📅 לוח שנה · calendar

🎶 עוד יותר טוב

שיעור של הרב יהודה טאוב

עיון בשיר שכבש את המדינה: מותר לבקש עוד טוב? מה זה ביטחון באמת? ואיך שרים בלי לחיות באשליה

לוח השיעור

14 אירועים · 4 פרקים · 3 שבועות

▶ לצפייה בשיעור
ראשוןשנישלישירביעיחמישישישישבת
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז🕯️ שבת
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד🕯️ שבת
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא🕯️ שבת

לחצו על אירוע כדי לקרוא אותו במלואו · ימי שישי ושבת מסומנים

📋 כל אירועי הלוח

א. 🎶 שיר אמונה או שיר כפירה?

איום ראשון

🎶 השיר שכולם שרים

שיר דתי שהגיע למקום הראשון במדינה מעורר שאלה אמיתית: האם הוא שיר של אמונה או חלילה של כפירה?

לפני זמן לא רב יצא שיר שכבש את המדינה. תוך חודשים ספורים הגיע לעשרות מיליוני צפיות, עלה למקום הראשון במצעדים, והתנגן בכל מקום – בשמחות, ברדיו ובמכוניות. הפזמון שלו פשוט וחוזר שוב ושוב: "ה' יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב, ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב".

המילים מתחילות במקום עמוק מאוד. ה' הוא אב טוב, שמתפאר בי ורואה בי רק את הנקודות הטובות. הוא רואה שאני רוצה להיות טוב, גם כשזה לא יוצא לי. הוא רואה את הרצון, את הניסיונות, את המרירות שהרגשתי, ואיך התחלתי שוב ושוב מחדש. משם השיר ממשיך לבקשות: פרנסה, עשירות, רפואה שלמה, זיווג לרווקים ולרווקות, שכל ודעת, ושיבוא המשיח בלי שום מלחמה.

אבל דווקא ההצלחה העצומה הזאת עוררה ויכוח. היו שאמרו: מאחורי המנגינה הקופצנית מסתתר מסר בעייתי. האם מותר להבטיח לעצמך שיהיה רק טוב? האם זו אמונה, או חיים באשליה? בשיעור הזה ננסה לברר את השאלה בכלים של התורה, ולהגיע לתשובה מאוזנת.

ביום שני

📻 משיר של אמונה ללהיט עממי

שיר שנכתב כשיר אמונה קיבל לבוש עממי, ודווקא כך הגיע לכל לב.

כדאי להכיר מעט את הדרך שעבר השיר. המילים נכתבו בתחילה כשיר אמונה פשוט, שמטרתו לחזק את הלב בתחושה שה' אוהב אותנו. לאחר מכן לקח זמר את המילים והפך אותן ללהיט עממי, בקצב סוחף ובסגנון שמתאים לכל קהל, גם לקהל שאינו שומר תורה ומצוות.

דווקא בגרסה הזאת השיר תפס בצורה יוצאת דופן. אנשים שאינם מתפללים בדרך כלל מצאו את עצמם שרים בקול רם שה' אוהב אותם ושיהיה להם טוב. יש בזה משהו מרגש מאוד. אבל יחד עם ההתלהבות עלתה ביקורת: יש מי שאמר שזו בעצם הגרסה הדתית של "תחשוב טוב – יהיה טוב", גישה שאינה בהכרח אמונה, אלא אופטימיות עיוורת.

כדי להבין אם הביקורת נכונה, צריך לפרק את השיר לשתי שאלות נפרדות. שאלה ראשונה: האם מותר בכלל לרצות "עוד יותר טוב", כשהאמונה מלמדת שמה שיש לי עכשיו הוא הטוב ביותר? שאלה שנייה: האם מותר לאדם להיות בטוח שיהיה לו טוב, כשאיננו יודעים מה ה' מתכנן? נעבור עליהן אחת אחרי השנייה.

ב. ⏳ ההווה והעתיד

גיום שלישי

📜 החפץ חיים וראש הישיבה

החפץ חיים הקפיד על מי שאמר שהמצב "יכול להיות יותר טוב": מה שה' הביא עכשיו – הוא הטוב.

השאלה הראשונה מתחילה בסיפור על החפץ חיים. הוא ביקש פעם למנות אדם לתפקיד חשוב, ראש ישיבה. לפני כן שאל אותו: מה המצב בישיבה? איך הפרנסה? אותו אדם ענה בפשטות: המצב יכול להיות יותר טוב.

החפץ חיים לא היה מרוצה מהתשובה. הוא אמר לו בערך כך: אם הקדוש ברוך הוא הביא לך את המצב הזה, סימן שזה המצב הטוב ביותר בשבילך. אילו היה יותר טוב שיהיה לך משהו אחר, הקדוש ברוך הוא היה מביא לך אותו. אם לא הביא – סימן שכך הכי טוב.

היו שרצו ללמוד מכאן שיש בעיה בשיר. הרי מי ששר "יהיה לי עוד יותר טוב" אומר בעצם שעכשיו עדיין לא מספיק טוב. ומי שמבקש עוד ועוד, כאילו אינו מסתפק במה שנתנו לו. האם השיר סותר את מה שלימד החפץ חיים?

אבל כאן מתעוררת קושיה גדולה יותר. אם אסור לרצות יותר ממה שיש, איך כולנו מתפללים? שלוש פעמים ביום אנחנו מבקשים רפואה, פרנסה וגאולה. אם הכל כבר טוב, על מה התפילה? ברור שצריך להבין את דברי החפץ חיים בעומק.

דיום רביעי

⏳ על העבר – הכל לטובה

על מה שכבר קרה חובה להאמין שהיה לטובה; על העתיד מותר להתפלל ולצפות לטוב גדול יותר.

התשובה היא שיש לחלק בין שני זמנים: ההווה והעבר מצד אחד, והעתיד מצד שני. על מה שכבר קיים עכשיו, על מה שכבר קרה, אדם צריך להאמין שכל מה שעשה הקדוש ברוך הוא הוא לטובה. אסור לו לומר "רע לי", כאילו ה' טעה במה שנתן. זו הנקודה שהחפץ חיים הקפיד עליה: ראש הישיבה דיבר על המצב הקיים כאילו הוא פגום.

אבל לגבי העתיד אין שום בעיה להאמין שיכול להיות טוב יותר. המצב של היום הוא הטוב ביותר לפי מה שיש לאדם עכשיו – לפי הזכויות שלו, לפי התפילות שלו, לפי מה שהוא ראוי לו כרגע. אבל על ידי תפילה אדם יכול ליצור מצב חדש. נניח שיש לו מאה זכויות; תפילה יכולה להוסיף לו עוד, ולפתוח בפניו טוב שלא היה מגיע לו קודם.

לכן אין שום סתירה בין "הכל לטובה" ובין "יהיה עוד יותר טוב". אדם מודה על מה שיש, ובאותה נשימה מבקש שיהיה עוד. כך אנחנו מתפללים שיבוא המשיח, שנהיה בריאים, שתהיה פרנסה. בזה השיר אינו פוגע באמונה כלל: הוא אומר תודה על ההווה ומקווה לעתיד.

היום חמישי

🧭 מי יודע מה טוב

גם כשמבקשים טוב, אין אדם יודע בוודאות מה הטוב באמת בשבילו.

יש כאן עוד עדינות. גם כשאדם מבקש על העתיד, הוא אינו יכול להיות בטוח שמה שהוא מבקש הוא אכן הטוב בשבילו. לפעמים מה שנראה בעינינו "יותר טוב" הוא דווקא רע בשבילנו.

על זה מביאים את הסיפור הידוע על אליהו הנביא, שהלך יחד עם אחד מגדולי החכמים ממקום למקום. במקום אחד קיבלו אותם יפה, ובמקום אחר נהגו בהם ברעה – והמעשים של אליהו נראו הפוכים לגמרי ממה שהיה מצופה. רק אחר כך התברר שכל מעשה היה מכוון לטובה, בדרך שאדם רגיל לא היה מנחש.

לכן הבקשה הנכונה היא: ריבונו של עולם, עשה לי את מה שבאמת טוב בשבילי. אדם מבקש בפשטות את מה שהוא מבין, ובלבו הוא יודע שה' יודע יותר. זו לא חולשה של התפילה, אלא העומק שלה: התפילה פותחת צינור של שפע, ואת צורת השפע משאירים לבורא עולם. מי שמתפלל כך אינו מתאכזב כשהתשובה מגיעה בצורה אחרת ממה שציפה, כי מראש ביקש את הטוב האמיתי ולא רק את מה שנראה לו טוב באותו רגע.

ג. 🛡️ מה זה ביטחון

ויום שישי

🛡️ מה זה בכלל ביטחון

לפי החזון איש, ביטחון אינו ודאות שיקרה מה שאני רוצה, אלא שה' יעשה את הטוב ביותר בשבילי.

השאלה השנייה עמוקה יותר. יש מצוות ביטחון: לבטוח בה'. מה פירוש לבטוח? במה בדיוק אדם בוטח? הביטחון אינו עוסק בעבר – הוא עוסק בעתיד, במה שעוד לא קרה. השאלה היא מה מותר לאדם להיות בטוח בו לגבי העתיד.

החזון איש ביאר את הגדר הזה באופן מסוים: ביטחון פירושו שאדם בוטח בקדוש ברוך הוא שידאג לו לדבר הטוב ביותר בשבילו. לא שיקרה בדיוק מה שהאדם רוצה, אלא שמה שיקרה יהיה הטוב באמת. לשיטתו, אין לאדם רשות להיות בטוח שיתקיימו הרצונות שלו, כי אינו יודע מה נגזר עליו ומה טוב לו. רבים חלקו עליו והביאו מקורות לכך שמותר לבטוח ביותר מזה.

לפי שיטת החזון איש, לכאורה יש בעיה בשיר. השיר אומר בוודאות: "יהיה לי עוד יותר טוב", כלומר טוב לפי מה שאני מבין, ועוד ועוד ממנו. מאיפה אדם יודע מה יהיה? איך הוא יכול להבטיח לעצמו? אבל צריך להבין את דברי החזון איש היטב, כי לכאורה הם נסתרים מכמה מקומות בתורה עצמה.

חיום ראשון

⚔️ "חזקו ואמצו"

התורה מצווה את היוצאים למלחמה לא לפחד – וזה אפשרי רק אם מותר לבטוח שיהיה טוב.

התורה מצווה את מי שיוצא למלחמה שלא יפחד. כך נאמר: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". נשאלת השאלה: איך אפשר לצוות אדם לא לפחד במלחמה? הרי אולי ייפגע, אולי לא יחזור. אם אינו יודע מה יהיה, ממה יירגע?

בשיעור הובאה דוגמה מן הזמן האחרון. ראש הממשלה עמד ונאם באו"ם, שעות ספורות לפני כניסת שבת, כשהוא יודע שבאותן דקות ממש עומדת לצאת לפועל פעולה צבאית שעלולה לשנות את פני המזרח התיכון. איש לא ידע לאן זה יוביל. ובסיום הנאום, בעברית, קרא את הפסוק הזה בדיוק: "חזקו ואמצו... לא ירפך ולא יעזבך".

הרב סיפר שבאותה שבת הלך ברחוב ולא האמין שהכל יישאר רגוע; הוא היה בטוח שעוד רגע ינחתו כאן טילים רבים. ובכל זאת, הפעולה הצליחה ברוך ה'. ברגעי לחץ יהודי נזכר בתנ"ך, ומוצא בו את הכוח לא לפחד. אבל השאלה נשארת: אם אסור להיות בטוח שיהיה טוב, איך מקיימים "אל תיראו"?

טיום שני

🤲 השתדלות ואחריה ביטחון

לפני המעשה אדם יודע שאינו יודע; אחרי שעשה את שלו, הוא חייב לבטוח שיהיה טוב כפי שהוא מבין.

כדי ליישב, צריך לחלק בין שני שלבים. בשלב הראשון, כשאדם ניגש לתפילה ולמעשה, הוא צריך לדעת שאינו יודע מה הטוב ביותר. בורא עולם יודע, האדם אינו יודע. לכן הוא מתפלל, מתכונן, עושה תשובה ונוקט בכל האמצעים.

אבל אחרי שעשה את כל מה שמוטל עליו, הוא חייב מצד הביטחון להאמין שיהיה לו טוב – טוב לפי המושגים שלו. כי אדם אינו מסוגל לבטוח ב"טוב אלוקי" שנראה בעיניו כרע. הוא אינו יכול להירגע מהמחשבה "אולי ינחתו טילים, וגם זה יהיה טוב". את זה הלב לא יכול להחזיק. מה שמרגיע אותו הוא האמונה שה' ילך עמו ולא יעזבנו.

וזה בדיוק ציווי התורה: עשיתם את מה שצריך – יצאתם להילחם, התכוננתם, התפללתם. עכשיו "חזקו ואמצו, אל תיראו". תאמינו שה' הולך עמכם. התורה אינה אומרת לשבת בבית ולומר "הכל יהיה טוב"; היא אומרת לצאת ולעשות, ואחר כך לבטוח בלב שלם.

ייום שלישי

🏕️ יעקב מול עשו

יעקב אבינו פחד, עשה תשובה והשתדלות, ושלח דורון – ורק אז עמד בביטחון.

את אותו יסוד רואים אצל יעקב אבינו. הוא עומד מול עשו שבא לקראתו עם ארבע מאות איש, והפסוק אומר: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ". למה פחד? הרי ה' הבטיח לו לשמור עליו.

רבנו יונה מבאר שאדם צריך לפחד לא מעשו, אלא מן החטאים. הקדוש ברוך הוא עושה הכל, אבל מי יודע – אולי בגלל חטאיי נגזר עליי משהו. לכן צריך לעשות תשובה. ויעקב עשה גם השתדלות: שלח דורון לעשו, והתכונן לתפילה ולמלחמה.

ובתפילתו אמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת... כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". הוא הזכיר לפני ה' את מה שהבטיח לו, וביקש. מכאן לומדים את הסדר: קודם יראה, תשובה ומעשה. ואחרי שאדם עשה את שלו, אין לו מה לפחד, והוא צריך לבטוח שה' ישמור עליו.

וכך גם מובנת הכרזת הכוהנים לפני המלחמה: "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב". הבעיה של הירא אינה עצם החטאים, שהרי מי אין לו חטאים. הבעיה היא שהוא מתייאש וחושב שבגלל חטאיו לא יקרה לו שום טוב.

יאיום רביעי

🔥 שיטת החסידים

יש שיטות שמותר לבטוח שיהיה טוב כפי שהאדם מבין, וכך נהגו רבים מן החסידים.

צריך לדעת שהחזון איש אינו השיטה היחידה. יש עוד שיטות בראשונים ובפוסקים לגבי גדר הביטחון. יש הסוברים שמותר לאדם לבטוח בקדוש ברוך הוא שיהיה טוב כמו שהוא מבין את הטוב – טוב פשוט, נראה, מורגש. השיטה הזאת הייתה נפוצה מאוד אצל החסידים.

מובא בשם צדיק חסידי מפורסם פירוש מיוחד לפסוק "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ". יעקב פחד, ו"ויצר לו" – הצר לו על עצמו שהוא מפחד. כאב לו: איך ייתכן שאני מפחד? יהודי צריך להחזיק בביטחון שוודאי יהיה טוב! לפי זה, הביטחון השלם הוא לבטוח שיהיה טוב ממש, לא רק "טוב אלוקי" נסתר.

השיטה הזאת מזכירה את נחום איש גם זו, שעל כל דבר אמר "גם זו לטובה". אבל צריך לזכור שזו הייתה מדרגה ייחודית מאוד; גם בדורו לא כולם הגיעו לגדלות הזאת. לכן אין לחייב כל אדם לחיות כך, אבל ודאי שאין לפסול את מי שהולך בדרך הזאת.

ד. 🇮🇱 שיר של עם שלם

יביום חמישי

⚖️ בין ביטחון לאשליה

השיר הופך לבעייתי רק כשהוא נעשה אופוריה שמבטיחה שהכל יהיה בדיוק כמו שאני מדמיין.

אם כן, איך להגדיר את השיר? אי אפשר לומר עליו שהוא שיר של כפירה. אבל צריך לדעת איך לשיר אותו. אם אדם חי באשליה שהכל יהיה רק טוב, בדיוק כמו שהוא מבין, באופוריה כזאת שאין בה מקום לשום קושי – זה באמת בעייתי.

מי שחי כך, ופתאום קורה אסון – כמו מה שקרה בשמחת תורה, בשבעה באוקטובר – עלול להגיע לשבר באמונה. הוא יאמר: הבטיחו לי שיהיה טוב, ומה קרה? אדם צריך לדעת שיש בורא עולם, ושאיננו יודעים מה הוא מתכנן. ההנהגה שלו עמוקה יותר מן ההבנה שלנו.

אבל אחרי שאדם עשה את ההשתדלות שלו, עשה את המעשים שהוא צריך לעשות, והבין שאיננו יודעים מה ה' מתכנן – הוא צריך ללכת במבט של ביטחון. המבט הזה אומר: ה' ילך עמנו ולא יעזבנו, ויהיה טוב. זה כבר לא אשליה, אלא ביטחון שבנוי על יסוד של אמונה ושל עבודה.

יגיום שישי

🌅 תהליך של גאולה

אנחנו מאמינים שארץ ישראל הולכת ומשתפרת, כי אנו נמצאים בתהליך של גאולה.

ובמבט הכללי על עם ישראל, יש לנו סיבה טובה לשיר "עוד יותר טוב". היו מי שאמרו בתקופה הקשה שעוד שנה לא תהיה מדינת ישראל. אנחנו לא מאמינים בזה. אנחנו מאמינים שארץ ישראל הולכת רק להיות טובה יותר.

למה? כי אנחנו מאמינים שאנו נמצאים בתהליך של גאולה. לא במקרה חזרנו לארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לכאן והתחיל את התהליך שמתואר בתורה בפרשת ניצבים. מי שקורא שם רואה תהליך שהולך ומתקדם, ונעשה טוב יותר ויותר.

ועוד נקודה: יש מי שאומר שהניסים היו אצל יעקב, כי הוא היה אחד האבות. אבל במובן מסוים, הנס היום גדול עוד יותר. אנחנו רואים בעינינו השגחה עצומה על עם שלם. לכן ודאי שצריך ללכת במבט שהולך להיות רק טוב יותר. זה מה שעומד לפני ארץ ישראל.

טויום ראשון

💃 מדינה אחת שרה

סביבנו כולם מבכים את מפלתם, ואצלנו כל העם שר שה' אוהב אותנו ויהיה עוד יותר טוב.

כדאי להבין מתי השיר הזה התפרסם. הייתה תקופה ארוכה וקשה, שבה אנשים אמרו כל הזמן שהולך להיות כאן דבר נורא. אזהרות על הפסקות חשמל, על איומים שאין לנו כלים להתמודד איתם, ועל מלחמה שתיכנס לבתים. זה היה מצב שלא היה מוכר בתפיסה הישראלית: במשך שבעים שנה המלחמות התקיימו מעבר לגדר, ופתאום נכנסה המלחמה פנימה. הציבור היה במתח גדול.

והנה פתאום הציבור רואה איך הכל מתהפך. מיום ליום קורים ניסים שאיש לא שיער ולא פילל. הלקח מהתקופה הזאת: עדיף לצפות לגרוע ולראות את הטוב יוצא, מאשר להיות שאנן.

ועכשיו הסתכלו על המפה. סביבנו כולם מבכים את מה שעבר עליהם. לבנון שרופה ומנסה לשקם את עצמה. איראן נחלה כישלון. עזה חרבה. ורק מדינה אחת, שכולם יצאו נגדה ורצו להכות אותה, עומדת ושרה: "ה' אוהב אותי, ויהיה לי טוב, ויהיה עוד יותר טוב". כולם בוכים, ואצלנו רוקדים. יש בזה משהו מדהים, ויש לשיר הזה פוטנציאל אדיר.

טזיום שני

✅ סיכום: לשיר נכון

מותר לבקש עוד טוב, וצריך לבטוח שיהיה טוב – אחרי השתדלות, ובלי לחיות באשליה.

נסכם את שתי השאלות. השאלה הראשונה: האם השיר סותר את דברי החפץ חיים, שאדם צריך להאמין שמה שיש לו עכשיו הוא טוב? התשובה: אין סתירה. על העבר וההווה – מה שה' עשה הוא לטובה. על העתיד – מותר להתפלל ולבקש שיהיה טוב יותר, ואין בזה שום פגם.

השאלה השנייה: האם השיר סותר את גדר הביטחון לפי החזון איש, שאדם אינו יכול להיות בטוח שיקרה מה שהוא רוצה? התשובה: גם לפי החזון איש, לפני המעשה אדם יודע שאינו יודע. אבל אחרי שעשה את ההשתדלות, התפלל ועשה תשובה, הוא חייב לבטוח שיהיה לו טוב כפי שהוא מבין. אחרת אי אפשר לקיים "אל תיראו ואל תערצו" ו"לא ירפך ולא יעזבך". ולפי שיטת החסידים, הביטחון בטוב פשוט הוא המדרגה הגבוהה.

לכן אפשר לשיר את השיר בלב שלם. רק צריך לשיר אותו נכון: לא כהבטחה שהכל יהיה כמו שאני מדמיין, אלא כאמונה שה' אבא טוב, שרואה את הרצון שלנו, שהולך עמנו ולא עוזב אותנו – ושיהיה עוד יותר טוב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה