🏛️
מס' 4
רומא, ספרטה ויוון
בתרבויות קדומות רבות נחשבו הזקנים לנטל, ואף נהגו בהם באכזריות.
כדי להבין את החידוש שבתורה, התחיל הרב דווקא מן הקצוות. בעולם העתיק היה מעמד הקשישים קשה מאוד. ברומא, למשל, נאמרו ביטויים מפחידים על הזקנים, שנראו כמי שגוזלים את המשאבים מן הדור הצעיר. בספרטה, כפי שידוע, ילדים חלשים לא נשארו בחיים, וכמוהם גם הקשישים. וביוון, ששם הודגשו היופי, האסתטיקה והכוח הגופני, לא היה לזקן מקום של כבוד.
היו גם עמים אחרים שבהם נהגו הזקנים לשים קץ לחייהם, או שנשלחו למות בבדידות. ומנגד, הוזכר שבתרבות הסינית נוהגים כבוד בזקן, וככל שהוא זקן יותר, הוא מכובד יותר.
הרב הודה שלא ערך סקר על כל העמים, ושאת חלק מן הדברים לא בדק בעצמו. אבל התמונה הכללית ברורה: בעמים רבים, הזקנה נחשבה לנטל, לירידה, לדבר שצריך להיפטר ממנו.
ומנגד עומדת התורה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". אם רוצים להבין את ההיסטוריה, את מה שעבר על העם ואת ערך התורה והמצוות, צריך לשאול את הזקנים.
📖
מס' 5
שאל אביך ויגדך
מי ששומע מכלי ראשון את סיפורי הדור הקודם, מבין את ההווה בעומק אחר.
הפסוק "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" מלמד שהזקנים הם הגשר שלנו אל העבר. הם אינם רק מי שהיו פעם; הם מקור של ידיעה שאין לה תחליף.
הרב תיאר את ההבדל בין מי ששמע מכלי ראשון לבין מי ששמע מכלי שני. מי ששמע מפי סבו איך עלה לארץ, איך נלחם, מה עבר עליו, יש לו יחס אחר לגמרי למדינה, לארץ ישראל ולכל מה שנבנה כאן. ומי ששומע את הסיפורים רק מפי אחרים, כבר בהעברה, מרגיש פחות. כשאדם שומע מן הזקן עצמו, הוא מבין עד כמה מה שיש לנו אינו מובן מאליו.
לכן הזקנים אינם נטל על החברה, אלא אוצר שלה. הם הזיכרון החי של העם. ותרבות שמשליכה את זקניה, משליכה גם את הזיכרון שלה ואת שורשיה.
ונשאלה שאלה מן הקהל: מה בדבר העמים השונים בימינו? הרב השיב שאין לו נתונים על כל אחד מהם, ועבר לדון בעולם המערבי, שבו הבעיה מוחשית מאוד.
🔁
מס' 6
לא רק עניין של עבר
גם בחברה המודרנית, התפיסה של הזקן כנטל עדיין קיימת, רק בצורה מעודנת יותר.
אפשר היה לחשוב שהיחס האכזרי לזקנים שייך רק לעולם העתיק, לרומא ולספרטה. אבל הרב הראה שגם בימינו, בעולם המערבי המתקדם, אותה תפיסה ממשיכה לפעול, רק בצורה מעודנת יותר. אין משליכים את הזקנים, אבל רואים בהם לא פעם נטל כלכלי, מוציאים אותם מן המעגל, ומקדשים את הצעירות.
אחד המשתתפים העיר שגם בחברה שלנו יש ביטויים כמו "אזרח ותיק", שנועדו לרכך את המילה "זקן". הרב הסכים שיש לכך השפעה, ושהשפה משקפת את התפיסה. כשמתביישים במילה, כנראה מתביישים גם במה שהיא מתארת.
ההבדל בין העולם העתיק למודרני הוא אפוא בעיקר בצורה, לא בתוכן. השאלה העמוקה נשארת: האם אדם שכבר אינו מייצר, אינו חזק ואינו יפה כבעבר, הוא עדיין בעל ערך? והתשובה תלויה, כפי שנראה מיד, במה שאנו מגדירים כהצלחה.
📉
מס' 7
הבוז לזקנה במערב
בעולם המערבי המודרני, ככל שהתרבות חדשה יותר, היא מעריכה פחות את הזקנים.
הרב הביא נתונים מן המחקר על העולם המערבי. ההשקפה השלילית על הזקנה אינה נשארת בגדר רעיון. היא משפיעה על היחס בפועל לאנשים מבוגרים. מחקרים הראו שצעירים בחברות מערביות נוהגים פחות כבוד במבוגרים מאשר בתרבויות אחרות. ככל שהתרבות עתיקה יותר ושומרת על מסורת, היא מעריכה יותר את הזקן. וככל שהעולם נעשה מודרני יותר, הוא מעריך אותו פחות.
ולפעמים זה מגיע לקיצוניות. הרב הזכיר רופא אמריקני מוכר שפרסם לפני שנים במגזין חשוב מאמר, ובו טען שהחיים לאחר גיל 75 הם חסרי טעם. ואיך מדד זאת? לפי השאלה באיזה גיל זוכים אנשים בפרסים מדעיים, ומתי הם עושים את התגליות שלהם. לפי חשבונו, רוב התגליות נעשו בגילים צעירים בהרבה, ולכן, הסיק, אין לאדם בשביל מה לחיות אחרי 75. הרב העיר שגם הנתון עצמו מעורר שאלות, כי השאלה היא מתי נעשתה התגלית ולא מתי ניתן הפרס. אבל העיקר אינו בנתון, אלא בתפיסה שעומדת מאחוריו: שערכו של אדם נמדד רק במה שהוא מייצר ומגלה.
הרב עמד על כך שאדם יכול לפרסם דבר כזה בגלוי, בלי להתבייש. וזה מראה עד כמה עמוקה התפיסה. אם האדם נמדד רק במה שהוא מגלה ומייצר, אין טעם בחייו כשכבר אינו מייצר. ומכאן השאלה: מה גורם לחברה לראות כך את האדם?