⌨️ מכונת כתיבה · typewriter-fx

אלול – חודש של אהבה

שיעור של הרב יהודה טאוב

חודש אלול – חלק ב': אהבת ה' כתכלית התורה והמצוות לפי המהר"ל, דרכים להגיע אליה, וסיפור מזכרת בתיה כלקח על חינוך באהבה בדורנו

נושא  : חגים ומועדים
פרקים : 4
סעיפים: 14
▶ צפייה בשיעור

תוכן

  1. פרק א׳ חודש של קרבהדף 1
  2. פרק ב׳ תורה, מעשה ואהבהדף 2
  3. פרק ג׳ איך מגיעים לאהבת ה'דף 3
  4. פרק ד׳ לקח מזכרת בתיהדף 4
אלול – חודש של אהבהדף 1/4

פרק א׳ — 🌙 חודש של קרבה

[01] 🌙 אלול – מעין ימות המשיח

הערה: כמו שבימות המשיח ה' ימול את הלב, כך באלול הלב מתעורר ביתר קלות לתשובה ולאהבה.

השיעור הוא המשך לחלק קודם, שבו נלמד הפסוק "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ": בימות המשיח ה' יעורר את הלב, ובני האדם יימשכו מטבעם להתקרב אליו.

וחודש אלול, אמר הרב, הוא מעין ימות המשיח. כמו שבימות המשיח הלב מתעורר מעצמו, כך בחודש אלול, אם אדם רק רוצה, הוא מתעורר לתשובה הרבה יותר בקלות. אם רק פותחים את הלב, אפשר להגיע בקלות לאהבת ה' ולשמחה בבורא עולם. זה חודש המסוגל להרגיש קרבת אלוקים.

ויש לכך רמזים. מזל חודש אלול הוא בתולה. מה מסמלת הבתולה? ענווה, אהבה, וקרבה. היא מחפשת חתן. כך עם ישראל בחודש אלול: מחפש להתחתן מחדש עם בורא עולם.

ועוד: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". למה "לדודי" ולא "לבעלי"? "דוד" הוא מלשון ידידות, אהבה. דוד הוא מי שרק מחלק מתנות, ואינו כועס ואינו צועק. אלול הוא החודש שבו ה' מתגלה כ"דוד", ואפשר להשיג בו הרבה יותר אהבת ה'.

וזו הנקודה שממנה יוצא כל השיעור: אלול הוא חודש של אהבה, לא רק של פחד.

— 1 —

אלול – חודש של אהבהדף 2/4

פרק ב׳ — 📚 תורה, מעשה ואהבה

[02] ❓ קושיה במשנה

הערה: המשנה אומרת שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות, ובמקום אחר – ש"תלמוד תורה כנגד כולם".

מכאן עבר הרב לסוגיה חשובה: מהי אהבת ה', ואיך מבינים אותה נכון. הוא פתח בקושיה. המשנה במסכת אבות אומרת: "הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת".

אבל במשנה שאנו אומרים בכל בוקר נאמר: "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר... וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם". הרי כן אנו יודעים: תלמוד תורה חשוב מכל המצוות! איך מתיישבות שתי המשניות?

ויש עוד שאלה: אם תלמוד תורה כנגד כולם, מה דינו של אדם שלומד, ואביו מבקש שייקח אותו לרופא? ההלכה ידועה: אם אין מי שיעשה את המצווה, מפסיקים את הלימוד ועושים אותה. למה, אם התורה חשובה מכולן?

בשיעור עלו הצעות, והרב אמר שיש לו תירוץ שהוא אוהב, ואחר כך הביא את דברי המהר"ל.

שתי השאלות האלה אינן רק שאלות למדניות. הן נוגעות לשאלה מה עיקר עבודת ה', ואיך מתחברים בה הלימוד, המעשה והלב.

[03] 🔧 לימוד ומעשה יחד

הערה: רק החיבור של לימוד ומעשה יוצר לב; לימוד בלי מעשה נשאר באוויר, ומעשה בלי לימוד הוא מכונה.

התירוץ של הרב: המטרה של כל המצוות היא ליצור לב. "רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי". הקדוש ברוך הוא רוצה לב שאוהב אותו. ואיך יוצרים לב כזה? על ידי השילוב של תורה ומעשה.

מי שרק עושה, יכול להיות כמו מכונה, בלי שום לב. ומי שרק לומד, יכול להישאר "באוויר". הרב נתן דוגמה: מי שרוצה ללמוד הלכות מעשיות, לא ילך לרב שרק קרא בשולחן ערוך ומעולם לא פסק בפועל. מי שלא שימש ולא נשאל, אינו מכיר את הפער העצום שבין הכתוב למציאות.

הרב סיפר שפעמים רבות למד נושא, וכשהגיע לקיים אותו בפועל, עלו בו עשרות שאלות והבחנות שלא חשב עליהן. המעשה הוא שמוריד את הלימוד לחיים, ומחבר אותו לאדם.

לכן צריך גם ללמוד וגם לעשות. רק החיבור של שניהם מביא את האדם לדבר השלם, ללב שאוהב את ה'.

וזו גם הסיבה שהתורה עצמה מלאה מצוות מעשיות. היא אינה מסתפקת בהבנה; היא רוצה שהאדם יחיה את מה שהוא מבין.

[04] 🪜 שלוש דרגות לפי המהר"ל

הערה: המהר"ל: מצוות שבמעשה, מצוות שבשכל, ומעל לשתיהן – אהבת ה'.

ואז הביא הרב את תירוצו של המהר"ל. מה שאמרה המשנה, "אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות", נאמר על המצוות המעשיות: כיבוד אב ואם, שילוח הקן, עזרה לזולת, השבת אבדה. בהן אין אנו יודעים מה גדול ממה.

אבל המצוות השכליות, שעושים אותן בשכל, גבוהות יותר מן המצוות שבמעשה. ולכן תלמוד תורה, שהוא מצווה של השכל, "כנגד כולם". ואין סתירה בין המשניות.

והמהר"ל מוסיף דרגה שלישית, גבוהה משתיהן: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ". הדבר הגדול ביותר ביהדות הוא להגיע לאהבת ה'. לב שאוהב את בורא עולם גדול מן הכל.

והראיה: בקריאת שמע, אחרי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – האמונה – באה מצווה אחת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ". זו תכלית כל המצוות, והלימוד והמעשה מביאים אליה.

ומכאן לחודש אלול: אם אהבת ה' היא התכלית, הרי שהחודש המסוגל לאהבה הוא החודש המסוגל להגיע אל עיקר העבודה.

[05] 🚗 למה מפסיקים את הלימוד?

הערה: מפסיקים לימוד למצווה שאין מי שיעשה אותה, כי המעשה הוא שמוריד את הלימוד אל הלב.

ועכשיו מובנת גם השאלה השנייה: אם תלמוד תורה כנגד כולם, למה ההלכה קובעת שמפסיקים את הלימוד כדי לעשות מצווה שאין מי שיעשה אותה? למה הלומד צריך לקום ולקחת את אביו לרופא?

לפי מה שראינו, התשובה טבעית. המטרה אינה הלימוד לבדו, אלא הלב שנבנה מן הלימוד ומן המעשה יחד. מי שלומד על כיבוד אב ואם, ואינו קם כשאביו צריך אותו, הלימוד שלו נשאר תיאורטי. הוא לא בנה בליבו את מה שהתורה רצתה לבנות.

ולהפך: כשהלומד קם ועושה, הלימוד שלו יורד אל המציאות. הוא חווה את המצווה, ומתוך החוויה הלב שלו משתנה. כך התורה והמעשה משלימים זה את זה.

ולכן אין סתירה. התורה גדולה מכל המצוות, אבל היא אינה באה במקומן. היא באה כדי להביא אותן, ומתוך שתיהן יחד – אל אהבת ה'.

— 2 —

אלול – חודש של אהבהדף 3/4

פרק ג׳ — 🪜 איך מגיעים לאהבת ה'

[06] 📖 דרך הלימוד

הערה: לימוד תורה מביא לאהבת ה' כשאדם מתבונן בחוכמתה ובטוב שהיא מביאה לחייו.

איך מגיעים לאהבת ה'? בשיעור הציעו כמה דרכים. אחת: אהבת הבריות. כמו שלימד הלל את הגר, שכל התורה כולה תלויה ביחס לזולת. מאהבת ישראל אפשר להגיע לאהבת ה'.

ודרך נוספת: לימוד תורה. אבל הרב הדגיש: לא סתם לימוד. לימוד שבו אדם מתבונן, חושב איזו חוכמה אלוקית יש כאן, כמה דבר נפלא, אילו רעיונות. וגם מתבונן כמה התורה מיטיבה עם האדם, כמה היא עוזרת לו ועושה לו טוב בחיים.

כמו שנאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַבְּרָכָה". כשאדם רואה כמה המצוות מביאות לו טוב, זה עצמו מביא אותו לאהבת ה'. הוא מבין שמי שנתן את התורה אוהב אותו ורוצה בטובתו.

[07] 👴 חוכמת השנים

הערה: לפי ספר החינוך, הזקן קנה חוכמה בניסיון חייו, וההתבוננות בהנהגת ה' מביאה לאהבתו.

ויש עוד דרך. הרב הביא את דברי ספר החינוך על המצווה "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". למה צריך לקום בפני זקן? מה עשה? ולמה התורה חיברה באותו פסוק את הזקן ואת תלמיד החכם?

אומר ספר החינוך: גם הזקן הוא חכם. יש אדם שקנה חוכמה על ידי לימוד תורה, ויש אדם שקנה חוכמה ברוב שנותיו. במשך השנים ראה איך בורא עולם מנהל את העולם, איך כל דבר מגיע בזמנו, במקום הנכון ובצורה הנכונה. ניסיון החיים לימד אותו להכיר את בורא עולם.

ולכן, אומר החינוך, יש אפילו מידה של כבוד גם לזקן שאינו יהודי, כי גם הוא קנה חוכמת חיים.

והרב הוסיף: אדם שראה במשך חייו מלחמות ופחדים, ראה איך מצבים שנראו אבודים הסתיימו בישועה, ומתבונן בזה – מגיע לאהבת ה'. הוא רואה שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, וזה מעורר מאוד את ליבו.

ומי שאינו זקן, יכול ללמוד מן הזקנים: לשמוע את סיפוריהם, ולראות דרכם את יד ה' בדורות.

[08] 🌅 לראות בטוב ה'

הערה: באלול, מי שמתבונן יכול לראות הרבה יותר בקלות את טוב ה', והלימוד והתפילה משתנים.

והרב חזר לחודש אלול: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה'" – "לולא" אותיות "אלול". זה החודש המסוגל, שבו אדם שפותח את הלב יכול להגיע לאהבת ה' בקלות רבה יותר.

בחודש הזה, אם רק תרצה להתבונן, תוכל לראות הרבה יותר בטוב ה'. לראות דברים נפלאים, להרגיש ולחוש את טובו. הלימוד יכול להיות אחר, התפילה יכולה להיות אחרת. הכל יכול להשתנות.

ומכאן עבר הרב לסיפור, שלדבריו מלמד הרבה על הדרך שבה מחנכים לאהבת ה' בדורנו.

ומי שמתחיל כך את אלול, מגיע לראש השנה עם לב פתוח.

[09] 🤝 דרך אהבת הבריות

הערה: מי שאוהב את בני האדם, ובמיוחד את עם ישראל, מתקרב מתוך כך לאהבת הבורא.

אחת הדרכים שהוזכרו בשיעור היא אהבת הבריות. הלל אמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַעֲבֵיד – זוֹ הִיא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ". והרב הסביר שהכוונה, בין השאר, שמתוך אהבת הזולת אפשר להגיע בסוף גם לאהבת ה'.

איך זה עובד? מי שאוהב את בני האדם, רואה בהם את הצלם האלוקי. כשהוא מתבונן בטוב שבכל אדם, הוא מתבונן בעצם במעשה ידיו של הבורא. וכשהוא עושה חסד, הוא מתדמה לה', שעושה חסד עם כל ברואיו.

ובמיוחד באלול, שאחד מרמזיו הוא "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". הנתינה לזולת אינה רק מצווה בפני עצמה. היא דרך לפתוח את הלב, ולב פתוח מסוגל לאהוב גם את ה'.

כך מצטרפות הדרכים יחד: לימוד בהתבוננות, התבוננות בהנהגת ה' בחיים, ואהבת הבריות – כולן מובילות אל אותה תכלית.

— 3 —

אלול – חודש של אהבהדף 4/4

פרק ד׳ — 🌾 לקח מזכרת בתיה

[10] 🏡 מזכרת בתיה

הערה: המתיישבים החרדים במזכרת בתיה מסרו את נפשם על שמירת השמיטה.

הרב סיפר שמצא בחופשה ספר על תולדות המושבה מזכרת בתיה, מן המושבות הראשונות שהקים הברון רוטשילד. לבקשת הרב שמואל מוהליבר, הברון הסכים לממן יישוב, והגיעו לשם כעשר משפחות של יהודים יראי שמיים, זקנים בבגדים ארוכים, באמונה גדולה, כדי לבנות יישוב בארץ ישראל.

הם עבדו כמה שנים, ואז הגיעה שנת השמיטה. נפלה מחלוקת גדולה: האם להסתמך על היתר המכירה? הרב מוהליבר אמר שאפשר לסמוך עליו. רבני ירושלים אמרו שלא. וזו לא הייתה רק מחלוקת הלכתית, אלא גם חשש: אולי יתחילו בהיתר אחד, ובסוף יתירו הכל.

המתיישבים החליטו לשמור שמיטה כהלכתה, במסירות נפש. פקידי הברון כעסו מאוד, סגרו להם את כל מקורות הפרנסה, הפסיקו את התמיכה, ולא אפשרו להם אפילו גישה לשירותים. והם עמדו באש ובמים.

רק אחרי כשנה וחצי הגיעו לפשרה עם הפקידים, וחזרו לעבוד. וכמה משפחות המשיכו לשמור שביעית גם אחר כך, בלי שאיש הכריח אותן.

הרב סיפר שהלך אחר כך לראות את המקום בעצמו, והתרשם מאוד מן הסיפור.

[11] 😔 ומה קרה אחרי חמישים שנה?

הערה: לדברי הרב, כעבור כחמישים שנה כמעט לא נשארו צאצאים שומרי מצוות – והשאלה היא למה.

ואז, לדברי הרב, מגיעה הפתעה כואבת: כעבור כחמישים שנה, כמעט לא נשאר במושבה איש מצאצאי אותם מתיישבים ששמר תורה ומצוות. אנשים שמסרו את נפשם על השמיטה – וילדיהם ונכדיהם התרחקו.

איך זה קורה? הרב הסביר: התקופה הייתה קשה מאוד מבחינה חינוכית. דור צעיר נמשך מאוד לאידיאלים, לרעיונות, למטרות. ובאותה תקופה, ארץ ישראל הייתה מלאה באידיאלים: לבנות, להקים מדינה, להראות שגם אנחנו מסוגלים.

והבעיה: מי הייתה הדמות שסימלה את האידיאלים האלה? בעיני הצעירים, הם נקשרו בעיקר בתנועות שהתרחקו מן התורה. הרב קוק, שיום פטירתו חל למחרת השיעור, ג' באלול, היה כמעט בודד בתקופתו, ורבים לא שמעו את דבריו. הוא ראה את העתיד, אבל לא היו רבים סביבו.

וכך, בחור שחיפש רעיון גדול, שמע רק "או זה או זה": או תורה, או בניין הארץ. ולא שמע שאפשר גם וגם. וזה משך אותו לאט לאט מן הדרך.

[12] 🌱 שני שינויים לטובה

הערה: היום המצב שונה: בתורה עצמה נמצאים האידיאלים, והחינוך עבר מיראה לאהבה.

והיום, אמר הרב, איננו נמצאים באותו ניסיון. קרו שני שינויים לטובה.

הראשון: היום אפשר לשלב. מי ששומר מצוות יכול גם לבנות את הארץ, גם להיות שותף לחזון הגדול. תורתו של הרב קוק, שבזמנו נשמעה בקושי, נכנסה היום ללבבות רבים. אין צורך לבחור בין תורה לבין אידיאל. לדברי הרב, דווקא מחוץ לעולם התורה, הערכים שמלמדים כיום אינם מציתים את הנוער כפי שהציתו אידיאלים של פעם.

והשני: דרך החינוך. בתקופה ההיא, לא תמיד ידעו לחנך נכון. בבתי הספר הכלליים הביאו מורים משכילים ותכנים מעניינים, ובחדר לפעמים עדיין לימדו בדרכים ישנות וקשות. הרב קוק אמר שדורנו הוא דור מיוחד: היראה אינה מדברת אליו, רק האהבה מדברת אליו.

במשך כל הדורות, הסדר היה קודם יראה ואחר כך אהבה. יש שאמרו שגם ברמז: "יראה" מתחילה ביו"ד, ו"אהבה" באל"ף, והיראה היא הפתח לאהבה. אבל בדור של משיח, אמר הרב קוק, מדברים בעיקר באהבה.

ולכן, לדברי הרב, הדור שלנו נמצא במצב טוב יותר מאותו דור, אם רק נדע לדבר אליו בשפה הנכונה.

[13] 💞 לחנך באהבה

הערה: צריך להראות לצעירים כמה נפלא להיות שומר מצוות – ושיש לתורה ערכים אמיתיים.

איך מדברים בשפה של אהבה? מספרים כמה נפלא להיות שומר מצוות. איזה דבר נפלא זה, להיות בן מלך. כמה זה ממלא את האדם, לאן הוא שואף, כמה הוא מרגיש שיש לו ערכים אמיתיים.

והרב הסביר: אין מדובר בערכים שאני המצאתי, ולא בערכים שמישהו המציא אתמול. יש אלוקים שברא את העולם ואת האדם, והוא יודע מה טוב. כמו שמי שרוצה להבין איך פועלת מכונה, אינו מנחש לבד אלא בודק מה כתב מי שבנה אותה – כך אדם בודק בתורה מה כתב הבורא. זה מכניס באדם הרבה אהבה ושמחה.

וזה, אמר הרב, קיום של הפסוק שפתחנו בו: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ... לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". בדור הגאולה, הלבבות יימשכו מאהבה.

והוא סיים בתפילה: שזכותו של הרב קוק, שיום פטירתו למחרת, תעמוד לנו, שהתורה תגדל עוד, ושכולם ירגישו מעצמם, בלי שמישהו יכריח אותם, את הרצון להתקרב. כי כאן מוצאים את החיים האמיתיים – "לְמַעַן חַיֶּיךָ".

ויהי רצון שנזכה לכך בקרוב.

[14] 🔥 מסירות נפש ושמחה

הערה: הסיפור מלמד שמסירות נפש לבדה אינה מבטיחה המשכיות; צריך גם להעביר את האהבה והחזון.

מה אפשר ללמוד מסיפור מזכרת בתיה? לא חסרה שם מסירות נפש. המתיישבים היו יראי שמיים, עמדו בניסיון קשה, ושמרו מצווה במחיר כבד מאוד. ובכל זאת, לפי דברי הרב, ההמשכיות לא נשמרה.

הלקח, כפי שהרב הציג אותו, הוא שמסירות נפש לבדה אינה מספיקה כדי להעביר את הדרך לדור הבא. הצעירים צריכים גם לראות שבתורה יש חזון, שיש בה אידיאל גדול, ושהיא מביאה שמחה ואהבה. אם הם רואים רק קושי ומאבק, ובמקום אחר רואים חזון והתלהבות, הם עלולים ללכת לשם.

ולכן הדגיש הרב את דברי הרב קוק: בדורנו צריך לדבר באהבה. להראות לצעירים לא רק מה אסור, אלא כמה נפלא להיות יהודי, כמה התורה מרוממת, וכמה היא שייכת גם לבניין הארץ ולחזון הגדול של עם ישראל.

וזה מתאים במיוחד לאלול, חודש האהבה: לא רק לחזור בתשובה מפחד, אלא לחזור מאהבה, ולהעביר את האהבה הזאת הלאה.

— 4 —

נ.ב.

אלול הוא החודש שבו ה' מתגלה כ"דוד", ואפשר להשיג בו הרבה יותר אהבת ה'.

(מתוך סעיף 01 — לחזור לשם)

מילות מפתח: חודש אלול / אהבת ה' / המהר"ל / הרב קוק / חינוך / שמיטה

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה