📖 דף משנה · mishna-sheet

❖

גלות, גאולה או מצב שלישי

❖

שיעור של הרב יהודה טאוב

איך ראו הציבורים השונים את תקופתנו ואת מדינת ישראל, מה השתנה בציבור החרדי במשך השנים, ואיך משפיעה כל השקפה על שאלות מעשיות

▶ לצפייה בשיעור ביוטיוב
  1. פרק א' החלום והמציאות (4 משניות)
  2. פרק ב' שלוש תשובות לקושיה אחת (3 משניות)
  3. פרק ג' בשעת קום המדינה (3 משניות)
  4. פרק ד' מה השתנה מאז (3 משניות)
  5. פרק ה' שאלות למעשה (5 משניות)

💡 לחיצה על מילה או פסוק בטור הצד תסמן אותם בתוך הביאור

פרק א'🌙 החלום והמציאות

משנה א' · 🌙 החלום של אלפי שנים

במשך דורות חלמו יהודים על גאולה אחת שלמה: כל העם בארצו, חי על פי התורה, ומשפיע ברכה על העולם כולו.

ביאור

השיעור עוסק בשאלה מעשית ומעניינת מאוד: איך מתייחסים לתקופה שבה אנחנו חיים? הרב מבקש להציג כיצד ראתה כל השקפה את המציאות, ולעזור לנו להבין איפה אנחנו נמצאים. כדי לעשות זאת צריך קודם להבין איזה תהליך מדהים עבר עם ישראל בדורות האחרונים: מהפך של ממש בכל ההשקפה על הגאולה, מהפך שעדיין לא הובן ולא עוכל עד הסוף.

נתחיל בחלום. במשך אלפי שנים חלמו יהודים חלום אחד, תם ושלם. יבוא יום, וכל עם ישראל יתקבץ כאיש אחד בלב אחד אל ארצו השלמה. כולם יעלו לארץ, יכוננו בה את חייהם על פי תורת ה' התמימה, ויהגו בתורה.

ולא רק זה. העם ישתחרר לגמרי משעבוד מלכויות, וכל משפחות האדמה יתברכו בו, כי "מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם". בעקבות גאולת ישראל תבוא גאולה לעולם כולו, ו"מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". כך חלמו, כך התפללו, וכך חיכו דור אחר דור.

זה היה חלום אחד, שלם ומאוחד. לא עלתה על הדעת אפשרות שחלק ממנו יתקיים וחלק לא, או שהדרך אליו תעבור במקומות שלא ציפו להם. ודווקא משום כך, כשהמציאות התחילה להתגשם רק בחלקה, היא הפתיעה את כולם והעמידה שאלות שלא נשאלו קודם.

משנה ב' · 🏙️ המציאות שלפנינו

המציאות היא חלק מן החלום: רק חלק מן העם בארץ, רק חלק מן הארץ בידינו, ועדיין רחוקים מן השלום שבו חזו הנביאים.

ביאור

ועכשיו נסתכל במציאות. אכן קרה דבר עצום, אבל רק חלק מן העם התקבץ בארץ. עד היום רבים מישראל עדיין לא הגיעו. רק חלק מן הארץ נמצא בידינו, ועל עוד חלקים ממנה יש מאבקים מדיניים בלי סוף: מה מגיע לנו ומה לא מגיע לנו.

גם מבחינה רוחנית, רק חלק מן העם שומר תורה ומצוות. וגם השלום שחזו הנביאים עדיין רחוק מאוד. הנביא אומר: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים... לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". ואנחנו עדיין צריכים לעבוד קשה מאוד בשמירה על עצמנו, ותעשיית הנשק עדיין עובדת במלוא הכוח. גם ההשפעה שלנו על אומות העולם, "כי מציון תצא תורה", עדיין רחוקה ממה שתיארו הנביאים.

וכאן מגיעה דילמה אדירה. לא מדובר בבעיה של ציבור אחד או של אדם אחד. כל מי שהסתכל במציאות הזאת ברצינות עמד מול אותה שאלה גדולה: איך מסתכלים על המציאות הזאת? מה מעמדה? ומה היא אומרת לנו על מקומנו בהיסטוריה של עם ישראל?

משנה ג' · 🧩 חלק מן השלם, או שבירתו?

השאלה הראשונה: האם מה שקורה היום הוא התחלה של החלום, או דווקא דבר ששובר אותו?

ביאור

הספק הגדול שעומד לפני כל מי שמתבונן הוא זה: האם מה שאנו רואים מול עינינו הוא חלק אורגני מן השלם? כלומר, החלום הגדול התקיים כרגע בעשרה אחוזים, בחמישה עשר, בעשרים, והוא הולך ועולה, ואנחנו נמצאים בתחילת הדרך אל השלם.

או שמא בדיוק להפך: יש כאן שבירה של השלם. החלום היה חלום שלם, וכשמגשימים ממנו רק חלק, ובדרך שאינה כמו שקיוו, אולי פוגעים בשלם עצמו ומרחיקים אותו. האם יש כאן "ראשית האחרית", התגשמות חזון הנביאים, או ששינוי של החלום המקורי ושל הדרך שבה חיכו לו?

ועוד שאלה גדולה: איפה אנחנו נמצאים? במקורות ישראל מוכרים בדרך כלל שני מושגים בלבד: עם ישראל נמצא בגלות, או שהוא נמצא בגאולה. האם יש מקום במחשבה היהודית למצב ביניים, שאינו גלות ואינו גאולה? האם אפשר לחדש מושג כזה, או שכל מה שאינו גלות הוא כבר גאולה?

ויש שאלות נוספות: האם הגאולה היא מאורע חד פעמי או תהליך? מהפכה פתאומית או צמיחה הדרגתית, כמו "צמח דוד" שצומח לאט לאט? גאולה גשמית או רוחנית? בכל אלה עסקו גדולי ישראל, וכל אחד התמודד איתן בדרכו.

משנה ד' · ❓ גאולה על ידי מי שאינם שומרי תורה?

אחת השאלות הקשות ביותר: כיצד ייתכן שהקדוש ברוך הוא מביא גאולה על ידי מי שאינם שומרי תורה?

ביאור

ואולי השאלה הקשה מכולן היא זו: כיצד ייתכן שהקדוש ברוך הוא עושה גאולה על ידי אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ואף מורדים בה? נס אפשר להבין. גם על ידי אדם שאינו צדיק יכול לקרות נס. אבל שהגאולה עצמה, גאולת עולם לנצח, תגיע על ידי מי שאינו מאמין?

בחז"ל ובספרים מוזכרים שני משיחים: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. ודאי שמשיח בן דוד אינו יכול להיות אדם שאינו שומר תורה. אבל מה לגבי משיח בן יוסף, שתפקידו לפי המסורת הוא השלב הראשון, הגשמי, של הגאולה? האם ייתכן שהוא אדם שאינו שומר מצוות? השאלה נשמעת כמעט מופרכת, אבל המציאות העמידה אותה במלוא חריפותה.

על השאלה הזאת השיבו בדרכים שונות. כדי להבין את ההשקפות השונות על תקופתנו, צריך להבין את התשובות האלה, כי מהן נובעות רוב המסקנות המעשיות שנראה בהמשך.

חשוב לזכור שכל התשובות האלה נאמרו מתוך יראת שמים ומתוך כאב אמיתי על המצב. כל אחת מהן מנסה לשמור על האמונה בגאולה השלמה, ובאותה עת להסביר את המציאות שנראית לעין. ההבדל ביניהן הוא בשאלה מה מוותרים עליו כדי ליישב את הקושיה.

פרק ב'⚖️ שלוש תשובות לקושיה אחת

משנה א' · 💓 התשובה הראשונה: בתוך ליבם הם מאמינים

לפי הרב קוק, מה שמניע את הבונים באמת הוא כוח האמונה והגעגוע לגאולה, גם אם החיצוניות אינה כזאת.

ביאור

הדרך הראשונה, שאותה הלך בעיקר הציבור הדתי, היא דרכו של הרב קוק. מי שקורא בספריו רואה שהוא הרבה לדבר על כך. הוא תירץ את הקושיה כך: הם אינם רחוקים כל כך כפי שנראה. בתוך ליבם פועלת האמונה.

לפי דבריו, הם עצמם אומרים שהם רוצים להקים מדינה ככל הגויים. אבל מה שמניע אותם באמת, בעומק, הוא מה שכתוב בתנ"ך ובתורה: האמונה בבורא עולם והאמונה בגאולה. החיצוניות בעייתית, אבל הפנימיות קדושה.

הרב קוק לקח את ההשקפה הזאת עד הסוף. מובא שכאשר נפטר מנהיג התנועה הציונית, מסר הרב קוק הספד גדול על "משיח בן יוסף". ההספד כתוב עד היום, ובכל ההספד, מתחילתו ועד סופו, לא מוזכר שמו של הנפטר אפילו פעם אחת. כולם הבינו על מי מדובר, אבל השם לא נאמר.

הרב מציע להבין זאת כך: לשיטת הרב קוק, יש כאן אדם שבתוך תוכו פעלו מניעים של קדושה ושל אמונה, אבל החיצוניות שלו הייתה בעייתית. לכן הוא דיבר על התפקיד ועל הפנימיות, ולא הזכיר את האיש עצמו.

משנה ב' · 🛟 התשובה השנייה: זו ישועה, ולא גאולה

לפי הדרך השנייה, יש כאן הצלה וישועה זמנית, אבל אנחנו עדיין בגלות, ולכן אין קושיה.

ביאור

הדרך השנייה תירצה את הקושיה מן הצד השני. היא לא אמרה "הם לא כאלה". היא אמרה: מה שאתה רואה אינו גאולה. אולי יש כאן ישועה זמנית, אולי הצלה גדולה. אבל אנחנו עדיין נמצאים בגלות.

אם כן, אין כאן קושיה כלל. מי שאינם שומרי תורה לא הביאו את הגאולה, כי זו כלל לא גאולה. הם עשו דבר אחר, והקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו כפי שהוא מנהיג. הגאולה האמיתית עוד לפנינו, ותבוא בדרך אחרת.

כך יוצא שיש שתי תשובות הפוכות לאותה קושיה. הקושיה היא: "גאולה על ידי מי שאינם שומרי תורה?". התשובה האחת אומרת: בעומק הם מאמינים. התשובה השנייה אומרת: זו אינה גאולה.

ושתי התשובות שומרות על אותו עיקרון: אי אפשר ששני הדברים יהיו נכונים יחד. או שזו גאולה, ואז צריך לראות את הבונים באור אחר; או שהבונים רחוקים מן התורה, ואז אין זו גאולה. כאן נכנסת לתמונה דרך שלישית.

משנה ג' · 🔀 התשובה השלישית: גם וגם

הדרך השלישית, שאותה מובילים בארגון קדושת ציון, אומרת: זו התחלת גאולה אמיתית, ובכל זאת אין להתחבר לדרכם של מי שעזבו את התורה.

ביאור

וכאן מגיעה דרך שלישית, חדשה. אפשר שבשעתה כמעט איש לא אמר אותה כך, ובימינו היא הולכת ומתפשטת. זה בעיקר הרעיון של ארגון קדושת ציון, ושל רבנים מסוימים בדורנו.

לפי הדרך הזאת, זו התחלת גאולה אמיתית. ובכל זאת, מי שעזבו את התורה אכן רחוקים ממנה, ואין להתחבר לדרכם. לא כמו התשובה הראשונה, ולא כמו התשובה השנייה. במקום "או גאולה או ריחוק מן התורה", היא אומרת: גם גאולה, וגם ריחוק מן התורה. גאולה שבאה דרך מי שאינם ראויים לה.

איך זה ייתכן? הרב משאיר את השאלה הזאת לדיון בפני עצמו. אבל חשוב להכיר את השיטה, כי ממנה נובעות הרבה מאוד מסקנות. היא מאפשרת להכיר בגודל המאורעות, להודות עליהם ולהתכונן להמשכם, בלי לקבל את ההשקפה של מי שבנו אותם.

בהמשך השיעור נראה איך כל אחת משלוש הדרכים מגיעה למסקנות שונות בשאלות מעשיות, ואיך הדרך השלישית מנסה בכל פעם למצוא קו אמצעי בין שתי הדרכים האחרות.

פרק ג'📜 בשעת קום המדינה

משנה א' · 🗺️ שלוש עמדות בקום המדינה

בשעת קום המדינה היו שלוש עמדות: דחיקת הקץ, אתחלתא דגאולה, ועמדה ניטרלית שאינה מכריעה.

ביאור

כשמסכמים את היחס להקמת המדינה בשעתה, מוצאים שלוש עמדות.

העמדה הראשונה היא שיטת סאטמר. לפי שיטה זו, לא רק שאין כאן גאולה, אלא יש כאן דבר חמור בהרבה: "דחיקת הקץ". מי שדוחק את הקץ אינו מקרב את הגאולה, אלא דוחה אותה לאחור ומרחיק אותה עוד. לדעתם, הגאולה הייתה צריכה להגיע בדרכה, והקמת המדינה רק הרחיקה אותה.

העמדה השנייה היא הפוכה בדיוק: זו אתחלתא דגאולה. ואם תשאל איך ייתכן כדבר הזה, הרי כבר כתב הרב קלישר, דורות לפני כן, שגאולת ישראל תבוא בשלבים, קמעה קמעה. אם כן, מה שאנו רואים הוא השלב הראשון.

העמדה השלישית היא עמדת רוב הציבור החרדי: עמדה ניטרלית. לא כאן ולא כאן, משהו באמצע. מה בדיוק פירוש "ניטרלי"? את זה רואים היטב בספרות שנכתבה אחרי קום המדינה.

אחרי שקמה המדינה יצאו ספרים שבאו להסביר את התקופה. האדמו"ר מסאטמר כתב את ספרו "ויואל משה", שבו הוא מבאר בחריפות את שיטתו נגד הקמת המדינה. הרב צבי יהודה קוק כתב ואמר מאמרים רבים מן הצד השני. ובדורנו הוציא הרב דרוקמן ספר שמסביר את הנושא בצורה יפה מאוד. אבל מי שמחפש ספר מסודר שיצא בציבור החרדי ומסביר את התופעה, כמעט לא ימצא. למה?

משנה ב' · 🤲 "למד לשונך לומר איני יודע"

רב חרדי חשוב כתב בשנת תשי"ז שהמציאות הזאת יצאה ממסגרת ההלכה הברורה, ולכן הוא עומד בספק עד שיבוא מורה צדק.

ביאור

התשובה נמצאת במאמר יפה מאוד שכתב רב חרדי בשנת תשי"ז. עיתון פנה אליו וביקש: כתוב לנו מאמר, איך מתייחס הציבור החרדי ליום העצמאות? אין אף ספר על כך. והוא כתב דברים מעניינים מאוד.

הוא פותח בכך שתורתנו הקדושה היא תורת חיים, המקיפה את כל ימי חיינו. אבל לפעמים ההשגחה העליונה מעמידה אותנו לפני מציאות שקשה לדון בה לפי ההלכה הברורה בלבד, ולמצוא לה מקורות ושורשים בדברי חז"ל והראשונים. ורק נביא אמת יכול לומר בוודאות מהו טיבה של מציאות כזו ומה יהיה בסופה. וחכמים, הוא מוסיף, צריכים לקיים את מאמר חז"ל: "לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ".

הוא מסביר גם מדוע אינו יודע. השאלה ההלכתית אם מותר להקים מדינה כבר הוכרעה למעשה על ידי אלה שלא שאלו. לא נשאר אלא לברר מה היחס למציאות שנוצרה, ובזה לא מצא בתורה ובפוסקים מושגים ודינים מוכנים. יש הדורשים לשבח, שזו אתחלתא דגאולה, ויש הדורשים לגנאי, שקיום המדינה הוא נגד התורה. והוא קובע: הדבר יצא ממסגרת ההלכה, ובזה אנו מגששים כעיוורים באפלה. איננו יודעים אם זה לטובה או לרעה, ולכן אני עומד בספק עד שיבוא מורה צדק.

משנה ג' · 🔍 "מנין לך בוודאות?"

אותו רב פנה גם אל השוללים בוודאות ושאל אותם: מנין לכם שאין זו התחלת הגאולה?

ביאור

והוא ממשיך ופונה אל אדם חרדי שבטוח שאין כאן שום גאולה: מנין לך בוודאות שאין זו אתחלתא דגאולה? הוא מודה שהמציאות אינה כמו שחלמנו וקיווינו, ולא כך ציפינו שתיראה הגאולה. אבל, הוא אומר, דרכי ה' רחוקות מהשגתנו, ומי יאמר בוודאות שזה לא כך?

ולסיכום הוא כותב שאינו יודע להכריע, ואין בידינו הכרעה ברורה איך להתייחס למציאות הזאת.

הרב מדגיש שצריך להעריך את העוצמה של דברים כאלה. כמעט לא תמצא רב שיעז לכתוב בפומבי: "אני באמת לא יודע". רוב הכותבים מנסחים עמדה ברורה. כאן כתב רב חשוב בגלוי שהציבור החרדי עומד מול שאלה קשה שעדיין אין לה תשובה. זו גם התשובה לשאלה מדוע לא נכתבו ספרים: לא כותבים ספר על שאלה שעדיין לא יודעים את התשובה עליה.

אבל מאז שנכתבו הדברים עברו למעלה משישים שנה. ובשנים האלה, אומר הרב, הגישה בציבור החרדי השתנתה מאוד. מה גרם לשינוי?

פרק ד'🔄 מה השתנה מאז

משנה א' · 🧱 כשנפל מסך הברזל

העלייה הגדולה מרוסיה הראתה לרבים שקיבוץ גלויות מתרחש לנגד עינינו.

ביאור

אחת הסיבות לשינוי היא העלייה הגדולה מרוסיה. רבים בציבור החרדי ראו בתחילה את המדינה כדבר שאין בו שום ממשות רוחנית. והנה קרה דבר מדהים.

מי שהכיר את רוסיה ידע מה זה מסך הברזל: יהודים שנסגרו מאחוריו לעשרות שנים, בלי יכולת לצאת. והנה יום אחד המסך קורס, וכל היהודים מרוסיה יכולים לעלות לארץ ישראל.

וכך נוצר מצב שלא היה כמותו: אין היום יהודי בעולם שאינו יכול לבוא לארץ ישראל. אם הוא אינו בא, זו בחירתו. אבל הקדוש ברוך הוא דאג שבכל מקום בעולם, אם רק תרצה, תוכל לבוא. ולא רק שתוכל לבוא; יקבלו אותך באהבה, יעזרו לך בקליטה, ואתה מוזמן.

מה זה אם לא קיבוץ גלויות? כבר קשה לומר שלא קרה כלום ושהנבואות אינן מתקיימות. והמציאות הזאת גרמה לרבים בציבור החרדי להבין שכנראה הנבואות אכן מתקיימות לנגד עינינו.

וזו רק סיבה אחת. יש עוד כמה סיבות, ויחד הן יצרו שינוי גדול בדרך שבה הציבור החרדי מסתכל על התקופה.

משנה ב' · 🌳 מקום התורה הפורח

המדינה שרבים חששו שלא תחזיק מעמד הולכת ומתחזקת, וארץ ישראל הפכה למרכז התורה הגדול בעולם.

ביאור

סיבה נוספת: בשעת קום המדינה חשבו רבים בציבור החרדי שמדובר בתינוק חלש, שמי יודע כמה זמן יחזיק מעמד. בוא נראה כמה זמן זה יחיה. ומאז, ברוך ה', עברו למעלה משבעים שנה, והדבר רק הולך ומתחזק, ברוב ניסים ונפלאות.

ועוד סיבה, אולי החשובה מכולן. בעבר היו שראו בארץ ישראל מקום של סכנה רוחנית: מי שעולה לשם, חששו, עלול לעזוב את הדת. איך אפשר להתייחס כך היום? היום המקום הפורח ביותר של התורה בעולם הוא כאן, בארץ ישראל. ישיבות, כוללים, אלפי לומדים, ריבוי של ציבור שומר תורה ומצוות.

דווקא בחוץ לארץ המצב הפוך: רבים מן היהודים שם הולכים ומתבוללים, והקהילות הולכות ומצטמקות. המציאות השתנתה לחלוטין ממה שראו לפני שבעים שנה.

ואי אפשר להתעלם גם מן הניסים שקורים יום יום. אנחנו חיים בתוך ניסים: טיל נוחת ובוחר דווקא בשטח הפתוח, ואין ספור הצלות שקורות כל הזמן. כשאדם רואה כל כך הרבה ניסים מול עיניו, הוא מבין שכנראה משהו כאן השתנה.

משנה ג' · 🐢 שינוי שמתרחש בהדרגה

רבים מבינים היום שכנראה אנחנו בתוך תהליך של גאולה, אבל השאלה מי יאמר זאת בגלוי, ולכן השינוי מתרחש לאט.

ביאור

ולכן, אומר הרב, רבים בציבור החרדי מבינים היום שהמצב אינו מה שחשבו בתחילה. אם בהתחלה עמדו בספק, כמו אותו רב שכתב "איני יודע", היום רבים מרגישים שכנראה צריך לומר שאנחנו כן נמצאים בתוך תהליך של גאולה.

אבל כאן יש קושי: מי בדיוק יאמר את זה? אמירה כזאת, כשהיא נאמרת בבת אחת, יכולה לעורר התנגדות גדולה, וגם לבלבל ציבור שגדל על השקפה אחרת. ולכן השינוי צריך להיות תהליך, בהדרגה, לאט לאט.

והתהליך הזה אכן קורה, יפה מאוד, לנגד עינינו. השיח משתנה, השאלות נשאלות בגלוי, ויותר ויותר אנשים מוכנים להתמודד איתן. זה לא מהפך פתאומי, אלא צמיחה איטית, כמו שאמרנו על הגאולה עצמה: לא פריצה אחת, אלא "צמח" שצומח קמעה קמעה.

מכאן עובר הרב לשורה של שאלות מעשיות, בהלכה ובהשקפה. בכל שאלה נראה ארבע עמדות: שיטת סאטמר, עמדת הציבור החרדי הכללי, עמדת הציבור הדתי, ועמדת ארגון קדושת ציון, שמנסה לאט לאט להכניס לציבור החרדי השקפה של אמצע.

פרק ה'🧭 שאלות למעשה

משנה א' · 🏛️ היחס אל המדינה

לגבי המדינה עצמה יש ארבע עמדות: דבר פסול, "ועד בית", כיסא ה' בעולם, ומדינה שעתידה להיות כיסא ה'.

ביאור

השאלה הראשונה: מהי המדינה? לפי שיטת סאטמר, זה דבר פסול לחלוטין, מעשה שטן וחטא חמור מאוד. כך הם רואים זאת עד היום.

הציבור החרדי בכללותו רואה את המדינה כמעין "ועד בית". כמו שבכל בניין צריך מישהו שיארגן את העניינים, כך יש כאן גוף שמארגן את החיים. לפעמים הוא עושה דברים שמרגיזים ומדאיגים, ולפעמים לא. יש בציבור החרדי גם מי שרואים זאת באופן חיובי יותר: סוף סוף יש מקום שדואג לגוף היהודי, וזה דבר חשוב.

הציבור הדתי ראה את המדינה, לפחות בתחילה, כדבר קדוש מאוד. הרב קוק כתב על המדינה שהיא "כסא ה' בעולם", ושזהו האושר היותר עליון, גם אם הדרך אליו עוברת דרך חושך. הוא ראה את החושך מול עיניו, אבל האמין שהוא ייעלם לאט לאט, וראה את הקדושה כבר עכשיו. בעבר היה הציבור הדתי מכבד מאוד את מוסדות המדינה ואת העומדים בראשה, גם בדרך חגיגית; היום זה קצת שונה.

קדושת ציון אומרת דבר של ביניים. הם לקחו את דברי הרב קוק שהמדינה היא "כסא ה'", אבל לדבריהם היא איננה כזו עכשיו. היא מדינה שעתידה להפוך לכיסא ה'. וכך כתב הרמב"ם: ימות המשיח הם הזמן שבו "תָּשׁוּב הַמֶּמְשָׁלָה לְיִשְׂרָאֵל". ככל שהציבור יכיר בכך שזה דבר חשוב, כך זה יקרה מהר יותר.

משנה ב' · 🏗️ למה הקימו אותה דווקא אחרים?

לפי השקפה זו, שומרי התורה לא הקימו את המדינה כי לא רצו בה ולא היו מוכנים לשאת באחריותה.

ביאור

שאלה מעניינת: מדוע המדינה הוקמה דווקא על ידי מי שאינם שומרי תורה? יש שאמרו שזה מעשה שטן, ויש שאמרו שזה ניסיון לעם ישראל. הרב קוק דיבר על בירור האור מתוך החושך. אבל יש כאן הסבר פשוט: שומרי התורה לא חשבו שזה דבר חשוב. וכדי שדבר יצליח, צריך לרצות בו.

ויש סיבה נוספת. באחד העיתונים החרדיים מובא שנשאל הרב מבריסק: איך היו שומרי התורה מנהלים את המדינה, אילו היו לרוב? הוא השיב שאפילו אם הוא עצמו יהיה ראש הממשלה, ורב גדול אחר יהיה אחראי על הביטחון, לא יוכלו לשאת באחריות. מדובר בשאלות של חיים ומוות, ביציאה למלחמה ובפיקוח נפש, ואין לנו שולחן ערוך מפורש בזה.

ובאמת, אין שולחן ערוך שאומר מתי יוצאים למלחמה, האם מותר להיכנס לסיכון מסוים, האם מותר לשחרר מחבלים תמורת שבויים. אפשר למצוא תשובות, אבל רק על ידי דימוי מילתא למילתא. ולשם כך צריך סנהדרין. היו שרצו להקים סנהדרין עם קום המדינה, והיו מגדולי הדור שהתנגדו.

ארגון קדושת ציון אומר: אי אפשר להישאר ב"איני יודע". מי שרוצה שיום אחד המדינה תתנהל על פי ההלכה, צריך להתחיל להתכונן כבר עכשיו, לשבת ולהכין תשובות. ואכן יש כבר מי שמתחילים בכך.

משנה ג' · 🌾 התנועה הציונית, והמעשה שהוא טוב

גם ביחס לתנועה הציונית, קדושת ציון מחפשת קו אמצעי: המעשה טוב, גם אם העושים רחוקים מן התורה.

ביאור

השאלה הבאה: איך מתייחסים לתנועה הציונית עצמה? בשיטת סאטמר, זו עבירה חמורה מאוד. בציבור החרדי ראו בה בדרך כלל תנועה מסוכנת. לא בהכרח עבירה כשלעצמה, אבל דבר שיש להתרחק ממנו, כי חששו שהיא מרחיקה את המצטרפים אליה מן התורה. היו גם שראו בה חידוש שיש להתנגד לו, לפי הכלל "חדש אסור מן התורה".

הרב קוק, לעומת זאת, ראה בה כבר אז תנועה שיש בה קדושה. על כך התעורר ויכוח עצום עוד לפני קום המדינה. למשל, בעניין קופות התרומה של הקרן הקיימת: הציבור החרדי בירושלים לא הסכים להן, כי הכסף שימש לדברים רבים שאינם על פי התורה. הרב קוק כן נתן להן הסכמה, אף שהיו לו השגות רבות עליהן.

קדושת ציון מנסה גם כאן משהו באמצע: המעשה עצמו טוב מאוד. אל תפסול את הכל ואל תאמר שאין בו שום דבר טוב. יישוב הארץ ובניינה הם דבר טוב; רק העושים, לצערנו, רחוקים כרגע מן התורה. שוב, קו אמצעי בין שתי הגישות.

משנה ד' · 🛡️ גיוס לצבא

בשאלת הגיוס מציעה קדושת ציון עמדה שלפיה עקרונית יש חובה, אבל אפשר שיהיה קושי מעשי שיש לדון בו לגופו.

ביאור

אחת השאלות הנידונות ביותר היא שאלת הגיוס. גם כאן, ההבדלים בין השיטות ברורים.

לפי שיטת סאטמר, זו מן העבירות החמורות ביותר, עד כדי "ייהרג ואל יעבור", כפי שמבואר בספר "ויואל משה" בעניין שלוש השבועות. הציבור החרדי הכללי מנמק את עמדתו בכמה טעמים: הוא אינו רואה במדינה ערך שמצדיק זאת, והוא מאמין שלימוד התורה הוא שמגן על עם ישראל.

בשיטת הרב קוק ראו בשירות בצבא דבר קדוש מאוד. מסופר על תלמיד חכם מתלמידי הישיבה שבחר להינשא במדיו. והיו תקופות שבהן תלמידי הישיבה נאבקו עם הצבא עצמו כדי שיאפשר להם להתגייס, אף שהשירות שלהם היה קצר והצבא לא נזקק להם, כי ראו בכך מצווה גדולה.

קדושת ציון טוענת אחרת: אל תאמר שאתה פטור עקרונית. לימוד תורה אינו פוטר מכל. מה יקרה כשיום אחד יהיו שומרי התורה רוב? בימי דוד המלך ודאי שהתגייסו. יש חובה. אבל אפשר לומר שיש כרגע בעיה מעשית, החשש מסכנה רוחנית, וצריך לדון בה לגופו של עניין. ואם תיפתר הבעיה, אדרבה.

משנה ה' · ⚖️ תוקף החלטות הממשלה

חידושו של הרב קוק, שבהיעדר מלך עוברות סמכויות המלכות לעם ולנבחריו, הוא שנתן תוקף הלכתי להחלטות הממשלה.

ביאור

שאלה הלכתית מעניינת מאוד: האם החלטות הממשלה מחייבות מבחינה הלכתית? לפי שיטת סאטמר, אין להן שום תוקף. הם אינם מכירים בחוקים, ונמנעים מלקבל כל תקציב או תמיכה.

הציבור החרדי בדרך כלל עושה פשרה. החלטות שנוגעות לטובת הציבור הכללית תקפות, מדין "שבעה טובי העיר" או מדין תקנות הציבור. החלטות שאינן לטובת הציבור אינן חלות. אבל כאן יש בעיה גדולה: אם לא ברור לך שלהחלטות הממשלה יש תוקף הלכתי, איך תמסור את נפשך על פיהן, למשל בהחלטה צבאית? לכן גם נציגי הציבור החרדי נמנעים בדרך כלל מלשאת באחריות ישירה על הכרעות ביטחוניות.

הציבור הדתי פתר זאת בשתי דרכים. האחת: "דינא דמלכותא דינא", שנאמר בגמרא גם על מלכויות של גויים. השנייה, והיא העיקרית, חידוש עצום של הרב קוק: כשאין מלך בישראל, סמכויות המלכות עוברות לעם, וכשהעם בוחר את מנהיגיו, להחלטותיהם יש תוקף הלכתי. בלי החידוש הזה, אומר הרב, היה קשה מאוד לציבור הדתי לשרת בצבא, שבו מכריעים בכל יום על חיי אדם.

קדושת ציון אומרת: צריך להתכונן. יבוא יום שבו שומרי התורה יהיו רוב, ומי יחליט אז, ואיך? אין לנו כרגע מלך, ולכן צריך להתחיל ללמוד ולברר את הדין כבר עכשיו.

הדרן עלך — גלות, גאולה או מצב שלישי

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה