שיר בלי מקור?
➜ כולם שרים "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אבל השאלה היא היכן כתובה המצווה הזו.
השיעור נפתח בשיר. "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד". כולם מכירים אותו, כולם שרים אותו, והוא מיוחס לרבי נחמן מברסלב. אבל מתוך השירה עולה שאלה גדולה: היכן כתובה המצווה הזו?
ברור שיש מצווה לשמוח במצוות. כתוב בפירוש "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". והתורה מזכירה בפרשת התוכחה את העונש "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה". על השמחה במצוות יש פסוקים מפורשים, בשלילה בתורה ובחיוב בתהילים.
אבל השיעור הזה, שנאמר בחודש אדר, רוצה לדבר על משהו אחר: שמחה כללית. לא שמחה בזמן שמקיימים מצווה, אלא שמחה תמידית, בכל יום, בכל מצב. האם יש בכלל מצווה כזו? היכן היא כתובה, ולמה היא כל כך חשובה?
התשובה תוביל אותנו בדרך מעניינת: אל הרמב"ם, אל הכוזרי, אל חטא המתאוננים במדבר, ולבסוף אל המילים האחרונות של השולחן ערוך כולו.