כרטיס 1 · 3 פסקאות · כ-1 דק'
חידושו של החתם סופר
החתם סופר מבאר שדוד המלך לא הודה רק אחרי שנושע, אלא גם בתוך העינוי עצמו – ואותה הודיה בתוך הצרה היא עצמה שהביאה את הישועה.
בכל ימי חג הסוכות ובכל ראש חודש אומרים בהלל: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה". בפשטות: דוד המלך מודה לה' שענה לו והושיעו. שואל החתם סופר שאלה חדה: מה פירוש "כִּי עֲנִיתָנִי"? זו לשון עינוי – דוד מודה לה' גם על כך שעינה אותו, שהביא עליו צער וייסורים וצרות, לא רק על כך שנושע מהם! ומוסיף ושואל: מה פירוש "וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה"? מי זו "ותהי"?
מבאר החתם סופר דבר נפלא ונורא: דוד המלך אומר: ריבונו של עולם, אני מודה לך גם כשעינית אותי. וגם בתוך הצרות והבעיות, תמיד הודיתי לך ושיבחתי אותך על כל מה שנתת לי ועל כל מה שאתה עושה עמי. ואותה הודיה עצמה, ההודיה שהודיתי לך בעת הצרה – היא היתה לי לישועה. לא עוד ישועה אחרת הביאה את זה, אלא ההודיה עצמה היא שחוללה את הישועה.
זהו חידוש שהופך את הפסוק כולו למשמעות אחרת לגמרי. לא פסוק רגיל של הודיה אחרי הישועה, אלא תיאור של מה שקרה בפועל בחיי דוד: הוא לא חיכה שהבעיה תיפתר כדי להודות; הוא הודה באמצע העינוי, ודווקא ההודיה הזאת, שנאמרה כשהמצב עדיין קשה, היא עצמה שגרמה שהישועה תגיע. סדר הדברים הפוך ממה שהיינו מניחים: לא ישועה ואז הודיה, אלא הודיה ואז ישועה.