יום שאינו יום ואינו לילה
התקופה שלנו היא "לא יום ולא לילה": עוד אין גאולה שלמה, אבל כבר אין שעבוד.
השיעור פתח בחזרה קצרה על מה שנלמד בשיעורים הקודמים. מובא בספורנו, וכבר במאירי לפניו, שיש בספר תהלים מזמור שנכתב במיוחד לדור שלנו. זהו המזמור "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה'", פרק צ"ה, שפותח את רצף מזמורי הגאולה ושאומרים אותו בקבלת שבת.
המזמורים האלה מדברים על תקופה מיוחדת, שהנביא מתאר אותה כ"יוֹם... לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה". את הביטוי הזה כולנו מכירים מן הפיוט שבליל הסדר: "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה".
מה פירוש יום שאינו יום ואינו לילה? הרבה מפרשים מסבירים שזו תקופה שבה עדיין אין "יום" במלוא מובנו: אין בית מקדש, לא כל העם חזר בתשובה, הגאולה השלמה עוד לא באה. אבל גם אין "לילה": אין שעבוד, אין אומה זרה ששולטת בנו ואומרת לנו מה לעשות, ועם ישראל יושב בארצו.
מי שיושב בליל הסדר ושר את הפיוט הזה, יכול להצביע על עצמו. זו התקופה שלנו. ואנחנו מבקשים מה' שיקרב את היום השלם, שבו נראה את הגאולה במלואה.