלקו מחלוקת יסודית: לפי שמואל העולם כמנהגו נוהג, וההבדל היחיד הוא שעבוד מלכויות. ולפי רבי חייא בר אבא, כל הנבואות על שינוי העולם יתקיימו בהם.

ונשארו שאלות פתוחות: איך יכול שמואל לחלוק על המשנה? ואיך פוסקים להלכה? האם מחכים לשינוי פתאומי, או שהגאולה יכולה להתקדם לאט, בדרך הטבע, כמו שראינו ברכבת לירושלים ובבתי הכנסת שעלו לארץ?

ראינו גם שהשאלות האלה אינן רק לימוד. מי שבונה היום כלי מקדש, מי שמחליט היכן לגור, מי ששר "עוד יישמע" בירושלים – כולם מושפעים מן האופן שבו הם מבינים את ימות המשיח.

את ההמשך, דברי הרמב"ם בהלכות מלכים ובהלכות תשובה, והאופן שבו הוא מיישב את הסתירות, יש ללמוד בשיעור הבא. יהי רצון שנזכה לראות בעינינו את "עוד יישמע" בשלמותו, ולשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה