🌌 אורורה ירוקה · aurora

💍

שבעת ימי האירוסין

שיעור של הרב יהודה טאוב

מצוות אכילת מצה כל שבעת ימי הפסח, וכיצד חודש האביב מגלה שיציאת מצרים הייתה אירוסינו עם בורא עולם

▶ לצפייה בשיעור

חגים ומועדים · 3 פרקים · 13 אורות

א
שכבת שמיים 1

📜 מצווה, לא רק רשות

📜
אור 1 מתוך 13

שבעת ימים מצות תאכל

✦התורה מצווה לאכול מצה שבעת ימים, אך הגמרא מגדירה זאת כ"רשות" לעומת לילה הראשון שהוא חובה — הגאון מוילנה מיישב את הסתירה.

כתוב בפרשת בא: ״שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה׳. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים... וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכׇל גְּבוּלֶךָ״. הגמרא לומדת מכאן שהחיוב לאכול מצה הוא רק בלילה הראשון; שאר שבעת הימים — ״אוֹכֵל אִם רוֹצֶה, רְשׁוּת״.

בא הגאון מוילנה, במעשה רב, הלכות פסח, ואומר: ״שבעת ימים תאכל מצות״ — כל שבעה, זו מצווה מהתורה! שואל הגאון: אבל הגמרא אמרה שזה רשות, כיצד אני אומר שזו מצווה? עונה הגאון: אין כוונת הגמרא לומר שזו לא מצוות עשה; ודאי מצוות עשה מהתורה לאכול שבעת הימים מצות, אלא שהגמרא רצתה לומר שבלילה הראשון חובה לאכול מצות, ובשאר הימים זו מצווה שהיא ברשות.

🙏
אור 2 מתוך 13

תפילת ערבית רשות, ובכל זאת מצווה

✦הגאון מביא ראיה: תפילת ערבית נקראת "רשות" בגמרא, ובכל זאת ברור שהמתפלל אותה מקיים מצווה.

מביא הגאון רב ראיה לדבר: הגמרא אומרת שתפילת ערבית ״רשות״, לפני שקיבלו עליהם ישראל את תפילת ערבית כחובה. האם זה אומר שזו לא הייתה מצווה? ברור שלא! מי שהתפלל ערבית קיים מצוות השם, אלא שלא הייתה חובה מוחלטת כמו שחרית ומנחה.

כך גם אומר הגאון מוילנה: כתוב בתורה ״שבעת ימים תאכל מצות״, זו מצוות עשה מהתורה לאכול מצות כל שבעת הימים, אלא שאין זה חובה מוחלטת, רק רשות — מצווה של רשות.

🎗️
אור 3 מתוך 13

ראיה מהתפילין

✦למה לא מניחים תפילין בחול המועד? כי אז יש "אות" אחרת — הסוכה או המצה — והגמרא לומדת מכאן שמצה כל שבעה נחשבת אות של ממש.

ראיה נוספת מביא הגאון: הגמרא דנה למה לא מניחים תפילין בכל המועד. איפה יש אות על המועד? כתוב ״וְהָיָה לְאוֹת... בֵּין עֵינֶיךָ״ — באיזה אות? אומרת הגמרא: בסוכות, הסוכה; בפסח, המצה.

למדנו מכאן שכל שבעת הימים יש מצווה לאכול מצה, שהרי אכילתה נקראת ״אות״. הגאון מוסיף ומספר שהיה מחבב מאוד את מצוות אכילת מצה כל שבעה; ביום טוב האחרון, שביעי של פסח, היה הגאון אוכל סעודה שלישית, אף על פי שלא היה אוכל שלוש סעודות בשאר ימים טובים, מפני חביבות מצוות אכילת מצה, שזמנה הולך ואוזל.

🍞
אור 4 מתוך 13

כל כזית, מצווה בפני עצמה

✦נשאל רב חיים קנייבסקי: לפי הגאון, אם אוכלים מצה בכל סעודה וסעודה, האם מקיימים מצווה נפרדת בכל פעם?

שאלו את רב חיים קנייבסקי: לפי הגאון מוילנה, שמצווה לאכול כל שבעת הימים, כאשר אוכל כל כזית, האם מקיים מצווה בפני עצמה? ענה רב חיים קנייבסקי: בכל סעודה וסעודה מקיימים מצווה בפני עצמה. כל פעם שעושה עוד סעודה ואוכל מצה, מקיים עוד מצווה של ״שבעת ימים מצות יאכלו״.

מקור קדום לדברי הגאון: החזקוני, בפרשת בא, כותב שיש דברים שכבר יש שכר בעשייתם אפילו פעם אחת (כמו מצה בלילה הראשון), ויש דברים שכל פעם שעושים אותם יש שכר נוסף, ומצה שבעת הימים מהם.

❓
אור 5 מתוך 13

למה לא מברכים על מצה בשאר הימים

✦אם מצת שבעת הימים היא מצווה מן התורה, מדוע לא מברכים עליה — הרי מברכים אפילו על מצוות שאינן חובה לכל?

נשאלת שאלה: אם מהתורה לאכול מצה שבעת הימים, למה לא מברכים על זה? אם תאמר שלא מברכים על מצווה של רשות — הרי מנהג אשכנז שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן, למרות שאינן מחויבות בהן (כגון סוכה)!

התשובה: מברכים רק כאשר המצווה היא חובה על מישהו. סוכה, אף שאינה חובה לנשים, היא חובה לגברים — על זה אפשר לברך. מצווה שהיא רשות אצל כולם ממש, כמו מצת שבעת הימים — אי אפשר לברך עליה.

ב
שכבת שמיים 2

⚔️ המצה שמבריחה את הרע

⚔️
אור 6 מתוך 13

המצה שעושה מריבה עם הרע

✦הזוהר דורש שהמצה מקבלת את שמה מלשון "מצה ומריבה" — כי כשאדם אוכל מצה, היא נלחמת ומבריחה מתוכו את כל כוחות הרע.

שואל הזוהר הקדוש: למה קוראים למצה ״מצה״? עונה הזוהר: ״אַךְ בְּגִין מָצָה, דָּא מְבָרֵר לָהּ מִכׇּל סִטְרִין בִּישִׁין, וּבְדִין אִית קְטָטָה בְּהוּ״ — המצה משדדת ומריבה עם כל החיצונים הרעים, כדי להציל את ישראל.

כאשר אתה זוכה לאכול מצה, אתה זוכה למאכל שמבריח ממך את כל המזיקים, את כל היצר הרע; הוא עושה מריבה עם כל הכוחות הרעים. ברגע שאתה מכניס מצה לתוכך, אתה מכניס מאכל שעושה מלחמה ומנצח את הקליפות.

📣
אור 7 מתוך 13

לפרסם את הנס בכל אכילה

✦כל כזית מצה שאוכלים הוא גם הזדמנות לקיים מצוות פרסום נס יציאת מצרים, אם רק יזכור בלבו למה הוא אוכל.

מביא ה״נוגע בחושן״, סימן קל״ד: כל שבעה שאוכל מצה, מקיים בכל פעם מצוות ה׳, וזוכה גם בזה לקיים מצוות פרסום נס יציאת מצרים. הוא מפרסם: למה אני אוכל מצה היום? כי הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מארץ מצרים.

ראוי לכל אחד שבכל ימי הפסח, כשהוא אוכל מצה, יאמר בפיו: ״הריני רוצה לקיים מצוות עשה של שבעת ימים מצות יאכלו״. יש בזה תיקון גדול: המצה מגלה אמונה בלב, כמו שכתוב ״לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ״ — על ידי אכילת מצה כל שבעה, זוכים לזכור את יציאת מצרים כל השנה.

✨
אור 8 מתוך 13

מאכל איסורים מטמא, מאכל קדושה מקדש

✦כשם שמאכלות אסורות מטמאות את הנפש, כך אכילה מתוך קדושה, כמו מצה, מקדשת את הנפש ומכניסה בה אמונה.

אומר הרב ״גוטניק זצ"ל״: כשם שמאכלות אסורות מטמאים את הנפש, כך אכילה של קדושה מקדשת את הנפש. ולכן מצה לשם מצווה מכניסה אמונה. היו באים לבקר את ״החזון איש״ בחג הפסח, והיה מגיש להם מצה ואומר להם: כשאוכלים מצה לא עצים, אוכלים אמונה — תכניסו את האמונה לתוך המעיים.

כמו שכתוב בזוהר: ״כֵּיוָן דְּאָכְלוּ מָצָה, יִשְׁרֵי בְּהוּ לְמִנְדַּע בָּרָזָא דְהֵימְנוּתָא״ — דהיינו, אכילת המצה מכניסה את האדם לסוד האמונה. מסופר שהחזון איש היה אומר: כאשר אדם אוכל מצה שבעת הימים, הוא מרבה דעת האמונה בליבו, שלא הספיק להחמיץ.

🤔
אור 9 מתוך 13

למה לא מספיק הלילה הראשון

✦חזקיהו לוינשטיין שואל: אם מטרת המצה היא להכניס אמונה, מדוע לא מספיקה אכילה אחת? והתשובה: ידיעת הלב דורשת ריבוי.

שואל רב חזקיהו לוינשטיין שאלה טובה: למה לא מספיק לאכול מצה בלילה הראשון? למה ציוותה התורה שבעת ימים מצות יאכלו? התשובה הנפלאה: צריך שהידיעה תחדור ללב, וזה נעשה על ידי ריבוי האכילה במשך שבעת הימים.

דבר אחד זה לדעת בשכל שיצאנו ממצרים; דבר אחר הוא שהידיעה הזו תחדור לתוך הלב, תהפוך להרגשה פנימית ממשית ולא רק למידע נוסף שהאדם מחזיק בראשו בלבד. בשביל זה אין די בפעם אחת, ולו גם חגיגית; צריך חזרה והתמדה, יום אחר יום, כל שבעת הימים ממש, עד שהאמונה כבר לא רק נשמעת באוזן, אלא מורגשת בעצמותיו של האדם, בכל איבר ואיבר שבו, עד יסוד נשמתו.

ג
שכבת שמיים 3

💍 ליל האירוסין שלנו

🌸
אור 10 מתוך 13

חודש האביב, לא חודש הקור

✦התורה מצווה לזכור שיצאנו בחודש האביב — חודש נעים, לא קר ולא חם; למה זה כל כך חשוב? התשובה טמונה בהבנת מהות היציאה.

כתוב בתורה: ״זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם... הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב״. נצטווינו לזכור שיצאנו בחודש האביב — חודש נעים, לא חם ולא קר, לא עם קור ולא עם גשמים. למה כל כך חשוב לזכור את פרט המזג הזה?

שאלה: אם אדם היה יוצא ממחנה אושוויץ, היה זוכר באיזה חודש יצא? אם נשאל כמה אנשים שיצאו, סביר שאף אחד לא יזכור מה היה מזג האוויר באותו יום. כשיוצאים מעבדות לחירות, מה מעניין בכלל? העיקר שיצאו! אז מדוע כל כך חשוב לזכור את חודש האביב?

💒
אור 11 מתוך 13

חתונה, לא שחרור ממאסר

✦התשובה: יציאת מצרים לא הייתה כמו יציאה מבית כלא, אלא אירוסין עם מלך מלכי המלכים — וכמו בחתונה, כל פרט נשמר בזיכרון.

עונה יסוד נפלא: יציאת מצרים אינה כמו יציאה מאושוויץ, לא כמו יציאה מבית כלא. יציאת מצרים היו האירוסין שלנו עם הקדוש ברוך הוא. ביציאת מצרים זכינו שה׳ בחר בנו מכל העמים, היא הייתה זמן האירוסין, שבו התארסנו עם מלך מלכי המלכים: ה׳ פסח על בתי בני ישראל, הרג את בכורי מצרים, כי אנחנו נבחרנו, אנחנו בכורתו של בורא עולם.

כל יהודי זוכר איך הייתה החתונה שלו: מתי, איפה, מי היה שם, מי סידר הקידושין. למה הוא זוכר כל פרט? כי השמחה הגדולה דואגת לזכור. כשיוצאים מאושוויץ, זה לא מעניין; אבל חתונה, שמחה גדולה, גורמת לזכור כל פרט — חודש האביב, כמה נעים היה, כמה בורא עולם אהב אותנו.

🎉
אור 12 מתוך 13

שבעה ימים, שבע ברכות

✦לכן אוכלים מצה שבעה ימים: כמו שבע הברכות שאחרי חתונה, שבעה ימי שמחה והודיה על שה' בחר בנו.

עכשיו מובן מה הם ״שבעת ימים מצות יאכלו״: ליל הסדר הוא, כביכול, ליל החתונה שלנו עם בורא עולם. שבעת הימים הם שבע הברכות שלנו עמו. שבעה ימים אנחנו חוגגים ושמחים: ״אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכׇּל הָעַמִּים״. כל מטרת הימים היא להודות, להלל, לשבח, ולומר ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרוּשָׁתֵנוּ״.

המצה אומרת לנו: בורא עולם אוהב אותנו; ברגע שהוא יכל להוציא אותנו, לא התמהמה אפילו רגע נוסף. מרוב אהבתו, הוא מיד הוציאנו. תאכל את המצה, ותרגיש: תודה רבה לך, בורא עולם, שבחרת בי מכל העמים.

💛
אור 13 מתוך 13

השמחה הגדולה ביותר שיש ליהודי

✦מבואר שהעבודה הגדולה ביותר שיש ליהודי היא השמחה על עצם זה שה' בחר בנו — זו היא מצוות שבעת ימים מצות תאכלו.

מבואר בדברי ״יסוד ושורש העבודה״ שהעבודה הגדולה ביותר שיש ליהודי היא השמחה ב״אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכׇּל הָעַמִּים״: שיהודי ישמח שהוא זכה להיות חלק מעבודת ה׳, שהוא זכה להיות בעם הנבחר.

זו המצווה הגדולה ביותר שיש ליהודי: לשמוח ולהודות לה׳ על שבחר בנו, לא מתוך הרגל ולא מתוך חיוב יבש. זו המצווה שבעת ימים מצות תאכלו — לא רק אכילה גשמית, אלא שבעה ימים של אירוסין מחודשים, שבעה ימים של שמחה והודיה על הבחירה הגדולה הזאת, שאותה כל יהודי זוכר וחי בכל שנה מחדש, בדיוק כמו שמזכיר כל פרט ופרט מיום חתונתו שלו, ולא נותן לזיכרון היקר הזה להתעמעם או להישכח עם השנים.

פסחמצההגאון מוילנהאמונהאהבת ה'
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה