🏛️ תרשים ארגוני · org-chart

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה

שיעור של הרב יהודה טאוב

שתי שאלות השל"ה הקדוש על מצוות אכילת מצה, וכיצד אותו דבר עצמו שנראה רע נהפך להיות הגאולה

1 שיעור4 חלקים12 כרטיסים24 פסקאות
▶ לצפייה בשיעור
לחצו על כרטיס לקריאה · על ראש חלק לכיווץ
🍞חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולהשיעור של הרב יהודה טאוב

📋 פירוט מלא לפי חלקים

❓חלק א: שתי השאלות של השל"ה

🍞

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ שתי השאלות של השל"ה

לקצות לקנות אמונה

המצווה לאכול מצה שבעת ימים נועדה, לפי הפסוק, כדי שנזכור את יום צאתנו ממצרים כל ימי חיינו — ולבנות בלבנו אמונה.

כתוב בפרשת ראה: ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי... כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״.

משמעות הפסוק: על ידי שאוכלים מצות, זוכים לזכור את יום היציאה מארץ מצרים כל ימי חיינו. רוצים אנו לקחת את המצה ולהבין מה לומדים ממנה, וכיצד זוכים לזכור את יציאת מצרים כל ימי חיינו, לא רק בליל הסדר.

↑ חזרה לתרשים
❓

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ שתי השאלות של השל"ה

קושיה ראשונה: מה טוב בחיפזון?

השל"ה שואל: מדוע אוכלים מצה כזכר לכך שיצאנו "בחיפזון", שעה שבגאולה האחרונה הנביא מבטיח בדיוק את ההפך — "לא בחיפזון תצאו"?

שואל השל״ה הקדוש במסכת פסחים שתי קושיות יפות מאוד. הקושיה הראשונה: התורה אומרת שאוכלים מצה כי ״בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״. שואל השל״ה: וכי לצאת בחיפזון זה דבר כה נפלא שראוי לציין לדורות?

הרי כתוב בגאולה האחרונה, בישעיהו פרק נב: ״כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ... כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳״ — הפסוק אומר שם בדיוק ההפך, שבגאולה העתידה לא נצא בחיפזון! אם כן, איזו מעלה יש לחיפזון, שבגללה אוכלים מצות שבעת ימים כל שנה?

↑ חזרה לתרשים

🔄חלק ב: אותו חיפזון, שתי מטרות

❓

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ אותו חיפזון, שתי מטרות

קושיה שנייה: עוני או גאולה?

השל"ה שואל עוד: הפסוק קורא למצה "לחם עוני", המזכיר את ימי השעבוד הקשים, אבל ממשיך ומזכיר את יום הגאולה — איך אפשר ששני דברים הפוכים כאלה יבואו באותו אוכל?

הקושיה השנייה: בליל הסדר אנחנו אומרים ״מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים... עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ״ — זכר לגאולה המהירה. אבל הפסוק עצמו קורא למצה ״לֶחֶם עֹנִי״ — זכר לעוני ולשעבוד שבמצרים, שם לא נתנו ליהודים זמן לאפות לחם ראוי, ואכלו לחם עני, מצות, מהר מהר.

ומבאר הרמב״ן שהמצה מזכירה שני דברים הפוכים בבת אחת: גם זכר לשעבוד וגם זכר לגאולה. שואל השל״ה: כיצד ייתכן הדבר? איך אוכל אחד יכול להכיל גם את השעבוד וגם את הגאולה, שני דברים כה מנוגדים? זו קושיה שאינה רק טכנית, שהרי אנו טועמים את אותה מצה בדיוק בשתי הכוונות הסותרות בכל שנה ושנה, וראוי להבין לעומק מה היא באה ללמד אותנו דווקא על ידי האיחוד הזה.

↑ חזרה לתרשים

📖חלק ג: ראיות מההיסטוריה שלנו

🔄

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ ראיות מההיסטוריה שלנו

מאפלה לאורה

השל"ה מגלה יסוד גדול: הקדוש ברוך הוא מוציא לפעמים אור מתוך אותו דבר עצמו שהיה חושך, כפי שהמצרים כפו חיפזון לשעבוד — ובדיוק אותו חיפזון הפך בסוף להיות חיפזון לחירות.

עונה השל״ה יסוד גדול מאוד: המצרים אמרו ליהודים ״תעשו מהר מהר את הלחם, אין זמן, לכו לעבודה״ — כך כפו עליהם חיפזון לעבודה, ולא נתנו להם להחמיץ את הלחם. אותו חיפזון עצמו שנועד לשעבד ולהחליש את ישראל, הקדוש ברוך הוא הפך בסוף לחיפזון לחירות.

כשהגיע יום הגאולה, אותו עניין בדיוק שגרם לשעבוד — החיפזון — חזר והביא את הגאולה: ה׳ הוציא אותם ממצרים בחיפזון, מהר, באותו אופן בדיוק. זהו ״מאפלה לאורה״: באותו דבר עצמו שעמו ביקשו לאבד את ישראל, הוציא אותם הקדוש ברוך הוא לחירות.

↑ חזרה לתרשים
✨

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ ראיות מההיסטוריה שלנו

הרע עצמו נהפך לטוב

מכאן מלמד השל"ה יסוד לכל החיים: הקדוש ברוך הוא יכול להפוך את מה שנראה לנו רע לטוב ממשי, באותו דבר עצמו, בלי שנצטרך לחכות לדבר אחר.

אומרת לנו המצה דבר נפלא: מלמד השם יתברך, כל יהודי שיזכה להאמין בבורא עולם, יזכה הרבה פעמים לראות איך הרע עצמו נהפך להיות גאולה. אותו דבר שנראה רע בעצמו נהפך לגאולה. איך זוכים לזה? כאשר לאדם יש אמונה בבורא עולם, הוא מאמין שהכל לטובה, והוא אומר בפיו ״גם זו לטובה״ — יזכה בעזרת ה׳ לראות איך כל הרע נהפך לטוב.

כלשון המהר״ל (נצח ישראל, פרק א, בעניין אהבת ה׳): ולפעמים גם הרע הוא לטוב. אדם רגיל לומר ״כׇּל מַה דְּעָבֵד רַחְמָנָא, לְטָב עָבֵד״ — כל מה שעושה הרחמן, לטובה הוא עושה. ואומר המהר״ל: וכאשר יאמר הדבר שנראה רע, והוא בוטח בה׳ שהוא לטובה — אז יתן ה׳ יתברך אותו רע לטובה. יש בכוח האמונה והביטחון להפוך את הרע לטובה.

↑ חזרה לתרשים
🙏

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ ראיות מההיסטוריה שלנו

עודך כי עניתני

המדרש דורש פסוק בהלל, "אודך כי עניתני", שאדם שמודה לה' על העינוי עצמו זוכה שאותו עינוי יהפוך להיות ישועתו.

ברמוז לזה, בפסוק בהלל שאנו אומרים: ״אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה״. דורש המדרש: ״עֲנִיתָנִי״ לא רק במובן ש״ענית לי״, אלא במובן ש״ענית אותי״, עינית אותי. אני מודה לך, בורא עולם, גם על העינוי עצמו.

ומה הוא זוכה בכך? ״וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה״ — העינוי עצמו נעשה לו לישועה. כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על מה שעינה אותו, הוא זוכה שאותו עינוי עצמו יהפוך להיות עבורו ישועה גדולה. כל מי שרק יתבונן בחייו, יראה איך דברים רעים רבים נהפכו בהם להיות ישועות גדולות.

↑ חזרה לתרשים

🌱חלק ד: מה שלא קם, גרם לקמה

🏔️

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

ישיבת חברון עולה בזכות גזרת הגיוס

ישיבת חברון עלתה לארץ ישראל רק משום שהשלטון ברוסיה גזר גיוס על בחורי הישיבה — ובזכות עזיבתם, ניצלו רבים מהשואה.

למדתי בעצמי בזמנו בישיבת חברון בגבעת מרדכי. הישיבה עלתה לארץ ישראל בשנת תרפ״ד לערך. מה גרם לישיבה לעזוב את לובאן (לובלין) ולעלות? השלטון הרוסי גזר גיוס על בחורי הישיבה. לא הייתה ברירה: הם עלו לארץ ישראל, בעזות ובלחץ של הגזרה.

ומסתבר, לפי המסורת שעברה מדור לדור בישיבה, שבזכות אותה גזרה עצמה שנראתה כאסון גמור — ניצלה הישיבה כולה מהשואה הנוראה שהגיעה כעבור שנים. אותו דבר רע ממש, גזרת הגיוס המרה, הוא זה שהציל בדיוק את הישיבה כולה.

↑ חזרה לתרשים
🧳

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

הרב מבריסק ורבי אהרן קוטלר

גם גדולי ישראל אחרים ניצלו מהשואה בזכות דבר שנראה רע: מחלה, גזרת לימודי חול.

אותו דבר קרה עם גדול דורנו שליט״א, שה׳ יאריך ימיו בטוב, בריאות ושלום: גם לו הייתה גזרת גיוס, לא הייתה לו ברירה, ונסע לשוויץ — וכך ניצל גם הוא מהשואה.

ואת הרב מבריסק: הוא חלה באסתמה חזקה מאוד, ונאלץ לעזוב את הכל, את הנהגת הציבור בעיר בריסק, לשם מרפא. פרצה המלחמה, לא יכול היה לחזור לבריסק, ונסע לווילנה, ומשם קיבל כרטיס כניסה לארץ ישראל. כך ניצל הרב מבריסק. גם ישיבת לומז׳ה, שהגיעה לפתח תקווה בזכות גזרת לימודי חול שלא הסכימו לקבל, הייתה כמעט הישיבה הראשונה בארץ.

↑ חזרה לתרשים
💰

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

השילומים שהביאו שפע לארץ

אותו עם שהחריב את עם ישראל הוא גם זה שהכניס שפע לארץ ישראל, בתקופה שהייתה כולה צנע.

ונעבור לארץ ישראל שלנו: כל מי שיודע מסיפורי סבא וסבתא יודע שהייתה תקופה של צנע עצום בארץ ישראל, שלא קנו אוכל אלא עם כרטיסים, ביצה אחת לשבוע. כיצד הגיע כל השפע שאחר כך לארץ? אותו עם שהחריב את ארץ ישראל ואת עם ישראל, הוא אותו עם שהתחיל לתת שילומים לעם היהודי, והכניס שפע עצום למדינה. אותו אויב שהחריב, הוא זה שהביא בסוף את החירות הכלכלית.

זה בדיוק מה שאומרת המצה: אלה שהוציאו אותנו בחיפזון לשעבוד, הם אלה שמוציאים אותנו בחיפזון לחירות. אותו דבר עצמו, בשני השלבים.

↑ חזרה לתרשים
🏙️

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

ראש העיר שתרם לרמת שלמה

ראש עיר שרצה לבנות אצטדיון גדול כדי למנוע התפשטות חרדית נאלץ לבסוף למכור את הקרקע לחרדים, ובזכות זה נבנתה שכונת רמת שלמה.

סיפור נוסף: בירושלים, ראש עיר שרצה למנוע התפשטות חרדית, החליט להקים אצטדיון כדורגל גדול על קרקע ברמת שלמה, כדי שלא יוכלו חרדים לגור לצידו. בחסדי שמיים התארגן הציבור כולו, והממשלה הודיעה לו שלא יקימו את האצטדיון.

בינתיים השקיע ראש העיר מיליונים להכשיר את הקרקע לבנייה. בסוף, הקרקע המוכשרת נמכרה, והיום קמה בה שכונת רמת שלמה, מלאה משפחות חרדיות. אותם מיליונים שהושקעו כדי לחלל, בזכותם נבנתה שכונה שלמה של קדושה.

↑ חזרה לתרשים
🌱

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

מה שלא הצליחו להקים ביישוב חרדי, קם בערים מעורבות

כשמוסדות חרדיים לא הצליחו להתרחב, נדחקו זוגות צעירים לערים חילוניות — ומשם, לא באופן ישיר, התחזקו המונים בתשובה.

ועוד דבר נפלא: הציבור החרדי ניסה שנים רבות להקים עוד יישובים חרדיים, ולא הצליח. מה יצא מכך? לא הייתה ברירה, זוגות צעירים נדחקו לגור בערים חילוניות שונות. ומה קרה בזכות זה? המונים המונים חזרו בתשובה.

כאשר יהודי שומר תורה ומצוות מגיע לגור בעיר חילונית, יש לו השפעה עצומה על שכניו, הוא מקרב ומלמד, הוא נהיה בבחינת שגריר של הקדוש ברוך הוא להחזרת עם ישראל בתשובה. מה שנראה כגזירה רעה על החרדים — שלא נותנים להם להתרכז — נהפך לכוח קירוב אדיר.

↑ חזרה לתרשים
🍽️

חיפזון לשעבוד, חיפזון לגאולה ‹ מה שלא קם, גרם לקמה

תסתכל על המצה, אין רע בעולם

המצה מזכירה לנו: אם רק נאמין בכל הלב, נראה בעצמנו איך הרע נהפך לגאולה שלמה.

זה מה שאנחנו צריכים לזכור כאשר אוכלים את המצה כל שבעת ימי הפסח, יום אחר יום: כאשר אתה רואה שעבוד, קושי, גזירה שנראית רעה, אל תדאג ואל תתייאש. אותם שמשעבדים אותך, אולי הם עצמם יוציאו אותך בחיפזון לגאולה. אותו דבר עצמו שנראה רע, יכול להיות הגאולה ממש.

קח את המצה, הסתכל עליה, ותדע: אין רע בעולם כלל, אם רק תאמין שהכל טוב, תאמין בכל לבך שבורא עולם אוהב אותך ומרחם עליך. ותאמר בפה ובלב ״כׇּל מַה דְּעָבֵד רַחְמָנָא, לְטָב עָבֵד״ — ותזכה לראות בעצמך, בחייך שלך, בביתך ובמשפחתך, איך הכל, גם מה שנראה לך קשה ביום שבו הוא קורה, מתגלה בסוף לטובה גמורה.

↑ חזרה לתרשים
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה