🍂 סתיו חם · autumn

חגים ומועדים

יום שמחת ליבו

שיעור של הרב יהודה טאוב

ט"ו באב כחג האהבה בין ה' לעמו: חידושו של רבי צדוק הכהן על בניין המקדש, קירוב אחרי ריחוק, ביטול גזרות, ומדוע שמחת היום לא בטלה

אופן ההכנה

שלב א💞 חג האהבה

1

💞 מה באמת חוגגים בט"ו באב?

🥄 הטעם שנשאר: ט"ו באב הוא יום שבו מתגלה אהבת ה' לעמו, ומשם נובעת גם האהבה שבין איש לאשתו.

ט"ו באב הוא יום שכולם חוגגים בו. יש שעושים ממנו חג אהבה בין איש לאשתו, ויש שחוגגים בו את האהבה שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. השאלה היא איזו אהבה, ומה הקשר בין האהבה הזאת לאהבה ההיא.

הרב העיר שאנשים רבים מפספסים את עיקר הנקודה של היום. שומעים דרשות על הטעמים שבגמרא: פסקו מתי מדבר, הותרו השבטים לבוא זה בזה, ניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ובכל זאת לא מבינים על מה השמחה הגדולה כל כך. במשך ההיסטוריה קרו לעם ישראל ניסים ונפלאות רבים, ולא עשו להם שום זכר, חוץ מחנוכה ופורים. מה ראו כאן לקבוע יום טוב?

התשובה, שתתברר לאורך הספר: ט"ו באב הוא חג שבו הקדוש ברוך הוא מגלה לנו עד כמה הוא אוהב אותנו. ועל כך יש עדות מן העבר, מן ההווה ומן העתיד. בעבר, בט"ו באב נגמר עונש מתי מדבר, וה' חזר לדבר עם משה בחיבה ואמר לו שהגיע הזמן לכבוש את הארץ. ובעתיד, כפי שמבאר רבי צדוק הכהן, ביום הזה ייבנה בית המקדש השלישי.

2

💍 יום מסוגל לזיווגים

🥄 הטעם שנשאר: חיפוש השידוכים בט"ו באב אינו המצאה מודרנית, אלא משנה מפורשת.

ט"ו באב ידוע כיום מסוגל לזיווגים. יש העושים מזה עסק של סגולות, אבל הרב הדגיש שהדבר נכון באמת: היום הזה מסוגל מאוד למציאת זיווג. יש דרכים רבות להשתדל בו: להתפלל בעצמו, לבקש מאחרים שיתפללו עליו, לתרום לצדקה, להרבות אהבת ה'. כל אחד יחפש את דרכו, בשבילו, בשביל בנו, נכדו או נינו.

הרב סיפר על אב שבתו התעכבה בשידוך, ושאל מה לעשות לקראת ט"ו באב. הציע לו שבתו תתרום להדפסת פנקס ההודיה, שבו אדם רושם את חסדי ה' עמו. היא תרמה, ופחות מחודש אחר כך התארסה בשעה טובה.

וכל זה אינו המצאה חדשה. המשנה בסוף מסכת תענית, אחרי שהיא מונה חמישה דברים שאירעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב, עוברת לט"ו באב: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים". ומי שלא היה לו אישה היה הולך לשם. המשנה משווה את ט"ו באב ליום הכיפורים, היום הגדול ביותר בשנה. מכאן אפשר להבין על איזו עוצמה מדובר.

3

💃 המחול והפסוק "צאינה וראינה"

🥄 הטעם שנשאר: המחול במעגל מבטא השגה של העתיד לבוא, והמשנה מביאה ראיה מן הפסוק "צאינה וראינה".

המשנה מספרת שבנות ירושלים היו יוצאות וחולות בכרמים. "מחול" הוא ריקוד במעגל. וכך מצאנו גם במצרים, אחרי קריעת ים סוף: "וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת". ולעתיד לבוא עושה הקדוש ברוך הוא מחול לצדיקים. הרב הביא מספר "מאור ושמש" שכבר במצרים השיגו משהו ממה שיהיה לעתיד לבוא. ובמעגל כולם עומדים במרחק שווה מן המרכז.

את דבריה מסיימת המשנה בראיה מפסוק בשיר השירים: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ".

על שם הפסוק הזה נקרא הספר המפורסם "צאינה וראינה", שחובר לפני מאות שנים ביידיש, ובו אגדות חז"ל ופירושים על פרשת השבוע. נשים רבות היו קוראות בו בשבת אחר הצהריים, והוא תורגם לשפות רבות.

"בנות ציון" הן כנסת ישראל. "המלך שלמה" הוא המלך שהשלום שלו, הקדוש ברוך הוא. ו"אמו" רומזת לדרגה הגבוהה ביותר של כנסת ישראל, כביכול משפיעה למעלה. אבל מהם שני הימים, "יום חתונתו" ו"יום שמחת לבו"?

שלב ב🏛️ המשנה שגילתה תאריך

4

🏛️ "ביום חתונתו" ו"ביום שמחת לבו"

🥄 הטעם שנשאר: יום חתונתו הוא מתן תורה ביום הכיפורים, אבל "יום שמחת לבו" נשאר תעלומה במשך דורות.

המשנה מפרשת: "ביום חתונתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו". את "יום חתונתו" קל להבין: זה מתן תורה. והמשנה מכוונת ליום הכיפורים, שבו ניתנו הלוחות השניים, הלוחות שנשארו לנו. לכן יום הכיפורים נחשב גם הוא ליום מתן תורה.

אבל "ביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש", מה הקשר לכאן? המשנה מדברת על ט"ו באב, ולמה היא מספרת לנו על בניין בית המקדש? רש"י, המפרש הגדול שלנו, לא כתב כאן דבר. יש שניסו לומר שמדובר בחנוכת הבית הראשון, אבל הדבר אינו מתיישב עם לשון המשנה, שמונה שני ימים שונים: "ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

במשך דורות ניסו המפרשים כל אחד בכוחו, ורבים התעלמו מן הקטע הזה לגמרי. עד שבא רבי צדוק הכהן מלובלין, לפני כמאה וחמישים שנה, וגילה בו חידוש עצום. הרב אמר שחיפש הרבה, ולא מצא מפרש לפניו שאמר דבר כזה.

5

📅 רבי צדוק: לא תפילה אלא תאריך

🥄 הטעם שנשאר: לפי רבי צדוק, המילים "שיבנה במהרה בימינו" אינן תפילה, אלא ציון היום שבו ייבנה המקדש.

רבי צדוק טען שצריך לקרוא את המשנה במנגינה אחרת. כולם קראו כך: "וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש", ואחר כך, כמו בתפילה: "שיבנה במהרה בימינו, אמן". אבל רבי צדוק שאל: בשום מקום בש"ס לא מצאנו שהמשנה מזכירה את בית המקדש ומסיימת בתפילה "שיבנה במהרה בימינו".

הרב הוסיף: חפשו במסכת יומא, שכולה עוסקת בעבודת בית המקדש. האם יש שם משנה אחת שמזכירה את המקדש ומוסיפה "שיבנה במהרה בימינו"? אין. המשנה איננה סידור. בסידור מתפללים, ובמשנה לומדים. יש זמן לתפילה ויש זמן לתורה. ולמה דווקא כאן, ורק כאן, מופיעות המילים האלה?

אומר רבי צדוק פירוש נפלא: המילים "שיבנה במהרה בימינו" אינן תפילה, אלא ציון עובדה. המשנה באה להסביר מדוע שמחים בט"ו באב וביום הכיפורים. ביום הכיפורים, מפני שבו ניתנו הלוחות האחרונים. ובט"ו באב, מפני שזהו היום שבו ייבנה בית המקדש השלישי. צריך לקרוא הכל בנשימה אחת: וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שייבנה, כלומר היום שבו הוא עתיד להיבנות. המשנה קבעה תאריך.

6

🤔 וכי אפשר לדעת את היום?

🥄 הטעם שנשאר: המקדש יכול להיבנות בכל יום, אבל ט"ו באב הוא היום המסוגל ביותר לכך.

על חידוש כזה מתבקשת שאלה: וכי מחשבים קיצים? והרי המשנה במסכת סוכה אומרת שתיקנו "שיהא יום הנף כולו אסור" בחדש, מפני שמהרה ייבנה בית המקדש. רואים מכאן שבית המקדש יכול להיבנות בכל יום, ולא ביום מסוים!

התשובה: אכן, המשיח יכול לבוא בכל יום, "אחכה לו בכל יום שיבוא". אלא שט"ו באב הוא יום מסוגל במיוחד. ייתכן גם שהבניין יתחיל קודם לכן, והחנוכה תהיה בט"ו באב. יש אפשרויות רבות, ואין לנו ידיעה מה בדיוק יהיה ביום הזה. אבל ברור שזה יום מסוגל מאוד לבניין.

ועוד הוסיף הרב בדרך אגב: בית המקדש כבר בנוי למעלה, ותפקידנו למשוך אותו למטה. ויש בזה סוגיה שלמה, מה יבוא קודם, המשיח או בית המקדש. כולם רגילים לחשוב שהמשיח קודם. אבל במדרש הידוע, שגם מושר בשיר מוכר, נאמר: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש, ומשמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים, הגיע זמן גאולתכם". נמצא שבית המקדש כבר עומד כשהמשיח בא. זה נושא בפני עצמו, והעיקר הוא שעלינו לעורר את הבניין.

7

🔍 מאין ידעה המשנה?

🥄 הטעם שנשאר: הכלל שכל חורבן של תשעה באב מתוקן בט"ו באב הוא המקור לידיעה שהמקדש ייבנה ביום זה.

אבל עדיין לא הובן: מאין ידעה המשנה שבית המקדש ייבנה בט"ו באב? רבי צדוק עצמו לא כתב את המקור. הוא אמר שכך כתוב במשנה, ומה שכתוב, כתוב. האם ידע זאת רבי ברוח הקודש? האם קיבל זאת במסורת? לא נאמר.

הרב סיפר שהציע פעם לאחד מרבני ירושלים הסבר למקור הדבר, והוא נמצא במבנה ההיסטוריה עצמה. בתשעה באב חטאו המרגלים, ונגזר על הדור למות במדבר. בט"ו באב, כעבור ארבעים שנה, נגמרה הגזירה. ובתשעה באב נחרבה ביתר, ובט"ו באב ניתנו הרוגיה לקבורה. פעמיים בהיסטוריה ראינו שחורבן שקרה בתשעה באב נתקן בט"ו באב.

אם כך, החשבון פשוט: בית שני נחרב בתשעה באב. מתי ייבנה? בט"ו באב. רבי לא המציא זאת. זה חשבון פשוט למי שמבין את מבנה ט"ו באב: כל חורבן שקורה בתשעה באב מסוגל להיתקן בט"ו באב.

ומכאן מובן גם המשל שהביא הרב: אדם עושה סעודת שמחה בכל שנה ביום מסוים, ואומר שלפני עשרים שנה נחרבה עליו צרה ביום הזה, ולפני חמש שנים נולד לו בו בן. הקשר בין הדברים מובן רק למי שרואה שהיום עצמו מסוגל לטוב.

שלב ג🔭 הודיה על העתיד

8

📖 מדוע לא בטלה שמחת ט"ו באב?

🥄 הטעם שנשאר: כל ימי מגילת תענית בטלו אחרי החורבן, וט"ו באב לבדו נשאר יום טוב.

השולחן ערוך פוסק שט"ו באב הוא יום שמחה: אין אומרים בו תחנון, וחתן ביום חופתו אינו מתענה בו. גם מי שרגיל לצום בשני וחמישי, או ביום שישי, לא יצום ביום זה. והמפרשים מקשים על כך קושיה הלכתית.

היה ספר שנקרא "מגילת תענית", ובו נרשמו ימים טובים רבים שהיו לעם ישראל על ניסים ונפלאות, בעיקר בימי החשמונאים. בכל פעם שניצחו את היוונים, או את הצדוקים, קבעו יום שמחה. היה אפילו "יום ניקנור". את הרשימה אפשר למצוא היום בסוף מסכת תענית בחלק מן המהדורות. הרב העיר שיש בזה רמז ליהודי: ראוי לו לרשום את הימים הטובים שהיו לו, ולהתבונן בהם בכל שנה.

אבל הגמרא אומרת שאחרי שנחרב בית המקדש, "בטלה מגילת תענית". מה שהיה, היה. נחרב המקדש, ואין מה לחגוג. ולכאורה גם ט"ו באב היה צריך להתבטל. כל הטעמים שבגמרא, הותרו השבטים, בוטלו השומרים בדרכים לירושלים, אינם שייכים עוד לאחר החורבן.

המפרשים מתרצים: ימי מגילת תענית כתובים בברייתא, ואילו ט"ו באב מופיע במשנה מפורשת, במשנה האחרונה של מסכת תענית. אבל זו הגדרה הלכתית. עדיין צריך להבין בגוף הטעם: מה ההבדל ביניהם?

9

🔭 הודיה שאינה יכולה להתבטל

🥄 הטעם שנשאר: כל ימי מגילת תענית היו הודיה על העבר, ואילו ט"ו באב הוא הודיה על העתיד, ולכן אינו בטל.

התשובה נפלאה. בכל ימי מגילת תענית מודים על מה שהיה פעם. הודיה על העבר. ואם העבר התבטל, הכל בטל. החשמונאים ניצחו וחזר שלטון יהודי, אבל אחרי שנחרב המקדש וגלו ישראל, כל הטוב שהיה שם פקע.

הרב המשיל: יהודי שיושב באמצע הגלות, בגרמניה, ובא להודות על הניסים של בית שני. אין בית, אין שלטון, לא נשאר כלום. על מה הוא יודה? העבר נמחק.

אבל ט"ו באב אינו רק הודיה על העבר. הוא הודיה על העתיד. על מה? על בית המקדש שייבנה במהרה בימינו. זה מה שאמר רבי צדוק: השמחה הגדולה בט"ו באב היא על היום שבו עתיד להיבנות בית המקדש השלישי. כל הימים בטלו, כי הודו על העבר, וכשבטל הדבר בטלה ההודיה. אבל בט"ו באב ההודיה היא על העתיד, ועל זה אפשר לשמוח ולהודות גם היום.

ולכן ט"ו באב לא בטל. הוא הודיה על מה שעוד לא קרה, ובעל אמונה כבר שר עליו עכשיו.

10

🎉 זכר לחורבן וזכר לבניין

🥄 הטעם שנשאר: כמו שיש זכר לחורבן, יש גם זכר לבניין, ויהודי מאמין שר על הגאולה עוד לפני שבאה.

יש שני סוגים של תקנות חז"ל. יש זכר לחורבן: משאירים אמה על אמה בכניסה לבית בלי סיד, ונותנים אפר על ראש החתן. ויש זכר לבניין, כמו שמחת בית השואבה. מה פירוש זכר לבניין? יהודי מרגיש כל כך את טוב ה' ואת אהבתו, עד שהוא שר מראש.

השל"ה הקדוש כתב על כך "תשורי מראש אמנה": מרוב אמונה בה', שעומד להביא לנו דברים נפלאים וטובים, היהודי כבר שר ומודה עליהם עכשיו.

וכך מצאנו בשבע ברכות. הברכה החמישית היא: "שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה". שימו לב: לא נאמר בה "רחם על ציון כי היא בית חיינו". בברכה זו מודים לה' על הגאולה שתגיע, כאילו כבר הגיעה.

זה תפקידנו בט"ו באב. מול כל האהבה שה' מגלה לנו, מה נשיב לו? הנביא אומר שלעתיד יישמע "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת". ביום הזה עלינו להודות ולהלל, מתוך אמונה בגאולה שוודאי תבוא.

שלב ד🤝 קירוב אחרי ריחוק

11

⚖️ שני חטאים ושני בתים

🥄 הטעם שנשאר: חטא העגל מקביל לחורבן הבית הראשון, וחטא המרגלים מקביל לחורבן הבית השני.

המשנה בסוף מסכת תענית בנויה בסדר מופלא. יש לעם ישראל שני ימי פורענות: שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. היו שני חטאים חמורים במדבר: חטא העגל, בשבעה עשר בתמוז, וחטא המרגלים, בתשעה באב. והיו שני בתי מקדש, ושניהם נחרבו.

בית ראשון נחרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ובחטא העגל היו שלושתם: עבודה זרה בעגל עצמו, גילוי עריות ב"וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק", ושפיכות דמים בהריגת חור. הכל מקביל.

בית שני נחרב על שנאת חינם. והחפץ חיים, שהרעיש עולמות בעניין שמירת הלשון, כתב בהקדמה לספרו ששנאת החינם של בית שני נבעה מלשון הרע, והביא לכך ראיות. ומה היה חטא המרגלים? "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ", לשון הרע. שוב הכל מקביל.

וגם בזמן: חטא העגל נמחל בתוך כמה עשרות ימים, ביום הכיפורים. וחטא המרגלים נמחל רק כעבור ארבעים שנה. בית ראשון נבנה מחדש כעבור שבעים שנה, ובית שני עדיין מחכה לבניינו. כי לתקן את העין לראות טוב זו עבודה ארוכה.

12

🤝 "ואני קרבת אלקים לי טוב"

🥄 הטעם שנשאר: ט"ו באב ויום הכיפורים הם ימי קירוב אחרי ריחוק, ואין שמחה גדולה מזו.

והנה המשנה ממשיכה: אחרי שני ימי הפורענות באים שני ימי התיקון. "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". ביום הכיפורים נמחל חטא העגל, ובט"ו באב נמחל חטא המרגלים.

ולמה אלה הימים הטובים ביותר? כותב המסילת ישרים, בשם דוד המלך: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב". רק זה הוא הטוב, וכל מה שבני אדם חושבים לטוב אינו אלא הבל. השמחה של יהודי היא קרבת ה'. וכשמתרחקים מבורא עולם, זה הצער הגדול ביותר שיש.

בחטא העגל ובחטא המרגלים נסתלקה השכינה. ביום הכיפורים חזרה השכינה: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". ובט"ו באב, כפי שמבואר ברש"י, חזר הדיבור אל משה בחיבה. כל השנים שמתו מתי מדבר לא היה הדיבור עמו בחיבה, ובט"ו באב חזר.

נמצא שט"ו באב ויום הכיפורים אינם סתם שני ימים שנכתבו יחד. הם בדיוק התיקון של מה שקרה בשבעה עשר בתמוז ובתשעה באב. נקודה אחת יש בשניהם: קירוב אחרי ריחוק. ואין שמחה גדולה מזו.

13

💑 למה דווקא שידוכים?

🥄 הטעם שנשאר: זיווג הוא קירוב אחרי ריחוק, ולכן זו המצווה המיוחדת של ט"ו באב ויום הכיפורים.

ומכאן מובן הקשר לזיווגים. בזוהר הקדוש מבואר שמה שמסופר בפרשת בראשית, שאדם וחוה היו בתחילה אחד ואחר כך נפרדו, אינו סיפור שהיה פעם. כך קורה לכל אדם: בשמים הייתה נשמה אחת, וכשירדה לעולם נחלקה לשתיים. וכעבור שנים, אחרי מה שכל אחד עובר, מוצאים זה את זה ומתאחדים מחדש, ונעשה אדם שלם.

נמצא שחתונה היא קירוב אחרי ריחוק. ואין יום מתאים לכך יותר מט"ו באב ויום הכיפורים, ימי הקירוב שאחרי הריחוק.

לכל חג יש מצווה מעשית: בפסח אוכלים מצה, בסוכות יושבים בסוכה, בחנוכה מדליקים נרות. ומה המצווה של ט"ו באב ויום הכיפורים? זיווגים. כי זו בדיוק מהות הימים האלה. לכן יצאו בנות ישראל דווקא בהם.

וגם חשבון הימים מלמד זאת: מי שיושב שבעה בתשעה באב, קם ביום השביעי, ומקצת היום ככולו. מתי הוא קם? בט"ו באב. ט"ו באב הוא היום שבו קמים מן האבל על החורבן.

14

🔄 אהבה למעלה ואהבה למטה

🥄 הטעם שנשאר: אהבה בין איש לאשתו מעוררת אהבה בין ה' לישראל, ואהבת ה' לישראל מעוררת אהבה למטה.

בשיר השירים נמשלה אהבת הקדוש ברוך הוא לעמו לאהבת איש ואשתו. אבל זה לא רק משל יפה. במשל רגיל, אם אומרים שפלוני דומה לך, אין זה אומר שאם אתה מתחתן גם הוא התחתן. אבל כאן אין זה כך. הקדוש ברוך הוא ברא חתן וכלה ממש כנגד הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. זה כנגד זה.

ולכן יש השפעה הדדית. לפעמים ההתעוררות באה מלמטה: כשעושים כאן חתונה, זה מעורר למעלה מעין גאולה. לכן מברכים בחתונה "שהשמחה במעונו", ועושים בה דברים רבים של זכר לגאולה.

ולפעמים ההתעוררות באה מלמעלה, וזה ט"ו באב. ביום הזה מתעוררת אהבת ה' לעם ישראל, והוא יום מסוגל לבניין המקדש. וממילא נשפע הדבר למטה, שכל חתן וכלה ימצאו זה את זה. כמו שה' ביום הזה מתעורר למצוא את כלתו, כנסת ישראל, כך כל חתן יכול למצוא את כלתו. וכך היה גם בשילה, "חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה".

ומכאן לימוד לכל בית: אחדות ואהבה בבית גורמות אחדות בין ה' לכנסת ישראל. לכן חשוב כל כך להרבות אהבה בתוך הבית.

שלב ה📜 היום שבו מתבטלות גזרות

15

⛺ הלילה שבו לא מתו

🥄 הטעם שנשאר: בשנה הארבעים, בט"ו באב, התברר שחמשה עשר אלף שחיכו למוות נשארו בחיים.

אחרי חטא המרגלים נגזר על כל הדור למות במדבר במשך ארבעים שנה. בכל תשעה באב היו חופרים קברים ושוכבים בהם, ובבוקר קמו חמשה עשר אלף פחות. ואחד הפירושים במה שקרה בט"ו באב הראשון: בשנה הארבעים, חמשה עשר אלף שהיו אמורים למות, לא מתו.

המפרשים מסבירים שאפשר לפרש את הגזרה בכמה דרכים: ממתי מתחילים לחשב את השנים, ומה כלול בהן. ולפי מה שלומדים בתוספות, בשנה הארבעים שכבו גם הם בקברים, חיכו למוות, והמוות לא בא. וכך התברר בט"ו באב שנגמרה הגזירה.

תארו לעצמכם: כולם מחכים למוות, והוא אינו מגיע. איזו שמחה הייתה שם! יצאו מן הקברים, וחזר הדיבור אל משה בחיבה. מסתבר שכל אותו לילה לא ישנו, אלא רקדו ושרו והודו לה'.

בתשעה באב בכו בכייה של חינם, ובט"ו באב שרו ורקדו. כמו שנאמר: בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו. מי שרוצה לבכות, נותנים לו לבכות; ומי שרוצה לשמוח, נותנים לו לשמוח.

16

🕯️ חורבן ביתר והנס שבא אחריו

🥄 הטעם שנשאר: ביתר נחרבה בתשעה באב, ובט"ו באב, אחרי שבע שנים, ניתנו הרוגיה לקבורה ונמצאו שלמים.

כחמישים שנה אחרי חורבן הבית השני עמד בר כוכבא בביתר. הוא היה גיבור עצום, זרק אבנים גדולות, והרומאים לא יכלו לנצח אותו. עד שיום אחד חשד ברבי אלעזר המודעי, שהיה מתפלל בכל יום על העיר, שהוא מגלה סודות לרומאים, והרג אותו. באותו רגע בא נחש והכיש את בר כוכבא. כל הגבורה לא עזרה לו, כשה' גוזר.

הרומאים נכנסו לביתר. הרב המשיל זאת לגטו ורשה: במקומות אחרים לקחו את היהודים למחנות, אבל את גטו ורשה, שמרד והתנגד זמן רב, השמידו עד היסוד ושרפו את הכל. כך עשו הרומאים בביתר: הרגו את כולם, ומרוב נקמה לא נתנו אפילו לקבור את ההרוגים. ובאיזה יום נחרבה ביתר? בתשעה באב, היום המסוגל לפורענות, שבו אירעו לעם ישראל צרות רבות לאורך הדורות.

שבע שנים שכבו המתים על פני האדמה. אחרי שבע שנים מת המלך, קם מלך חדש והתיר לקבור אותם. ובאו לקבור, וראו פלא: בשמש ובחום של ארץ ישראל, כל המתים נשארו שלמים. שני ניסים היו בט"ו באב: שהותר לקבור, ושכולם נשארו שלמים. וכולם הודו בשמחה עצומה וברכו "הטוב והמטיב".

17

🔎 סימן או סיבה?

🥄 הטעם שנשאר: הטעמים שבגמרא אינם סיבת השמחה, אלא סימנים לכך שט"ו באב הוא יום מסוגל לתיקון.

יש כאן קושיה עצומה. הגמרא שואלת: למה שמחים בט"ו באב? ועונה: כי ניתנו הרוגי ביתר לקבורה. אבל המשנה אמרה "לא היו ימים טובים לישראל", בזמן שבית המקדש היה קיים, כשהיה כהן גדול ומלך. וביתר הייתה כחמישים שנה אחרי החורבן! איך אפשר לשמוח בזמן הבית על דבר שקרה אחריו?

בישיבות שואלים: האם זו סיבה או סימן? והתשובה: הטעמים שבגמרא אינם הסיבה לשמחה. הם רק סימנים למעלת היום. הסיבה עצמה נסתרת: ט"ו באב הוא היום שבו מתקן הקדוש ברוך הוא את כל החורבנות שקרו בתשעה באב, ובו גם ייבנה בית המקדש השלישי. ואיפה רואים סימן לכך? בביתר, שנחרבה בתשעה באב ונתקנה בט"ו באב.

כך גם בכיוון ההפוך. אומרים שגירוש ספרד היה בתשעה באב. אין הכוונה שזו סיבת האבל, הרי לא אבלים בתשעה באב על גירוש ספרד, והיו עוד גירושים רבים. אלא מפני שהיום הזה מסוגל לפורענות, קרה בו גם גירוש ספרד. וכך בט"ו באב, בצד הטוב: מפני שהיום גדול כל כך, קרו בו דברים נפלאים. לכן הגמרא אוספת טעמים רבים, ששה במספר, כולם סימנים ליום שמסוגל לביטול גזרות ולתיקון חורבנות.

18

🙏 "בעת ההיא": משה מתפלל לבטל גזרה

🥄 הטעם שנשאר: משה רבנו התחיל להתפלל להיכנס לארץ בט"ו באב, כשראה שגם גזרה חתומה יכולה להתבטל.

ולא רק החורבנות מתוקנים בט"ו באב. ט"ו באב מלמד גם שגזרות מתבטלות. הגזרה על מתי מדבר לא רק נתקנה, אלא התבטלה, והדור האחרון נשאר בחיים.

בפרשת ואתחנן, שקוראים תמיד בשבת שסמוכה לט"ו באב, נאמר: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר". מה הייתה אותה עת שבה התחיל משה רבנו להתפלל ולבקש: אני רוצה להיכנס לארץ ישראל? יש שעשו חשבון לפי מספר התפילות שהתפלל, ויצא שהתחיל להתפלל בט"ו באב.

ולמה דווקא בט"ו באב? מובא בשם החוזה מלובלין: משה רבנו ראה בט"ו באב שהקדוש ברוך הוא ביטל את הגזרה על עם ישראל. אמר משה: אם גזרה שה' גזר יכולה להתבטל, גם אני אבקש שתתבטל הגזרה שלי. ולכן ביקש דווקא אז להיכנס לארץ.

ומכאן לכל יהודי: יש עליו גזרות וצרות, ולפעמים אינו יודע מה נגזר עליו. בט"ו באב, גם אם נגזרה גזרה, ואפילו נחתמה, אפשר לבטל אותה. זו "העת ההיא", החוזרת בכל שנה, עת רצון להתחנן ולבקש.

שלב ו🌕 הנהגות ליום הגדול

19

🌙 ליל ט"ו באב: לילה של תורה

🥄 הטעם שנשאר: מליל ט"ו באב מוסיפים בלימוד התורה, וזה לילה של אהבת ה' לעמו.

השיעור במשמר נפתח ביישר כוח לכל מי שבא ללמוד תורה בלילה גדול כזה. הגמרא אומרת שמט"ו באב והלאה, שהלילות מתארכים, מוסיפים בלימוד התורה בלילה. וכך מובא בשולחן ערוך.

הרב סיפר שבאחת השנים, לבקשת יהודי שנפטרה אמו, ארגנו לימוד בליל ט"ו באב, בחצות הלילה. באו אנשים רבים, ולמדו על מעלת ט"ו באב. זה היה לילה של אהבה, לילה של אהבת ה' לעם ישראל.

ועוד הוסיף: המשנה קבעה את ט"ו באב כיום טוב, אבל לא תיקנו בו הלכות מיוחדות ומעשים מוגדרים. השאירו לכל אחד לחפש בעצמו איך לשמוח בו ואיך לנצל אותו. בזמן המשכן היו חוגגים בשילה, ומי שקרוב יותר למקום השכינה מרגיש יותר את קדושת היום. כל אחד יחפש רעיונות: יש המתפללים על זיווג, יש העושים טובה לאחרים, יש הלומדים תורה.

היום הזה מסוגל לתפילה, לזיווגים ולישועות. כל אחד יכול לבקש בו, כי זהו יום שבו מתעוררת אהבת ה' לעמו.

20

🍞 הטוב והמטיב: הנהגה אחת טובה

🥄 הטעם שנשאר: הנהגה טובה בט"ו באב: לאכול לחם, ולומר את ברכת הטוב והמטיב לאט, מתוך מחשבה על טובות ה'.

ביום ט"ו באב עצמו תיקנו חז"ל את הברכה הרביעית שבברכת המזון, ברכת הטוב והמטיב. בגמרא בברכות מודגש שתיקנו אותה "באותו היום", ולא לשנה אחרת כמו חנוכה.

ויש כאן שאלות גדולות. הנס של ביתר קרה לקבוצה אחת מעם ישראל, ואין בינינו מי שהוא בוודאי מצאצאיהם, שהרי הרגו את כולם. על חנוכה מודים שבוע בשנה, על פורים יום אחד, ועל הרוגי ביתר מודים בכל יום? ובברכה עצמה אין זכר לביתר, לא להרוגים ולא לקבורה. הרב סיפר שפעם קם אחד בסעודת הודיה ואמר רק: "היו לי חובות, וברוך ה' נפטרתי מהם". אמר לו אחר כך: מצטער, אבל כך לא מודים. ראית את "על הניסים" של חנוכה, כמה הוא ארוך? מי שרוצה להודות, מספר.

התשובה שורשה בחטא המרגלים: "לא האמינו לדברו", לא האמינו שה' אוהב אותם ורוצה בטובתם. לכן תיקון החורבן תלוי בהכרה שה' טוב ומטיב, והברכה היא על הטוב שבכל יום ויום.

הנהגה אחת טובה אמר הרב: בט"ו באב לאכול לחם, ולומר את ברכת הטוב והמטיב לאט, לחשוב על הטובות שה' עשה, ולבקש שייטיב גם במה שצריך. זו ברכה מסוגלת, שנתקנה ביום הזה.

21

🌕 ט"ו בחודש החמישי: בית ההודיה

🥄 הטעם שנשאר: בט"ו באב הלבנה במילואה בחודש החמישי, חודש ההודיה, ולכן הוא מסוגל לבניין בית ההודיה.

ולמה דווקא בט"ו באב ייבנה בית המקדש? הנה רמז נפלא. חודש אב הוא החודש החמישי, והחמישי כנגד ההודיה. "הקול החמישי" הוא קול ההודיה, "קול אומרים הודו את ה' צבאות". וגם בפסוק "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד", המידה החמישית היא ההוד.

וחז"ל דרשו בגמרא על הפסוק הזה: "וההוד, זה בית המקדש". בית המקדש הוא בית ההודיה, הבית שבו מודים לה'. וכך נקרא גם בפיוטי רבי יהודה הלוי, בית שבו ישראל משוררים ומודים.

אם כן, מתי ראוי שייבנה בית ההודיה? בחודש ההודיה, בחודש החמישי, ובמלואו, ביום שהלבנה במלואה, בט"ו לחודש. כמו שבפסח ובסוכות הלבנה מגיעה למלואה, כך בחודש החמישי היא מגיעה למלואה בט"ו באב.

וכל מה שנתחזק ב"קול החמישי", בקול ההודיה, ונכניס אותו לחיינו ביום יום, בשמחת חתן וכלה ובכל מקום, כך נזכה שבית ההודיה ייבנה במהרה. "אל תקרא טו באב, אלא טוב אב": להרגיש את טוב האב מכל הלב. יהי רצון שנזכה להודות ולהלל כראוי, ושבית המקדש ייבנה במהרה בימינו, אמן.

❤ אהבת ה' · מתוך השיעור

יש שעושים ממנו חג אהבה בין איש לאשתו, ויש שחוגגים בו את האהבה שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.

— מתוך השיעור

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה