👂 דו־שיח של חירשים
→ בוויכוח שבו איש אינו שומע את חברו אין מנצח, יש רק שני מפסידים.
הרב פותח בזיכרון. פעם, ביום העצמאות, ישב באוטובוס ושמע שני אנשים מתווכחים. שניהם בוגרי ישיבות, ושניהם שינו במהלך חייהם את דרכם לכיוונים שונים. הוויכוח היה על היחס ליום העצמאות ועל כל הנושא הזה.
ומה ראה? דו־שיח של חירשים. כל אחד דיבר, ואף אחד לא שמע את השני. כל אחד חזר על העמדה שלו, ולא היה בשיחה שום כיוון. כמו שאומרים: בוויכוח כזה אין מנצח, יש שני מפסידים.
לכן קובע הרב מטרה ברורה לשיעור: לא להכריע, אלא בעיקר ללמוד את הצד של השני ולהבין את שני הצדדים. ההצלחה של השיעור תהיה אם כל אחד יידע להסביר גם את הדעה שמנגד, ולא רק את שלו.
הנושא רגיש, והוא מענייני השעה. אבל דווקא משום כך חשוב לגשת אליו כך: מתוך הקשבה, מתוך כבוד לגדולי ישראל שנחלקו בו, ומתוך רצון להבין מה ראה כל אחד מהם. מי שמבין את הטעם של חברו, יכול לחלוק עליו בלי לפגוע בו.