"לא תקום ולא תטור"
נושא 1 מתוך 11 · פתיחה: נקמה מהי
המצווה מלמדת מתי נקמה ונטירה אסורות, וגם מתי זכירת העוול אינה בכלל האיסור.
בפרשת קדושים אנו קוראים: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". אלה שתי מצוות לא תעשה, ומיד אחריהן המצווה הגדולה של אהבת הרֵעַ. השיעור עוסק בהן כלימוד עיוני: מה בדיוק נאסר, מתי האיסור חל, ואיך אפשר בפועל לקיים אותו.
השאלה רחבה יותר ממה שנדמה. יש להבחין בין יחס ליהודי שפגע בנו לבין יחס לאויבים מבחוץ, ובין נקמה שנובעת משנאה לבין פעולה שמטרתה למנוע רע בעתיד. בשיעור הזה עיקר העיון הוא באיסור כלפי בני עמנו, והשאלה כלפי אויבים מבחוץ נשארה להמשך.
אחרי השואה נשאלה שאלה כואבת: האם צריך לנקום? היו יחידים שביקשו לצאת לפעולות נקמה. אבל הקול שנשמע אז ברוב העם היה אחר: הנקמה הטובה ביותר היא לבוא לארץ ישראל, לבנות אותה, ולהקים משפחות. כל ילד יהודי שנולד הוא התשובה הגדולה ביותר למי שביקש להשמיד.
בשיעור הוצגה תמונה שצולמה ברחבת הכותל ביום השואה: אישה בת מאה וארבע, ניצולת שואה, שביקשה מכל צאצאיה לבוא ולהצטלם יחד. מאישה אחת יצאה משפחה שלמה, רחבה, שממלאת את הרחבה. זו תמונה שאין מה להוסיף עליה.