🌳 טבע ירוק (בנים) · nature-boy

אחר · מסלול של 4 תחנות

👴 ברכת הסבא

שיעור של הרב יהודה טאוב

האם סבא מברך הטוב והמטיב על לידת נכד: ספר חסידים, הרשב"א, הביאור הלכה וקצות השולחן, ומה עושים למעשה

▶ לצפייה בשיעור
תחנה 1

🍷 יסודות ברכת הטוב והמטיב

3 שלטים בדרך
👶

שמחה של דור שלישי

ק"מ 1

🧭 השאלה: האם שמחת הסבא בנכד מאפשרת לו לברך הטוב והמטיב?

כשאדם זוכה, ברוך ה', לראות דור שלישי, השמחה שלו גדולה מאוד. נולד לו נכד, ובלבו עולה רצון להודות לבורא עולם בברכה. השאלה שנדונה בשיעור היא: האם הסבא יכול לברך על לידת הנכד "ברוך הטוב והמטיב"?

זו שאלה שיש בה משא ומתן מעניין בין גדולי הפוסקים. כדי להבין אותה צריך לחזור להתחלה: מהי ברכת הטוב והמטיב, מתי תיקנו אותה חז"ל, ועל איזה סוג של טובה היא נאמרת.

בשיעור עברו על הדעות בזו אחר זו: ספר חסידים, הרשב"א, הביאור הלכה, קצות השולחן ושולחן ערוך הרב. ובסוף הובא גם מה נוהגים בדרך כלל, וסיפור יפה על דרך שבה אפשר לזכות בברכה בלי להיכנס לספק.

חשוב להקדים: מה שיובא כאן הוא לימוד של הסוגיה ושל הדעות שהובאו בשיעור. מי שעומד לפני מעשה, ישאל את הרב שלו מה לעשות.

🤝

טוב לי וטוב לאחרים

ק"מ 2

🧭 ברכת הטוב והמטיב נתקנה על טובה שמשותפת לאדם ולאחרים יחד.

נתחיל מן המקרה הפשוט. כשאדם מקבל דבר טוב שהוא רק שלו, הוא מברך "שהחיינו". אבל כשהדבר טוב לו וגם טוב לאחרים, הוא מברך "הטוב והמטיב". "הטוב" – שהיטיב לי, "והמטיב" – שהיטיב גם לאחרים.

הדוגמאות שהובאו: אדם מצא מציאה, והוא ואשתו נהנים ממנה יחד. אחים שקיבלו ירושה, וכולם יורשים אותה ביחד. אדם שקנה דבר לכל המשפחה, כמו מזגן או מכונית שכל בני הבית נוסעים בה. בכל אלה הטובה משותפת, ולכן מברכים הטוב והמטיב.

זו ברכה מיוחדת. אדם מודה לקדוש ברוך הוא לא רק על מה שקיבל בעצמו, אלא על כך שהטובה התפשטה גם לסובבים אותו. יש בה הכרה שהשמחה האמיתית היא שמחה משותפת.

כך גם ביין: מי ששותה יין עם חברו, ואחר כך מביאים להם יין נוסף, מברך עליו הטוב והמטיב. נחזור לדין הזה בסוף, כי דווקא הוא יתברר כדרך מעשית לפתור את השאלה של הסבא.

🍼

ילדה אשתו זכר

ק"מ 3

🧭 הלכה מפורשת: אב שנולד לו בן מברך הטוב והמטיב, כי זו טובה לו ולאשתו.

ועכשיו למקרה שלנו. בגמרא במסכת ברכות, וכך נפסק בשולחן ערוך: ילדה אשתו זכר, מברך הטוב והמטיב. זו טובה לו וטובה לאשתו, ולכן זו הברכה המתאימה.

ומה כשנולדה בת? זה נושא בפני עצמו, והשיעור לא נכנס אליו לעומק. הוזכר שיש פוסקים שאומרים שבימינו אין סיבה להבחין, כי אנשים שמחים בבת בדיוק כמו בבן, ולכן יש מי שסובר שמברכים הטוב והמטיב גם על בת. בעבר הייתה בזה הבחנה, היום הלב שמח באותה מידה.

אבל הנושא העיקרי של השיעור אחר: לא האב והאם, שהטובה היא שלהם ממש, אלא הסבא. הוא אינו ההורה, ובכל זאת השמחה שלו עצומה. האם גם הוא שותף בטובה במובן שההלכה דורשת לברכת הטוב והמטיב?

תחנה 2

📖 ספר חסידים והביאור הלכה

4 שלטים בדרך
📖

ספר חסידים: מברך על שמחת אוהבו

ק"מ 4

🧭 לפי ספר חסידים, מי שנולד בן לבנו, לבתו או לאוהבו – מברך הטוב והמטיב.

ספר חסידים, של רבי יהודה החסיד, הוא ספר מפורסם מאוד. רבים מכירים ממנו בעיקר את הצוואה המפורסמת שלו, אבל יש בו הרבה מאוד הלכות והנהגות.

בספר חסידים כתוב במפורש: כאשר נולד בן לבנו, או לבתו, או לאוהבו – מברך הטוב והמטיב. לא רק האב, אלא גם מי ששמח בשמחה הזאת מכל הלב.

אפשר להבין את זה היטב. יש מקרים שבהם השמחה על לידה של ילד אצל אדם אחר גדולה לא פחות משמחת ההורים עצמם. למשל, כשמשפחה חיכתה שנים רבות לילד, ורבים התפללו עליה, וכשהוא נולד סוף סוף, כל מי שמכיר אותם מתרגש עד דמעות. ברור שהשמחה הזאת אמיתית.

ולפי זה יוצא שהסבא, שזוכה לראות נכד ושמחתו גדולה, יכול לברך הטוב והמטיב. וכך הובא גם באליהו רבה, שהעתיק את דברי ספר חסידים.

💛

אין סבא שאינו שמח

ק"מ 5

🧭 שמחת הסבא בנכדים, ובמיוחד בראשונים, היא שמחה עצומה ופשוטה.

הרב הדגיש שזה דבר מובן מאליו. אין סבא שאינו שמח בנכדים, ובמיוחד בנכדים הראשונים. עד שנולדו, הייתה תמיד שאלה פתוחה בלב: האם יהיה המשך? וכשנולד הנכד הראשון, האדם רואה בעיניו שהשושלת ממשיכה.

אפשר לדמיין כמה גדולה השמחה הזאת. זו שמחה שיש בה הודיה על העבר, על כל מה שהאדם השקיע בגידול ילדיו, וגם תקווה לעתיד. וזה בדיוק מה שספר חסידים מבין: שמחה כזאת ראויה לברכה.

אבל כאן בא הביאור הלכה, ספרו של החפץ חיים על השולחן ערוך, ומעלה קושיה. לדעתו, דברי ספר חסידים אינם מתיישבים עם מה שכתב הרשב"א בתשובה. כדי להבין את הקושיה, צריך להכיר את המעשה שהובא אצל הרשב"א.

🧳

האורח שחזר אחרי שנים

ק"מ 6

🧭 הרשב"א נשאל איזו ברכה מברכים על אדם שחזר אחרי שנים, וכל הקהילה שמחה בו.

צריך לחזור כמה מאות שנים אחורה. אין טלפון, אין דואר מהיר, אין שום דרך לדעת מה שלומו של אדם שנסע רחוק. מי שיצא לדרך, לפעמים לא שמעו ממנו שנים, ולא ידעו אם הוא בכלל בחיים.

והנה הגיע לעיר אדם חשוב, שחיכו לו שנים רבות. כל הקהילה שמחה מאוד, יצאו לקראתו, ועשו שמחה גדולה על כך שהוא חי וחזר. ואנשי המקום שאלו את הרשב"א: איזו ברכה מברכים על זה?

ידוע בהלכה שהרואה את חברו אחרי זמן רב מברך שהחיינו. אבל כאן השמחה הייתה של כל הקהילה יחד. אם כן, אולי זו טובה משותפת, ויש לברך הטוב והמטיב?

הרשב"א ענה שלא. אם כל דבר שאדם שמח בו והאחרים שמחים עמו יחייב הטוב והמטיב, הרי גם על פרי חדש היו צריכים לברך הטוב והמטיב, שהרי כולם שמחים כשמגיעים פירות העונה. ולא כך היא ההלכה.

⚖️

הנאה גשמית או הנאה רגשית

ק"מ 7

🧭 הרשב"א כתב שהטוב והמטיב נאמר רק על דבר שיש בו תועלת והנאה לו ולאחרים.

הרשב"א מסביר: לא מברכים הטוב והמטיב אלא על דבר שיש לו בו תועלת והנאה, וגם לאחרים עמו. כך הבין הביאור הלכה: כדי לברך הטוב והמטיב צריך הנאה ממשית, גשמית. שמחה של הלב בלבד, הנאה רגשית, אינה מספיקה.

ולידת בן לאב, לפי זה, היא באמת הנאה ממשית: יש לו מי שימשיך אותו, מי שיירש אותו, מי שיעמוד לצדו. אבל הסבא? מה ההנאה הגשמית שלו מן הנכד? השמחה שלו גדולה, אבל היא שמחה של הלב.

הרב תיאר בחיוך מה הייתה "הנאה גשמית" לסבא: בן שבא ומסדר לאביו הזקן את כל הניירות במשרדי הממשלה, או שבעבר, כשלא היו בתי אבות, הזקן היה גר בבית בנו. זו טובה ממשית. אבל לידת הנכד עצמה – אין בה טובה כזו לסבא.

ולכן מסיק הביאור הלכה מדברי הרשב"א, שהסבא אינו מברך הטוב והמטיב על לידת נכדו, בניגוד לספר חסידים.

תחנה 3

💡 חידושו של קצות השולחן

5 שלטים בדרך
📣

קושיה מן השמועות הטובות

ק"מ 8

🧭 השולחן ערוך פוסק שעל שמועה טובה מברכים, גם בלי הנאה גשמית; האם שמחת סבא פחותה משמועה?

אבל על דברי הביאור הלכה קשה קושיה גדולה. בשולחן ערוך נפסק: השומע שמועות טובות מברך שהחיינו, ואם הן טובות לו ולאחרים, הטוב והמטיב. ומה ההנאה הגשמית בשמועה טובה? לפעמים אין בה שום תועלת ממשית, רק שמחה גדולה.

למשל: אדם שומע שבנו זכה במקום הראשון בחידון התנ"ך. אין לו מזה שום רווח גשמי, ובכל זאת מעיקר הדין יכול לברך על השמועה הטובה. או ששומע על הצלחה גדולה של עם ישראל, שמשמחת את כולם. לא שמענו מעולם שיש בעיה לברך על שמועה כזאת.

ואם כן, איך ייתכן ששמחת הסבא בלידת נכדו תהיה פחותה משמועה טובה? הרי זו אחת השמועות הטובות ביותר שאדם יכול לשמוע!

כאן בא קצות השולחן ואומר דבר נפלא: לדעתו, הביאור הלכה לא הבין נכון את כוונת הרשב"א, ולכן הקשה על ספר חסידים קושיה שאינה קושיה.

📚

מיהו קצות השולחן

ק"מ 9

מחבר קצות השולחן הוא הגאון רבי אברהם חיים נאה. הוא חי אחרי החפץ חיים, בארץ ישראל, והיה חסיד חב"ד, מסור מאוד לדרכו של בעל התניא. הוא כתב ספר על השולחן ערוך, ובו הלכות למעשה עם ביאורים.

בספרו הוא דן בשאלה שלנו, ומחדש חילוק מבריק בדברי הרשב"א. לפי דבריו, הרשב"א לא בא לומר כלל שאדם השמח בטובת חברו אינו יכול לברך. הוא אמר דבר אחר לגמרי, הגדרה הלכתית ברורה של המושג "טוב לו וטוב לאחרים".

כדי להבין את החילוק, צריך לשאול שאלה פשוטה: למה באמת אב שנולד לו בן, ואשתו אינה בחיים, אינו מברך הטוב והמטיב? הרי גם האחים שלו שמחים, גם השכנים שמחים, גם הסבתא והדודים. אם השמחה של אחרים מצטרפת, תמיד יימצא מישהו ששמח, ותמיד יברכו הטוב והמטיב.

💡

טוב מוגדר

ק"מ 10

🧭 הרשב"א בא לשלול רק שבעל הטובה יברך הטוב והמטיב בגלל שאחרים שמחים בטובתו.

וזה החידוש. הרשב"א אומר: כדי שבעל הטובה עצמו יברך הטוב והמטיב, צריך שתהיה כאן טובה מוגדרת, ממשית, שאחרים שותפים בה. ירד גשם – השדה של כולם מתברך. קיבלו ירושה – כל האחים קיבלו. זה טוב שאפשר להצביע עליו.

אבל השמחה של אחרים בטובה שלי אינה הופכת אותה לטובה משותפת. אם קניתי חליפה ואשתי שמחה, אם קניתי מכונית והשכן שמח בשבילי – זה עדיין אינו "טוב לי וטוב לאחרים". אחרת לא היה לדבר סוף, וכל טובה הייתה מחייבת הטוב והמטיב. ולכן גם על פרי חדש מברכים רק שהחיינו, אף שכולם שמחים בו.

אבל הרשב"א מעולם לא אמר שמי ששמח בטובת חברו אינו יכול לברך בעצמו. הוא דיבר על בעל הטובה, ולא על השמח בה. ומי ששמח שמחה אמיתית בטובת חברו, הרי זה כמו שמועה טובה, ויכול לברך עליה.

🌿

מקרה מעניין: יעקב ויצחק

ק"מ 11

🧭 לפי קצות השולחן ייתכן שהאב יברך רק שהחיינו, והסבא דווקא יברך הטוב והמטיב.

מן החילוק של קצות השולחן יוצאת תוצאה מעניינת. במקרה הרגיל, כשנולד נכד, האב מברך הטוב והמטיב, כי הטובה שלו ושל אשתו. והסבא? לפי ספר חסידים וקצות השולחן, גם הוא יכול לברך הטוב והמטיב, כי הוא שמח בטובה, והטובה הזאת טובה גם לבנו ולכלתו.

אבל הרב העלה מקרה אחר, והמחיש אותו בדוגמה מן התורה. כשנולד בנימין, רחל אמנו נפטרה בלידתו. לפי ההלכה, אב שנולד לו בן ואשתו אינה בחיים, אינו מברך הטוב והמטיב, כי אין כאן מי שהטובה משותפת לו. הוא מברך שהחיינו בלבד.

ומה עם הסבא, יצחק אבינו? הוא שמח בלידת הנכד, ויעקב בנו שמח גם הוא. אם כן, לכאורה דווקא הסבא יכול לברך הטוב והמטיב: הוא שמח, ומי שהטובה שלו – בנו – שמח עמו.

יוצא מצב מפתיע: האב עצמו מברך שהחיינו, והסבא מברך הטוב והמטיב. זה נשמע הפוך, אבל זו מסקנה ישירה מן ההגדרה. הטוב והמטיב תלוי בכך שיש עוד מישהו שהטובה טובה לו, ואצל הסבא יש.

🕯️

שיטת בעל התניא

ק"מ 12

🧭 בשולחן ערוך הרב כתב שמי שלבו שמח בטובת אחר, כאביו, רבו או רעו, מברך הטוב והמטיב.

קצות השולחן מביא ראיה לדבריו מבעל התניא, האדמו"ר הזקן, בשולחן ערוך הרב. שם כתוב במפורש, שכל מי שלבו שמח בטובתו של אחר, כגון שהוא אביו, או רבו, או רעו האהוב עליו כנפשו – מברך הטוב והמטיב.

רואים כאן בדיוק את דברי ספר חסידים. לא רק בעל הטובה מברך, אלא גם מי שאוהב אותו ושמח בשמחתו מכל הלב. ולפי זה הסבא, שאין אוהב גדול ממנו, ודאי יכול לברך על לידת נכדו.

ולכן, כך אמר הרב, הנוהגים כשיטת בעל התניא אינם רואים בעיה לברך הטוב והמטיב כשנולד להם נכד.

יוצא שיש כאן שתי גישות ברורות. הביאור הלכה סובר שברכת הטוב והמטיב דורשת הנאה מוחשית, ולכן הסבא אינו מברך. קצות השולחן ובעל התניא סוברים שמי ששמח בטובת חברו יכול לברך על שמחתו, אף שאצלו ההנאה רגשית בלבד.

תחנה 4

🙏 למעשה – ודרכי ההודיה

4 שלטים בדרך
🏛️

מה נוהגים

ק"מ 13

🧭 המנהג הרווח הוא כביאור הלכה, ומי שמאוד רוצה לברך – ישאל את רבו.

ומה עושים למעשה? הרב תיאר מה שראה בדרך כלל: המנהג שהתקבל אצל רוב בית ישראל הוא לנהוג כמו החפץ חיים, בעל הביאור הלכה, ולא לברך. כשאדם בא סתם לשאול את הרב, הרב אומר לו בדרך כלל שהמנהג הוא שלא לברך.

ועם זאת, הרב ציין שכאשר אדם אומר לרבו שהוא רוצה מאוד לברך, שיש לו חשק גדול להודות בברכה, לפעמים הרב אומר לו שהוא רשאי. יש לו על מי לסמוך: ספר חסידים, אליהו רבה, בעל התניא וקצות השולחן.

וזאת אף שקשה מאוד להבין את חילוקו של הביאור הלכה בין שמועה טובה לבין לידת נכד. אבל כך התקבל המנהג.

ושוב: כל אחד ישאל את הרב שלו מה לעשות. מה שהובא כאן הוא תיאור של הדעות ושל המנהג המקובל כפי שהוצג בשיעור, ולא פסק הלכה לאדם מסוים.

🍷

הדרך לברך בלי ספק

ק"מ 14

🧭 מי שנוהג כביאור הלכה ורוצה לברך, יכול לשתות יין עם אחר ולהחליף ליין שני, ולברך הטוב והמטיב על היין.

הרב סיפר סיפור ששמע מפי הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג, שהסיפור אירע במשפחתו. כשנולד נכד ראשון אצל אחד מגדולי ירושלים, השמחה הייתה גדולה מאוד, והסבא רצה מאוד לברך הטוב והמטיב. אבל הוא נהג כפסקי החפץ חיים, ובביאור הלכה כתוב שלא לברך. הוא לא רצה לזוז מכך, למרות כל הקושיות.

מה עשה? לקח יין, הזמין את חתנו לשתות עמו, ושתו יחד. אחר כך הביא יין נוסף, ובירך עליו הטוב והמטיב – כדין שינוי יין, שעליו מברכים הטוב והמטיב כששותים יחד עם אחר. כך זכה לומר את הברכה בשמחת הנכד, בלי להיכנס לספק.

ובדין שינוי יין, כך הוסבר בשיעור, אין צורך שהיין השני יהיה משובח יותר. מספיק שאינו גרוע מן הראשון. ולכן זו דרך פשוטה ונגישה לכל מי שרוצה להודות בברכה בשמחה כזאת. ומי שרוצה לעשות כן, יברר עם רבו את פרטי הדין.

🎶

כל דרך להודות

ק"מ 15

🧭 העיקר הוא שהאדם ישמח ויודה לה' – בברכה, בנשמת, במזמור לתודה.

ויש עוד דרכים. מי שאינו מברך הטוב והמטיב, יכול להודות לה' בדרכים אחרות: בברכת המזון, באמירת "מזמור לתודה", ב"נשמת כל חי". אדם יכול להודות לקדוש ברוך הוא בכל צורה שהוא רוצה.

העיקר הוא שהאדם ישמח, ויודה לה' על השמחה. ראינו בסוגיה שאדם ששומע בשורה טובה, נהנה ממנה ומתרגש ממנה – זה דבר עצום. זו הכרה שהטובה באה מאת ה', והפיכה של רגש ספונטני לעבודת ה'.

השאלה ההלכתית היא רק באיזו ברכה לבטא את ההודיה. עצם ההודיה, עצם השמחה בטובה, היא דבר ששייך לכל אחד.

ולכן סבא שזכה לנכד, גם אם לא בירך הטוב והמטיב, אל יחשוב שהחמיץ משהו. הוא יכול לעמוד ולשיר לפני ה' מזמור של תודה, ולהרגיש שהוא מודה על הטובה בכל לבו.

✨

לעשות מן הטוב חגיגה

ק"מ 16

🧭 ההלכה מלמדת לקחת כל דבר טוב, לברך עליו ולהגדיל את השמחה בו.

בסיום השיעור סיפר הרב שלמד פעם קורס בפסיכולוגיה חיובית. אחד הכללים שם הוא לחפש את הנקודות הטובות שקורות במשך היום, ולעשות מהן עניין. כשקורה דבר טוב, לא לרוץ הלאה, אלא לעצור, לחשוב איך להעצים אותו, איך לשתף בו אחרים.

הרב אמר למרצה: ביהדות חשבו על זה מזמן. כשקורה דבר טוב, בודקים: האם מברכים עליו שהחיינו? האם הטוב והמטיב? ואם אפשר – מברכים בקול, לפני אנשים. אתה לוקח את הדבר הטוב, חושב איך להודות עליו, לומד מה הדין שלו, ועושה ממנו שמחה.

וכך, כשאדם עוצר לדון בברכה, משתף אחרים, ואומר אותה בשמחה, הוא עצמו נעשה שמח ומאושר יותר. כל הסוגיה של ברכת הסבא היא בעצם סוגיה על כמה ההלכה רוצה שנודה על הטוב.

יהי רצון שנזכה כולנו להודות לה' על כל הטובות, ולשמוח בהן כראוי. וכל סבא וסבתא שיזכו לראות נכדים, ישמחו בהם בכל לבם, ויודו לבורא עולם על הדור השלישי שנולד בביתם.

🏔️

הגעתם לפסגה! · 🙏 הודיה לה' · מתוך השיעור

יהי רצון שנזכה כולנו להודות לה' על כל הטובות, ולשמוח בהן כראוי.
#הלכה#ברכת הטוב והמטיב#לידה#נכדים#הודיה#ביאור הלכה#קצות השולחן
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה