👸 סגול אסתר (בנות) · esther-purple

חגים ומועדים

סוד השקדיה 🌸

שיעור של הרב יהודה טאוב

שיעור לט"ו בשבט: למה השקדיה פורחת ראשונה, איך היא והדבורה עוזרות זו לזו, עטיפת הפרי החכמה, וברכה שאומרים בעין טובה

▶ לצפייה בשיעור

🙏 הודיה לה' · מתוך השיעור

כל הטוב שה' נותן, אנחנו מחזירים לו בתודה ובברכה.

שער א

🍌 לכל דבר יש סיבה

🌸

השקדיה פורחת

🌸 השאלה אינה רק שהשקדיה פורחת, אלא למה ה' עשה שדווקא היא תפרח ראשונה.

בט"ו בשבט כולם שרים את השיר המוכר: "השקדיה פורחת ושמש פז זורחת". כל ילד מכיר את השקדיה, ורבים כבר שמעו עליה בגן. אבל השיעור הזה ביקש ללמוד עליה משהו חדש.

השאלה איננה רק מה קורה בט"ו בשבט, אלא למה. למה ה' עשה שהשקדיה תפרח ראשונה? למה לא הרימונים? למה לא התפוזים? למה דווקא היא מתעוררת כשכל שאר העצים עוד ישנים?

והיסוד שהשיעור פותח בו הוא זה: בורא עולם עושה כל דבר עם סיבה. לא תמיד אנחנו יודעים מה הסיבה, אבל לכל דבר יש סיבה. אין שום דבר בבריאה שנעשה סתם.

כדי להתרגל לחשוב כך, כדאי להתחיל מדוגמה פשוטה שנלמדה בשיעור הקודם, דוגמה שכל אחד יכול לראות בבית, ליד קערת הפירות.

🍌

הבננה משחקת מחבואים

🌸 הבננה הירוקה מסתתרת בין העלים, כי ה' אינו רוצה שנאכל אותה לפני שהבשילה.

לבננה יש שלושה צבעים: ירוק, צהוב ושחור. בהתחלה היא ירוקה, אחר כך צהובה, ובסוף, כשהיא מתקלקלת, היא נעשית שחורה. אבל למה דווקא הצבעים האלה?

כשהבננה עדיין ירוקה, היא איננה בשלה. ה' לא רוצה שנאכל אותה עכשיו. מי שאוכל פרי בוסר, פרי ירוק ולא בשל, מקבל כאב בטן. זה לא נעים בכלל.

אז מה עשה ה'? הוא צבע את הבננה הלא-בשלה בירוק, בדיוק בצבע של העלים שסביבה. כך היא משחקת מחבואים. מסתכלים על העץ, והיא כמעט לא נראית. היא מתחבאת בין העלים, ואף אחד לא קוטף אותה לפני הזמן.

זה הצבע הראשון. לא סתם ירוק, ולא סתם צבע שבמקרה יצא כך. זה צבע עם תפקיד: לשמור עלינו מכאב בטן, ולשמור על הפרי עד שיהיה מוכן.

🖍️

צהוב כמו מרקר, שחור כמו אזהרה

🌸 הצהוב קורא לנו לאכול, והשחור מזהיר אותנו שהפרי התקלקל.

כשהבננה מבשילה, היא נעשית צהובה. למה צהוב? חשבו על מורה שרוצה להדגיש משהו חשוב בדף. במה היא משתמשת? במרקר. ובאיזה צבע המרקר בדרך כלל? צהוב. צהוב הוא צבע שקופץ לעין. עכשיו הבננה אומרת: תסתכלו עליי, אני מוכנה, אפשר לאכול.

ובסוף, כשהבננה כבר מתקלקלת, היא נעשית שחורה. למה דווקא שחור? כי שחור הוא צבע שבדרך כלל אנשים לא אוהבים לאכול. בשיעור ערכו בדיקה קטנה: מי אכל היום בארוחה משהו בצבע שחור? כמעט לאף אחד לא היה. היה חום, היה צהוב, היה ירוק, אבל שחור – כמעט אף פעם.

אז כך ה' מזכיר לנו שהבננה כבר לא טובה: הוא צובע אותה בצבע שממילא אנחנו לא נמשכים אליו.

שלושה צבעים, ולכל אחד תפקיד: ירוק – עוד לא, מתחבאת; צהוב – עכשיו, תאכלו; שחור – כבר לא, התקלקלה. כמו רמזור קטן שה' שם על כל פרי.

👁️

זה לא שיעור טבע

🌸 כשמסתכלים על הבריאה בעין טובה, רואים בכל פרט את בורא עולם שדואג לנו.

אפשר היה לחשוב שזה שיעור טבע. אבל זה לא שיעור טבע. אנחנו לומדים את זה כדי ללמוד לראות את בורא עולם, שדאג לנו שיהיה לנו טוב.

המשנה במסכת אבות מביאה את דברי רבי אליעזר, שהדרך הטובה שאדם צריך לבחור בה היא "עין טובה". בשיעור הוסבר: תמיד תסתכל בעין טובה. תסתכל על מה שסביבך ותראה כמה בורא עולם דואג לכל דבר.

עין טובה איננה רק להסתכל יפה על אנשים אחרים. היא גם הדרך להסתכל על העולם כולו. מי שרואה בננה ואומר "סתם פרי", לא ראה כלום. מי שרואה בננה ואומר "ה' צבע אותה כך כדי שלא יכאב לי הבטן", ראה את בורא עולם.

ועם העין הזאת יוצאים עכשיו לגינה, באמצע החורף, כדי לגלות את סוד השקדיה.

🔍

גם כשלא יודעים למה

🌸 גם כשאיננו מבינים את הסיבה, אנחנו יודעים שהיא קיימת.

חשוב לשים לב לדיוק שבדברים. בשיעור לא נאמר שאנחנו יודעים את הסיבה לכל דבר. נאמר: לא על כל דבר אני יודע למה, אבל לכל דבר יש סיבה.

זה הבדל גדול. מי שחושב שהוא חייב להבין הכל, מתאכזב כשהוא פוגש משהו שאינו מבין. אבל מי שיודע שבורא עולם עושה כל דבר בחכמה, מחפש את הסיבה בסקרנות, ואם לא מצא אותה, הוא סומך על כך שהיא קיימת.

הבננה היא דוגמה קלה, כי את הסיבה שלה אפשר לראות בעיניים. אבל יש דברים שהסיבה שלהם מוסתרת יותר, וצריך להתבונן הרבה עד שמגלים אותה. השקדייה היא בדיוק כזאת: במבט ראשון נראה מוזר שעץ פורח באמצע הקור. רק מי שמתעקש לשאול "למה" מגלה את הסוד.

וזו גם הדרך ללמוד: לא להסתפק ב"ככה זה", אלא לשאול, לחפש, ולצפות למצוא בכל פינה את היד של בורא עולם.

שער ב

🌸 השקדיה מתעוררת

❄️

גינה ישנה באמצע החורף

🌸 בחורף כל העצים נראים ישנים, ורק עץ אחד מתחיל להתעורר.

בשיעור סופר סיפור על שני ילדים, ידידיה וחברו, שיצאו לגינה ביום חורף. הרוח שרקה בחוץ, והם היו לבושים בבגדים חמים ובכובעים. הגינה הייתה קרה ושקטה.

כל העצים נראו ישנים. הענפים שלהם היו ערומים, בלי עלים. הכל נראה כאילו נרדם. הגפנים ישנות, הרימונים ישנים, התאנים ישנות. כולם מחכים לאביב.

ופתאום, בקצה הגינה, הם ראו עץ אחד שונה מכל השאר. הוא עמד מכוסה כולו בפרחים לבנים וורודים. אחד הילדים קרא: "תראה! השקדייה מתעוררת ראשונה!"

אבל מיד עלתה שאלה: למה כל כך מוקדם? עכשיו חורף, עכשיו קר. כל העצים ישנים, ובצדק, הרי לא נעים בקור. למה השקד לא ממשיך לישון כמו כולם? למה הוא ממהר לפרוח דווקא עכשיו?

זו בדיוק השאלה שהשיעור רוצה לענות עליה. ומי שזוכר שלכל דבר יש סיבה, כבר יודע שיש כאן סוד.

🌼

לכל פרח יש משימה

🌸 הפרח הוא תחילתו של הפרי, וכדי שיצמח ממנו פרי צריך שהדבורה תבקר אותו.

ידידיה התקרב לעץ והסתכל בפרחים. ואז אמר משפט חשוב: לכל פרח של שקד יש משימה.

למה יש פרחים בעץ? נכון, הם יפים מאוד. אבל לא רק בשביל היופי. מן הפרח יוצא אחר כך הפרי. הפרח הוא ההתחלה של השקד שנאכל בסוף.

אבל כדי שמן הפרח יצמח פרי, צריך שמישהו יבוא לבקר אותו. מי? לא אנשים. אנשים יכולים להסתכל על הפרחים וליהנות, אבל הם לא עוזרים להם להפוך לפרי. מי שצריך לבקר את הפרח הוא הדבורה.

הדבורה באה אל הפרח, שותה ממנו, ובלי שהיא יודעת היא עוזרת לו להפוך לפרי. בשיעור ראו זאת בתמונות: הדבורה עפה מפרח לפרח, נוחתת, ממשיכה הלאה. אם הדבורה לא תבוא, לא יצמח פרי.

וכאן מתחילה הבעיה של השקד. כי לשקד לא מספיק ביקור אחד.

🔢

שתים עשרה פעמים

🌸 השקד צריך שהדבורה תבקר אותו הרבה יותר מכל עץ אחר, פי שישה.

בסיפור מתגלה שהשקד צריך שהדבורה תבוא לבקר את הפרח שלו שתים עשרה פעמים. לא פעם אחת, לא פעמיים, אלא שתים עשרה פעמים.

ומה הבעיה? הדבורים לא הולכות רק לשקדייה. הן מבקרות בכל העצים: פעם בתפוזים, פעם באגסים, פעם ברימונים, פעם בלימונים, פעם בתותים, פעם באפרסקים, פעם בקלמנטינות. הדבורה מטיילת בין כל הפרחים בגינה.

וכשהיא מתחלקת בין כל כך הרבה עצים, לכל פרח היא מגיעה בערך פעמיים. זה מספיק לעצים אחרים. אבל השקד צריך שתים עשרה.

בואו נחשב: אם לכל עץ מגיעים פעמיים, והשקד צריך שתים עשרה, הוא צריך פי שישה יותר מכל השאר. איך יקבל אותם? איך ידאג שהדבורה תבוא אליו דווקא, שוב ושוב, ולא תלך לשאר העצים?

לפני שנגלה את הסוד, נשמע מה קרה לדבורה עצמה.

שער ג

🐝 הסוד הגדול

🐝

זיבי העייפה

🌸 בסוף החורף הדבורה חלשה ועייפה, והשקד נותן לה בדיוק את מה שהיא צריכה.

באותו רגע נשמע זמזום חלש. דבורה קטנה, נקרא לה זיבי, התקרבה בעייפות. היא הייתה חלשה מן החורף הארוך. היה לה קר, היא לא אכלה הרבה זמן, והכנפיים שלה רעדו מעט.

ידידיה עקב אחריה במבטו ולחש: "תראה, היא נראית כל כך זקוקה לכוח. מה יהיה איתה?"

ואז זיבי נחתה על פרח של שקדייה, ופתאום קרה דבר מופלא. לפי הסיפור, הצוף של השקד איננו סתם צוף. ה' בחכמתו שם בשקד חומרים שנותנים לדבורים כוח, כמו תרופת כוח אחרי החורף.

זיבי התחילה לשתות, וגופה התמלא בחיות חדשה. הכנפיים הפסיקו לרעוד, והיא שוב יכלה לעוף מפרח לפרח.

אבל השאלה עדיין עומדת. אחד הילדים ליטף ענף של שקדייה ושאל: יש כל כך הרבה פרחים ומעט דבורים. איך הן יספיקו לבקר כל פרח שתים עשרה פעמים? ועכשיו מגיעים לסוד הגדול שה' עשה לשקד.

🌸

הסוד: לפרוח כשכולם ישנים

🌸 ה' עשה שהשקד יפרח כשאין פרח אחר בגינה, וכך כל הדבורים מגיעות רק אליו.

ידידיה הסתכל מסביב ושאל: "אתה רואה עוד פרחים בגינה?" והתשובה: לא. עכשיו חורף. אין אף פרח אחר.

זה הסוד. ה' סידר שהשקד יפרח דווקא עכשיו, בט"ו בשבט, כשאין אף אחד אחר בגינה. הדבורה יוצאת לטייל, ומה היא מוצאת? הענבים עוד ישנים. הרימונים עוד ישנים. התותים עוד ישנים. כל העצים עוד ישנים. רק השקדייה התעוררה.

אז לאן הולכת הדבורה? רק לשקדייה. אין לה לאן ללכת חוץ ממנה. וכך היא מגיעה אליה שתים עשרה פעמים, ואפילו יותר. לא כי השקד שכנע אותה, ולא כי היא החליטה כך, אלא כי ה' סידר שבאותו זמן תהיה בגינה רק שקדייה אחת פורחת.

עכשיו מבינים למה השקדייה פורחת ראשונה. לא בגלל שהיא אוהבת קור. היא פורחת בזמן שבו כל הדבורים יהיו שלה.

ומה שנראה לנו כמו פריחה מוקדמת מדי, באמצע הקור, הוא בדיוק התזמון המושלם. מי שמסתכל בעין טובה רואה כאן חכמה גדולה.

🤝

חסד שמחבר בין הברואים

🌸 ה' דואג גם לשקד וגם לדבורה, וכל אחד מהם נותן לשני את מה שהוא צריך.

אבל זה עוד לא הכל. ה' לא דאג רק לשקד. הוא דאג גם לדבורים. מה הדבורים צריכות בסוף החורף? כוח. ואיפה יהיה להן כוח? בשקד, שבו שם ה' את הצוף שמחזק אותן.

כך יוצא שהשקד והדבורה עוזרים זה לזה. השקד צריך שהדבורה תבקר אותו הרבה פעמים, והדבורה צריכה את מה שיש בשקד. השקד נותן לדבורה תרופה ומזון, והדבורה עוזרת לשקד להוציא פירות.

בסוף הסיפור זיבי כבר הייתה חזקה ומלאה מרץ. היא טסה מפרח לפרח, ואיתה חברותיה הדבורים. "תראה איך הן עובדות יחד", אמר ידידיה, "השקד נתן להן תרופה ומזון, והן עוזרות לו להוציא פירות. זה חסד ה', שמחבר בין כל הברואים."

הילדים עמדו מול העץ, עצמו עיניים ואמרו: "איזה יופי, ה' דואג לכולם."

זו בדיוק העין הטובה: לא רק לראות פרחים יפים, אלא לראות יד שמסדרת הכל, כך שכל בריה מקבלת את מה שהיא צריכה בזמן הנכון.

שער ד

🎵 מה אשיב לה'

🎵

מה אשלם לה'?

🌸 על כל הטוב שה' נותן לנו, אנחנו לא משלמים בכסף, אלא בברכה.

בשיעור לימדו שיר שמתחיל בשאלה: "מה אשיב לה'?" מה הכוונה? ה' ברא פירות יפים, פירות נחמדים, פירות טעימים. ראינו כמה מחשבה יש בכל בננה ובכל שקדייה. איך אפשר להחזיר לו על כל זה?

וכי ה' רוצה כסף? ודאי שלא. אי אפשר לשלם לבורא עולם בכסף. אז מה כן?

השיר עונה: לפני כל טעימה, לפני כל לגימה, לפני שתייה וארוחה, אני אומר יפה את הברכה. לפני כל נגיסה, לפני אכילה, לפני הארוחה – לא אשכח את הברכה.

ובפזמון שרים את הפסוק מתהילים: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". הארץ וכל מה שצומח בה ניתנו לנו, ובברכה אנחנו מכירים בכך שהם מתנה.

זה התשלום שלנו. כל הטוב שה' נותן, אנחנו מחזירים לו בתודה ובברכה. וזה גם ההמשך הטבעי של כל מה שלמדנו: מי שראה כמה ה' דאג לפרי, רוצה לברך עליו בלב.

🍎

מן הגינה אל השולחן

🌸 ההתבוננות בפלאי הבריאה הופכת את הברכה ממילים רגילות לתודה אמיתית.

יש קשר עמוק בין שני חלקי השיעור. בחלק הראשון התבוננו: ראינו את הבננה שמשחקת מחבואים, את השקדייה שפורחת בדיוק כשהגינה ריקה, ואת הדבורה העייפה שמוצאת בה כוח. בחלק השני שרים: מה אשיב לה'? לא אשכח את הברכה.

כשאדם מברך בלי לחשוב, הברכה יכולה להיות מהירה ויבשה. אבל מי שעצר לרגע וחשב על כל החכמה שיש בפרי שבידו, הברכה שלו נשמעת אחרת. הוא באמת מודה.

זו הסיבה שט"ו בשבט מתאים כל כך ללימוד הזה. ביום הזה נוהגים לאכול מפירות האילן ולברך עליהם. ואם לפני כל פרי נעצור לרגע ונשאל את עצמנו מה ה' עשה בשבילו, כל ברכה תהיה קטנה של עין טובה.

ועכשיו נעבור לסיפור נוסף שסופר בשיעור, על פרי אחר ועל מכונה מיוחדת מאוד.

שער ה

🍊 העטיפה של התפוז

🍬

טיול למפעל הממתקים

🌸 גם בני אדם יכולים לבנות מכונות מופלאות, וזו חכמה שה' נתן להם.

בבוקר אחד יצאו בנות כיתה ב' לטיול. הן התרגשו מאוד. הן הגיעו למפעל של ממתקים, ומנהל המפעל קיבל אותן בשמחה: "ברוכות הבאות, בואו תראו את הדברים הנפלאים שיש במפעל שלנו."

הבנות הסתכלו ולא האמינו: סוכריות צבעוניות בכל מקום. אחת מהן הרימה את עיניה ואמרה: "איזה דברים נפלאים ה' ברא!"

"ועכשיו", אמר המנהל בהתלהבות, "הגענו ללב של המפעל: מכונת העטיפה." המכונה הגדולה עבדה במהירות. היא לקחה כל סוכרייה ועטפה אותה בנייר מבריק. כל עטיפה יצאה יפה ומסודרת.

כולן התפעלו. גם זה מעשה של ה': הוא נתן לבני אדם חכמה ושכל לבנות מכונות כאלה. המכונה מופלאה, העבודה יפה, והסוכריות ארוזות היטב.

אחרי הסיור יצאו כולן לחצר המפעל, ישבו על ספסל בשמש, ושם חיכה להן הפתעה קטנה, שגדולה הרבה יותר ממכונת העטיפה.

🍊

תפוז אחד, שתי מכונות

🌸 ה' ברא מכונה אחת שעושה גם את הפרי וגם את העטיפה שלו.

המורה ישבה בין הבנות והוציאה מן התיק תפוז כתום ועגול. "בנות", אמרה, "אתן זוכרות את המכונה היקרה שבמפעל, שעוטפת סוכריות בעמל רב? בתפוז הזה ה' ברא עטיפה משוכללת הרבה הרבה יותר."

למה יותר משוכללת? קודם כל, במפעל יש שתי מכונות: אחת שעושה את הסוכרייה, ואחת שעושה את העטיפה. אבל ה' ברא מכונה אחת, העץ, שעושה גם את הפרי וגם את הקליפה שלו, יחד. עדיין לא המציאו מכונה שעושה בבת אחת גם סוכרייה וגם עטיפה.

המורה התחילה לקלף את התפוז, וריח נפלא מילא את האוויר. לעטיפה שה' ברא יש גם ריח! שימו לב בפעם הבאה שמישהו מקלף תפוז: גם בלי להסתכל, אפשר לדעת. הריח מתפשט בכל הבית.

והמכונה הזאת לא עולה כסף. היא עומדת בגינה, וכל שנה היא שוב מוציאה פירות ארוזים ומוכנים.

🌬️

עטיפה שנושמת

🌸 קליפת הפרי נושמת אוויר ושמש, ובכל זאת אינה נותנת לנמלים ולתולעים להיכנס.

ויש עוד דבר מופלא. עטיפה רגילה של סוכרייה היא אטומה, סגורה לגמרי. אבל העטיפה של הפרי מיוחדת מאוד: היא יודעת לנשום.

למה היא צריכה לנשום? כי הפרי עדיין גדל בתוכה. אם העטיפה הייתה אטומה לגמרי, הפרי לא היה יכול לגדול. הוא היה נחנק. הוא צריך אוויר ושמש.

אבל מצד שני, אם בעטיפה היו חורים, גם זה לא היה טוב. דרך החורים היו נכנסים הנמלים, התולעים וכל מיני חרקים, והפרי היה מתקלקל.

אז ה' ברא עטיפה כל כך משוכללת: מצד אחד היא נושמת אוויר ושמש, ומצד שני הנמלים והתולעים אינם יכולים להיכנס. נסו לבקש ממהנדס לבנות דבר כזה.

ושוב, זו העין הטובה. אפשר לקלף תפוז ולזרוק את הקליפה בלי לחשוב. ואפשר לעצור רגע ולראות בה יצירה מופלאה של בורא עולם.

👗

עטיפה ששומרת

🌸 כמו שה' עטף את התפוז כדי לשמור עליו, כך הלבוש הצנוע שומר על הנשמה היקרה.

אחת הבנות נגעה בקליפה וראתה כמה היא מכסה ושומרת על הפרי. המורה אמרה בהתרגשות: "זה ממש כמו שאנחנו לבושות בצניעות, כדי לשמור על הנשמה היקרה שלנו."

התפוז יקר, ולכן ה' עטף אותו בעטיפה שמגינה עליו. ומעניין: העטיפה הזאת לא רק שומרת, היא גם יפה מאוד. הכתום של התפוז הוא אחד הצבעים היפים בגינה.

כך גם בת שלובשת בגדים צנועים: היא שומרת על הנשמה שלה, והלבוש הזה גם יפה. השמירה והיופי אינם סותרים זה את זה. אצל התפוז הם באים יחד, באותה קליפה.

"כמה יפה", אמרה המורה, "הכל ה' ברא בחכמה כזאת." ואז, לפני שטעמו מן הפרי המתוק, הן ברכו בקול. וזה מביא אותנו לנושא האחרון של השיעור: איך מברכים יפה.

שער ו

🙏 ברכה יפה

🙏

ברכה בשלושה חלקים

🌸 ברכה יפה אומרים לאט, בשלושה חלקים, בלי לבלוע מילים.

בסוף השיעור למדו איך מברכים יפה, בצורה נפלאה, בלי לבלוע מילים. הרבה פעמים אנחנו מברכים מהר, כאילו רוצים כבר לסיים ולאכול. אבל יש דרך פשוטה לעשות את הברכה יפה.

מחלקים את הברכה לשלושה חלקים, ועוצרים רגע קטן בין חלק לחלק. החלק הראשון: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'". עוצרים. החלק השני: "אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם". עוצרים. והחלק השלישי מסיים את הברכה לפי מה שאוכלים: "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".

כשאומרים "ברוך אתה ה'", כדאי לעצור ולחשוב: אני מדבר עכשיו אל ה'. וכשאומרים "אלוקינו מלך העולם", כדאי לזכור שהוא המלך של כל העולם, של השקדייה, של הדבורה ושל התפוז.

ועוד דבר חשוב: כשמברכים, מחזיקים ביד את מה שמברכים עליו. כך הברכה מכוונת אל הפרי הזה ממש, שעליו אנחנו מודים.

🌱

ברכה שיש בה עין טובה

🌸 ברכה איטית ומכוונת היא הדרך שלנו להחזיר לה' על כל הטוב שראינו.

בשיעור הדגימו זאת בפועל: אחד אחרי השני ברכו לאט, בשלושה חלקים, עם הפרי ביד. ופתאום אותה ברכה, שאומרים כל יום כמה פעמים, נשמעה חגיגית ויפה.

וזה החיבור לכל מה שנלמד. ראינו שה' עושה כל דבר עם סיבה. ראינו את הבננה שמשחקת מחבואים כדי שלא יכאב לנו הבטן. ראינו את השקדייה שפורחת בדיוק כשהגינה ריקה, כדי שכל הדבורים יבואו אליה, ואת הצוף שנותן לדבורה העייפה כוח. ראינו את קליפת התפוז שנושמת ושומרת יחד.

ושאלנו: מה נשיב לה' על כל זה? והתשובה פשוטה: נברך יפה. לא בכסף, אלא בברכה שיוצאת מן הלב.

זה סוד ט"ו בשבט: להסתכל על העץ בעין טובה, לראות את החכמה ואת הדאגה, ואז לפתוח את הפה ולומר בנחת, מילה אחר מילה: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, בורא פרי העץ. ובפעם הבאה שנראה שקדייה פורחת באמצע החורף, נדע שגם היא, בדרכה, אומרת תודה לבורא עולם על כל החסד הזה.

#ט"ו בשבט#שקדיה#דבורה#עין טובה#ברכות#השגחה#פלאי הבריאה
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה