😢 הבכי על יד הבאר
→ רבי עקיבא, שהיה רועה צאן פשוט עד גיל ארבעים, בכה על יד הבאר, משום שהרגיש שאין לו שום סיכוי ללמוד תורה.
השיעור נפתח בסיפור המוכר על תחילת דרכו של רבי עקיבא, מי שנעשה אחר כך לאחד מגדולי התנאים. עד גיל ארבעים הוא לא היה תלמיד חכם כלל. הוא היה רועה צאן פשוט, שלא ידע לקרוא ולכתוב, ובניגוד לילדים שבדרך כלל מתחילים ללמוד אלף בית בגיל שבע, רבי עקיבא לא למד כלום.
יום אחד, כשהגיע לעצור לשתות על יד באר מים, ישב ובכה. למה הוא בכה? הוא חשב בלבו שאין לו כל סיכוי ללמוד תורה. כל כך הרבה שנים עברו בלי שלמד אפילו אות אחת, וכעת, כאדם מבוגר, הוא התייאש מן האפשרות שיוכל להתחיל כעת מהתחלה. הוא הרגיש שליבו נעשה כבד וקשה מרוב השנים שעברו עליו בלי תורה, ושאין בכוחו עוד להצליח במה שילדים קטנים לומדים בקלות.
ואז, בתוך הצער הזה, בעוד הוא יושב ליד הבאר, ראה משהו מעניין שגרם לו לעצור ולהתבונן: טיפות מים קטנות, נוטפות אחת אחת על אבן קשה שלידו.
חשוב להבין עד כמה המצב שלו היה שונה ממה שאנחנו מכירים כיום. בימינו, ילד מתחיל ללמוד אלף בית בגיל חמש או שש, ואפילו אם הוא מתעכב קצת, עדיין יש לו שנים רבות לפניו. אבל רבי עקיבא היה אדם בוגר, שחי כל חייו כרועה פשוט, ולא פתח ספר תורה אפילו פעם אחת. הוא הסתכל על עצמו ושאל: איך בכלל אפשר להתחיל מהתחלה כזו, בגיל כזה? התשובה שהוא קיבל, מתוך אותה אבן פשוטה שלידו, שינתה את כל מהלך חייו.