⏰ ספירה לאחור · countdown

יום טוב של חנוכה

שיעור של הרב יהודה טאוב

מדוע נקרא חנוכה "יום טוב" אף שמותר במלאכה: לא המתים יהללו, אשרי יושבי ביתך, אך טוב וחסד ירדפוני, ומי הוא אדם חי באמת

06
פרקים
:
20
כרטיסים
:
81
פסקאות

הספירה יורדת תוך כדי קריאה — עד שמגיעים ל־00 ולמסר.

▶ צפייה בשיעור▼ להתחיל את הספירה
6
פרק א׳ · עוד 6 פרקים עד המסר

❓ למה "יום טוב"?

T-20

🕎 "חג שמח" בחנוכה?

הגמרא קוראת לחנוכה "ימים טובים", אף שאין בו איסור מלאכה.

בשנים האחרונות נהיה ברחוב מנהג לומר בחנוכה "חג שמח". אדם אחד סיפר שאמרו לו אפילו "מועדים לשמחה", והוא לא ידע מה להשיב. הרב אמר לו שצריך לשמור על כל מילה בעיתה ובזמנה, אבל אולי יש לדבר מקור. ואכן, נראה בהמשך איך הגמרא עצמה קוראת לחנוכה.

הגמרא במסכת שבת מספרת את נס חנוכה, ומסיימת: "לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה". הגמרא קוראת לימי חנוכה במפורש "ימים טובים".

ולכאורה יש להעיר: למה נקרא חנוכה יום טוב? בחגים, היום כולו יום טוב: אסור במלאכה במשך כל היום. אבל בחנוכה מותר במלאכה. אנשים עובדים כרגיל, אולי לוקחים חצי שעה להדליק נרות. מה שייך לומר שאמירת ההלל וההודיה תהפוך את כל היום ליום טוב?

זו השאלה שהשיעור מבקש לעמוד עליה, ומתוכה להבין גם את המנהג החדש לומר "חג שמח": במה בדיוק חנוכה הוא חג? והתשובה, כפי שנראה, מלמדת מה היא הודיה אמיתית, ומה היא פועלת באדם.

T-19

🍩 שיטת הרמב"ם: ימי שמחה

הרמב"ם כותב שימי חנוכה הם ימי שמחה והלל, ויש מצווה לשמוח בהם.

גם הרמב"ם התמודד עם הגמרא הזאת. הוא שינה את המילים "ימים טובים" וכתב: "ימי שמחה והלל". כלומר, לפי הרמב"ם יש מצווה לשמוח בימי החנוכה.

ואם כך, ימים טובים פירושם ימי שמחה. אין כאן איסור מלאכה, אבל יש מצווה לשמוח. ומה היא שמחה? לפי הרמב"ם, גם ערב של לביבות, אם עושים אותו כראוי, יכול להיות קיום של המצווה הזאת.

ולמה צריך דווקא אכילה? כי אין שמחה בלי אכילה ושתייה. הגמרא מספרת שבחנוכת הבית של שלמה המלך אכלו ושתו אפילו ביום הכיפורים, כדי לשמוח. כי אין שמחה בלי סעודה.

בבית הכנסת שבו התפלל הרב, באותו יום, חילקו מישהו "לחיים". אמר לו הרב: תתכוון לקיים את דברי הרמב"ם. שמחה בימי חנוכה היא מצווה. כלומר, לפי הרמב"ם, גם כוסית של "לחיים" או סעודה משפחתית בימי החנוכה, אם נעשות לשם שמחת החג, הן חלק מקיום המצווה, ולא רק מנהג נחמד.

T-18

📖 שיטת השולחן ערוך

השולחן ערוך פוסק שהסעודות בחנוכה הן סעודות הרשות, ואם כן השאלה חוזרת.

אבל השולחן ערוך, כידוע, כתב אחרת: הסעודות שעושים בחנוכה הן סעודות הרשות, ואין בהן מצווה. השולחן ערוך אינו פוסק כרמב"ם שיש מצוות שמחה בחנוכה.

ואם כך, השאלה חוזרת ביתר שאת: איך יפרש השולחן ערוך את דברי הגמרא "קבעום ועשאום ימים טובים"? איזה יום טוב הוא חנוכה, אם אין בו איסור מלאכה ואין בו מצוות סעודה?

כדי לענות, צריך להתבונן במילים עצמן: "ימים טובים בהלל והודאה". מה היא הלל והודיה אמיתית? ומה היא עושה לאדם?

ונתחיל דווקא בפסוק מן ההלל, שאומרים אותו בכל יום מימי החנוכה, ויש בו שאלה קשה.

5
פרק ב׳ · עוד 5 פרקים עד המסר

🎶 לא המתים יהללו

T-17

🎶 "לא המתים יהללו י-ה"

בהלל אומרים שמתים אינם מהללים את ה', ורק החיים יכולים להודות.

בהלל אנחנו אומרים: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ". ובמקום אחר: "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ".

מה פירוש הדבר? אדם מת אינו מודה לה'. רק אדם חי יכול להודות. ולכן אומרים בתפילה: "וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה". החיים הם שמודים.

הרב הביא דוגמה מהלכות לולב: לולב יבש פסול. ויש שמסבירים שבחג הסוכות יש בחינה שגם הלולב צריך לשיר, כמו שנאמר "אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר". ובשיעור הובא שיש מנהג אשכנזים להשאיר את ראש הלולב פתוח, כדי שכביכול הלולב עצמו ישיר. ולולב יבש, מת, אינו יכול לשיר. ובשיעור נדונו שתי הקריאות של הפסוק: האם "אז ירננו עצי היער" פירושו שעצי היער עצמם ירננו, או שאנחנו נרנן בעצי היער. לפי הקריאה הראשונה, כביכול גם העצים שרים, וזה הטעם שהובא למנהג להשאיר את הלולב פתוח. אבל בכל הקריאות ברור דבר אחד: רק מה שחי יכול לשיר.

עד כאן נראה פשוט: מתים אינם מהללים. אבל כאן מגיעה גמרא שנראה שאומרת בדיוק את ההפך.

T-16

📜 "עוד יהללוך סלה"

הגמרא אומרת שמי שאומר שירה בעולם הזה יזכה לאומרה גם לעולם הבא.

אומרת הגמרא במסכת סנהדרין: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה".

אדם ששר לבורא עולם בעולם הזה, יזכה שגם בעולם הבא יתנו לו את הזכות לשיר ולהידבק בבורא עולם. ואם כך, נראה מכאן שגם מתים מהללים את ה'. "עוד יהללוך" – גם לעתיד לבוא עדיין נזכה להלל. וזו סתירה גלויה לפסוק "לא המתים יהללו".

ויש עוד ראיה מן הסידור עצמו. איפה כתוב הפסוק "אשרי יושבי ביתך"? לא בתחילת "תהילה לדוד", שהוא מזמור קמ"ה בתהילים, ופותח "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹקַי הַמֶּלֶךְ". הפסוק הזה לקוח ממזמור אחר בתהילים, ומחברי הסידור הוסיפו אותו לפני "תהילה לדוד", יחד עם הפסוק "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ".

למה הוסיפו אותו? ייתכן שבגלל הגמרא הזאת. רגע לפני שפותחים בפסוקי דזמרה, בשירה לבורא עולם, אומר לך מחבר הסידור: דע לך, מי שאומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא. ולכן כדאי לפתוח את התפילה מתוך שירה אמיתית.

T-15

📿 "תהילה לדוד" שלוש פעמים

הגמרא אומרת שמי שאומר "תהילה לדוד" בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ויש דבר מעניין נוסף. הגמרא אומרת: כל האומר "תהילה לדוד" בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויש גרסאות שגורסות "שלוש פעמים בכל יום".

ואולי לכן הכניסו לפני "תהילה לדוד" גם את הפסוק "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו", כדי שתהיה המילה "אשרי" שלוש פעמים. הרב אמר שמי שמתמחה בסידור התפילה יוכל להרחיב על כך, אבל ודאי שהפסוק הראשון, "אשרי יושבי ביתך", קשור לגמרא הזאת.

אבל עדיין קשה: איפה בכלל כתוב במילים "אשרי יושבי ביתך" שהוא אומר שירה בעולם הזה? הפסוק מדבר על מי ש"יושב" בבית ה', לא על מי ששר. מאיפה לומד רבי יהושע בן לוי שמדובר בשירה?

הרב סיפר שחיפש שנים רבות את פירוש הדרשה הזאת. ונראה תחילה מה לומדת ההלכה מן הפסוק הזה.

4
פרק ג׳ · עוד 4 פרקים עד המסר

🏠 אשרי יושבי ביתך

T-14

🏠 לשבת בבית הכנסת

השולחן ערוך לומד מ"אשרי יושבי ביתך" שעצם הישיבה בבית הכנסת היא מצווה.

יש הלכה בשולחן ערוך שנלמדת מן הפסוק "אשרי יושבי ביתך". פעם, לפני עידן הטלפונים, כשהיו צריכים לקרוא לאדם, היו שולחים מישהו לקרוא לו. ואם האיש היה בבית הכנסת, השליח היה נכנס לבית הכנסת. ומה פוסק השולחן ערוך? לא נכנסים לבית הכנסת סתם. יאמר דבר הלכה. אם אינו יודע, יאמר פסוק. ואם גם זה אינו יודע, ישהה שם שיעור מסוים. למה? שנאמר "אשרי יושבי ביתך".

כלומר: עצם הישיבה בבית הכנסת היא כבר מצווה. ולכן, גם אדם עייף שאין לו כוח ללמוד, יש מצווה שיבוא לבית הכנסת. גם אם הוא סתם יושב ומסתכל על הקירות, המקום הקדוש מקדש אותו.

הרב סיפר שפעם היה צריך לנחם אדם שהיה מאוכזב מעצמו אחרי התפילה. אמר לו: דע לך, גם אם לא עשית כלום בתפילה, עצם זה שהיית בבית הכנסת – "אשרי יושבי ביתך". כמו שנאמר "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".

ודאי שלכתחילה לא כך עושים; לכתחילה אומרים פסוק ולומדים הלכה. אבל גם בלי זה, יש ערך לעצם הישיבה בבית ה'.

T-13

🎵 שיר אותיות ישר

שירה טובה מישרת את האדם ועוזרת לו לנצח את יצרו.

אבל הגמרא דורשת את הפסוק אחרת, על שירה. ולפני שנבין איך, כדאי לעמוד על כוחה של השירה.

הגאון מווילנה אמר: "שיר" אותיות "ישר". שירים טובים, שאדם שר כמו שצריך, מן הנפש, גורמים לו ללכת ישר, כמו שה' רוצה. שירים טובים יכולים להחזיר אדם בתשובה. יש להם כוח עצום.

ולכן מזמורים רבים בתהילים פותחים במילה "לַמְנַצֵּחַ". ובשיעור הובא שהשירה נקראת כך כי על ידי שירים שאדם שר כמו שצריך, מן הלב, הוא מנצח את יצר הרע. גם היום קוראים למי שמוביל את הנגינה "מנצח".

תראו את החסידים, כמה הם משקיעים בשירה. הרב סיפר שזכה באותו יום לומר הלל עם חסידים, ויצא משם עם הרגשה של ממש: שרים כמו שצריך, בהתלהבות רצינית. כל החסידות כזאת, מלאה שירה. החסיד מרבה מאוד בשירה, כי השירה מנצחת את היצר. שירה היא דבר גדול מאוד.

ועכשיו נחזור לשאלה: איפה רמוזה השירה במילים "אשרי יושבי ביתך"? לשם כך צריך להבין מה פירוש "בית ה'".

T-12

👑 "ושבתי בבית ה' כל ימי חיי"

דוד המלך לא יכול היה לשבת כל ימיו בבית הכנסת, ולכן "בית ה'" אינו רק מקום גשמי.

יש פסוק שכולם מכירים ושרים: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים". ובמקום אחר: "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי".

ויש בזה קושיה. דוד המלך היה מלך על עם ישראל. דמיינו ראש ממשלה שמחליט שהוא יושב כל היום בבית הכנסת. מי ינהל את המדינה? מי ידאג לביטחון? דוד ניהל את הממלכה שנים רבות, יצא בעצמו למלחמות, עד שאמרו לו שזה מסוכן מדי. הוא היה עסוק מאוד. איך הוא מבקש "לשבת בבית ה' כל ימי חיי"?

ועוד שאלה באותו פסוק: "אך טוב וחסד ירדפוני". מה פירוש "ירדפוני"? רודפים אחרי מי שבורח. הצבא רודף אחרי מחבלים. מס הכנסה רודף אחרי מי שחייב לו. אבל מי בורח מטוב ומחסד? אף אחד לא בורח ממי שבא לתת לו מענק; להפך, אנשים רודפים אחרי מענקים, לא בורחים מהם. למה צריך שהטוב והחסד ירדפו אחריו?

על השאלה הזאת יש סיפור מפורסם על החפץ חיים.

3
פרק ד׳ · עוד 3 פרקים עד המסר

🏃 אך טוב וחסד ירדפוני

T-11

🏃 הסיפור על החפץ חיים

החפץ חיים אמר שכל אדם נרדף בחייו, ודוד ביקש שרק הטוב והחסד ירדפו אותו.

היה פעם איש שהרבה מאוד בחסד. הוא יצא לפנסיה והמשיך הלאה: עניים היו באים לקחת הלוואות, נכנסים לבקש עזרה מכאן ומכאן, והבית שלו לא היה שקט לרגע. אשתו אמרה לו: יצאת לפנסיה, הגיע הזמן לקצת שקט. אולי נסגור את הגמ"ח? תוריד קצת פרופיל. הוא אמר לה: מה פתאום? חסד כל היום! והיה ביניהם ויכוח.

החליטו לנסוע לחפץ חיים. הם הגיעו בדיוק בסעודה שלישית. כשנכנסו, החפץ חיים בדיוק שר "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר". הוא גמר לשיר, ושאל את הנוכחים: רבותיי, מה פירוש "אך טוב וחסד ירדפוני"?

והשיב: על כל אדם בחיים נגזר שמשהו ירדוף אותו. יש שרודפים אותם רופאים ורפואות, יש שרודפים אותם צרות שונות. אומר דוד המלך: ריבונו של עולם, אם גם עליי נגזר שירדפו אותי, יהי רצון שיהיה זה "אך טוב וחסד". שרק הטוב והחסד ירדפו אותי, ובזה אהיה פטור מכל הדברים האחרים.

בני הזוג הבינו שקיבלו תשובה, בלי שאמרו מילה: מי שאינו זוכה שהעניים ירדפו אחריו, ירדפו אחריו דברים אחרים. הם חזרו הביתה, והמשיכו בחסד.

T-10

🕳️ יוסף בבור

דברים שנראים כצרות שרודפות את האדם, מתבררים לבסוף כטוב וחסד.

ויש גם פירוש על דרך הפשט. קחו את יוסף הצדיק, מפרשות השבוע של הימים האלה. לוקחים אותו ומשליכים אותו לבור. מה הוא הרגיש באותו רגע? "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא". לאחר שנים רבות התברר לו: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם". אבל באותו זמן, הוא חשב שזו צרה.

אומר דוד המלך: "אך טוב וחסד ירדפוני". יהי רצון שאצליח להבין שכל מה שרודף אותי בחיים הוא טוב וחסד. אני בורח ממנו, כי הוא נראה לי רע, נראה לי צרה. אבל באמת זה טוב וחסד שרודף אחריי.

לכן "ירדפוני": אדם בורח מדברים שנראים לו רעים, והם רודפים אחריו, ובסוף מתברר שהיו חסד.

ואז מה יקרה? "ושבתי בבית ה'". ומה הוא בית ה'? כאן נמצא המפתח להבנת הדרשה של רבי יהושע בן לוי.

T-9

❤️ בית ה' שבתוך הלב

בית ה' הוא המקום שבו אדם מרגיש בכל נימי נפשו כמה ה' טוב, ושם הוא שר.

בית ה' אינו רק מקום גשמי. בית ה' הוא מקום בתוך הלב של האדם, שבו הוא מרגיש בכל נימי נפשו כמה ה' טוב. אדם שחי בתוך ליבו את ההבנה שה' עושה לו טוב, אוהב אותו, מחפש את טובתו – הוא "יושב בבית ה'". ומה הוא עושה ממילא? שר שירה לבורא עולם על כל הטוב שרודף אותו.

זה הפשט: דוד המלך לא ביקש לשבת בבניין כל היום. הוא ביקש לחיות כל ימיו בתוך ההרגשה הזאת, גם כשהוא מנהל ממלכה וגם כשהוא יוצא למלחמה.

אמנם בהלכה למדנו שגם בית הכנסת כלול בזה. ולמה? כי שם אדם מרגיש את טוב ה'. ברחוב הוא שומע צרות מכאן וצרות משם, חדשות ובלגן. כשהוא נכנס לבית ה' ועוסק בתורת ה', הוא חי את ההרגשה של "אך טוב וחסד ירדפוני".

וזה מה שאומר רבי יהושע בן לוי: מי שאומר שירה בעולם הזה, שנאמר "אשרי יושבי ביתך" – מי שיושב בבית ה' וחי את ההרגשה הפנימית של טוב ה', הוא האומר שירה בעולם הזה. והוא יזכה ש"עוד יהללוך סלה".

2
פרק ה׳ · עוד 2 פרקים עד המסר

🌅 מי נקרא מת ומי נקרא חי

T-8

🔁 "ואנחנו נברך י-ה"

מחבר הסידור הוסיף בסוף "תהילה לדוד" פסוק מן ההלל, והכל בו מסביר מדוע.

אבל הסתירה עדיין לא נפתרה: "לא המתים יהללו" מול "עוד יהללוך סלה". הבנו מה פירוש "יושבי ביתך", אבל עדיין לא הבנו איך מי שכבר אינו בחיים מהלל את בורא עולם, אם "לא המתים יהללו". ויש קושיה נוספת מאותו מזמור.

"תהילה לדוד" מסתיים בפסוק: "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". ומחבר הסידור הוסיף אחריו: "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ". ומאיפה הפסוק הזה? מן ההלל, בדיוק אחרי "לא המתים יהללו י-ה".

על דרך הפשט: כל מזמורי פסוקי דזמרה מתחילים ומסתיימים ב"הללויה". מחבר הסידור רצה שגם "תהילה לדוד" יסתיים כך, ולכן הוסיף פסוק שמסתיים ב"הללויה". והסידור נתחבר מאות שנים אחרי דוד המלך, ובשיעור הובא שהסידורים הראשונים נכתבו רק בתקופת הגאונים; עוד בתקופת הגמרא אמר רבי יוסי "יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום", כלומר, זה לא היה דבר מובן מאליו.

אבל ספר "כל בו" מסביר עוד: אמרו חז"ל שכל האומר "תהילה לדוד" בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ולכן מוסיפים "ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם" – כלומר, שנזכה לאומרו גם לעולם הבא. אם כן, שוב: גם מתים מהללים?

T-7

🔇 תירוץ הזוהר

"המתים" שאינם מהללים הם הרשעים, שגם בחייהם היו דוממים.

מבאר הזוהר הקדוש תירוץ נפלא. כשאמר דוד שהמתים אינם מהללים, אין כוונתו לאנשים שאין בהם רוח חיים. כוונתו לרשעים. והראיה מהמשך הפסוק: "וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה". אלה שסופם במותם לרדת לדומה – הגיהנום נקרא "דומה", כי שם דוממים ואינם מהללים את ה'.

אותם "מתים" הם אלה שגם בחייהם אינם מודים לקדוש ברוך הוא. הרשע בחייו קרוי מת. והזוהר מביא רמז מן הפסוק "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יוּמַת הַמֵּת": מה פירוש "יומת המת"? היה צריך לומר "יומת החי". אלא שהרשע בחייו חשוב כמת.

ולמה גיהנום נקרא "דומה", דממה? מי שהיה דומם בחייו, ממשיך לדמום. בחרת להיות דומם? כל כך נהנית מן הדממה? תמשיך בה.

וממילא הכל מתיישב: מי שזוכה לשיר בעולם הזה, זוכה לשיר גם בעולם הבא. ומי שהיה "מת" בעולם הזה, שלא הודה ולא שר, ממשיך להיות דומם. אבל צריך להבין: למה דווקא הרשע נקרא מת?

T-6

🌅 רואה חמה זורחת ואינו מברך

המדרש מגדיר: אדם חי הוא מי שמודה ומשבח, ואדם מת הוא מי שאינו מודה.

אומר המדרש תנחומא, בסוף פרשת וזאת הברכה: הרשע בחייו חשוב כמת. מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך "יוצר אור", שוקעת ואינו מברך "מעריב ערבים", אוכל ושותה ואינו מברך עליה. אבל הצדיקים מברכים על כל דבר שאוכלים ושותים, ושרואים ושומעים.

הנה מבואר: אדם חי הוא אדם שמודה ומשבח לקדוש ברוך הוא. אדם מת הוא אדם שאינו מודה ואינו משבח.

אדם רואה זריחה מופלאה. יש מי שמתפעל, מתלהב, ורוצה להתפלל יותר: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל". בתקופת הקורונה היו שהתפללו בחוץ, ושחרית מול השמש הזורחת הייתה בשבילם תענוג: מתחילים "יוצר אור", ובסוף שמונה עשרה השמש יוצאת. ויש אחרים שרואים זריחה ומה הם עושים איתה? מצלמים תמונה לרקע של המחשב.

לפעמים מפריע שאנשים מצלמים כל דבר. צריך לצלם לכאן, לתוך הלב. יש לך גם מצלמה פנימית. תיהנה ממה שאתה רואה. תפתח את העיניים ותראה מי ברא אלה, איזה דברים יפים ברא בעולמו. יש אנשים שהולכים ברחוב כמו מחשבים: לא משנה מה קורה סביבם ואיזה יופי נגלה לעיניהם, הם אינם רואים דבר. זה בדיוק מה שהמדרש קורא "רואה חמה זורחת ואינו מברך".

T-5

🥚 אדם שנפל עם הביצים

אדם חי מתרגש, מתלהב ומגיב; אדם מת עובר ליד הכל כמו מכונה.

מישהו סיפר לרב שהיה פעם באחת מארצות אירופה. הוא ראה אדם עולה במדרגות עם סל של ביצים. ירד גשם באותו יום, והאיש החליק. כל הביצים נפלו ונופצו, והאיש עצמו נפל.

ומה קרה? אנשים המשיכו ללכת, כאילו לא קרה כלום. הולכים ועוברים ליד האדם שנפל, ולא עוזרים, ולא מגיבים בשום דבר.

אמר אותו אדם: בארץ ישראל, אילו זה היה קורה, דבר ראשון כולם היו צוחקים. אבל מיד כולם היו רצים לעזור. כאן, הוא אמר, לא האמנתי למראה עיניי: אדם נפל, ושום דבר לא מעניין אף אחד. הכל נוסע כמו ברכבת, מתוקתק לפי השעון, וזהו.

זה ההבדל. אדם חי הוא אדם שיודע להתלהב, רואה דברים ושמח בהם, יודע להודות ולשבח, יודע להתרגש. הרשע, כלום: שום דבר אינו מלהיב אותו, הוא אינו מודה ואינו משבח. זו הגדרת המדרש לאדם חי ולאדם מת.

1
פרק ו׳ · עוד 1 פרק אחרון עד המסר

✨ היום נהיה טוב

T-4

💓 "חי חי הוא יודך"

רק מי שמודה חי באמת, ויש אנשים שחיים בגופם בלי חיים של ממש.

כתוב בישעיהו, בשירה ששר חזקיהו המלך אחרי שקם מחוליו והוסיפו לו חמש עשרה שנה: "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם". מה פירוש "חי חי"?

אחד המרצים אמר פעם דבר שנשמע כמו בדיחה, אבל הוא כל כך אמיתי לדור שלנו. בשנות השמונים, בהרצאות של "ערכים", היו צריכים להוכיח לאנשים שיש חיים אחרי המוות. היום, אמר, זה לא מעניין אף אחד. היום צריך להוכיח שיש חיים לפני המוות. אנשים חיים כמו מחשבים, סובלים מצרות, ומחפשים אושר, סיפוק, שמחה, שלום בית.

אומר הפסוק: יש אדם חי, ויש "חי חי". ההודיה שייכת לאדם חי באמת. אדם שמודה לה' נהנה מכל דבר, שמח ומתרגש מחסדי ה'. ההודיה הופכת אותו לאדם חי, שמח, מאושר ומלא אהבת ה'. לעומתו, אדם שאינו מודה יכול לקבל את כל הנאות העולם הזה, ולא להרגיש מהן שום שמחה. בקיצור, הוא אדם מת.

ואין צורך במחקר. אפשר לראות זאת בעיניים. כל מי שמכיר אנשים, יודע: האם העשיר הוא אדם שמח? הוא טרוד בבורסה כאן ובבורסה שם, במאה וחמישים הודעות שלא קרא. ומי שיצא הבוקר מאמירת הלל מתוך שירה ושמחה, שמח הרבה יותר ממנו. נכון שיש לעשיר הרבה כסף, אבל השמחה אינה באה מן הכסף. היא באה מן השירה וההודיה לבורא עולם, שעושות את האדם שמח.

T-3

🏡 חיים לפני המוות

הבית היהודי, עם ההודיה שבו, הוא ההוכחה שיש חיים לפני המוות.

ובמה מוכיחים לאנשים שיש חיים לפני המוות? הרב ציין שבהרצאות ובארגונים שמקרבים אנשים ליהדות, הנושא המדובר ביותר היום אינו העולם הבא, אלא האושר שבחיים: שמחה, סיפוק, שלום בית. אלה הדברים שאנשים מחפשים.

בעולם שבחוץ, הנישואים נעשו בעיני רבים כמעט צרה, ורבים אינם רוצים עוד לקחת על עצמם אחריות כזאת. ומה רואים ביהדות? ילדים הם שמחה, באמת ולא בדיחה. אישה וילדים הם דבר נפלא. בית יהודי הוא מקום של שמחה.

וזה מה שמוכיח לאנשים שיש חיים לפני המוות. לא ויכוח ולא הוכחה שכלית, אלא בית שחי בהודיה ובשירה, שבו מודים על כל דבר ושמחים בכל דבר.

ולכן ההודיה אינה עוד מצווה בין המצוות. היא ההבדל בין חיים למוות, בין "חי" לבין "חי חי". ומי שמודה, חי באמת, כבר עכשיו, בעולם הזה.

T-2

✨ "בהלל" ולא "להלל"

על ידי ההלל וההודיה, היום עצמו נהפך ליום טוב.

עכשיו אפשר לחזור לשאלה שפתחנו בה: למה הגמרא קוראת לחנוכה "יום טוב", אם מותר בו במלאכה?

לפי כל מה שלמדנו, ההלל וההודיה של ימי חנוכה אינם עוד הלל והודיה כמו שיש לאורך כל השנה. הם מהות אחרת. כפי שהובא בשיעור בשם רש"י, כל עיקר חנוכה נתקן להודאה. ההודיה של חנוכה צריכה להפוך את האדם ליהודי חי, יהודי שמקיים "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם" – שמח בה' כל היום.

ולכן אמרו חז"ל: "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". לא כתוב "להלל ולהודאה", אלא "בהלל והודאה". על ידי ההלל וההודיה היום שלו נהיה יום טוב. הכוונה איננה שתאמר פעם אחת "תודה רבה לקדוש ברוך הוא" וזהו. ההודיה של חנוכה צריכה לגרום שהיום כולו יהפוך ליום טוב.

תרגיש כמה חסדי ה' עלינו. תספר את חסדי ה' בעבר, בהווה ובעתיד, עד שמרוב הודיה ושמחה, היום שלך יהפוך ליום טוב. זו הגדרת הגמרא.

T-1

🌟 כל השנה בשמחה

מי שלומד בחנוכה להודות, יכול להמשיך כך כל ימות השנה.

אדם שהולך ומספר את חסדי ה', מוסיף ומספר עוד ועוד, היום שלו נהפך ליום טוב. זה פירוש "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". אין צורך באיסור מלאכה כדי שהיום יהיה טוב. ההודיה עצמה עושה אותו טוב.

וכך מתחברים כל חלקי השיעור. "לא המתים יהללו" – מי שאינו מודה, אינו חי באמת. "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" – מי שיושב בבית ה', בהרגשה הפנימית של טוב ה', שר בעולם הזה ויזכה לשיר בעולם הבא. "אך טוב וחסד ירדפוני" – גם מה שנראה צרה, מתברר כחסד. "חי חי הוא יודך" – ההודיה היא החיים עצמם.

וחנוכה הוא הזמן שבו חז"ל קבעו שנתאמן בזה: שמונה ימים של הלל והודיה, שהופכים ימי חול לימים טובים, בלי איסור מלאכה ובלי חובת סעודה, רק בכוח ההודיה.

יהי רצון שנזכה כולנו שבחנוכה יהיה כך, ועל ידי זה נזכה שגם כל השנה כולה נדע להודות ולשבח, עד שכל ימינו יהיו בשמחה ובהודיה, ונזכה ל"אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה".

הגענו · מתוך השיעור

ההודיה הופכת אותו לאדם חי, שמח, מאושר ומלא אהבת ה'.
↩ כרטיס T-4
חנוכההודיההללשירהקבעום ועשאוםאשרי יושבי ביתךחפץ חיים
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה