בס"ד

👑 סגול מלכותי · royal-purple

חגים ומועדים

🎁

איך לחלק את העוגה

שיעור של הרב יהודה טאוב

שלוש מצוות פורים כנגד אהבת החבר, אהבת ישראל ואהבת ה'; למה משלוח מנות לאחד ומתנות לאביונים לשניים; וחלוקת הבריאה כולה לשלושה

▶ לצפייה בשיעור

סדר הדברים

  1. שלוש מצוות, שלוש אהבותפרק א
  2. איך לחלק את העוגהפרק ב
  3. שולח או מקבלפרק ג
  4. הבריאה בשלושהפרק ד

4 פרקים · 15 דברי תורה

פרק א

שלוש מצוות, שלוש אהבות

📜
📖

כי הם חיינו

התורה היא חיים לא רק בעולם הבא; מי שלומד ומתעמק, חי יותר במלוא מובן המילה.

השיעור הזה הוא המשך ישיר לשיעור על אוזני המן ועל סוד המשולש, ונפתח בהערה קצרה. אנו אומרים בכל ערב: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ". בדרך כלל מבינים זאת על החיים הנצחיים, על העולם שכולו טוב.

אבל בשיעור הובא שגם מחקרים בימינו מראים שעיסוק שכלי מתמיד, לימוד ועיון יום יום, קשור לחיים ארוכים ובריאים יותר. אם כן, "כי הם חיינו" הוא גם פשוטו כמשמעו. מי שבא ולומד כל יום, מתעמק ומתאמץ, חי.

ומכאן עוברים למגילת אסתר, ולמצוות שאנו מקיימים בפורים. נראה שבתוך פסוק אחד במגילה מקופלת כל התורה שלמדנו על המשולש ועל האהבות שבלב האדם.

המגילה מספרת שהיהודים קיבלו על עצמם "לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה", "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב". מן הפסוק הזה אנו לומדים שכל החודש כולו הוא זמן לשמוח.

🎭

משתה, מנות ומתנות

שלוש מצוות היום כנגד שלוש אהבות: אהבת החבר, אהבת כלל ישראל ואהבת ה'.

ומה עושים בימים האלה? המגילה מתארת: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים". המגילה מונה כאן שלוש מצוות. מקרא מגילה אינו נזכר בפסוק הזה, ונראה שהוא דבר כולל שעומד בפני עצמו.

שימו לב שבשלוש המצוות האלה נמצאות כל שלוש האהבות. משלוח מנות איש לרעהו מדבר על אהבת החבר הקרוב: אדם שיש לו חברים, שאוהב אותם, מחפש אותם ומתחבר איתם.

מתנות לאביונים מדברות על היחס שלך לכלל ישראל. כאן אינך הולך דווקא אל החבר שלך, אלא דואג לכל העניים ולכל המסכנים, לכלל העם.

ומשתה ושמחה, למה הם מיועדים? לאהוב את בורא עולם, להתחבר אליו ולשמוח בו. כך נמצאות כאן שלוש האהבות שלמדנו: אהבת החבר, אהבת ישראל ואהבת ה'. ובהמשך נבין מדוע כל מצווה שייכת דווקא לאהבה שלה.

👑

מרדכי, אסתר ועם שלם

גם בסיפור המגילה עצמו מופיעות שלוש האהבות, וכולן יחד הביאו את הנס.

אם נתבונן, נמצא את שלוש האהבות גם בסיפור המגילה עצמו. יש פירוש בחז"ל שמרדכי ואסתר היו איש ואישה, ויש בכך כמה דעות. ומה עשה מרדכי אחרי שנלקחה אסתר לבית המלך? לא אמר "מה אכפת לי". כל יום ויום היה מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר.

ודרך אגב, הדאגה הזו היא שגרמה לנס. מפני שהיה קשר חי ביניהם, יכלה אסתר לשלוח אליו ולומר לו: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". מן הקשר הפרטי נבנתה האחדות של כל ישראל: כולם התכנסו יחד וצמו יחד.

ומשם הגיעו לאהבת ה'. חז"ל אומרים שבימי אחשוורוש "הדר קבלוה", חזרו וקיבלו את התורה, והפעם מאהבה. זו שאלה מעניינת בפני עצמה: היכן בדיוק ראו בשטח שקיבלו את התורה מאהבה? יש בזה כמה פירושים, ובשיעור הדבר נשאר כשאלה לעיון.

כך המגילה כולה מתקדמת בשלושה שלבים: אהבה בין שני אנשים, אחדות של עם שלם, וקבלת התורה מאהבה.

פרק ב

איך לחלק את העוגה

🍰
🍰

שתיים לאחד, שתיים לשניים

בפורים הכול כפול, אבל את משלוח המנות נותנים לאחד ואת מתנות האביונים מחלקים לשניים.

ועכשיו לשאלה מעניינת: איך לחלק את העוגה. הגמרא במסכת מגילה אומרת: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד; וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם".

שימו לב שבכל מקום לוקחים שתיים. למה? כי בפורים הכול היה כפול. היו שני גואלים, מרדכי ואסתר. היו שני אויבים, המן ואחשוורוש. יש שני ימים, ארבעה עשר וחמישה עשר. ואפילו השם "פורים" בא בלשון רבים, אולי משום שהמן הפיל פור פעמיים, פעם על החודש ופעם על היום. מי שיעבור על המגילה ימצא בה עוד הרבה כפילויות.

לכן גם אנחנו עושים בפורים הכול שתיים. התקציב, "העוגה", הוא תמיד שתיים. אבל הנה ההבדל: במשלוח מנות נותנים את שתי המנות לאדם אחד. במתנות לאביונים מחלקים אותן לשני אנשים, אחת לכל אחד.

למה החלוקה שונה? מה ההבדל בין שתי המצוות, שבגללו העוגה נחתכת בצורה אחרת? כאן מונח יסוד עמוק מאוד בנפש האדם.

❤️

חסד מן הנפש, אהבה מן הלב

מידת החסד נקנית בריבוי מעשים, ומידת האהבה נקנית בהעמקה באדם אחד.

חז"ל לימדו אותנו יסוד בעבודת האדם: יש להבחין בין מידת החסד והרחמים, הנובעת מן הנפש, לבין מידת האהבה, הנובעת מן הלב.

כשמדברים על לתת, לחלק, לרחם, לעזור, זה שייך לרובד של הנפש. אדם נותן הוא אדם שאינו אגואיסטי, שאוהב לתת. וכאן הכלל הוא: ככל שתיתן יותר פעמים, כך תהיה יותר בעל חסד ויותר רחמן. לכן עדיף לחלק לכמה שיותר עניים, כדי שאתה עצמך תהפוך לאט לאט לרחמן.

לעומת זאת, כשמדברים על לאהוב מישהו, זה שייך יותר לרגש. וכשאתה רוצה לקנות את מידת אהבת ישראל, להרגיש רגש אמיתי של אהבה, עדיף להתרכז באדם אחד.

אם כן, יש שתי דרכים הפוכות לבנות את האדם. מידה אחת נבנית ברוחב, בהרבה פעולות קטנות. מידה אחרת נבנית בעומק, בהשקעה גדולה בנקודה אחת. ועכשיו נראה מקור לכל אחת מהן. ההבנה הזו חשובה מאוד, כי מי שמבלבל ביניהן עלול לחפש אהבה בריבוי, ולחפש נדיבות במעשה אחד גדול, ולא למצוא אף אחת מהן.

🪙

אלף זהובים

הרמב"ם מלמד שמי שנותן אלף פעמים מעט, קונה את מידת הנדיבות יותר ממי שנותן פעם אחת הרבה.

המשנה במסכת אבות אומרת: "וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה". והרמב"ם מסביר שם שהמידות הטובות אינן מגיעות לאדם לפי גודל המעשה, אלא לפי ריבוי מספר המעשים. כשאדם כופל את המעשים הטובים פעמים רבות, נעשה לו קניין חזק בנפש. מעשה אחד גדול לבדו אינו קונה אותו.

והרמב"ם מביא משל: אדם שיש לו אלף זהובים. אם ייתן את כל האלף לאדם אחד, לא יקנה בזה את מידת הנדיבות. אבל אם יחלק את האלף זהוב אחר זהוב, לכל עני ולכל מבקש שמגיע, עד שייגמר האלף, הוא יקנה אותה.

אפשר לטעון: מה עזר זהוב אחד לכל עני? אולי עדיף לעזור באמת לאדם אחד? אבל הרמב"ם מדבר על מה שקורה לנותן. מי שנתן ועוד פעם נתן ועוד פעם נתן, קנה בעצמו את המידה.

ויש לכך ראיה מן התורה עצמה. ראו כמה מתנות יש בתבואה: תרומה גדולה לכהן, מעשר ראשון ללוי, תרומת מעשר, מעשר שני. לכאורה אפשר היה לקבוע סכום אחד ולגמור. אבל המטרה אינה רק שהשני יקבל. המטרה היא שאתה תיתן, שוב ושוב, ותקנה בעצמך את מידת הנדיבות.

🤝

קנה לך חבר

רבנו יונה מלמד שמי שאוהב חבר אחד בכל ליבו, מפתח לב אוהב שיכול לאהוב את כולם.

ועכשיו למידת האהבה. איך אדם קונה לב אוהב? המשנה באבות אומרת: "צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם". רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב.

רבנו יונה מסביר שאין הכוונה לרשימה של מידות. הכוונה למידה אחת, שאם האדם יידבק בה בשלמות, ישיג על ידה את כל המידות הטובות. ומה כוונת "חבר טוב"? שיקנה לו חבר אחד בלב שלם, ויתרגל להיות עימו ברוח אחת נוחה, ומתוך כך יבוא לאהבה עם כל הבריות.

כלומר: אם יהיו לך מלא מלא חברים, וכל אחד תאהב קצת, תישאר עם רגש קטן. אבל אם יהיה לך חבר טוב אחד שתאהב בכל הלב, תקנה בעצמך לב מפותח, לב שיודע לאהוב. ועם הלב הזה תוכל לאהוב את כולם.

כמו שאפשר לפתח שרירים בגוף, כך אפשר לפתח רגשות. ומי שמתרגל לאהוב בעומק גדול, מגדל בעצמו את שריר האהבה. הקשר האחד והעמוק אינו בא על חשבון האחרים. אדרבה, הוא הכלי שדרכו האהבה מתרחבת אליהם, כמו מעיין אחד שמשקה שדה שלם.

🏡

הבית כבית ספר לאהבה

אהבה עמוקה בין איש לאשתו היא הדרך לאהבת ישראל, ומשם לאהבת ה'.

ואפשר לומר שאין צורך לרוץ רחוק כדי למצוא את החבר הזה. אדם יכול לאהוב את אשתו ברמה גבוהה מאוד, ועל ידי זה להגיע למידת האהבה כלפי כולם.

בשיעור הובאו דברים ברוח זו: מידת האהבה אינה מפותחת אצלנו כראוי, אבל צריך לדעת שכל שלמות האדם נקנית רק על ידי המידה הזו. "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" ו"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הן שתי מצוות שכוללות את כל התורה. ועל ידי האהבה שבין איש לאשתו מקיים האדם את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בשלמותה, ויכול להגיע גם לאהבת ה', מתוך פיתוח האהבה בתוך ביתו.

ועכשיו נחזור לשאלה. למה משלוח מנות נותנים לאדם אחד, ומתנות לאביונים לשני בני אדם? כשמדובר במידת החסד, שנובעת מן הנפש, עדיף כמה שיותר פעולות. כך לומדים להיות רחמנים.

כשמדובר במידת הרגש, הרוח, עדיף לאהוב אדם אחד עד הסוף, להשקיע בו ולאהוב אותו הרבה. כך נקנה רגש אהבה גדול, לב אוהב גדול, ועל ידו אפשר לאהוב את כל ישראל. לכן העוגה נחתכת אחרת.

🧁

העוגה של השנה

בפורים אפשר להתאמן בשתי המידות יחד: להרבות נותנים כדי להיעשות רחמן, ולהעמיק בחבר אחד כדי להיעשות אוהב.

מה אפשר לקחת מכאן לפורים הבא? כל אחד מאיתנו מקבל ביום הזה שני תרגילים שונים, כמו שני אימונים לשני שרירים.

במתנות לאביונים, התרגיל הוא רוחב. מי שרוצה שיהיה לו לב רחמן, טוב שיחלק את נתינתו לכמה שיותר ידיים. כל פעם שהוא מושיט מטבע, הוא עצמו משתנה מעט. לא הסכום הוא שבונה אותו, אלא מספר הפעמים שהתגבר ונתן.

במשלוח מנות, התרגיל הוא עומק. כאן אין צורך לרוץ אחרי עשרות כתובות. העיקר הוא אדם אחד שנותנים לו את שתי המנות יחד, מתוך מחשבה עליו ועל מה שמשמח אותו. מי שמשקיע ברעו באמת, מגדל בעצמו לב אוהב.

וכשאדם עושה את שניהם, ומוסיף לכך משתה ושמחה מתוך שמחה בבורא עולם, הוא מקיים בפורים את כל שלוש האהבות בבת אחת.

פרק ג

שולח או מקבל

📦
🧩

שתי מנות, מנה אחת

חידה הלכתית: אדם שלח שתי מנות והמקבל קיבל רק אחת. איך זה ייתכן?

ועכשיו לחידה מעניינת: איך ייתכן שאדם שלח שתי מנות, והשני קיבל רק מנה אחת?

לפני התשובה, סופר בשיעור סיפור נחמד על החתם סופר. נהג השמש להביא לו מדי בוקר, בזמן שישב ולמד, עוגה וכוס משקה. יום אחד היה השמש רעב מאוד, וראה שהרב שקוע לגמרי בלימוד. חשב שהרב ממילא אינו שם לב, ואכל את העוגה בעצמו.

כעבור שעה פנה אליו החתם סופר ושאל: מדוע היום לא הגיעה העוגה? השמש, שלא רצה להודות, אמר: הרב, הייתה עוגה, אכלת אותה ולא שמת לב, כי היית שקוע בלימוד. ענה החתם סופר: אתה צודק, אם אכלתי או לא אכלתי, באמת איני זוכר. אבל דבר אחד אני זוכר בוודאות: שלא בירכתי.

ובחזרה לחידה. התשובה: אדם ששלח את שתי המנות לשני שותפים. הוא שלח שתיים, אבל כל אחד מהם קיבל, בחשבון, רק אחת, כי הכול מתחלק ביניהם. ומכאן עולה שאלה עמוקה: האם יצא ידי חובה?

📦

נתינה או קבלה?

לשון "משלוח" מלמדת שעיקר המצווה הוא המעשה של הנותן, ולכן מי שהמקבל מחל לו יצא.

השאלה היא: מהי המצווה, שאני אתן שתיים, או שחברי יקבל שתיים? והיא נוגעת להמון מקרים. שלחת משלוח עם שליח והוא לא הגיע. או שנתת משלוח לאדם שאצלו כלל אין פורים באותו יום, כמו ירושלמי שמקבל משלוח מבן עירו של ארבעה עשר. האם יצאת?

הפוסקים שואלים: למה נאמר "משלוח מנות" ולא "נתינת מנות"? יש דעה שהמצווה דווקא על ידי שליח, אבל לא כך נפסקה ההלכה. ולפי זה נראה שלשון "משלוח" באה ללמד שעיקר המצווה הוא השליחה, כלומר המעשה שלי, ולא הקבלה של השני.

וכך פסק הרמ"א: "וְאִם שׁוֹלֵחַ מָנוֹת לְרֵעֵהוּ וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבְּלָם, אוֹ מוֹחֵל לוֹ, יָצָא". אילו היה כתוב "נתינת מנות", העיקר היה המקבל. אבל כתוב "משלוח", והעיקר הוא שאני שלחתי.

ולמה זה כל כך חשוב? כי המצווה בונה את האדם שמתרגל לתת. ויש אומרים שזה גם חלק מהרבות השמחה: כשאדם נותן ומחלק, מתרבות השמחה והאהבה בין כולם. ולכן גם השולח לשני שותפים, ששלח שתי מנות, יצא ידי חובתו.

🕊️

שים שלום

גם הברכה האחרונה של תפילת העמידה בנויה משלוש האהבות: הפרט, כלל ישראל ובורא עולם.

את אותה חלוקה לשלוש אהבות אפשר למצוא גם בברכה האחרונה של תפילת העמידה, "שים שלום".

בתחילתה אנו מבקשים: "שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים". בחינה מסוימת של הבקשה הזו פרטית יותר: שיהיה בבית טובה וברכה, שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו הקרוב. כתוב בכמה מקומות שאישה טובה היא ברכה לאדם.

אחר כך: "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ". כאן אינני מבקש על עצמי, אלא על כל ישראל יחד, כאחד. שכולם יהיו יחד ויזכו לאור פני ה', וכך יזכו לכל המתנות שקיבלנו במעמד הר סיני.

ולבסוף: "וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ". בשלומך, כלומר בשלום עם בורא עולם עצמו.

הנה שוב שלוש האהבות: החבר הקרוב והבית, הכלל, ובורא עולם. בדיוק כמו שלוש מצוות פורים, וכך גם התפילה מסתיימת.

פרק ד

הבריאה בשלושה

🌍
🌍

שלושה, והרביעי כולל

הגר"א מלמד שכל הבריאה מחולקת לשלושה, והחלק הרביעי אינו נוסף אלא כולל את כולם.

אחרי שדיברנו כל כך הרבה על שלוש, נראה שגם הבריאה כולה מכוונת בצורה הזו. הגאון מווילנה, בפירושו לספר יצירה, מסביר שאותיות השם המפורש מכוונות כנגד שלושה חלקים, והאות האחרונה אינה עוד חלק, אלא כוללת את כולם יחד. כמו בארבעת היסודות, אש, רוח, מים ועפר: העפר אינו עוד יסוד, אלא כולל בתוכו את כולם.

ומשם הוא מונה: התורה מתחלקת לשלושה, אותיות, נקודות וטעמים. האדם מתחלק לשלושה: ראש, גוף ורגליים. השנה מתחלקת לשלושה: חום, קור, וביניהם הזמן הממוזג. ובעולם יש שמיים, אוויר וארץ.

על השנה יש לשאול: הרי ידוע שיש ארבע עונות? הפירוש הפשוט הוא שבאמת יש רק שלושה מצבים: קיץ, חורף, ותקופה ממוזגת באמצע, שפשוט מופיעה פעמיים, פעם בין החורף לקיץ ופעם בין הקיץ לחורף.

וגם בגוף רואים זאת שוב ושוב: האצבע מחולקת לשלושה פרקים, וכך היד וכך הרגל. הבריאה כולה בנויה משלושה. ומי שמתבונן בכך רואה שהמשולש שלמדנו בפורים אינו מנהג מקרי, אלא חותם שטבע הבורא בעולמו, מן התורה ועד גוף האדם.

☁️

החלק העליון נסתר

בכל משולש בבריאה, החלק העליון נעלם: הטעמים, השמיים, והנשמה ששומרת על האדם.

הגר"א מוסיף כלל: תמיד החלק העליון יהיה נסתר. הטעמים נעלמים, הם אינם כתובים בספר התורה. השמיים, "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה'", ולכן כמעט לא נזכר בתורה דבר על בריאתם מלבד המילים "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם". מה יש שם ומה נברא שם, הכול נסתר.

וכן באדם: הנשמה נעלמת מאוד. קשה מאוד לתפוס מה היא בדיוק. והגר"א מחדש שהיא מזלו של האדם, מלאכו. חז"ל מדברים על כך שגם כשהאדם עצמו אינו רואה, מזלו רואה.

בשיעור הובאה לכך דוגמה מן המציאות. כמעט כל יום שומעים על ניסיון פגיעה בחיילים, לפעמים מטווח קצר מאוד, והם ניצלים. איך? לפי הדברים, זו הנשמה של האדם, חלק אלוק ממעל, ששומרת עליו. ברגע האחרון היא גורמת לו לזוז לכאן או לכאן, והוא ניצל.

הנשמה עצמה נמצאת למעלה, ורק ניצוצות ממנה מאירים על האדם למטה. ולכן הנשמה באדם מקבילה לשמיים בעולם: חלק עליון, נסתר, ששומר על הכול.

💨

העיקר שבאמצע

החלק האמצעי הוא העיקר: הרוח באדם, האוויר בעולם והנקודות באותיות; ומה שהאדם הרגיש והפנים הוא עיקרו.

ובחלק האחרון הגר"א מלמד: אחרי החלק העליון, העיקר הוא דווקא החלק האמצעי. התחלת האדם היא מן הרוח, והיא עיקרו. כשהרוח יוצאת מן האדם, הוא מת. הרוח היא המרגישה, ובה כל כוחותיו וחושיו, ועליה הוא מקבל שכר ועונש.

מה פירוש הדבר? האדם בנוי מנפש שרוצה תאוות, מנשמה שרוצה רק דברים רוחניים, ובאמצע הרוח, הרגשות, האדם הבוחר. ומה יעמוד לאדם בסוף? מה שהוא בנה בעצמו בחלק הזה. כמה הוא מרגיש שהוא אוהב את ה', כמה הוא שמח בתורה ובמצוות. מה הצליח להפנים מכל מה שלמד ועשה. זה עיקר האדם.

וכן בעולם: יש שמיים וארץ, אבל העיקר הוא האוויר שבאמצע, שממנו חי האדם ואי אפשר לו בלעדיו אפילו רגע. וכן באותיות: אותיות בלי נקודות הן כגופים בלי רוח. בלי הניקוד אי אפשר אפילו לדעת מה כתוב. הנקודות הן הרוח המחיה את האותיות.

ומכאן המסר לכולנו: העבודה העיקרית שלנו היא בלב. לא רק לדעת ולא רק לעשות, אלא להרגיש ולהפנים, וכך לבנות את האהבה לבורא עולם, לעם ישראל ולחבר הקרוב.

🎁

❤ אהבת ה' · מתוך השיעור

לאהוב את בורא עולם, להתחבר אליו ולשמוח בו.

פורים ✦ משלוח מנות ✦ מתנות לאביונים ✦ חסד ✦ אהבת ישראל ✦ הגר"א

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה