"בארץ לא זרועה"
בשורה אחתבני ישראל יצאו למדבר בלי צידה, וה' זוכר להם את האמון הזה לעד.
השיעור נפתח בחזרה. הילדים סיפרו שאמרו בבית את דבר התורה על פרעה שקם באמצע הלילה, ונזכרו היכן עצרו: בני ישראל נסעו מרעמסס סוכותה, כשש מאות אלף רגלי, וגם ערב רב עלה אתם. הם אפו את הבצק עוגות מצות, ויצאו ממצרים בלי לדאוג מאיפה יהיה להם אוכל.
הם שמחו בבורא עולם, והלכו אחריו למדבר. ועל כך אמר ירמיהו הנביא את הפסוק שעליו שרו בסוף השיעור הקודם: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
השיר הושמע שוב, והילדים חזרו על המילים. ארץ לא זרועה היא ארץ שאין בה שדות, שאין בה מה לאכול. ובכל זאת הלכו, כי בטחו בה'.
ושימו לב לביטוי "אהבת כלולותייך". הנביא משווה את יציאת מצרים לחתונה: כמו כלה שהולכת אחרי החתן שלה בלי לשאול שאלות, מתוך אהבה, כך הלך עם ישראל אחרי ה' אל המדבר. וה' אינו שוכח את האהבה הזאת.