🏗️ איזומטרי · isometric

אם השירה ומעשה מרים

שיעור של הרב יהודה טאוב

מרים הנביאה בשירת הים ובלשון הרע: הפה שנברא להודות, עין טובה כמתכון לאושר, ומצוות לדון לכף זכות

5חלקים18כרטיסים73פסקאות
▶ לצפייה בשיעור
12345
גובה כל עמודה = מספר הכרטיסים בחלק
  1. 1🥁 מרים בתורה3 כרטיסים
  2. 2☀️ המתכון לאושר2 כרטיסים
  3. 3👁️ עין רעה ועין טובה3 כרטיסים
  4. 4👄 הפה שנברא להודות4 כרטיסים
  5. 5⚖️ מה חסר במעשה מרים6 כרטיסים
בהעלותךמרים הנביאהלשון הרעלדון לכף זכותהודיהעין טובה

שכבה 1 מתוך 5 · 3 כרטיסים🥁 מרים בתורה

📜

פעמיים בלבד

#01

▸ שמה של מרים מופיע בתורה בהקשר של מעשה שעשתה רק פעמיים: בשירת הים ובלשון הרע.

השיעור פותח בפסוק "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", ובשאלה מעניינת על מרים הנביאה. כמה פעמים מופיעה מרים בתורה? לכאורה פעמים רבות. חז"ל אומרים שהיא הייתה אחת המיילדות, שפרה ופועה, אבל הכתוב אינו אומר זאת בפירוש. כתוב "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק", וגם שם אין שמה נזכר.

אם נחפש את המקומות שבהם שמה של מרים כתוב במפורש, בהקשר של מעשה שהיא עצמה עשתה, נמצא שני מקומות בלבד. חוץ מן הפטירה, שגם היא נזכרת, יש שני מעשים: פעם אחת בשירת הים, ופעם אחת בדיבור על משה, הלשון הרע.

ודווקא בשני הדברים האלה זכתה מרים להיות מורה לדורות. בראשון היא "אם השירה" בישראל: "וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת". בשני היא הדוגמה שהתורה בחרה ללמד בה את חומרת לשון הרע: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

ומכאן השאלה שכל השיעור בנוי עליה: מה הקשר בין שני הדברים? למה דווקא מי שהיא אם השירה היא גם הדוגמה הקלאסית ללשון הרע?

🥁

"תוף מרים"

#02

▸ האהבה למרים הנביאה, שידעה לשיר לה', נכנסה אפילו לשפת היום יום.

הרב מעיר הערה חביבה. כלי הנגינה הקטן שמשתמשים בו בגני הילדים נקרא אצלנו "תוף מרים". זה שם שקיים רק בישראל. מי שייכנס לחנות של ציוד לגנים בחוץ לארץ ויבקש "תוף מרים", לא יבינו על מה הוא מדבר. אין שם מושג כזה.

למה דווקא כאן? כנראה מפני שהגננות כל כך אהבו את מרים הנביאה, ששרה בתופים. היא האישה היחידה בתורה שמתוארת כשרה בכלי נגינה. ממילא, כשרצו לתת שם לתוף הקטן שהילדים שרים בו, קראו לו על שמה.

יש בזה משהו עמוק. מי שמחפש ללמוד על מהותה של מרים, מוצא שהיא "אם השירה" בישראל. אין לנו בתורה עוד דמות כזאת, שכל כולה שירה ושמחה והודאה לבורא עולם. היא הובילה את הנשים בשירה מיד אחרי קריעת ים סוף, כשכולם ראו את היד הגדולה.

ודווקא משום שזו מהותה, מעשה הלשון הרע שלה עומד לפנינו בחומרה מיוחדת. כדי להבין את זה, צריך קודם להבין מה בכלל עומד מאחורי השירה, ומה עומד מאחורי לשון הרע.

כך מתגלה שהשאלה איננה רק היסטורית. היא נוגעת לכל אחד מאיתנו: איזה פה אנחנו מכינים לעצמנו, פה של שירה או פה של תלונה.

⚠️

לשון הרע כנגד כולם

#03

▸ חז"ל אמרו על לשון הרע דברים חמורים שלא אמרו על שום עבירה אחרת.

על לשון הרע אמרו חז"ל דברים שלא מצאנו על שום עבירה אחרת. אמרו שיש שלושה דברים שנפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. איזה משפט מבהיל: כנגד כל העבירות החמורות ביותר.

ועוד דבר. המשנה באבות מונה עשרה ניסיונות שניסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא במדבר. על רובם מחל הקדוש ברוך הוא. אבל בחטא המרגלים נגזרה גזירה על כל הדור. ומה היה החטא שם? לשון הרע. כך אמרו במסכת ערכים: לא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע.

רואים מכאן עד כמה חמור לשון הרע, בצורה שאין לה דוגמה. השאלה היא למה. מה יש בדיבור הזה שעושה אותו לחמור כל כך? כדי לענות, הרב פונה תחילה לצד החיובי: מהו המתכון לאושר, בעולם הזה ובעולם הבא.

שכבה 2 מתוך 5 · 2 כרטיסים☀️ המתכון לאושר

💰

האושר שאינו בא מן הכסף

#04

▸ ירושה גדולה או זכייה בפרס אינן הופכות אדם למאושר יותר.

אדם צעיר חושב בדרך כלל שהעושר יביא את האושר. כשהוא מתבגר, הוא מבין שזה לא כך. הוא כבר ראה כסף, ראה אנשים שקיבלו ירושה גדולה בלי לעבוד עליה. ומה קרה? אחרי יומיים, אולי שלושה, הם חזרו להיות בדיוק כמו שהיו. שום דבר לא השתנה בשמחה שלהם.

הרב מזכיר שיש גם מחקרים על כך. בדקו אנשים שזכו בסכומים גדולים בהגרלות, וחזרו אליהם אחרי שנה. האם הם מאושרים יותר? התברר שלא. אבל אין צורך במחקרים. כל אחד מכיר אנשים שקיבלו ירושה, ויודע שהכסף לא שינה את מצב רוחם.

אז מה כן מביא אושר? תפקיד האדם בעולם הזה הוא להתקין את עצמו להיות כלי לשיר שירה לבורא עולם, כמו שנאמר: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". בשביל זה נברא האדם, כדי שיוכל לשיר שירה לבורא עולם לעתיד לבוא.

וכדי להיות מאושר ועשיר באמת, צריך את המידה הנפלאה של "לראות טוב": לראות את הטוב שבבריאה ואת היופי שבכל דבר, עד שהנפש מתרוממת והלב פורץ בשירה למלך אל חי וקיים.

☀️

"איזהו עשיר"

#05

▸ מי שיודע לראות את הטוב, ליהנות ממה שיש לו ולהתפעל ממנו, הוא אדם מאושר בטבעו.

אדם שיודע לראות בחיים את החיובי, להתפעל מן הדברים הטובים ולהתלהב מהם, הוא אדם מאושר בטבעו. ולהפך: אדם שמתרכז תמיד במה שלא טוב, כמו מי שמחפש בחדשות את כל הצרות והבעיות, אינו יכול להיות מאושר. הראש שלו שקוע כל הזמן בכל מה שרע.

על כך נאמר במשנה באבות: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". מה הפירוש? אם תדע ליהנות ממה שיש לך, מן היגיע שלך, אז "אשריך" בעולם הזה "וטוב לך" לעולם הבא. זה בקצרה המתכון לאושר בשני העולמות.

והדבר רמוז גם בפסוק שפתחנו בו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים", מי שרוצה חיים, "אֹהֵב יָמִים", שרוצה שימיו יהיו ימים אהובים, שמחים ונפלאים. מה יעשה? מילה אחת: "לִרְאוֹת טוֹב". אם תראה את הטוב בחיים ואת הטוב בזולת, תהיה בטבעך אדם מאושר.

ובשיעור הובא משפט יפה ששמע הרב בשם אחד מבעלי המוסר: לא המצליח הוא השמח, אלא השמח הוא המצליח. השמחה אינה תוצאה של ההצלחה. היא הסיבה לה.

שכבה 3 מתוך 5 · 3 כרטיסים👁️ עין רעה ועין טובה

🌑

ההפך הגמור

#06

▸ לשון הרע הוא ההפך המוחלט מראיית הטוב, ולכן הוא מוציא את האדם מן השירה.

עכשיו נעבור לצד השני. מהו הדבר ההפוך לגמרי מלראות טוב בבורא עולם? מה מוציא את האדם יותר מכל מן השירה לבורא עולם, ומרחיק אותו מדרכה של אם השירה? התשובה היא לשון הרע.

איך זה קשור? כדי לראות את הטוב שבעולם, צריך להתרגל לראות טוב בכל דבר: לראות דברים טובים בחבר, לדון לכף זכות כל מעשה שהזולת עושה. אי אפשר לומר "אני רואה את החיובי בעולם", ובאותו זמן, כשמביטים בחבר, לראות רק את הרע שבו. המידה של האדם היא אחת. מי שרואה טוב, רואה טוב בכל מקום.

בלשון הרע האדם מתרכז ברע שבזולת. הוא חושב רע ומדבר על הדברים הרעים. בהתחלה הוא מספר כמה פלוני אינו טוב, כמה הוא לא בסדר. לפעמים זה אמת, לפעמים לא. אחר כך הוא מתחיל לדבר רע גם על הבריאה, ולפעמים, רחמנא ליצלן, גם על בורא עולם.

זו המידה ההפוכה. מי שהולך בדרך של לשון הרע מגיע בסוף לכיוון ההפוך מן השירה: במקום להודות, הוא מתלונן.

🍯

המן והתלונה

#07

▸ גם במן הנפלא מכולם מצאו המתאוננים במה להתלונן, כי מי שמחפש רע ימצא אותו בכל מקום.

פרשת השבוע מלמדת את זה בצורה ברורה. התורה מספרת על העם שמתלוננים תלונה אחרי תלונה, עד שבסוף מגיעים לחטא המרגלים, שבו הכל נחרב. תלונה גוררת תלונה.

איך מתחיל הסיפור? התורה מתארת את המן בצורה נפלאה. מראהו כמראה הבדולח, כמו אבן טובה מבריקה. טעמו כטעם כל מה שאדם רוצה, מתוק כדבש. היית מצפה שכולם יהיו שמחים ומאושרים, ושישירו מזמור לתודה.

ומה קרה? אמרו "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". נזכרו בדגה, בקישואים ובאבטיחים, בחציר ובבצלים ובשומים שאכלו במצרים, ואמרו: "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל".

מישהו אמר לרב שבמשך שנים היה קורא את הפרשה ולא הבין. מצד אחד התורה מתארת את המן כנופת צופים. מצד שני אותם אנשים אומרים שאין להם מה לאכול. איך זה ייתכן? עד שראה בעיניו, בתקופה קשה שעברה על העולם, איך גם ישועה גדולה שבאה בקלות התקבלה אצל אנשים מסוימים בתלונות ובחשדות. אז הבין: מי שהתרגל לחפש את הרע, ימצא אותו גם במן.

🔍

מי שאינו מאמין בטוב

#08

▸ יש אנשים שקשה להם להאמין שמישהו עושה טוב סתם כך, ולכן הם תמיד מחפשים כוונה רעה.

יש אנשים שבטבעם אוהבים לחפש איפה מישהו מזיק. קשה להם להאמין שיהיה משהו טוב. קשה להם להאמין שאנשים רוצים לעשות טוב, לעזור לאחרים. הם חיים בתחושה שתמיד מישהו מתכוון להרע להם. אם מישהו עשה טובה, הם מחפשים מה האינטרס שלו.

הרב סיפר על יהודי שהחזיק גמ"ח תרופות בעיר שלא היה בה בית מרקחת. פעם ביומיים היה נוסע לעיר הגדולה, מביא את המרשמים של כולם וחוזר עם התרופות. מישהו הלשין עליו, והוא נלקח לחקירה, כי על פי החוק אסור היה לעשות זאת.

החוקר שאל אותו: כמה הרווחת? כלום. כמה שילם לך הרוקח? כלום. אז מה הרווחת? הרווחתי מצוות. והחוקר לא הצליח להבין. איך ייתכן שאדם עושה כל כך הרבה בשביל אחרים ואינו מכניס לכיס כלום? זו הסתכלות של מי שאינו מסוגל לראות טוב.

ועוד דוגמה. בישראל יש אנשים שתורמים כליה לאדם זר, רק כדי לעשות חסד. הם עוברים ניתוח וסבל ומוותרים על איבר מגופם. רופאים שמגיעים מחוץ לארץ ורואים זאת בפעם הראשונה, אינם מאמינים. אבל האמת היא שהאדם בטבעו אוהב לעשות טוב. הרב הזכיר את הרב שעמד בראש מפעל הזה, ושנפטר זמן לא רב לפני השיעור, ואמר שבשנה שבה נפטר, למרות הקשיים הרבים, הגיע המפעל לשיא של תרומות.

שכבה 4 מתוך 5 · 4 כרטיסים👄 הפה שנברא להודות

📿

שש זכירות

#09

▸ המגן אברהם מביא בשם האר"י ז"ל שבמילים "להודות לך" יש לכוון לזכירת מעשה מרים.

עכשיו אפשר להבין את דברי המגן אברהם, ותראו כמה הם יפים. הוא מביא בשם האר"י ז"ל שיש לכוון בתפילה בברכת "אהבה רבה" לזכירות שמצווה התורה לזכור. ב"וּבָנוּ בָחַרְתָּ" מכוונים לזכירת מתן תורה. ב"וְקֵרַבְתָּנוּ" מכוונים למעמד הר סיני. ב"לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" מכוונים למעשה עמלק, שמחיית זכרו משלימה את השם.

ובמילים "לְהוֹדוֹת לְךָ" מכוונים לזכירת מעשה מרים: שהפה לא נברא אלא להודות, ולא לדבר לשון הרע.

שימו לב לדיוק. המגן אברהם לא אמר "להודות לך ולא לשקר", ולא "להודות לך ולא לקלל". הוא אמר "להודות לך ולא לדבר לשון הרע". למדנו מדבריו שמטרת בריאת הפה היא להודות, וזה מגיע על ידי ראיית הטוב. ולשון הרע הוא ההפך הגמור מזה.

זה לא סתם חרוז. יש כאן יסוד: הודיה ולשון הרע הם שני קצוות של אותו קו. שניהם נובעים מן העין, ממה שהאדם בוחר לראות, והפה רק מוציא החוצה את מה שהעין קלטה.

👄

הפה המודה והפה המספר

#10

▸ מי שמודה רואה את הטוב ומתפעל ממנו, ומי שמדבר לשון הרע מחפש תמיד את השלילה.

מה זה להודות? אדם רואה את הדברים הטובים שיש בבריאה, ומתפעם. הוא אומר: תראה כמה יפה, ברוך ה'. ארץ ישראל פורחת, העיר פורחת, אנשים מאריכים ימים. הוא חי בתחושת הודיה לבורא עולם.

ומה זה לשון הרע? אדם הולך ומספר: עזוב, תראה כמה הוא גנב, תראה מה הוא עשה. יש אנשים שקשה לדבר איתם. על כל דבר טוב שתספר להם, הם יענו במשהו שלילי.

הרב סיפר שיש לו קשרים טובים עם כמה עיתונים, שמכניסים לו בחסד כתבות על החומרים שהוא מוציא. והוא כבר יודע מראש: אם יספר לאדם מסוים כמה העיתון הזה עוזר לו, מיד תבוא התגובה: אתה יודע מה העיתון הזה עושה? גם מה שהוא עשה לך, זה רק בשביל אינטרסים. תמיד יש כאלה שרואים את השלילה בכל דבר.

לכן ההפך מלהודות הוא לשון הרע. ועל זה מכוונים בכל יום בתפילה: אני מזמן את פי להודות. הפה שלי נברא לראות טוב ולומר אותו, ולא לחפש רע ולספר אותו.

🌋

רעידת אדמה אצל אם השירה

#11

▸ דווקא משום שכל מהותה של מרים הייתה שירה והודיה, הלשון הרע שלה היה חמור ביותר.

עכשיו נחזור למרים, ונראה כמה זה יפה. מרים, אם השירה בישראל, הייתה הדוגמה לאדם שרוצה לשיר ולהודות לבורא עולם. כאשר היא עצמה דיברה לשון הרע, היה זה מעשה חמור ביותר. לכן דווקא עליה סיפרה התורה את חומרת לשון הרע, ודווקא עליה נאמרה מצוות הזכירה.

למה לשון הרע חמור כל כך? מפני שהוא מוציא את האדם מלשיר שירה ולהודות לבורא עולם. באה התורה ולימדה את זה על אישה בגודל של מרים, שכל מהותה הייתה התוף, השירה וההודיה. אצלה, נטייה כזאת היא כמו רעידת אדמה.

כשמי שכל כולו חיובי סוטה פתאום לכיוון אחר, זה שובר את כל הבניין. זה עוון גדול מאוד דווקא משום שהוא נוגע בשורש הנשמה שלה.

וגם עלינו ללמוד מכאן ששמירת הפה מלשון הרע היא מן הדברים החמורים ביותר, ולהפך: להודות לה', להשתמש בפה למה שנברא בשבילו, זו מבחינה מסוימת המצווה הגדולה ביותר. אדם שמתעורר ולוקח את עצמו לכיוון החיובי, ממלא את התפקיד שלשמו נברא פיו.

💧

השפת אמת: כוח הפה

#12

▸ השפת אמת מלמד שמרים הייתה בחינת תורה שבעל פה, וכוחה הגדול בפה הוא שגרם שתיענש על דיבורה.

בספר שפת אמת מבואר הדבר בדרך נוספת. כוחו של איש ישראל הוא בפה, ולכן צריך לשמור את הפה מאוד. מרים הייתה בחינת תורה שבעל פה. לכן הבאר ניתנה בזכות מרים, והבאר היא בחינת תורה שבעל פה, שנובעת ושופעת כמו מעיין.

ולפי שהיה כוחה גדול בפה, נענשה כשדיברה על משה. כמו שידוע שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אצל מרים, שכל מהותה הייתה פה שנברא להודות, לשיר ולשמוח, נחשב הדיבור הזה לחמור מאוד.

הרב מוסיף שבחוברת שיצאה על מרים הנביאה מובאים דברים רבים על כך. מרים הייתה מעודדת תמיד, משמחת תמיד. הפה שלה היה תמיד עסוק בראיית הצד החיובי. כבר במצרים, בימים הקשים ביותר, היא הייתה כזאת.

ולכן מן הצד השני, אצלה, כל סטייה קטנה היא דבר גדול. מי שעומד בגובה כזה של ראיית טוב, נמדד גם בדקדוק גדול כזה.

ומכאן לימוד לכל אחד מאיתנו. הכוח הגדול שניתן לנו בפה הוא כוח לשני הכיוונים. אותו פה שיכול לשיר, לברך ולעודד, יכול גם לפגוע ולהרוס. מי שמבין כמה גדול כוחו של פיו, ישמור עליו ויקדיש אותו למה שנברא בשבילו.

שכבה 5 מתוך 5 · 6 כרטיסים⚖️ מה חסר במעשה מרים

👩‍👧

מנהיגת הנשים

#13

▸ מרים הייתה מנהיגת נשות ישראל, ודאגתה להן היא שהניעה אותה לדבר.

עכשיו נבין מה הניע את מרים לדבר. מובא בספר מליצי אש: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית". מרים בוודאי התכוונה לשם שמים. היא חששה שמא ילמדו ממשה גם אנשים פשוטים, ויפרשו מנשותיהם, ותתבטל מצוות פרייה ורבייה.

כך כבר עשתה מרים בעבר. כשראתה שאביה עמרם פירש מאשתו, דאגה לכלל ושכנעה אותו לחזור בו. ובעקבותיו חזרו כולם. גם כאן דאגה מרים: מה ילמדו ישראל ממשה רבנו? מה יהיה עם בנות ישראל? היא דאגה להן, ודיברה עם אהרן כדי לומר למשה שאין הדבר טוב.

הפסוק אומר "וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". משה ואהרן היו מנהיגי הגברים, ומרים הייתה מנהיגת הנשים. זה תפקיד מעניין מאוד. היא הייתה, כביכול, האמא של כל הנשים, ודאגה להן תמיד.

אלא שכאן טעתה מרים. היה לה לדון את משה לכף זכות, שעל פי הדיבור עשה מה שעשה ולא מעצמו.

🥛

גדול שכולם מסתכלים עליו

#14

▸ מעשה קטן של אדם גדול יכול להשפיע על רבים, ולכן מרים חששה מאוד ממה שראתה.

מרים חששה מפני דבר אמיתי מאוד. כשהמנהיג מתנהג בדרך מסוימת, כולם מחקים אותו. זה לא פשוט, מאז ועד היום. אדם גדול צריך לשקול כל מעשה שלו, כי כשהוא עושה דבר, כולם הולכים בעקבותיו, לפעמים בלי להבין בכלל.

הרב סיפר את הסיפור הידוע על רבי משה פיינשטיין. פנתה אליו חברת חלב בארצות הברית, שספגה הפסדים גדולים. התפרסם שרבי משה אינו שותה מן החלב שלהם אלא רק מחברה אחרת. הוא התפלא: מה פתאום? אני שותה גם מזה וגם מזה.

התברר שתלמיד ראה את הרב ניגש למקרר, מרים קרטון של חברה אחת, מסתכל ומחזיר, ולוקח קרטון של חברה אחרת. התלמיד הסיק מסקנה וסיפר לכולם. אבל לבחירה הזאת לא היה שום קשר לכשרות. רבי משה הסכים לפרסם מכתב שהחברה טובה, וכך תוקן הנזק.

רואים מה יכול לגרום מעשה קטן של אדם גדול. ולכן מבינים את מרים. היא ראתה דבר כזה אצל משה רבנו, וידעה לאן זה יכול להגיע. הכיוון שלה היה חיובי מאוד. נשאלת אפוא השאלה: אם כך, למה נענשה?

⚖️

החפץ חיים: ההחלטה

#15

▸ לפי החפץ חיים, חטאה של מרים לא היה עצם הדיבור, אלא שהחליטה שמשה עשה שלא כדין לפני ששאלה אותו.

השאלה נשאלת בכל מקום: מדוע נענשה מרים, הרי התכוונה לתועלת? מבאר החפץ חיים שאהרן ומרים לא רצו בדיבורם לגנות את משה רבנו. רק שלפי דעתם עשה שלא כדין כשפירש מציפורה. הם חשבו: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה', הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר". גם אנחנו נביאים, ואין אנחנו פורשים, ואין סיבה שהוא יפרוש.

על פי זה, הדיבור היה לתועלת, לשם שמים, ומותר היה להם לדבר ביניהם בעניין זה. ובכל זאת נענשו. למה? אומר החפץ חיים: משום ההחלטה שנחלטה ביניהם שמשה עשה שלא כדין. לא היה להם להחליט כך כל זמן שלא דרשו ממנו את טעם הדבר.

התשובה האמיתית הייתה שהקדוש ברוך הוא אמר לו לפרוש. "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת". משה רבנו לא היה נביא רגיל. דרגת הדבקות שלו בבורא עולם הייתה כזאת שאי אפשר לדמיין, ומה שמתאים לכל הנביאים לא התאים לו.

אילו שאלו אותו, היו שומעים את התשובה. אבל הם החליטו לפני ששאלו. וזה כל ההבדל: לא הדאגה ולא הכוונה היו פסולות, אלא הקביעה הסופית שנעשתה בלי בירור. מי שמחליט על חברו לפני שבדק, כבר ראה אותו בעין רעה, גם אם לא התכוון לכך.

🌧️

כף זכות

#16

▸ גם מה שנראה בעיני האדם כדבר הכי נורא, מתברר פעמים רבות כדבר תמים לגמרי.

אדם שרואה דבר, אפילו דבר שנראה רע, צריך לבדוק. פעמים רבות מה שנראה בעיניך כדבר הכי נורא, הוא בכלל דבר טוב. יש היום אפילו ספר לילדים שבנוי כך: בצד אחד מסופר סיפור שנראה נורא, ובצד השני מתגלה שלא היה שם שום דבר רע.

הרב סיפר מעשה. אדם סיכם עם חברו שיבוא לאסוף אותו ברכב. הגיעה השעה, ירד גשם זלעפות. הוא רואה רכב מגיע ונעצר ליד הבית. הוא ניגש, דופק על החלון, דופק ודופק, והנהג לא פותח. הוא עומד בגשם, נרטב, ואינו מבין: למה הוא לא פותח לי?

למחרת פגש את חברו ושאל אותו. התברר שהחבר כלל לא הגיע, כי הייתה תקלה. האדם שישב ברכב היה מישהו אחר לגמרי. בגלל הגשם השוטף לא ראו היטב, והוא היה בטוח שזה חברו. טוב שלא צעק עליו.

יש סיפורים רבים כאלה, דברים שאדם בטוח לגמרי שהם הדבר הכי נורא, ובסוף מתברר שלא היה כאן כלום. ולכן: גם כשנראה לכם משהו לא טוב, תחשבו, תבדקו, תשאלו. אל תחליטו במאה אחוז. ואולי פשוט תלכו לשאול את האדם עצמו.

👁️

לא לדבר, ולא לראות רע

#17

▸ איסור לשון הרע מתחיל כבר בעין: לא ללכת בעולם כמרגל שמחפש את החסרונות.

יש כאן קושיה יפה. אם מרים התכוונה לתועלת, ורק לא דנה לכף זכות, למה אומרים שעברה על לשון הרע? היה צריך לומר שעברה על מצוות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". לפי הנתונים שידעה, היה מותר לה לדבר.

למדנו מכאן חידוש גדול: איסור לשון הרע אינו רק על עצם הדיבור הרע. שורשו הוא המידה השלילית, לפרש דברים לרעה. אמנם על האיסור עצמו עוברים רק כשמדברים בפועל, אבל היסוד שעומד מאחוריו הוא לראות טוב. מרים לא חשבה שאולי ה' ציווה כך, ולא ביררה קודם. היא החליטה שהמעשה רע, וזה הלשון הרע: הראייה השלילית.

והראיה פשוטה. איך כתוב האיסור בתורה? "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". אל תלך בעולם כמו רוכל, כמו מרגל. מה עושה מרגל? הרב הזכיר מרגל ישראלי מפורסם שפעל בסוריה. כל מה שחיפש היה החורים והחולשות. זה תפקידו של מרגל, לחפש את הבעיות. ויש אנשים שהולכים כך בעולם. הם יבדקו את האדם הכי טוב, ויחפרו עד שימצאו משהו.

ובתרגום יונתן על "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" מבואר שהעניין היה שחשדה במשה בדבר שלא היה בו. המצווה היא לא לחשוד.

🤝

"הוכח תוכיח"

#18

▸ רוב המחלוקות נגמרות כשבמקום להחליט לבד, יושבים ושואלים בעין טובה.

איך אומרת התורה? "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ". אל תשנא בלב, אלא לך ודבר איתו. תבדקו ותראו: ברוב המקרים, אילו במקום לפרסם, לצעוק ולהאשים, היו בני אדם נפגשים לכמה דקות, מביטים זה לזה בעיניים ושואלים "למה עשית כך וכך", היו רואים שהאמת שונה.

אולי לא הוא עשה זאת, אלא מישהו אחר. אולי הוא שלח מישהו שלא הבין אותו. יכולים להיות מיליון הסברים. רוב המחלוקות ורוב הבלגנים נגמרים כשמדברים. הם מתחילים כשאדם מחליט לבד שחברו עשה כך וכך.

וזה מה שנלמד ממרים, לגודל מעלתה: גם כשנראה לך דבר לא בסדר, אל תחליט מיד שהוא רע. לך תשאל, תברר, תראה. כמעט תמיד תגלה שהוא לא התכוון, או שלא הבנת.

ובכך חוזרים לפסוק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב". תמיד לחפש בחיים איפה אפשר לראות טוב: בבריאה כולה, באנשים, וזה בזה. ואז הפה, שנברא להודות, יוכל לשיר שירה לבורא עולם, כדרכה של מרים, אם השירה בישראל.

מתוך השיעור
ואז הפה, שנברא להודות, יוכל לשיר שירה לבורא עולם, כדרכה של מרים, אם השירה בישראל.
⤴ למקום בשיעור
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה