🌕 ירח דם · blood-moon

למה נגרע – בוני המקדש של היום

שיעור של הרב יהודה טאוב

פסח שני ומה שהוא מלמד על רצון אמיתי, מנהגי התחנון ביום הזה, האם המקדש יירד מן השמים או ייבנה בידינו, וסיור אצל מי שכבר מכינים היום את דלתות המקדש, הפרוכת, הלחם והמזבח

פסח שניבית המקדששבוע המקדשגאולהאם תרצו
א
🐑 פרק א מתוך ד

פסח שני – למה נגרע

😢אנשים שלא הסכימו לוותר

1 / 15
פסח שני נולד מכאב אמיתי של אנשים שלא רצו להפסיד מצווה, וה' ענה להם בפרשה חדשה בתורה.

בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים, בארבעה עשר בניסן, הקריבו כל ישראל את קרבן הפסח במדבר סיני. אבל היו כמה אנשים שהיו טמאים לנפש אדם. מי שטמא אינו יכול להקריב, ולכן הם לא הקריבו.

הם יכלו לקבל את המצב ולוותר. הרי לא הייתה זו אשמתם. אבל הם לא ויתרו. הם באו אל משה ואל אהרן, ואמרו בכאב: "אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל". זה כאב להם מאוד. הם רצו להיות חלק מן המצווה.

גם משה רבנו לא ידע מה לעשות. הוא אמר להם: "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם". ומשה שאל את ה'. וה' שמע את הצעקה, ראה כמה האנשים האלה רוצים, וירדה מן השמים פרשה חדשה בתורה: "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח לה'. בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו".

בשיעור לילדים כינה הרב את פסח שני "מועד ב'". כמו במבחן, מי שלא הצליח בפעם הראשונה מקבל הזדמנות נוספת. אבל ההזדמנות הזאת לא הייתה קיימת עד שאנשים ביקשו אותה בכל לבם.

✦

💔למה כאב להם כל כך

2 / 15
הם לא ידעו זאת מראש, אבל זה היה קרבן הפסח היחיד שלהם במדבר, ולכן הכאב היה אמיתי ועמוק.

הרב עמד על שאלה שצריך להבין. האנשים האלה היו טמאים. מי שטמא פטור מקרבן פסח. ואם אדם טמא גם בפסח הראשון וגם בפסח השני, הוא פשוט פטור, והשנה עוברת בלי קרבן. אם כן, למה כאב להם כל כך? אדם שאינו יכול לשבת בסוכה, למשל, בדרך כלל אינו בוכה על כך. הוא פטור, ונגמר העניין.

הרב הציע הסבר. אינו יודע אם הם עצמם ידעו זאת מראש, אבל למפרע הם צדקו מאוד. הפסח הזה, בשנה השנייה, היה הפסח היחיד שהקריבו ישראל במדבר. אחריו לא הקריבו עוד קרבן פסח במשך כל שנות המדבר. יש לכך כמה סיבות, והפשוטה שבהן היא שבמדבר לא מלו את הבנים, ומי שאינו מהול אינו מקריב פסח.

כלומר, מי שהחמיץ את הפסח הזה, החמיץ אותו לכל ימי חייו במדבר. ומאורע חד פעמי, שלא יחזור עוד, כואב ללב מאוד.

אבל יש כאן לימוד רחב יותר. הכאב שלהם לא היה חשבון של חובה ופטור. הוא היה געגוע. הם רצו להיות קרובים לה', ולכן לא הסכימו להישאר בחוץ.

✦

📖תחנון בפסח שני

3 / 15
המנהג שלא לומר תחנון בפסח שני בא מן החסידים והמקובלים, והיום כמעט כולם נוהגים כך.

בשיעור למבוגרים עסק הרב גם בשאלה מעשית: האם אומרים תחנון בפסח שני? הוא העיר שבשולחן ערוך לא מוזכר דבר על כך. גם המשנה ברורה אינו מביא מנהג שלא לומר תחנון ביום הזה. לפי מה שהובא בשיעור, הפרי מגדים כבר התייחס למנהג הזה, וכתב שאינו מנהג נכון. ומסופר שהחזון איש היה אומר תחנון בפסח שני.

אז מאין בא המנהג? הוא בא בעיקר מן החסידים והמקובלים. בשולחן ערוך הרב הוא מופיע, וכך גם בכף החיים. ולמעשה, היום כמעט כולם נוהגים שלא לומר תחנון בפסח שני.

ומה לגבי מנחה של יום שלפני כן, י"ג באייר? כאן הסביר הרב את הסברא. בזמן המקדש שחטו את הפסח השני ביום עצמו, אחר הצהריים. ערב שבת או ערב ל"ג בעומר סמוכים לשמחה, ולכן לא אומרים בהם תחנון במנחה. אבל מנחה של י"ג באייר רחוקה עשרים וארבע שעות מן השחיטה.

לכן, כפי שהובא בשיעור, רוב הדעות האשכנזיות סוברות שאומרים תחנון במנחה שלפני פסח שני. ובילקוט יוסף כתוב במפורש שלא אומרים, כדי להזכיר לאנשים שמגיע יום מיוחד. כך נוהגים ספרדים. ובכל ספק, כל אחד ינהג כמנהג מקומו ורבותיו.

✦

🌱ומה השמחה היום

4 / 15
פסח שני מזכיר שאם רוצים באמת, יכולה לרדת פרשה חדשה מן השמים.

ועדיין נשאלת השאלה: מה השמחה בפסח שני? היום אין בית מקדש, ואין קרבן. אף אחד אינו חוגג דבר מיוחד. למה החסידים כל כך התחברו ליום הזה?

הרב הביא את הרעיון שהחסידים ראו כאן. פעמים רבות אדם אומר: "אין לי מה לעשות. אין אפשרות. כך המצב". ופסח שני עונה לו: תסתכל מה כתוב כאן. אנשים רצו באמת, ביקשו, בכו, ולא ויתרו. והתוצאה הייתה שירדה פרשה חדשה מן התורה. אם תרצו, אין זו אגדה.

לכן לא אומרים תחנון. זהו יום שמזכיר לנו יסוד גדול: רצון אמיתי פותח שערים שנראו סגורים.

ומכאן עבר הרב לנושא המרכזי של השיעור. כבר אלפיים שנה אנחנו מחכים לבית המקדש השלישי. אנשים רבים אומרים: "מה אפשר לעשות? אין אפשרות". אבל פסח שני מלמד שאם נרצה באמת, זה יכול לקרות. נשאר רק לברר מה פירוש לרצות באמת.

✦
ב
🧱 פרק ב מתוך ד

מי יבנה את המקדש

🎶לרצות באמת

5 / 15
יש מי שהרצון שלו נגמר בשירים ובתפילות, ויש מי שהרצון שלו ממשיך גם למעשים.

כולם רוצים בית מקדש. אין חסרים שירים על כך. שרים "יבנה המקדש", שרים על ירושלים, ומתפללים שלוש פעמים ביום. אבל הרב שאל: איך נראה רצון אמיתי?

בשיעור לילדים הסביר הרב שלא מספיק סתם לרצות. אדם שרוצה באמת, כואב לו מכל הלב. הוא משתדל, הוא עושה פעולות, והוא זוכה. כך היו אותם אנשים בפסח שני. הם לא רק רצו. הם קמו, באו אל משה, וביקשו.

והרב חילק בין שני סוגי אנשים. יש אנשים שאצלם הרצון לבית המקדש נגמר בשירים ובתפילות. זה טוב וחשוב, אבל זה נגמר שם. ויש אנשים שאצלם הרצון אינו נגמר בשירים, אלא ממשיך למעשים בפועל. הם סוברים שלא מספיק להתפלל. צריך גם להכין את בית המקדש במה שאפשר. אם אפשר להכין כלים, מכינים כלים. אם אפשר להכין בגדים, מכינים בגדים.

וכאשר ה' יראה שאנחנו באמת רוצים ומכינים, אמר הרב, יהיה בית מקדש. ובכל זאת, יש מי שאומר: למה להכין? הרי המקדש יירד מן השמים. לשאלה הזאת הקדיש הרב את הפרק הבא.

✦

🏗️מן השמים או בידינו

6 / 15
בית ראשון ובית שני נבנו בידי אדם, וגם ארץ ישראל לא ירדה מן השמים, אלא ה' עזר ואנחנו עשינו.

רבים מכירים את דברי רש"י, שמקדש העתיד יירד בנוי ומשוכלל מן השמים. אבל הרב הזכיר שיש גם צד שני. אם המקדש יירד מן השמים, בשביל מה כתב רבי את מסכת מידות במשנה, עם כל המידות של הבית? הקדוש ברוך הוא אינו צריך שיכתבו לו מסכת מידות. וגם הרמב"ם כתב בספרו הלכה למעשה את כל הלכות בניין בית המקדש, כמה זה וכמה זה, כאילו היה בטוח שאנחנו נבנה אותו.

בשיעור לילדים שאל הרב את הכיתות: את בית המקדש הראשון, מי בנה? אנשים בנו. ואת השני? אנשים בנו. ואת ארץ ישראל, האם היא ירדה מן השמים? לא. הסבים שלנו, שגרו במרוקו או בפולין, לא הגיעו לכאן מן השמים. הם עלו בעצמם. ה' ודאי עזר לנו, אבל אנחנו עשינו.

וכך הסביר הרב גם את המקדש. בהכנה לשבוע המקדש, שדיבר בה לפני מחנכים, אמר שאנחנו לא מלמדים שבית המקדש השלישי בנוי מדמעות בלבד. תפילות ודמעות הן ודאי חלק חשוב. אבל כמו שלארץ ישראל לא חיכינו שהמשיח יישא אותנו על כנפי נשרים, כך גם המקדש צריך אבנים, ואנחנו אלה שצריכים לבנות אותו.

✦

⚖️זכו – בונים בעצמם

7 / 15
אם יזכו ישראל ויתאמצו, יבנו את המקדש בעצמם, ורק אם לא יזכו, לא תהיה ברירה והוא יירד מן השמים.

אז איך מיישבים בין המקורות? הרב הביא את דברי הרב נבנצל, וגם אמר שכך אומרים עוד מגדולי ישראל. בגמרא יש "זכו" ו"לא זכו". ולפי הפירוש הזה, אם יזכו ישראל, יבנו את הבית בעצמם. ואם לא יזכו, ויחכו וישבו, ויעברו שנים רבות, והקדוש ברוך הוא יראה שאין מי שבונה, אז בלית ברירה יירד המקדש מן השמים.

לילדים הסביר הרב זאת בפשטות. התשובה לשאלה אם המקדש יירד מן השמים או שאנחנו נבנה אותו היא: זה תלוי בנו. אם נהיה צדיקים, פועלים ועושים, נזכה לבנות אותו. אבל אם הקדוש ברוך הוא יראה שאנחנו ישנים, עצלנים, ורק מחכים מתי זה כבר יקרה, לא תהיה ברירה, והמקדש יירד מן השמים. ואז אנחנו נפסיד. כי כאשר אנחנו עושים, זו המצווה שלנו.

יש כאן היפוך של מה שרבים חושבים. אנשים מדמיינים שהירידה מן השמים היא הדרג הנעלה. לפי הפירוש הזה, דווקא הבנייה בידינו היא הזכות הגדולה, והיא שמורה למי שמשתוקק ופועל.

✦

⚡בניין שנראה כיורד מן השמים

8 / 15
ייתכן שכאשר הכול יהיה מוכן, המקדש יוקם במהירות כזו שייראה כאילו ירד מן השמים.

בשיעור קצר אחר, לפני שבוע המקדש, הציע הרב רעיון נוסף. הוא הקדים ואמר במפורש שאינו בטוח שכך יהיה, והוא רק נותן רעיון.

הרב סיפר שראה סרטון שבו בונים בניין בן עשר קומות בתוך כעשרים ושמונה שעות, כמו משחק הרכבה. בניין שלם קם כמעט ביום אחד. ומכאן הרעיון: ייתכן שאנחנו נכין מראש את כל מה שצריך לבית המקדש. את האבנים, את הכלים, את הבגדים ואת הדלתות. וברגע שיהיה אישור, נבוא, ובתוך זמן קצר מאוד יעמוד בית המקדש על תלו.

מי שיראה את זה, יהיה בטוח שבית המקדש ירד מן השמים. ובאמת, בסופו של דבר הכול בא מן השמים. אבל בעיני בני אדם זה ייראה כאילו ירד מוכן מלמעלה.

הרב הוסיף שאולי זו הכוונה, ואולי לא. אבל הרעיון מחבר בין שני הצדדים: ההכנה נעשית בידי אדם, בעבודה סבלנית ובהשתדלות, והסייעתא דשמיא היא שתגרום לכך שהכול יקום בבת אחת. כך אפשר להחזיק גם בדברי רש"י וגם בדברי מי שאומר שאנחנו נבנה, ולהתחיל להכין כבר היום.

✦
ג
🛠️ פרק ג מתוך ד

סיור אצל המכינים

🚪דלתות בגובה עשרה מטרים

9 / 15
כבר היום יש מי שבונה את דלתות המקדש הענקיות, ולומד איך עושים דלת כזו שלא תתפרק.

בחלק הבא של השיעור יצא הרב עם השומעים לסיור, בעזרת סרטונים ותמונות. הסיור עבר בכמה תחנות: נגרייה, מקום שבו תופרים, מאפייה, מחצבה, ולבסוף תחנה אחת חשובה מכולן. הרעיון שמחבר את כל התחנות הוא אחד: יש אנשים שאינם מסתפקים בתפילה, ומכינים כבר היום את מה שאפשר בשביל בית המקדש.

התחנה הראשונה היא נגרייה. בבית המקדש היו דלתות בגובה של עשרה מטרים לפחות. לילדים המחיש הרב: זה בערך גובה של כל בית הספר, מלמטה עד למעלה. האם ראיתם פעם דלת כזאת? גם הרב לא ראה.

ואיך בונים דלת ענקית כזו, שלא תתפרק? יש יהודי אחד שזו המומחיות שלו. הוא מביא עצים חזקים מאוד, כמו עצי הלבנון, ובונה כבר היום דלתות בגובה הזה לבית המקדש. הוא גם מעטר אותן בציורים מיוחדים.

הדבר מלמד כמה ידע ומלאכה נדרשים לבית המקדש. לא מספיק לרצות. צריך גם לדעת איך בונים, ומי שמתחיל ללמוד את המלאכה כבר עכשיו, מכין את היום שבו יצטרכו אותה.

✦

🧵הפרוכת ובגדי הכהונה

10 / 15
נשים חכמות לב לומדות היום לטוות ולארוג את הפרוכת ואת בגדי הכהונה, כמו שכתוב בתורה.

התחנה הבאה היא מקום שבו תופרים. בבית המקדש כל חוט היה עשוי שש, כלומר חוט אחד שבנוי משישה חוטים שמצמידים אותם יחד. כך בפרוכת, וכך בבגדי הכהונה. וצריך גם ארגמן ותולעת שני. זו מלאכה מיוחדת וקשה מאוד.

בסרטון שהראה הרב סיפרו נשים שהתאגדו לחבורה מקצועית שלומדת לעשות את עבודות המקדש. אחת מהן סיפרה שגדלה הרחק מיהדות, ובחיפושיה הגיעה אל התורה. כשלמדה תפירה ואהבה מאוד את המלאכה, הבינה שזה נוגע לנשמתה, ונרשמה לקורס להכנת הפרוכת. היא הסבירה שהפסגה של היצירה היהודית היא עבודת ה' בבית המקדש. אחרת, שמומחיותה באבנים, התבקשה להכין את החושן.

הפרוכת בבית השני הייתה ענקית. אחת הנשים סיפרה שהכינה פרוכת של חמישה מטרים על חמישה מטרים, במעשה חושב: מצד אחד ארי, ומצד שני נשר.

הרב הזכיר שכבר בתורה כתוב: "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו". לנשים יש חוש מיוחד למלאכה הזאת. וכבר היום יש קורסים של חצי שנה, בשני מקומות בארץ, שבהם לומדים להכין בגדי כהונה ופרוכת. כדי לתפור בגד כזה צריך קודם ללמוד תפירה רגילה, ורק אחר כך תפירה מורכבת הרבה יותר.

✦

🍞לחם הפנים והסולת

11 / 15
יש מקומות שבהם משחזרים כבר היום את צורת לחם הפנים ואת הכנת הסולת למנחות.

התחנה הבאה היא מאפייה. בבית המקדש לא היה לחם רגיל, אלא לחם מיוחד שנקרא לחם הפנים. איך הוא נראה? חכמים אומרים שהיה בצורה של ספינה. אבל איך בדיוק? היה על כך מחקר גדול.

לפי מה שהובא בשיעור, נמצא מטבע עתיק, מלפני יותר מאלפיים שנה, שמצויר עליו לחם הפנים של בית המקדש. ועל פי המטבע יש מקום, ביהודה ושומרון, שבו מכינים את לחם הפנים כפי שלדעתם נראה. שם עורכים סדנה שלמה, ומראים איך עשו את הלחם בעבר, ואיך בעזרת ה' יהיה אפשר לעשות אותו בקרוב. הרב הדגיש שהוא עצמו עוד לא ראה זאת בעיניו, ושהתמונה שהוצגה היא ציור מחשב ולא צילום.

ויש גם מנחות. בשבועות הביאו את שתי הלחם, ובמקדש היו מנחות רבות. לשם כך צריך סולת, קמח נקי לגמרי. יש אישה בגליל שמקיימת סדנאות ומשחזרת את הכנת הסולת על פי כל הדינים. למשל, לקרבן העומר צריך לנפות את הקמח בשלוש עשרה נפות. בסרטון רואים אותם באמצע העבודה: ניפוי חמישי, ניפוי שמיני, ועוד, עד שמגיעים לשלוש עשרה ויש סולת כשרה לבית המקדש.

✦

🪨אבנים שלמות למזבח

12 / 15
את אבני המזבח אסור לסתת בברזל, ויש מי שכבר הכין מזבח שלם לפי כל הדינים.

התחנה הרביעית היא מחצבה. בבית המקדש צריך אבנים מיוחדות. ובמיוחד למזבח צריך אבנים שלמות, חלקות ויפות. ומה הבעיה? הרי אפשר להביא מכונה ולחצוב. אבל במזבח יש דין מיוחד, שכתוב במפורש בתורה: אסור להניף על אבניו ברזל. צריך לדעת איך בונים מזבח בלי לגעת באבנים בכלי ברזל.

יש היום מי שמכינים אבנים לבית המקדש. והרב סיפר שיש מקום שבו כבר בנו מזבח לפי כל המידות וכל הדינים. המזבח מוכן, וברגע שיהיה אישור, אפשר להביא מנוף ולהעמיד אותו במקומו. הרב הוסיף שגם את זה הוא עוד לא ראה בעיניו, ויש לו עוד מקומות רבים שהוא רוצה לבקר בהם.

ובכל זאת, אמר הרב, יש לדעת שאין כאן עניין פשוט. הוא העלה שאלה הלכתית מעניינת. קרבן פסח הוא קרבן ציבור, ובקרבן ציבור נאמר שטומאה הותרה בציבור. אבל מה הדין אם מגיעים עשרים או שלושים איש, והציבור כולו אינו שותף להם, או אף מתנגד? הרב אמר שאינו יודע אם במצב כזה זה נחשב קרבן ציבור. קרבן ציבור צריך להיות מעשה של הציבור. ולכן, כך אמר, מה שחסר היום בעיקר הוא תודעה ורצון של הציבור. כל זה נאמר כלימוד עיוני, ואינו הוראה למעשה.

✦
ד
❤️ פרק ד מתוך ד

מה עוד חסר

📜המצווה של כל יהודי

13 / 15
הרמב"ם פוסק שבניין המקדש הוא מצוות עשה מן התורה, ולא כתב שזו מלאכה של המשיח בלבד.

אחרי כל התחנות הגיע הרב לתחנה האחרונה, החשובה מכולן: הלב. ראינו עצים שבונים, חוטים שטווים, לחמים שאופים ואבנים שמכינים. אבל הדבר החשוב ביותר בבית המקדש הוא הלב שלנו. הקדוש ברוך הוא רוצה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

וכאן הזכיר הרב את דברי הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה: מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות. הרב הדגיש שהרמב"ם לא כתב שזו הלכה שהמשיח יבנה. הוא כתב שזו מצוות עשה מן התורה, ומצווה זו קיימת גם היום.

ומכאן חזר הרב אל פסח שני. למה זוכרים את היום הזה? כי אז היו יהודים שצעקו: "למה נגרע". ואם גם היום יהיה ציבור שירצה באמת, יבקש, וירצה לבנות ולהקריב, אמר הרב, כמעט שום דבר אחר אינו חסר. רוב הדברים קיימים כבר. מה שחסר הוא תודעה ציבורית.

הרב אמר שהבעיה העיקרית היום אינה מבחוץ. לבעיות אחרות אפשר למצוא פתרונות. הבעיה העיקרית היא שהציבור עדיין אינו מרגיש תשוקה מספיקה לכך, ומחכה שהכול ייפול לבד.

✦

🧒דור בוני המקדש

14 / 15
המטרה של שבוע המקדש היא לתת לילדים תחושה שהם יכולים לפעול, ושהם הדור שיבנה.

הרב סיפר שהשתתף בצוות שהכין את התכנים לשבוע המקדש בחינוך הממלכתי דתי. כבר מן הרגע הראשון אמר שאינו רוצה ללמד על בית המקדש רק בצורה של מה שהיה פעם, ולספר סיפורים על העבר. הוא רצה לתת לתלמידים תחושה שהם יכולים לפעול.

שבוע המקדש אינו חל בשלושת השבועות. הוא חל בזמן שמח. לכן הדגש אינו על החורבן, אלא על הבניין. לא "מה היה פעם", אלא "איך עושים". בואו נלמד איך מכינים את הכלים, איך עושים את הבגדים, ואיך כל אחד יכול לתרום משהו.

הרב הביא גם עצה של אחד העוסקים שנים רבות בהוראת נושא המקדש. כדאי להתחיל דווקא בדברים היפים והמרשימים שבמקדש, כמו הקטורת ואבני החושן. דרך היופי יתחבר התלמיד אל המקדש ויאהב אותו. נושאים עמוקים יותר, כמו הקרבנות, צריכים הבנה פנימית, ואפשר להגיע אליהם בשלב מאוחר יותר.

והעיקר, כך סיכם הרב, הוא שאנחנו מחנכים את דור בוני המקדש. הילדים שלומדים היום בכיתות, הם אלה שבעזרת ה' יבנו אותו. התחושה צריכה להיות שהבניין קרוב, ושהוא תלוי בנו.

✦

🙏כל אחד יכול לעשות משהו

15 / 15
כל אחד יכול להראות לה' שהוא רוצה את בית המקדש: בתפילה, בלימוד, במעשה טוב, ובמה שאפשר בפועל.

בסוף השיעור לילדים שאל הרב את הכיתות: מה אפשר לעשות היום כדי שייבנה בית המקדש, חוץ מתפילה? הילדים הציעו רעיונות רבים. לעזור לאנשים, לעשות מעשים טובים, ולעשות פעולות שמראות שאכפת לנו. והרב הזכיר את מה שראו בסיור: אנשים שמכינים כבר היום את עבודות המקדש.

כל אחד יכול לעשות דבר אחד. מעשה טוב, תפילה, לימוד על בית המקדש, או מעשה שמראה שהוא רוצה לבנות אותו. אפשר להתגעגע, ללמוד, להתפלל, ולעשות בפועל מה שאפשר. כך מראים לבורא עולם שבאמת רוצים, כמו אותם אנשים בפסח שני.

בשיעור שרו יחד את מילות תפילת המוסף, שבהן אנו מבקשים: "בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו, והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו, והשב כהנים לעבודתם ולוים לשירם ולזמרם". הרב ביקש מן הילדים לדמיין איך זה ייראה: הכהנים עומדים בעבודתם, הלויים שרים, וכל ישראל עולים לרגל בשמחה.

וכך נחתם השיעור. אם נרצה, נשתדל, נתפלל ונעשה, נזכה בקרוב לראות את בית המקדש בנוי. ושיתקיים בנו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", במהרה בימינו.

✦

והאור שבסוף

כך מראים לבורא עולם שבאמת רוצים, כמו אותם אנשים בפסח שני.

— כל אחד יכול לעשות משהו

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה