אדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא
השיעור ניתן בערב חג השבועות, ופותח בדברי הרמב"ן הידועים בסוף פרשת בא. הרמב"ן כותב שאין לעליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. ועוד הוא כותב, שכוונת כל המצוות היא שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו.
כלומר, לפי הרמב"ן, כל תכלית היצירה היא כדי שנודה לה'. זו המטרה, ולשמה נברא הכל.
אבל לכאורה הדברים קשים מאוד. הרי ידוע שתכלית בריאת העולם היא בשביל התורה. כך אומר הפסוק: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". וכך מביא רש"י בתחילת פרשת בראשית בשם חז"ל: "בראשית" – בשביל התורה שנקראת ראשית. כל הבריאה היא בשביל התורה, והתורה היא מטרת הבריאה. ואם כן, איך זה מתיישב עם דברי הרמב"ן, שתכלית הבריאה היא האמונה וההודאה לה'?