🕍תשעה עונים אמן
🧊 טשטוש קפוא · frosted-blur
🕍

תשעה עונים אמן

שיעור של הרב יהודה טאוב

כמה מתפללים צריכים לסיים את תפילת העמידה כדי להתחיל חזרת הש"ץ: שיטות הראשונים, השולחן ערוך, האחרונים והמנהגים

3 חלקים8 כרטיסיםאחר
▶ צפייה בשיעור
חזרת הש"ץמנייןתפילהקדישקדושהמנהגיםהלכה

📖השאלה והמקורות1/3

🕍
כרטיס 1 מתוך 8

ויכוח של כל בוקר

חזרת הש"ץ נועדה במקורה להוציא את מי שאינו בקי, ויש בה מעלה גדולה גם היום.

השיעור עוסק בשאלה שעולה כמעט בכל מניין קטן: כמה אנשים צריכים לסיים את תפילת שמונה עשרה כדי שהחזן יוכל להתחיל את חזרת הש"ץ? הרב אמר שזה קורה פעמים רבות, ושבאותו שבוע ממש התחילו להתווכח על כך. לכן כדאי לראות פעם אחת את המקורות ואת הדעות, ולדעת בדיוק מה עומד מול מה.

קודם כל, מהי חזרת הש"ץ? בתחילה היא נועדה להוציא ידי חובה את המתפללים שאינם בקיאים בתפילת שמונה עשרה. אבל יש בה גם עניינים נוספים. על פי האר"י, מעלתה של חזרת הש"ץ גדולה אפילו ממעלת תפילת הלחש. ועל פי הפשט, יש בה עניין שכולם יחד, כציבור, מכירים שבורא עולם הוא הרופא והגואל, ומבקשים יחד את כל הבקשות.

כולנו יודעים מן המשנה במסכת מגילה שאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה. אין פורסים על שמע ואין עוברים לפני התיבה בפחות מעשרה. אבל השאלה כאן אחרת: עשרה נמצאים, ורק חלקם עדיין באמצע התפילה.

👂
כרטיס 2 מתוך 8

הרא"ש: תשעה מקשיבים

לפי תשובת הרא"ש, אם אין תשעה עונים אמן, קרובות ברכות הש"ץ להיות לבטלה.

בעניין דומה, של אנשים שהגיעו למניין מאוחר, כבר דנו הראשונים כמה צריכים שלא יתפללו כדי לפרוס על שמע. יש בזה כמה דעות, ולמעשה נוהגים להקל בשעת הדחק אפילו כשרק אחד לא התפלל.

בחזרת הש"ץ עצמה, כשלא כולם סיימו את תפילתם, יש שתי שיטות בראשונים. בתשובת הרא"ש מובא שצריך שכל תשעת המתפללים, מלבד החזן, יקשיבו ויענו אמן. ולשונו: אם אין תשעה מקשיבים, קרובים להיות ברכותיו של שליח הציבור לבטלה. לפי זה צריך לחכות עד שיהיו עשרה – תשעה והחזן – שסיימו.

מנגד, המהר"ם מרוטנבורג הורה שאם יש עשרה נוכחים בבית הכנסת, גם אם אחד מהם או יותר עדיין מתפלל בלחש ואינו יכול לענות, אפשר להתחיל את החזרה. הטעם: עצם הימצאותם של עשרה אנשים משרה את השכינה. יש כאן מניין, השכינה שורה, ואין בעיה גם אם חלק עדיין עומדים בשמונה עשרה.

שיטה זו מובאת בהגהות מיימוניות, ובית יוסף מביא אותה. לפי מה שהובא בשיעור, יש בזה התייחסות לקדיש, לקדושה ולחזרה, עד כדי שישה עונים.

⚖️השולחן ערוך והאחרונים2/3

❓
כרטיס 3 מתוך 8

סתירה בשולחן ערוך?

בהלכות קדיש פסק השולחן ערוך שגם מי שמתפלל מצטרף, ובהלכות חזרת הש"ץ כתב שצריך תשעה שומעים.

לכאורה יש כאן מחלוקת ראשונים: הרא"ש אומר שבלי תשעה מאזינים הברכות קרובות לבטלה, והמהר"ם מרוטנבורג אומר שמספיק שיהיו עשרה נוכחים. מה פוסק השולחן ערוך?

וכאן דבר מעניין. בסימן נ"ה, בהלכות קדיש, כותב השולחן ערוך שאם אחד מן העשרה מתפלל בלחש ואינו יכול לענות אמן, ואפילו אם הוא ישן, הוא מצטרף לעשרה. אדם ישן – מצטרף! ובכל זאת כותב השולחן ערוך שנכון שהאחרים ימתינו לומר קדיש עד שיסיים ויוכל לענות.

ואילו בסימן קכ"ד, בדיני חזרת הש"ץ, כותב השולחן ערוך: לא יתחיל שליח הציבור את החזרה עד שיהיו תשעה שומעים אותו, שאם לא כן קרובות ברכותיו להיות לבטלה.

איך ייתכן? אם ישן מצטרף, קל וחומר מי שעומד ומתפלל שמונה עשרה! שתי הלכות שנראות סותרות. וממה שמיישבים את הסתירה הזאת נובעים המנהגים השונים.

🔍
כרטיס 4 מתוך 8

"קרובים" ולא "ממש"

תירוץ אחד: השולחן ערוך לא כתב שהברכות לבטלה ממש, אלא שראוי מאוד להקפיד.

התירוץ הפשוט מדקדק בלשון. השולחן ערוך לא כתב בפירוש שבלי תשעה עונים הברכות לבטלה ממש. הוא כתב "קרובים להיות ברכותיו לבטלה". משמע שמעיקר הדין החזרה תקפה גם בפחות מתשעה עונים, ורק ראוי מאוד להקפיד שיהיו תשעה.

תירוץ אחר הוא של השולחן ערוך הרב, בעל התניא. הוא מחלק בין קדיש לבין חזרת הש"ץ. בקדיש – גם המתפלל מצטרף, ומספיק שיהיו שישה עונים. בחזרת הש"ץ – צריך תשעה שומעים ממש. לכן, לפי דבריו, בשחרית צריך לחכות לתשעה, ואילו כשרוצים רק לומר קדיש, למשל בערבית, אפשר גם כשיש עדיין כמה שמתפללים.

הרב העיר שזו חומרה גדולה מאוד. במניין מצומצם, כשאחד מאריך בתפילתו, אין זה פשוט לחכות. אבל זו שיטתו, ועליה נשען מנהג חב"ד.

שימו לב שלפי שני התירוצים, אין סתירה בין שתי ההלכות. ההבדל ביניהם הוא רק בשאלה מה הדין כשאין ברירה: לפי התירוץ הראשון אפשר להקל, ולפי השני – לא.

📚
כרטיס 5 מתוך 8

רוב האחרונים מקלים בשעת הצורך

רבים מן האחרונים דחו את החילוק, ואפשרו להתחיל את החזרה בשעת הדחק.

רבים מן האחרונים חלקו על החילוק של השולחן ערוך הרב. הם הראו שהבית יוסף עצמו הביא את שיטת המהר"ם מרוטנבורג ולא חילק בין קדיש לחזרה. לכן כתבו, למשל בשו"ת ציץ אליעזר ובילקוט יוסף, שאין לחלק: כשם שבקדיש פסק השולחן ערוך שמי שמתפלל מצטרף, כך גם בחזרת הש"ץ.

לדבריהם, השולחן ערוך לא חזר בו מסברת המהר"ם. כשיש עשרה נוכחים, החזרה כשרה אף על פי שלא כולם פנויים לענות. אלא שלכתחילה ודאי טוב שיהיו תשעה עונים. כלומר, "קרובים להיות לבטלה" פירושו שזה מאוד לא ראוי לכתחילה, אבל כשצריך – אפשר.

וגם המשנה ברורה, לפי מה שהובא בשיעור, נראה שסבר שמעיקר הדין מותר. הוא מדגיש שלכתחילה יש להמתין, אבל כשאין ברירה, הוא מתיר להקל גם בחזרת הש"ץ, כשיש לפחות שישה עונים.

🕍המנהג למעשה3/3

📝
כרטיס 6 מתוך 8

סיכום ההלכה כפי שהובאה

לכתחילה ממתינים לתשעה; בשעת הדחק יש מקילים כשרוב המניין עונה.

הרב סיכם את הדברים כך, לפי המקורות שהובאו. לכתחילה יש להמתין עד שיהיו תשעה שסיימו את תפילתם ויוכלו לענות אמן, כמו שכתב השולחן ערוך שבלי זה קרובות הברכות להיות לבטלה.

אבל במניין מצומצם, כשאחד או שניים מאריכים מאוד, והציבור לחוץ, יש מקום להקל ולהתחיל את החזרה גם כשאחד עדיין מתפלל, ולפי חלק מן הדעות אפילו כשכמה עדיין באמצע, ובלבד שנשאר רוב מניין של עונים.

ובקדיש הדבר קל הרבה יותר. אפילו לכתחילה אין בעיה לומר קדיש כשחלק מן הנוכחים עדיין מתפללים. בחזרת הש"ץ בשחרית ובמנחה – לכתחילה ממתינים, ורק כשהציבור באמת לחוץ אפשר להקל.

ומי שהולך בדרכו של השולחן ערוך הרב, כמו חסידי חב"ד, בדרך כלל לא יקל בזה, אפילו בשעת הדחק. ולפי דרכם יש להתאמץ מאוד שלא להגיע למצב כזה.

🧭
כרטיס 7 מתוך 8

אשכנזים, ספרדים וחב"ד

כל עדה נוהגת לפי דרכה, וההבדלים נובעים מן ההבנות השונות בשולחן ערוך.

לפי מה שהובא בשיעור, אצל בני אשכנז נוהגים לכתחילה להמתין עד שיסיימו לפחות תשעה, כדברי המשנה ברורה. רק בשעת צורך גדול מקילים, וסומכים על כך שיש רוב מניין, כלומר שישה עונים.

בחב"ד פוסקים לחומרה כשיטת השולחן ערוך הרב, ומשתדלים מאוד, גם בשעת הדחק, שלא להתחיל עד שיהיו תשעה.

אצל הספרדים הפסיקה נוטה בדרך כלל לדברי השולחן ערוך כפי שהבינוהו הרבה מן האחרונים: בדיעבד אין חיוב שיהיו תשעה עונים ממש, וכל זמן שיש מניין נוכח, החזרה כשרה ואין הברכות לבטלה. לכן במניינים ספרדיים נוהגים לעיתים להתחיל את החזרה כשאחד עדיין מתפלל, ואם יש צורך – אפילו יותר מאחד. אבל גם הפוסקים הספרדים מדגישים שלכתחילה נכון להחמיר ולהמתין, ורק כשיש לחץ ואין אפשרות לחכות, מותר להתחיל.

⏱️
כרטיס 8 מתוך 8

הפתרון: חזרה קצרה

כשיודעים מראש שהציבור לא יוכל להמתין, עדיף לקבוע מראש חזרה קצרה.

יש גם פתרון פשוט, שהרב הזכיר. כשיודעים מראש שתהיה בעיה – שהציבור לחוץ ולא יוכל לחכות למי שמאריך – למה להסתבך? עדיף לקבוע מראש "חזרה קצרה", הנקראת גם "הייכא קדושה".

וגם בזה יש הבדל במנהגים, כפי שהובא בשיעור. בקהילות הספרדים, על פי כף החיים, בזמן החזרה הקצרה הקהל מתפלל בלחש יחד עם החזן עד הקדושה, ואומר עמו את הקדושה. בקהילות אשכנז, על פי המשנה ברורה, החזן אומר בקול לבדו עד הקדושה, והציבור מצטרף לקדושה ומתחיל להתפלל רק מ"אתה קדוש".

במניינים קצרים רואים לפעמים שחלק נוהגים כך וחלק כך. הרב שאל מה הבעיה בזה, והמשתתפים דנו: כל עוד כולם אומרים את הקדושה יחד, אין לכאורה בעיה מיוחדת.

ועוד הערה: מי שיודע שהוא מאריך, כדאי שיחשוב על הציבור. אין הכוונה לבלוע את התפילה; אבל טוב להחליט מראש מה הקצב הראוי, כדי לא להעמיד את הציבור בספק.

הרב העיר שאין שיעור מוסכם למהירות "נורמלית" של תפילה, ואיש לא קבע זמן מדויק. לכן הדבר תלוי בכל מניין ובהסכמה בין המתפללים. ומי שמכיר את המקורות ואת השיטות, יודע שבמקרים כאלה אין צורך להתווכח: יש דרך לכתחילה, ויש דרך לשעת הדחק, וכל עדה הולכת לפי מנהגה.

מתוך השיעור
ועל פי הפשט, יש בה עניין שכולם יחד, כציבור, מכירים שבורא עולם הוא הרופא והגואל, ומבקשים יחד את כל הבקשות.
↖ במקומו בשיעור
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה