🦢 אוריגמי · origami

אשר אנוח ליום צרה

שיעור של הרב יהודה טאוב 🌄

פנקס ההודיה בערב ראש חודש, דברי הגר"א על אור וחושך בעקבתא דמשיחא, וסימני הגאולה שכבר רואים בעינינו בארץ ישראל

▶ צפייה בשיעור
א
פרק 1 · 2 קיפולים

🌙 שמחת ראש חודש

1

📒 פנקס ההודיה בערב ראש חודש

מי שעובר בערב ראש חודש על כל הטוב שקיבל בחודש, שמח באמת בראש חודש.

השיעור נמסר בראש חודש. יש סיבות רבות לשמחת ראש חודש, והרב מוסיף עליהן עוד אחת. המשנה ברורה מביא שראוי לעשות בערב ראש חודש חשבון נפש. ומי שמחזיק פנקס הודיה, עובר בערב ראש חודש על הפנקס שלו. הוא מסכם את כל החודש שעבר, ורואה כמה דברים טובים נתן לו ה' במשך החודש, עד שלבו מתמלא רגשי הודיה.

ואז הוא מרגיש את שמחת ראש חודש באמת. יש לו על מה לומר הלל היום: כל כך הרבה טוב נתן לי ה' במשך החודש.

אשרי מי שמחזיק פנקס הודיה, ורושם בו בכל יום שניים או שלושה דברים טובים שקרו לו. אצלו כל הימים הם שמחה גדולה, ובראש חודש ובחגים השמחה גדולה עוד יותר. ובסוף השיעור הקודם השאיר הרב חידה לשומעים: היכן מופיע פנקס ההודיה בפרשת השבוע? את התשובה הבטיח לומר בשיעור שאחריו.

2

🌗 אור וחושך משמשים בערבוביה

בדור שלפני הגאולה, אותה מציאות נראית כגאולה למי שמודה, וכצרה למי שמתלונן.

הרב מביא את פירוש הגר"א על הפסוק בחבקוק: "אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה". הפסוק נראה סותר את עצמו: מנוחה, או יום צרה? אומר הגר"א שהפסוק מדבר על עקבתא דמשיחא, הזמן שלפני ביאת המשיח, ויהיו בו שני הדברים יחד.

יהיו אנשים שירגישו כבר מנוחה, כאילו המשיח כבר הגיע. ויהיו אחרים, באותו זמן עצמו, שירגישו יום צרה. אור וחושך ישמשו בערבוביה.

ומה ההבדל ביניהם? הרב מסביר: מי שהולך עם תודה והודיה, ירגיש שהמשיח כבר הגיע. מי שהולך עם קיטורים ותלונות, ירגיש שאלה ימי צרה, כמה צרות יש. אותה מציאות, ושני אנשים שחיים בה בשני עולמות שונים. אדם שהולך עם פנקס ההודיה, עם שירה והודיה, מרגיש שהגאולה כבר הגיעה לעולם. זה "אשר אנוח".

ב
פרק 2 · 4 קיפולים

🌱 מה שכבר רואים

3

📖 מניחושים לוודאות

בכל הדורות ניחשו מתי תבוא הגאולה, ואילו היום אנחנו רואים את הדברים שהנביאים תיארו.

בהמשך קרא הרב מאמר יפה שכתב אחד מרבני דורנו על מצבנו בארץ ישראל. במשך אלפיים שנות גלות חיכה עם ישראל לגאולה. היו תקופות קשות מאוד, וציפו: מתי, מתי? גדולי הראשונים והאחרונים חיפשו רמזים בפסוקים כדי לדעת מתי יבוא הקץ.

אבל ההבדל בין היום לבין כל התקופות ההן גדול. אז היו אלה ניחושים ותקוות בלבד. היום זה אינו עניין של ניחוש. בנבואת יחזקאל על גוג ומגוג כתוב שלפני הגאולה יהיה עם ישראל בארצו, ורק אז ייאספו הגויים למלחמה על ירושלים, והקדוש ברוך הוא ייפרע מהם, "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים".

אם כן, ידענו שלפני הגאולה צריך עם ישראל להיות בארצו. במשך אלפיים שנה זה לא היה. בכל הדורות חשבו שהדבר יקרה מהר, שבזמן קצר יבוא כל עם ישראל לארצו. היום מתברר שהקדוש ברוך הוא תכנן זאת אחרת.

4

⬇️ עד הדיוטא התחתונה

רק אחרי השואה, הירידה הגדולה מכולן, החל קיבוץ הגלויות – תחילה טיפין טיפין ואחר כך כנחל שוטף.

במדרש מובא שכנסת ישראל שאלה את הקדוש ברוך הוא: מתי ניגאל? אמר להם: כשתרדו לדיוטא התחתונה, אז תיגאלו. בכל דור חשבו שהגיעו לשם. בחורבן הבית השני, במרד בר כוכבא, במסעות הצלב, בגירוש ספרד, בגזירות ת"ח ות"ט ובפרעות. בכל פעם חשבו: זו הדיוטא התחתונה, אי אפשר לרדת עוד.

בשואה ראו שאפשר לרדת לשפל שאין למטה ממנו. ממשפחות שלמות נשאר לפעמים אחד. ואכן, מיד אחרי השואה התחיל קיבוץ הגלויות. ומה שנאמר בחז"ל, שתחילת הגאולה תהיה טיפין טיפין ואחר כך כנחל שוטף, התקיים. מה שלפני כן ניסו ולא הצליחו, אחרי השואה הצליח.

בתחילה חששו: יש כאן כל כך הרבה אויבים, ויש רבים שרחוקים מן התורה. אבל היום, כשמסתכלים אחורה, רואים שבסייעתא דשמיא האויבים לא יכלו לנו, יש קיבוץ גלויות, יש עולם תורה גדול, ויש בעלי תשובה רבים שחוזרים אל ה'. ובתפילת "והוא רחום" של שני וחמישי אנחנו מבקשים: "עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה". הנה האות.

5

🏫 הישיבות שעברו לארץ ישראל

דברי הגמרא שבתי הכנסת ובתי המדרש שבגולה עתידים להיקבע בארץ ישראל, מתקיימים לעינינו.

בגמרא כתוב שעתידים בתי הכנסת ובתי המדרש שבבבל להיקבע בארץ ישראל. בדורות קודמים לא הבינו את פשר הדבר. חשבו אולי שיביאו את האבנים של בתי המדרש לכאן, ושאלו אם גם את העפר שתחתיהם.

היום אנחנו יודעים מה פירוש הגמרא. בתי הכנסת והישיבות בגולה נחרבו, ובאו כולם לכאן. פוניבז', מיר, סלבודקה, בריסק, ועוד ועוד. לכו בירושלים ובבני ברק, ותראו את כל הישיבות.

ומסופר סיפור מעניין: פעם ביקר בארץ נשיא פולין, ודיבר עם כמה יהודים. הוא ראה שהם בקיאים בשמות כל העיירות בפולין, יותר ממנו. הוא התפלא: מאין אתם מכירים אותן כל כך טוב? אמרו לו: הנה, כאן ישיבת מיר, וכאן ישיבת ראדין, וכאן ישיבת סלבודקה. כל העיירות שלך נמצאות פה. כמה נפלא.

6

🍇 אין לך קץ מגולה מזה

הארץ ששממה אלפיים שנה מוציאה שוב פירות בעין יפה, וזה הסימן הגלוי ביותר לגאולה.

הגמרא במסכת סנהדרין דורשת את הפסוק ביחזקאל: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה. ורש"י מפרש: כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ.

במשך אלפיים שנה לא צמח כמעט דבר בארץ ישראל. במאמר מסופר שלפני קום המדינה, בימי השלטון הבריטי, אמרו שאינם מבינים על מה בכלל נאבקים כאן. זו ארץ שאינה מוציאה אוכל ליושביה. והם צדקו: לא צמח כאן דבר. מי שבא לפני מאה שנה ראה חול וסלעים, פה ושם כמה צריפים, וכמעט שום ירוק.

אבל מאז שעם ישראל חזר, הארץ מאירה פנים לבניה. החקלאות כאן מן הטובות בעולם, והארץ פורחת בכל מקום. זה מה שאמר הנביא: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". הרי ישראל עושים פרי, ואין לך קץ מגולה מזה.

ג
פרק 3 · 2 קיפולים

🙏 להודות על מצבנו

7

🕊️ לא גרוע מכל אומות העולם

עדיין אין זו גאולה שלמה, אבל עם ישראל כבר אינו משועבד, והגיע זמן להודות.

המאמר ממשיך: יש היום יהדות שגדלה ומתחזקת, הרבה תורה, הרבה ספרים, שמחה ורגש והידור במצוות. זה התחיל לפני כשבעים שנה בקטן, טיפין טיפין, והולך וגובר. ועד לפני כעשרים וחמש שנה עוד היה חלק גדול מעם ישראל כלוא ברוסיה, ולא הניחו להם לשמור את התורה. ופתאום נפל השלטון שם, בלי מלחמה ובלי צער.

היום עם ישראל כבר אינו בגלות כמו פעם. אין שעבוד מלכויות, אין גזירות, ואפשר ללמוד תורה בחופשיות. זו עדיין אינה הגאולה השלמה, אבל אין לנו רע יותר מכל אומות העולם. ויש למי שהמשיח יבוא אליו: עם שיושב בארצו, בונה, ושומר את התורה.

והמאמר מסתיים במסקנה, והיא גם המסקנה של השיעור: צריך להודות לה' על כל הטוב שהוא נותן לנו. צריך להתבונן הרבה, ולראות כמה טובה יש וכמה כבר נאסף.

8

💒 משמח ציון בבניה

ברכת שבע הברכות על קיבוץ הבנים לציון כבר מתקיימת ברובה לנגד עינינו.

הרב סיפר שהיה באותו יום בחתונה, וכיבדו אותו באחת משבע הברכות: "שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ".

אחר כך חשב לעצמו: הנה, הברכה הזאת כבר התקיימה ברובה. עם ישראל בא, ציון קיבצה את בניה לתוכה בשמחה. יהודים חיים כאן בתודה ובשמחה. מה שחיכו לו דורות רבים כל כך, אנחנו רואים בעינינו.

וזה מחזיר אותנו אל תחילת השיעור. אור וחושך משמשים בערבוביה. מי שמסתכל על מצבנו בעין של תלונה, רואה צרות. ומי שמחזיק פנקס הודיה, ורואה את קיבוץ הגלויות, את הישיבות שקמו מחדש, ואת הארץ שפורחת, מרגיש כבר את "אשר אנוח". ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.

מכתב קטן מתוך השיעור
והמאמר מסתיים במסקנה, והיא גם המסקנה של השיעור: צריך להודות לה' על כל הטוב שהוא נותן לנו.
קיפול 7

3 פרקים · 8 קיפולים · ארץ ישראל · הודיה · פנקס הודיה · ראש חודש · סימני הגאולה · קיבוץ גלויות

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה