📜
כרטיס 3 מתוך 5"וזכרת את כל הדרך"
💡 זכירת החסדים היא מצווה, וצדיקים היו קובעים לעצמם ימי זיכרון לניסים שקרו להם.
ובאמת יש לנו מצווה מן התורה: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ". מכאן למד רבנו יונה שיש מצווה לזכור את החסדים. ובספר פלא יועץ מובא, מן הפסוק "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", שיש מצווה לזכור את כל הניסים והנפלאות שקורים ליהודי. וכתוב גם: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".
בשיעור סופר על גדולי ישראל שנהגו כך הלכה למעשה. אחד מהם היה זוכר תמיד את הימים שבהם קרו לו ניסים, ועורך סעודות הודיה מדי פעם על אותם ימים: כאן קרה נס כזה, וכאן נס אחר. ועל גדול אחר, שהיה בין נוסעי מטוס שנחטף בידי מחבלים, סופר שבכל שנה, ביום שבו שוחרר, היה עורך סעודה.
כך היו הצדיקים זוכרים את הניסים, ויושבים ומספרים לבני ביתם מה שקרה להם. והזיכרון של כל הדברים הטובים שאנחנו מקבלים בכל רגע בונה לנו חיים יפים ומאושרים.
🌗
כרטיס 4 מתוך 5לזכור גם את הימים הקשים
💡 מי שזוכר את הקושי יודע אחר כך להתרגש גם מן השגרה.
אבל באופן מפתיע יש עניין לזכור גם את הדברים הרעים. כמה מפרשים מסבירים שמי שזוכר את הימים הקשים, ידע אחר כך להעריך את הטוב. וגם כשהחיים חוזרים לשגרה, הוא יזכור שהשגרה עצמה היא דבר מיוחד: ראה כמה היה לי רע שם, ועכשיו, ברוך ה', יצאתי. הכול נפלא ורגיל. וכך ידע להודות וידע להתרגש.
והרב קשר זאת לימים שבהם נאמר השיעור. אחרי תקופה שבה בתי המדרש ותלמודי התורה היו סגורים, הם הלכו ונפתחו מיום ליום. הכוללים חזרו, והילדים חזרו ללמוד. זה אינו דבר פשוט. ראינו איך זה היה כשלא היה כלום, ועכשיו שזה חוזר, זה זמן להתרגש ולהתעורר מתוך הרע לראות את הטוב.