תפוח בדבש או ונתנה תוקף?01
ראש השנה מאחד שתי הנהגות שנראות הפוכות: שמחת ההמלכה ויראת הדין.
📖 לקריאת החלק המלא✕ לסגור
השיעור נפתח בחידה: מה זה ראש השנה? האם הוא תפוח בדבש, סעודה ושמחה, או "ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום"? מי שמתבונן ברגע, רואה שיש בראש השנה לא רק שני ימים כפולים, אלא גם שתי הנהגות שנראות כמעט הפוכות זו לזו: אהבה ויראה, שמחה ופחד.
הדבר בולט כבר בברכות של מוסף. חז"ל תיקנו לומר בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות. המלכויות כולן שמחה. מכתירים את המלך, וכל הפסוקים מדברים על השמחה שתהיה כשה' ימלוך: "וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ". כל מי שראה פעם מעמד הכתרה יודע שזה מעמד שמח מאוד, כמו אדם שהמלך בא לבקר בביתו.
לעומת זאת, הזכרונות עוסקים בדין: "כִּי זֵכֶר כָּל הַיְּצוּר לְפָנֶיךָ בָּא... וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ". כל אחד ואחד נגזר עליו מה יהיה בשנה הבאה. ומשפט הוא דבר מפחיד; מי שיש לו משפט, לא תמיד ישן טוב בלילה שלפניו.
ומה עם השופרות? כאן אמרו חז"ל: "אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה – בַּשּׁוֹפָר". השופר חוזר על שני הדברים גם יחד. הוא שייך גם למלכות וגם לדין. ומשם יוצא כל השיעור.