אילו יכולנו לשאול
נניח שהיו נותנים לנו הזדמנות לשאול את גדולי הדורות, את התנאים והאמוראים, שאלה אחת ויחידה: מהי המצווה הגדולה ביותר? מה הפסגה שאליה יהודי צריך לשאוף?
מה היינו מצפים לשמוע? אולי קידוש ה'. אולי תפילה כמו שצריך. אולי מסירות נפש. אנחנו רגילים לחשוב שגודלה של מצווה נמדד לפי הקושי שבה: ככל שדבר דורש יותר מאמץ, כך נדמה לנו שהמצווה גדולה יותר.
השיעור הזה מבקש להראות מבט מפתיע. יש מצווה שהיא קלה מאוד, ממש קלה, ואינה דורשת הרבה. והיא מביאה לאדם הרבה מאוד: בריאות, חיות, שמחה, ועוד. ויש לה מקום עצום בעיני חז"ל, אולי עד כדי כך שבבחינה מסוימת היא עומדת בראש.
השאלה שהשיעור מציב היא אפוא: לפי מה מודדים מצווה? האם רק לפי הקושי שבה, או שיש מדד אחר, שבו מעשה קטן מאוד יכול להיות גדול מכולם? כדי להגיע לתשובה, נתחיל דווקא בפרשת שמות, ובשאלה קטנה ומוזרה על השמות שבה. משם נעבור לצד השלילי, ורק אחר כך נגיע אל החיובי.