🏀 קפיצה לפנים · bounce-in

🏜️

ביום הזה באו מדבר סיני

שיעור של הרב יהודה טאוב

מלחמת ששת הימים וראש חודש סיון, היציאה מן הארץ בהלכה, ושתי דרכים להבין את הניצחון – והשאלה אם מותר לנסוע לאילת

▶ לצפייה בשיעור ביוטיוב

מה נלמד בשיעור? לחצו על אייקון וקפצו לפרק

📅ביום הזה4 נושאים✈️היציאה מן הארץ בהלכה6 נושאים🗺️שני סוגי גבולות5 נושאים🔭נס מקומי או קיום ההבטחה4 נושאים📚שיטות הפוסקים4 נושאים
📅
פרק א'

ביום הזה

1 / 23

פסוק לא רגיל

💡התורה מדגישה שבני ישראל הגיעו למדבר סיני "ביום הזה", בראש חודש סיון.

השיעור התקיים בראש חודש סיון, והרב פתח בהודעה: היום נדבר על אירועי היום ממש. לא על אתמול ולא על שלשום, אלא על מה שקרה ביום הזה. ויהיו לכך השלכות מעשיות, הלכתיות וגם השקפתיות.

בפרשת יתרו אומרת התורה: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". הרב העיר שזה פסוק מוזר, לא סטנדרטי. היה אפשר לכתוב "בחודש השלישי באו מדבר סיני", ולא היינו יודעים מתי בדיוק בתוך החודש. אבל התורה מדגישה: "ביום הזה". אל תחשוב שהגיעו באמצע החודש או בסופו. ביום הזה.

ומפרש רש"י: "ביום הזה" – בראש חודש. התורה רוצה שנדע שבני ישראל הגיעו אל מדבר סיני ביום הראשון של החודש השלישי, בראש חודש סיון.

כולם עוסקים בלשון הזאת ומפרשים אותה. אבל הרב ביקש להראות שהמילים "ביום הזה" קיבלו משמעות חדשה ומפתיעה, אלפי שנים אחר כך, באותו תאריך בדיוק.

2 / 23

המלחמה המופלאה

💡מלחמת ששת הימים הייתה מן המלחמות המופלאות בהיסטוריה, ובכל יום בה נכבש אזור אחר.

בסוף חודש אייר תשכ"ז, ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. הרב אמר שזו אחת המלחמות המופלאות ביותר שאפשר למצוא בהיסטוריה הכתובה. אין לה אח ורע.

וכדי להבין את גודל הנס, עבר הרב יום אחר יום. ביום הראשון נכבשה רצועת עזה. ביום השני – השומרון, האזור של שכם וקבר יוסף. ביום השלישי – ירושלים, ובו יום ירושלים. ביום הרביעי – חברון.

על חברון הרב הדגיש שאין לקרוא לזה כיבוש במובן הרגיל. לא היה שם קרב כלל. מרוב פחד, תושבי העיר הרימו דגלים לבנים ונכנעו. באותו יום חזרו גם לגוש עציון.

וכל זה נעשה בתוך ימים ספורים. הרב אמר שאין מילים לתאר את הנס הזה. מי שמנסה לדמיין את המהירות, את השטחים העצומים, ואת העובדה שהכול נעשה כמעט בבת אחת, מבין שלא היה כאן רק כוח צבאי. הייתה כאן יד ה'.

3 / 23

ראש חודש סיון תשכ"ז

💡בראש חודש סיון תשכ"ז הסתיים כיבוש חצי האי סיני – בדיוק ביום שבו באו בני ישראל למדבר סיני.

ביום החמישי של המלחמה, בראש חודש סיון, הסתיים כיבוש חצי האי סיני. צה"ל הגיע עד תעלת סואץ, ובאותו יום הסכימו המצרים להפסקת האש. הרב העיר שבמלחמת יום הכיפורים, שנים אחר כך, עברו את התעלה, אבל במלחמת ששת הימים הגיעו עד אליה.

וביום השישי נכבשה רמת הגולן כולה, ביום וחצי. הרב סיפר שהביצורים שם נבנו במשך כעשרים שנה, ובתוך זמן קצר כל כך הכול נפל.

חצי האי סיני גדול יותר מכל שטחה של מדינת ישראל שלפני המלחמה. הרב הראה מפה, וביקש מן המשתתפים להסתכל על הגודל: שטח עצום, שנפל בידי ישראל בימים ספורים.

ועכשיו מתחבר הכול. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי... בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". בראש חודש סיון הגיעו בני ישראל אל מדבר סיני, בדרכם לקבלת התורה. ובראש חודש סיון תשכ"ז, שוב הגיע עם ישראל אל מדבר סיני. ביום הזה בדיוק.

4 / 23

הלימוד משפיע על המציאות

💡ההשקפה שאדם לומד משפיעה לא רק על דעותיו אלא גם על ההלכה למעשה.

לפני שנכנס לפרטים, הקדים הרב יסוד שילווה את כל השיעור: ההשקפה משפיעה מאוד על המציאות, וגם על ההלכה.

אל תחשבו, אמר, שמה שלומדים הוא רק תיאוריה. הלימוד הוא שקובע איך אדם מבין את מה שקורה סביבו, ומתוך כך – איך הוא פוסק. שני רבנים יכולים להסכים לגמרי על העובדות, להסכים שהיו ניסים גדולים, ובכל זאת להגיע למסקנות הלכתיות שונות לגמרי, בגלל הדרך שבה הם מבינים את משמעות הניסים.

ומלחמת ששת הימים היא דוגמה מובהקת לכך. היא עוררה שאלות הלכתיות חדשות, שלא היו קיימות קודם, והתשובות להן תלויות בשאלה עמוקה יותר: מה בעצם קרה כאן?

את השאלה הזאת ננסה לברר בשיעור. נתחיל מן השאלות המעשיות, נראה את המקורות ההלכתיים, ואחר כך נגיע אל השאלה ההשקפתית שעליה תלוי הכול.

✈️
פרק ב'

היציאה מן הארץ בהלכה

5 / 23

השאלות שהתעוררו

💡הכיבוש עורר שאלות: האם מותר לגור באילת, האם מותר לטייל בה, מה דין השמיטה, ומה דין יום טוב שני.

מלחמת ששת הימים עוררה שאלה הלכתית חשובה מאוד: האם השטחים שנכבשו נחשבים מבחינה הלכתית חלק מארץ ישראל? והשאלה הזאת נוגעת לכמה דברים.

השאלה הראשונה: יהודי בא לרב ושואל אם מותר לו לגור באילת. אם אילת היא חוץ לארץ, הרי שאסור לעבור לגור בה, כמו שאסור לגור בחוץ לארץ.

השאלה השנייה: האם מותר לטייל באילת? זו שאלה פחות חמורה, כי בטיול אדם הולך וחוזר. אבל גם בה יש שאלה הלכתית, כי גם ליציאה זמנית מן הארץ יש דינים.

השאלה השלישית נוגעת לשמיטה: האם חלים באזורים האלה דיני שביעית? והשאלה הרביעית נוגעת ליום טוב שני של גלויות. בסיני הוקם בשעתו יישוב, ימית, וגרו בו יהודים. האם עשו שם יום טוב אחד, כמו בארץ ישראל, או שניים, כמו בחוץ לארץ?

ובכולן עומדת השאלה: האם הכיבוש שלנו משנה את המציאות ההלכתית? כולנו יודעים שהכיבוש בימי יהושע שינה אותה. האם גם הכיבוש בדורנו משנה אותה?

6 / 23

לגור או לטייל

💡יש הבדל גדול בין מי שעובר לגור במקום לבין מי שנוסע אליו לטיול וחוזר.

הרב הבחין בין שתי השאלות הראשונות, משום שהן שונות מאוד בחומרתן. מי שעובר לגור במקום, קובע בו את חייו. אם המקום הוא חוץ לארץ, הוא עזב את ארץ ישראל, וזו שאלה חמורה מאוד.

אבל מי שנוסע לטיול הולך וחוזר. הוא אינו עוזב את הארץ, אלא יוצא ממנה לזמן קצר. לכן השאלה בטיול קלה הרבה יותר. ובכל זאת, גם בה יש שאלה הלכתית, כי כתוב בהלכה שלא יוצאים מן הארץ סתם. צריכה להיות סיבה.

והשאלה הזאת אינה שאלה תיאורטית. הרב סיפר בחיוך שיש בדיחה ישראלית: כששואלים מישהו אם כבר היה באילת, כמעט כל ישראלי עונה שכן, או שהוא רוצה לנסוע. אילת היא יעד טיול של רבים מאוד, ולכן השאלה נוגעת כמעט לכל משפחה.

כדי לענות, צריך להבין את שני הדברים: מה מעמדה של אילת, ומה דין היציאה מן הארץ. נתחיל מן השני.

7 / 23

כאילו עובד עבודה זרה

💡חז"ל החמירו מאוד ביציאה מן הארץ, והרמב"ם פסק שאסור לצאת אלא לתלמוד תורה, לנשיאת אישה ולמסחר.

השאלה המעשית שנוגעת כמעט לכל אחד היא הנסיעה לאילת. רוב האנשים אינם הולכים לגור שם, אבל רבים רוצים לנסוע לשם לטיול. כדי לענות, צריך להתחיל מן ההלכה הכללית של היציאה מן הארץ.

הגמרא במסכת כתובות מחמירה מאוד: מי שדר בחוץ לארץ, כאילו עובד עבודה זרה. זה ביטוי חריף מאוד, והוא מלמד עד כמה חשובה בעיני חז"ל הישיבה בארץ ישראל.

והרמב"ם פוסק שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא לשלושה דברים: ללמוד תורה, לשאת אישה, ולעסוק במסחר. הרב העיר על ההיתר האחרון: אילו היה המסחר אסור, איך היה אפשר לחיות? אדם שעבודתו מחייבת אותו לנסוע למקום רחוק לצורך פרנסתו, מותר לו.

ועם זאת, גם היציאה המותרת אינה אלא לזמן. הרמב"ם מדגיש שאין להשתקע בחוץ לארץ. יוצאים לצורך, וחוזרים.

8 / 23

לכל דבר מצווה

💡רוב הציבור סומך על השיטה שכל האיסור הוא רק להשתקע, ושמותר לצאת לזמן לכל דבר מצווה.

מה המנהג היום? הרב אמר שיש שיטות מחמירות, הסוברות שגם היום מותר לצאת רק לשלושת הדברים שמנה הרמב"ם. אבל רוב הציבור סומך על שיטה אחרת: כל מה שאמר הרמב"ם נוגע למי שיוצא כדי להישאר. אבל מי שיוצא בכרטיס הלוך ושוב, על מנת לחזור, מותר לו לצאת לכל דבר מצווה.

ולמצווה, כנראה, אין גבול ברור. יש הנוסעים לקברי צדיקים, יש הנוסעים לבקר קרובים, ויש הנוסעים לשמחות משפחתיות. כל אלה נחשבים לדבר מצווה.

אבל הרב הדגיש שגם בהיתרים האלה יש גבולות. לגבי קברי צדיקים, בדרך כלל ההיתר ניתן לאדם שמקושר לאותו צדיק, ולא לכל אחד שרוצה להכניס לטיול שלו ביקור בקבר כדי שיהיה לו היתר.

ויש המקלים עוד יותר. יש אומרים שאדם שאינו מצליח לנוח ולהירגע, וזקוק לשקט הנפשי, נחשב כמי שיוצא לצורך. ויש מי שהזכירו את דברי הרמב"ם, שהמתבונן בבריאה מגיע לאהבת ה'. הרב אמר שבדברים כאלה צריך לבדוק היטב, שלא יהיה הדבר פתח לקלות ראש.

9 / 23

"ילקוט יוסף" על אילת

💡לפי ילקוט יוסף אסור לנסוע לאילת לטיול בלבד, אלא אם יש בכך מצווה.

אם כן, כשאדם בא לשאול רב אם מותר לו לנסוע לאילת, הרב צריך לבדוק איזו מצווה הוא רוצה לקיים שם. ואם אדם אומר שהוא פשוט רוצה לטייל?

הרב הביא את ספר "ילקוט יוסף", שכתב הרב יצחק יוסף בעקבות פסקי אביו. שם נאמר שאסור לאדם לנסוע לאילת אלא אם כן יש בכך מצווה. לפי זה, אילת היא חוץ לארץ, והנסיעה אליה דינה כיציאה מן הארץ. מי שנוסע למסור שיעור תורה – מותר לו. מי שנוסע סתם לטייל – לא.

הרב הזכיר בהקשר זה שגם הרב עובדיה יוסף עצמו נסע פעמים אחדות לחוץ לארץ, למשל לפריז, כדי לחזק שם את היהדות. זו בדיוק נסיעה לדבר מצווה, ובוודאי שהיא מותרת.

ומה עם מי שעובד באילת או נוסע אליה לצורך פרנסה, כמו נהג משאית או בעל עסק? כאן ההיתר רחב, כי מסחר הוא אחד הדברים שהרמב"ם התיר במפורש. לכן השאלה נוגעת בעיקר לטיול לשמו.

10 / 23

היכן עובר הגבול בדרום

💡גבול פרשת מסעי בדרום עובר באזור שמתחת לים המלח, ונחלקו השיטות אם הוא באזור דימונה או מצפה רמון.

כדי לדעת היכן מתחילה השאלה, צריך לדעת היכן עובר הגבול הדרומי של פרשת מסעי, הגבול שבו נוהגות המצוות התלויות בארץ. הרב הראה מפה, וסימן את האזור.

בפרשת מסעי נאמר שהגבול עובר דרך קדש ברנע, והשאלה היא היכן בדיוק נמצא המקום הזה. יש שיטה שהגבול עובר כעשרים קילומטר מדרום לים המלח, בערך באזור דימונה. ויש שיטה מרחיבה יותר, שלפיה הוא עובר באזור מצפה רמון ושדה בוקר.

ההבדל הזה נוגע למצוות התלויות בארץ, כמו שמיטה ותרומות ומעשרות. השאלה היא מאיזה אזור אפשר להביא בשנת השמיטה ירקות שגדלו שם, ולסמוך על כך שאין בהם קדושת שביעית. גופי הכשרות השונים נוהגים בזה בדרכים שונות.

ולגבי החקלאות בערבה ובאזור חצבה, הרב אמר שכמעט כולם נוהגים להקל ולראות בהם מקום שאין בו דיני שביעית. אבל אילת עצמה נמצאת הרבה מדרום לכל השיטות האלה. אם כן, היא בוודאי מחוץ לגבול פרשת מסעי.

🗺️
פרק ג'

שני סוגי גבולות

11 / 23

אילת בריבונות ישראל

💡מימי מלכי יהודה לא הייתה אילת בידי ישראל, עד שחזרה לריבונות ישראל במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים נכבש כל סיני.

אילת לא הייתה בידי ישראל במשך אלפי שנים. בתנ"ך מסופר שמלכי יהודה שלטו בה, ומאז נלקחה. בשיעור הרב תיקן את עצמו: כבר במלחמת העצמאות הגיעו לאילת, ואילו במלחמת ששת הימים נכבש כל חצי האי סיני, עד שארם א שייח' שבקצהו הדרומי, ובמשך כשלוש עשרה שנה הוא נשאר בידי ישראל.

הכיבוש הזה עורר מחדש את השאלה ההלכתית על מעמדה של אילת. אבל יותר מזה, אמר הרב, הניצחון המופלא עורר שאלה עמוקה יותר, שבה תלוי הכול: האם זהו קיום הבטחת התורה על גבולותיה של ארץ ישראל?

כולנו יודעים שיש גבולות פרשת מסעי, ויש גבולות הארץ המובטחת. ההבטחה היא "לעתיד לבוא". אבל מתי זה "לעתיד לבוא"? האם מישהו יכול לומר בדיוק מתי? אולי בעוד שנים רבות, ואולי היא כבר התחילה להתקיים.

כאן הביא הרב את שיטתו של הרב יצחק ברנד, תלמיד חכם שכתב ספרים רבים ותשובות רבות בהלכה, ושהרב הכיר אותו ושוחח איתו פעמים רבות.

12 / 23

שיטת הרב יצחק ברנד

💡הרב ברנד מבחין בין גבולות פרשת מסעי, הנוגעים למצוות התלויות בארץ, לבין גבולות ההבטחה, הנוגעים למצוות ישוב הארץ.

הרב ברנד מציע הבחנה יסודית בין שני סוגים של גבולות.

הסוג הראשון הוא גבולות פרשת מסעי. הם נוגעים למצוות התלויות בארץ, והם מגיעים בדרום עד אזור ים המלח. ולמה דווקא עד שם? הרב הסביר בפשטות: מדרום לים המלח, בזמן התורה, לא גדל כלום. הנביא אומר "וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת", כנבואה לעתיד, אבל אז הערבה הייתה שוממה. אין שם מה לזרוע ומה לקצור, ולכן אין מקום למצוות התלויות בארץ.

הסוג השני הוא גבול אחר לגמרי: הגבול של מצוות ישוב ארץ ישראל. הוא אינו קובע היכן מפרישים תרומות ומעשרות, אלא היכן נקרא "ארץ ישראל" לעניין זה, שמי שגר שם מקיים מצוות ישוב הארץ, ומי שנקבר שם כאילו נקבר תחת המזבח.

ועל הגבול הזה אומרת התורה: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים". היכן ים סוף? לכל הפחות, הנקודה הצפונית ביותר שלו. ומהי? אילת. זה המינימום שבמינימום.

13 / 23

שתי מצוות, שני גבולות

💡המצוות התלויות בארץ נוגעות לפירות האדמה, ואילו מצוות ישוב הארץ נוגעת לאדם היושב בה, ולכן אין סיבה שגבולותיהן יהיו זהים.

כדאי להתעכב על ההבחנה של הרב ברנד, כי היא פותרת קושיה גדולה. לכאורה, איך ייתכן שמקום אחד יהיה ארץ ישראל לעניין אחד ולא לעניין אחר? או שהוא ארץ ישראל או שאינו!

אבל כשמתבוננים בשתי המצוות, רואים שהן שונות במהותן. המצוות התלויות בארץ – שביעית, תרומות ומעשרות, ערלה – נוגעות לפירות האדמה. הן חלות על מה שגדל בשדה. ולכן הגבול שלהן קשור לחקלאות: היכן זורעים, היכן קוצרים, היכן יש תבואה. במקום שבו אין שום צמיחה, אין להן מה לחול עליו.

מצוות ישוב ארץ ישראל, לעומת זאת, נוגעת לאדם עצמו. היא אינה שואלת מה גדל במקום, אלא היכן האדם גר. ולכן הגבול שלה יכול להיות רחב הרבה יותר, ולהגיע גם למקומות שוממים, כמו הערבה ואילת.

כך מובן שהתורה נותנת שני תיאורים של הגבולות: אחד בפרשת מסעי, לקראת החלוקה לשבטים והעבודה בשדות, ואחד בהבטחה, שבה נאמר "מים סוף ועד ים פלשתים".

14 / 23

למה הגבולות שונים

💡בחלוקה לשבטים צריך מקום מגורים רגיל, ולכן גבולות פרשת מסעי מסתיימים במקום שבו אפשר לגור.

אם כן, למה בכלל יש שני סוגי גבולות? למה פרשת מסעי אינה מגיעה עד ים סוף?

הרב הסביר שהתשובה הפשוטה היא טכנית. פרשת מסעי באה לקראת החלוקה לשבטים. וכשמחלקים את הארץ לשבטים, אי אפשר לתת לאחד את אילת ולשני את ירושלים. כל שבט צריך נחלה שאפשר לגור בה ולחיות ממנה. מה יעשה שבט שיקבל את הערבה? מה יגדל שם?

מכאן שהגבול של פרשת מסעי נקבע לפי המקומות שבהם אפשר לגור בחיים רגילים. בספר יהושע רואים ששבט שמעון, שנחלתו בתוך נחלת יהודה, הגיע קצת מדרום לים המלח. כנראה שאפשר היה לגור שם, אבל קשה מאוד, וצריך להישאר קרוב למקורות המים.

אבל זה אינו אומר שמה שמעבר לזה אינו ארץ ישראל. זה רק אומר שהחלוקה לשבטים, והמצוות התלויות בה, מסתיימות שם. הארץ המובטחת רחבה יותר.

15 / 23

"ונתקיימה הבטחת הפסוק"

💡לדעת הרב ברנד, כיוון שבדורנו נכבש עד שם, נתקיימה ההבטחה, והרי זה בכלל רצון ה' לישב עד שם.

ועכשיו מגיעה המסקנה של הרב ברנד. הוא כותב: כיוון שבדורנו נכבש עד שם, ונתקיימה הבטחת הפסוק בפרשת משפטים, הרי זה בכלל רצון הקדוש ברוך הוא לישב עד שם.

הרב הסביר את עוצמת הדברים. אם במלחמת העצמאות עוד היה מי שהסתפק, במלחמת ששת הימים לא היה אדם שלא הרגיש שהקדוש ברוך הוא נותן ליהודים את ארץ ישראל. ולא רק נותן: לפני המלחמה הייתה הארץ חצויה. ירושלים הייתה מחולקת, יהודה ושומרון ומערת המכפלה לא היו בידינו. ובמלחמה הזאת נתן בורא עולם את כל הארץ שהייתה בידי יהושע, ויותר מזה.

לפי השיטה הזאת, אין שום בעיה לנסוע לאילת. הקדוש ברוך הוא קיים את ההבטחה, והנה היא לפנינו. גבולות הארץ המובטחת התקיימו בפועל.

ומה עם המצוות התלויות בארץ? כאן, לפי שיטתו, הדין אינו משתנה. הוא טוען שכשנכבש השטח, לא היה רצון של הציבור ושל הרבנות להרחיב את המצוות התלויות בארץ, בגלל הקשיים של שביעית וכדומה. ולקדושה כזאת צריך רצון לקדש. לכן נשארו הגבולות לעניין זה כמו שהיו בזמן המשנה.

🔭
פרק ד'

נס מקומי או קיום ההבטחה

16 / 23

נס מקומי

💡גם המחמירים מודים שקרו ניסים גדולים, אלא שהם רואים בהם נס מקומי ולא קיום ההבטחה.

ומה סוברים המחמירים? הרב הדגיש שגם הם מודים שבמלחמת ששת הימים קרו ניסים גדולים. אין כאן מחלוקת על העובדות. גם הרב עובדיה יוסף סבר שקרו ניסים, וגם רבנים רבים מן הציבור הליטאי.

אבל צריך לשים לב היטב למילים שהם כותבים. איך הם רואים את הניסים? כנס מקומי. כמו שהיה נס בפרנקפורט, ונס בתימן, וכמו הפורים הרבים שהיו בהיסטוריה. עם ישראל היה בסכנה, והקדוש ברוך הוא הציל אותו בנס. צריך להודות לו, והכול נפלא מאוד.

אבל זה אינו קיום ההבטחה. נס מקומי הוא הצלה בשעת סכנה, ואינו משנה את מעמדה ההלכתי של הארץ. לכן, לפי דעתם, הכיבוש של אילת אינו משנה דבר, ואילת נשארה עד היום בגדר חוץ לארץ לעניין זה.

זו עמדה מכובדת, שיש לה שורשים עמוקים. היא נזהרת מלקבוע שהגיעה עת הגאולה כל עוד הדבר אינו ברור, ומעדיפה להמתין עד שיבוא משיח ויכריע.

וממילא הם קובעים את ההלכה לפי גבולות פרשת מסעי. לפי השיטות האלה, גם נסיעה לטיול באילת יש בה בעיה, כמו כל יציאה מן הארץ.

17 / 23

הבבא סאלי ונתיבות

💡ספק בגבול עולי בבל אינו דומה לספק בגבול עולי מצרים, ולכן נתיבות היא ודאי ארץ ישראל.

הרב הבחין בין הספקות. יש מקומות שיש בהם ספק אם הם בגבול עולי בבל, אבל אין ספק שהם בגבול עולי מצרים. ואילו באילת השאלה היא אם היא בכלל בגבול עולי מצרים.

הרב סיפר שכשהבבא סאלי הגיע לגור בנתיבות, הוא שאל את הרב ישכר מאיר על מעמד המקום. והתשובה הייתה: יש מקום לדון אם נתיבות היא בגבול עולי בבל או לא, ויש צדדים לכאן ולכאן. אבל ודאי שהיא בגבול עולי מצרים. אין שום צד לומר שלא.

מכאן רואים את ההבדל. ספק בגבול עולי בבל נוגע רק לחלק מן הדינים, ואין בו בעיה לגור במקום. אבל אילת נמצאת מחוץ לגבול עולי מצרים, ולכן השאלה בה חמורה הרבה יותר. היא לא תלויה במחלוקת על מקומו של קו גבול, אלא בשאלה העקרונית אם גבולות ההבטחה נחשבים כבר היום ארץ ישראל.

ושם, כפי שראינו, הכול תלוי בהשקפה.

18 / 23

קדושה תלויה ברצון

💡לדעת הרב ברנד, הקדושה לעניין המצוות התלויות בארץ דורשת רצון לקדש, ובדורנו לא היה רצון להרחיב אותה.

נקודה אחת בשיטת הרב ברנד ראויה לתשומת לב מיוחדת. לפי דעתו, גם אם אילת היא ארץ ישראל לעניין ישוב הארץ, אין בה מצוות התלויות בארץ. ולמה? משום שהקדושה הזאת אינה חלה מאליה. כדי שמקום יתקדש לעניין המצוות התלויות בארץ, צריך רצון לקדש אותו.

וכשנכבשו השטחים בדורנו, לא היה רצון כזה. הרבנות והציבור לא רצו להרחיב את המצוות התלויות בארץ למקומות חדשים. הסיבה מובנת: לשביעית ולשאר המצוות יש קשיים רבים, ואין עניין ציבורי להוסיף עליהם מקומות נוספים. לכן, לפי שיטתו, הגבולות לעניין זה נשארו כמו שהיו בזמן המשנה.

הרב הוסיף שזו שאלה מעניינת אם אפשר היה לקדש אילו היו רוצים, ואם הדבר בכלל בידינו היום. יש מי שמחמירים בזה, ויש מי שאינם בטוחים. אבל לפי השיטה הזאת, הבחירה שלא להרחיב היא שקובעת את המצב.

כך יוצא שאילת, לפי הרב ברנד, היא ארץ ישראל לעניין הישיבה בה, ומותר לנסוע אליה ולגור בה. אבל לעניין שמיטה ומעשרות היא נשארת כמו שהייתה.

19 / 23

תדע מראש מה יענה הרב

💡מי ששואל רב על הנסיעה לאילת יכול לדעת מראש את תשובתו, לפי הדרך שבה הרב מבין את מה שקרה בדורנו.

מכאן הגיע הרב לעצה מעשית שחזר עליה כמה פעמים: כשאתה הולך לשאול רב אם מותר לנסוע לאילת, אתה יכול לדעת מראש מה תהיה התשובה.

איך? תבדוק איך הרב הזה רואה את מה שקרה במלחמת ששת הימים. אם הוא רואה בה קיום של הבטחת הקדוש ברוך הוא, ברור שיתיר. מה הבעיה? הקדוש ברוך הוא נתן לך את המקום הזה, ואיך ייתכן שאסור ללכת אליו? ואם הוא רואה בה נס מקומי, הצלה בשעת סכנה, הוא יאסור, כי לפי דעתו אילת נשארה חוץ לארץ.

זו דוגמה ברורה ליסוד שהרב הקדים בתחילת השיעור: ההשקפה משפיעה על ההלכה. כאן זה ממש משפיע. אותן עובדות, אותם ניסים, אותם מקורות – ומסקנות הפוכות, בגלל הדרך שבה מבינים את משמעות האירועים.

והרב הוסיף שיש לזה השלכות גם בשאלות רבות אחרות, ולא רק בשאלה של הנסיעה לאילת. הדרך שבה אדם מבין את המאורעות שבדורו קובעת את מבטו על הרבה מאוד דברים.

📚
פרק ה'

שיטות הפוסקים

20 / 23

גשר החיים וציץ אליעזר

💡שתי שיטות נוספות, של בעל גשר החיים ושל הציץ אליעזר, לא התקבלו להלכה.

בסוף השיעור סקר הרב את השיטות הנוספות שנאמרו בשאלה של אילת.

השיטה הראשונה היא של בעל "גשר החיים". הרב הזכיר בחיוך שבעבר זה היה כמעט הספר היחיד בהלכות אבלות, לפני שיצאו כל הספרים המודרניים. מחבר הספר חי בארץ לפני קום המדינה, והוא שחיבר את "לוח ארץ ישראל". הוא רצה לומר שגבול פרשת מסעי עצמו מגיע עד אילת. אבל הרב אמר שזו שיטה מוזרה מאוד, והפוסקים דחו אותה.

השיטה השנייה היא של הציץ אליעזר. הוא הציע שכיוון ששלמה המלך כבש את אילת, אולי נשארה בה קדושה עד היום. הרב אמר שזו שאלה מעניינת, אבל היא לא התקבלה. המקובל הוא שהמקום נלקח מאיתנו, והוא חזר לגבולות פרשת מסעי. גם במשך מאות השנים שעברו מאז, איש לא נהג כך.

ועוד: לא ברור עד היכן הגיע שלמה. יש שיטות שהגיע עד נהר פרת. ייתכן שהוא הרחיב את שלטונו מסיבות של מסחר ומיסים, ואין מכך ראיה שהמקומות נתקדשו. לכן אין לסמוך על המרחב העצום שהיה בימי שלמה.

21 / 23

הרב זוין והרב ברנד

💡הרב זוין סבר שגבולות ההבטחה הם ארץ ישראל גם כיום, ואילו הרב ברנד סובר שהם מתקדשים רק כשההבטחה מתקיימת.

השיטה השלישית היא של הרב זוין. הוא כתב את דבריו עוד לפני קום המדינה, והם פורסמו מאוחר יותר. לדעתו, לגבולות ההבטחה יש דין של ארץ ישראל גם כשאינם בידינו. כך סוברים גם רבנים רבים מן הציבור הדתי.

לפי השיטה הזאת, השאלה של אילת פשוטה מאוד: היא חלק מגבולות ההבטחה, ולכן היא ארץ ישראל. הרב העיר שלפי זה יוצאות מסקנות מרחיקות לכת, כי גם מקומות רחוקים יותר, שאינם בידינו כלל, נחשבים ארץ ישראל.

ולעומתה עומדת שיטת הרב ברנד, שהרב אמר שהיא נראית לו מסתברת מאוד. הוא אומר: יש גבולות ההבטחה, אבל הם אינם קדושים מעצמם. יש בהם אולי קדושה מסוימת, אבל הקדושה המלאה חלה רק כאשר ההבטחה מתקיימת.

ובשנת תשכ"ז, לפי הבנה זו, ההבטחה התקיימה. לא עוד מלחמה, ולא עוד נס, אלא קיום ההבטחה. הקדוש ברוך הוא הבטיח, והקדוש ברוך הוא קיים.

22 / 23

אילות וישיבה ליהודה

💡מלכי יהודה הצדיקים שלטו באילת ובנו אותה, ומכאן שרצון ה' הוא שישראל יגיעו עד שם.

הרב הביא ראיה לשיטה הזאת מן הפסוקים. בספר מלכים מסופר: "וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם". שלמה המלך החזיק באילת והקים בה נמל.

ובדברי הימים מסופר על עוזיהו מלך יהודה: "הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה". והכתוב מוסיף עליו: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'". הנה מלך צדיק, שעושה את הישר בעיני ה', בונה את אילת ומשיב אותה ליהודה.

מכאן רואים, אמר הרב, שרצון הקדוש ברוך הוא הוא שישראל יגיעו גם לשם. מלכים צדיקים כבשו עד אילת ברצון ה'. אחר כך המקום נלקח, ובדורנו חזרנו אליו, ובמלחמת ששת הימים התרחב השטח עוד יותר. לפי ההבנה הזאת, זה קיום ההבטחה בפועל.

וזה מחזיר אותנו ליסוד: איך שאדם רואה את המאורעות קובע את ההלכה. מי שרואה כאן קיום הבטחה, מתיר. ומי שרואה כאן נס מקומי, אוסר. כל אחד ישאל את רבו, וידע מראש מה יענה.

23 / 23

ביום הזה

💡בראש חודש סיון באו ישראל למדבר סיני לקבל את התורה, ובראש חודש סיון תשכ"ז, לפי ההבנה הזאת, החלה ההבטחה להתקיים.

השיעור נחתם במקום שבו התחיל: בראש חודש סיון. ביום הזה הגיעו בני ישראל, ביציאת מצרים, אל מדבר סיני. והתורה טרחה לציין במפורש: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". ורש"י אומר: ביום הזה – בראש חודש.

ולפי מה שלמדנו, ביום הזה, בשנת תשכ"ז, שוב הגיע עם ישראל אל מדבר סיני. והרב אמר שמי שרואה בכך את קיום ההבטחה, מבין שראש חודש סיון הוא יום גדול מאוד. אנחנו לא רק עוד מקבלים נס, אלא נמצאים בתוך תהליך של קיום הבטחות הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ההבטחה של "לעתיד לבוא" החלה להתקיים.

הרב הוסיף שבחלק הבא של השיעור יעסוק בשאלה עד היכן מגיע מדבר סיני עצמו לפי ההלכה, ומה מעמדו.

כך מתחבר השיעור כולו: הפסוק, התאריך, המלחמה וההלכה, כולם סביב יום אחד בשנה.

ונסיים בתפילה: יהי רצון שנזכה לראות את הקדוש ברוך הוא מקיים את כל הבטחותיו, ושנזכה לגבולות שהובטחו לאברהם אבינו, "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה