⏪היכן עצרנו
בחלק הראשון נראה היה מן המקורות שעדיף להישאר במקום תורה; עכשיו בא הרב להסביר למה אין הכרח בכך בימינו.
בחלק הקודם של השיעור עסקנו במהפך שעובר על הציבור החרדי בתוך שנים ספורות: משפחות רבות עוברות לגור בערים מעורבות ובפריפריה. והשאלה הייתה: איך מסתכלים על זה מבחינה תורנית? לא מבחינה כספית ולא מבחינת פרנסה, אלא מבחינת התורה.
ראינו את בני גד ובני ראובן, שבחירתם בעבר הירדן לא התקבלה בעין יפה בגלל המניע שלה. ראינו את רבי יוסי בן קסמא, שאמר "איני דר אלא במקום תורה". וראינו את הגמרא בכתובות, שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות, כי רק בה היו ישיבות.
לכאורה, על פני הדברים, מן המקורות האלה עולה שאם רק אפשר – עדיף להישאר במקום תורה. ואם כך, אולי אותם אנשים שבמשך שנים מסרו את נפשם להקים מקום תורה בעיר קטנה, טעו? אולי צדקו דווקא אלה שעזבו?
הרב אומר שלא. בחלק הזה של השיעור הוא מביא כמה הסברים שמראים שיש הבדלים מהותיים בין המקרים שבמקורות לבין המקרה שלנו. ואחר כך יראה שלא רק שמותר, אלא שיש בכך גם מעלות גדולות.