🌅 שקיעה חמה · sunset

🗺️

עד צידון רבה

שיעור של הרב יהודה טאוב

נחלות זבולון ואשר על חוף הים, התכלת של המפרץ, גבול ההתיישבות בצפון, והגויים שנשארו בימי השופטים

▶ לצפייה בשיעור
⌄
🌤️

חלק א

מי קיבל את חוף הים?

🌊

זבולון לחוף ימים

מברכת יעקב משמע שזבולון יושב על חוף הים ומגיע עד צידון.

השיעור פותח בשאלה גאוגרפית: מי קיבל בחלוקת הארץ את חוף הים שבצפון, באזור עכו ומפרץ חיפה של היום? הרב מספר שפעם שאל על כך במוזיאון, ומשם התחיל לחקור את הפסוקים.

בברכת יעקב לבניו נאמר: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן". מי שקורא את הפסוק מבין בפשטות: זבולון יושב על חוף הים, עוסק בספנות, ונחלתו מגיעה עד צידון.

וכך גם בגמרא במסכת בבא בתרא, שמתארת איך חילקו את הארץ: אלעזר הכהן מלובש אורים ותומים, יהושע וכל ישראל עומדים לפניו, קלפי של שבטים וקלפי של תחומים מונחים לפניו. הוא מכוון ברוח הקודש ואומר: זבולון עולה, ותחום עכו עולה עמו. מטרף בקלפי של שבטים ועולה זבולון, ובקלפי של תחומים ועולה תחום עכו.

הנה, אם כן, הלכה מפורשת: על הים, באזור עכו, יושב שבט זבולון.

⚓

אשר לחוף ימים

בספר יהושע ובשירת דבורה דווקא אשר יושב על החוף, מן הכרמל ועד צידון.

אבל כשממשיכים לקרוא, מתגלה קושי. בשירת דבורה נאמר: "אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן". דבורה כאילו לקחה את הלשון שנאמרה בתורה על זבולון, ואמרה אותה על אשר.

ובספר יהושע, בתיאור חלוקת הארץ, כתוב: "וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם". ובתיאור הגבול נאמר: "וַיִּפְגַּע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה", ובהמשך הגבול מגיע עד צידון רבה, ותוצאותיו הימה מחבל אכזיבה.

מה רואים מכאן? ששבט אשר נמצא מאזור הכרמל, לאורך כל המפרץ, ועד למעלה. וזה מתאים לברכתו: אשר קיבל שפע אדיר, ארץ טובה ופורייה על שפת הים.

וגם בתחילת ספר שופטים כתוב: "אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן". אם אשר לא הוריש את יושבי עכו, משמע שעכו הייתה בנחלתו. ואם כך, איך מתיישבים הפסוקים עם הגמרא, שאמרה שתחום עכו עלה בגורלו של זבולון?

❓

מדוע זה חשוב?

הקושי אינו רק עניין של מפות – הוא שאלה של הבנת הפסוקים כפשוטם.

הקושי ברור. מצד אחד, התורה אומרת שזבולון "לחוף ימים ישכון" ו"ירכתו על צידון", והגמרא מפרשת שתחום עכו עלה בגורלו. מצד שני, ספר יהושע מתאר את נחלת אשר מן הכרמל ועד צידון, דבורה אומרת שאשר ישב לחוף ימים, וספר שופטים אומר שאשר לא הוריש את יושבי עכו וצידון.

אז של מי החוף? של זבולון או של אשר? ואם שניהם "לחוף ימים", איך ייתכן ששני שבטים יושבים על אותו חוף ומגיעים לאותה עיר?

הרב מדגיש שמי שקורא את הפסוקים בפשטות עלול לטעות. מי שקורא רק את ברכת יעקב יחשוב שכל החוף, מן הכרמל ועד צידון, שייך לזבולון. מי שקורא רק את ספר יהושע יחשוב שכולו של אשר.

כדי לפתור את הסתירה צריך תירוץ שיחבר את כל הפסוקים יחד. ואת התירוץ הזה, תירוץ מחודש מאוד, הביא הגאון מווילנא.

☀️

חלק ב

המובלעת של זבולון

🧵

תירוץ הגאון מווילנא

לפי הגר"א, בתוך נחלת אשר הייתה רצועה של זבולון שהגיעה מעכו עד צידון.

הגר"א מתרץ כך: כתוב "וירכתו על צידון", וכתוב "זבולון לחוף ימים ישכון". לכן צריך לומר שגבול זבולון חודר באמצע גבול אשר, והולך עד צידון רבה, ושם מתפשט מעט לרוחב, בצורה של ירך. וזה שנאמר "וירכתו על צידון" – הנחלה בנויה כתבנית של ירך.

כלומר, בתוך נחלת אשר הייתה מובלעת השייכת לזבולון. היא התחילה אחרי עכו, הלכה לאורך חוף הים, והגיעה עד צידון.

ומה שאמרה הגמרא שתחום עכו עלה עם זבולון? הגר"א מסביר שאין הכוונה לעיר עכו עצמה, אלא לתחום הסמוך לעכו.

הרב הראה את המפה לפי הגר"א: אשר נמצא למטה ולמעלה, ובאמצע נכנסת כמו ירך, רצועה צרה לאורך החוף, ששייכת לזבולון. כך מתיישבים כל הפסוקים: גם אשר יושב לחוף ימים, וגם זבולון לחוף ימים, וירכתו של זבולון מגיעה עד צידון.

🐚

התכלת שבחוף

על החוף הצפוני הפיקו תכלת יקרה, ושרידי החלזונות שנמצאו שם סייעו לזהות אותה.

מה עשה זבולון ברצועה הזאת שעל שפת הים? איך התפרנס? היה שם מסחר, והייתה שם מציאה מעניינת מאוד: התכלת.

צריך להבין כמה יקרה הייתה התכלת. גם בימינו, ציציות של תכלת עולות סכום לא מבוטל. ובעולם העתיק התכלת הייתה מן הצבעים היקרים ביותר. מי שהחזיק במקור שלה החזיק באוצר.

הרב מספר שחוקרים מצאו לפני עשרות שנים, על חוף הים בצפון, תלי ענק של קונכיות חלזונות. כולן נקובות, בדיוק במקום שממנו מוציאים את הצבע. אלה שרידים של תעשיית צבע עתיקה, וזה עזר מאוד להוכיח מהו החילזון שממנו הפיקו את התכלת.

יוצא שזבולון, "לחוף ימים" ו"לחוף אוניות", ישב במקום שבו נמצא אחד האוצרות היקרים ביותר: הצבע של כיסא הכבוד, הצבע של מצוות ציצית.

🏷️

שם המועצה האזורית

שם של אזור שנקבע לפי קריאה פשוטה של פסוק אחד עלול להחמיץ את התמונה המלאה.

לפי כל זה, האזור שמן הכרמל ועד עכו שייך לשבט אשר, ומעכו והלאה, ברצועת החוף, לזבולון. הפסוק בספר יהושע אומר במפורש ששבט אשר "פוגע בכרמל הימה".

והרב מעיר בחיוך: אם כך, אולי היה ראוי שהמועצה האזורית באזור המפרץ תיקרא על שם אשר, ולא על שם זבולון. ואכן, יש באזור גם מועצה אזורית בשם "מטה אשר", אבל מן המקום שבו היא מתחילה ועד היכן, כבר יש חפיפה.

הרב מספר ששאל פעם במוזיאון מדוע קבעו כך. התשובה הייתה שמי שקבע את השמות הלך לפי פשט המקרא: מי שקורא "זבולון לחוף ימים ישכון... וירכתו על צידון" מבין שכל החוף, מן הכרמל ועד צידון, הוא של זבולון. את הגר"א לא למדו.

הלקח פשוט: כדי להבין את מפת הארץ לפי התנ"ך, לא די בפסוק אחד. צריך לחבר את כל הפסוקים, ולשמוע איך גדולי ישראל יישבו את הסתירות ביניהם.

🌅

חלק ג

עד צידון ולא עד ביירות

🧭

גבולות ההבטחה ומקום המגורים

גבולות ההבטחה רחבים מאוד, אבל בימי יהושע ישבו יהודים בפועל עד צידון.

מכל הדיון עולה מסקנה חשובה: ארץ ישראל בזמן יהושע מגיעה עד העיר צידון, ממש עד הגבול. עד שם מחלקים את הארץ לשבטים, ועד שם מגיעים יהודים.

צריך להבחין בין שני דברים. יש גבולות ההבטחה – הארץ שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאבות. היא רחבה הרבה יותר, ויש מי שאומרים שהגבול הצפוני שלה מגיע הרחק צפונה.

ויש שאלה אחרת: איפה גרו יהודים בפועל בימי יהושע? התשובה ברורה: עד צידון. בצור ובצידון גרו יהודים, והמקומות האלה הם ארץ ישראל לכל דבר. יש על כך פסוקים מפורשים רבים בתנ"ך.

לעומת זאת, אין אף סיפור שבו רואים שיהודים הגיעו לגור עד ביירות. כך שהתשובה לשאלה שבכותרת השיעור – האם יהושע כבש את ביירות – היא שלא: החלוקה בימי יהושע הגיעה עד צידון, ולא עד ביירות.

📜

הרב אליעזר ברגמן

בתחילת היישוב החדש עלה הרב אליעזר ברגמן מגרמניה, וחלם על יישוב יהודי בצפון.

הרב עובר לסיפור מעניין מן הדורות האחרונים. הרב אליעזר ברגמן היה דמות מיוחדת: הוא נחשב לעולה הראשון מגרמניה בתקופה החדשה.

למה זה מיוחד? באותם ימים עלו יהודים מפולין, מליטא, מרוסיה. אבל יהודי גרמניה כמעט לא עלו. בגרמניה היה להם טוב: כסף, הצלחה, שקט. לא היו שם פוגרומים, ולמה שיעלו? יהודי גרמניה התחילו לעלות בהמוניהם רק הרבה יותר מאוחר.

הרב ברגמן עלה עם משפחתו מגרמניה, לפני כמאתיים שנה. באותה תקופה העולים היו בדרך כלל זקנים, שבאו לארץ כדי לחיות בה את ימיהם האחרונים ולהיקבר בה. וגם האפשרות לקנות קרקע הייתה מוגבלת מאוד. רק כשגברה השפעתן של מעצמות אירופה על האימפריה העות'מאנית, התחילו נתינים זרים לקנות קרקעות, ובהם השר משה מונטיפיורי מבריטניה, שקנה קרקעות רבות בארץ.

ובתוך המציאות הזאת כתב הרב ברגמן מכתב מעניין מאוד, שמגלה עד כמה הסתכל על גבולות הארץ במבט רחב.

🏘️

יישוב יהודי בצידון

הרב ברגמן למד מן הספרים שצידון היא ארץ הקודש לכל דבר, וחשב להקים שם יישוב.

במכתבו כותב הרב ברגמן שהתוודע בינתיים למה שכתוב בספר "כפתור ופרח": שגם צידון היא מארץ הקודש, ויש לה כל המעלה והחשיבות של פנים ארץ הקודש.

והוא מוסיף שהרי הלבנון ידוע כמקום טוב ופורה. ובאמת, הוא כותב, עלה בדעתו להקים יישוב יהודי אשכנזי באזור הזה – בצור, בצידון ואף בביירות, מקום שבו כבר ישבו יהודים ספרדים. אלא שלא רצה לסמוך על כך מסברה בלבד.

הוא מספר שאילו ידע מראש את מה שכתוב בספר כפתור ופרח, אולי היה מקים שם יישוב. אבל הדבר נודע לו רק אחר כך.

הסיפור הזה מלמד על רוח של יהודי שעלה לארץ לפני שנים רבות כל כך, ובכל זאת חשב על התיישבות ועל בניין, ולא רק על מגורים בעיר הקודש. וגם הוא, כמו הגר"א לפניו, ראה בצור ובצידון חלק מן הארץ.

🌇

חלק ד

הגויים שנשארו

😢

"ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים"

אחרי מות יהושע בא מלאך ה' והוכיח את ישראל על שהשאירו את יושבי הארץ.

אחד המשתתפים שאל: איך מסתדרים הדברים עם מה שמסופר על שלמה המלך, שקיבל עצי ארזים ממלך צור? הרי משמע שהם לא כבשו את כל השטח. הרב עונה שזה נכון, ומראה מה קרה בפועל לאחר מות יהושע.

בספר שופטים מסופר: "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם". ואתם, הוא אומר, לא תכרתו ברית עם יושבי הארץ, ואת מזבחותיהם תנתצו. "וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם".

המלאך שואל: איך השארתם את הגויים? ציוויתי לגרש אותם מן הארץ. ולכן בא העונש: "וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים". כלומר, גם אם תרצו עכשיו, לא תצליחו.

ועם ישראל בוכה ומצטער מאוד על הדברים. ולכן נקרא שם המקום "בוכים".

⚖️

"למען נסות בם את ישראל"

הגויים שנשארו הם עונש וגם ניסיון: האם ישראל ילכו בדרך ה'.

בהמשך הפרק חוזר הדבר: "וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי... גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת".

ולמה? "לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא". הגויים שנשארו הם ניסיון. הקדוש ברוך הוא מניח אותם כדי לעורר את עם ישראל.

התמונה מתבהרת: יהושע חילק את הארץ עד צור וצידון. אבל אחרי מותו לא השלימו השבטים את הכיבוש. בא מלאך ה' ואמר: השארתם את הגויים – עכשיו גם אם תרצו לגרש אותם, לא תצליחו.

ועכשיו, אומר הרב, מגיעה ההפתעה: אילו גויים בדיוק החליט הקדוש ברוך הוא להשאיר?

🗺️

חמשת סרני פלשתים ויושבי הלבנון

הגויים שנשארו ישבו בשני אזורים: בחוף הפלשתים בדרום ובהר הלבנון בצפון.

בספר שופטים פרק ג' כתוב: "וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל... רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם".

ומי הם? "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת".

סרני פלשתים ישבו בערי מישור החוף בדרום: עזה, אשקלון, אשדוד, וערים נוספות. והצידונים והחיווי ישבו בהר הלבנון בצפון. יוצא שהאזורים שנשארו בידי הגויים, ושעם ישראל לא הצליח לכבוש מאז, היו שניים: רצועת החוף הפלשתית בדרום, והלבנון בצפון.

הרב מעיר שזה מעניין מאוד להתבונן בכך, פסוק מפורש מילה במילה: בשני המקומות האלה, דווקא שם, נשארו הגויים כעונש, וקשה היה מאוד להוציא אותם.

📖

שני פירושים: רד"ק ומצודות

לפי שני הפירושים, הקושי במלחמה נועד להחזיר את ישראל אל ה' ולהזכיר להם את הניסים.

מה המטרה בהשארת הגויים? הרב מביא שני פירושים.

הרד"ק מסביר: "למען דעת דורות בני ישראל" – שהדורות הבאים אחרי הדור הראשון יידעו מה היא מלחמה, אם לא ישמרו את דרך ה'. הדור שנכנס לארץ לא ידע דרכי מלחמה, כי ה' נלחם להם, ואיש אחד רדף אלף. אבל כשראה הקדוש ברוך הוא שאין עם ישראל שבים אליו כראוי, השאיר את הגויים, כדי שהפחד מן המלחמה יחזיר אותם בתשובה.

המצודות מוסיף פירוש מעניין: בהתחלה עשה הקדוש ברוך הוא ניסים, ובין רגע כבשו. בדורות הבאים זה כבר לא קרה כך. למה? כדי שיתבוננו. כשיראו כמה קשה המלחמה עכשיו, יבינו כמה גדולים היו הניסים שנעשו לאבותיהם, כשה' נלחם להם. ומתוך כך יכירו בחסדי ה', יאמינו בו ויחזרו בתשובה.

בסוף השיעור הביע הרב תפילה שנזכה בקרוב לראות את עם ישראל כולו בארצו, בגבולותיו ובשלמותו, מתוך קרבת ה'.

💌

משפט מתוך השיעור

בסוף השיעור הביע הרב תפילה שנזכה בקרוב לראות את עם ישראל כולו בארצו, בגבולותיו ובשלמותו, מתוך קרבת ה'.
ארץ ישראלגבולות הארץזבולוןאשרהגר"אצידוןספר שופטים
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה