אמונה ומחשבה

🤲 אמונה בידיים

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין ואהבתו לארץ ישראל: אמונה שנקנית במקום הניסים, משל ההזמנה לחתונה, "לא תסגיר עבד", "וישבתם על הארץ לבטח", וארץ שהטבע שלה רוחני

שיעור של הרב יהודה טאוב
סגנון: 🌙 לילה כחול-סגול
▶ לצפייה בשיעור5 פרקים17 כרטיסים2,611 מילים
#ארץ ישראל#רבי יחזקאל לוינשטיין#אמונה#גדולי ישראל#חפץ חיים#ביטחון#תולדות גדולי ישראל

מושב 1📜 תולדות המשגיח

כרטיס 01

💰הכסף שנגנב במקווה

גניבה אחת לימדה נער יתום שאין טעם להשקיע את החיים בעולם הזה, והביאה אותו אל הישיבה.

השיעור הוא חלק מסדרה שבה לומדים בכל שבוע על אחד מגדולי ישראל שיום ההילולה שלו חל באותו שבוע, ובעיקר על הקשר שלו לארץ ישראל. הפעם הגיע תורו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, שהילולתו בחודש אדר. על דמות כזאת אפשר לספר שעות רבות, ולכן נבחר נושא אחד: אהבתו לארץ ישראל.

רבי יחזקאל נולד בוורשה, למשפחה חסידית. בהיותו ילד נפטרה אמו, והוא נשאר יתום. הבית היה זקוק לפרנסה, ולכן כבר בגיל בר מצווה התחיל לעבוד כנער שליחויות. כל השבוע עבד, וביום שישי קיבל את שכרו כדי להביא אותו הביתה.

באחד מימי השישי הלך הנער למקווה, ובזמן שטבל נגנב כל הכסף מבגדיו. הרב שואל: מה היינו עושים אנחנו במצב כזה? מפרסמים מודעה, מזהירים מפני גנבים, מחפשים מצלמות. הנער הזה הגיע למסקנה אחרת לגמרי. הוא אמר לעצמו: אם כך הוא העולם הזה, שבו כל מה שעמלת עליו יכול להיעלם ברגע, אין טעם להשקיע בו.

ביום ראשון כבר נסע לראדין, לישיבתו של החפץ חיים. שם פגש את המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ, והשיחה הראשונה ששמע ממנו עסקה באמונה. השיחה הזאת השאירה עליו רושם עז, ומאז הפכה האמונה לנושא של כל חייו.

כרטיס 02

🤲בראש, בלב ובידיים

יש שאמונתם בשכל, יש שאמונתם בלב, ויש שהם מרגישים אותה ממשית כמו את ידיהם.

מסופר שהחזון איש אמר בתקופתו שיש בארץ ישראל שלושה צדיקים, וכל אחד מהם מיוחד בדרך אחרת של אמונה. אצל אחד האמונה בראש: הוא חושב תמיד מחשבות עמוקות של אמונה. הכוונה לרב אליהו דסלר, בעל ה"מכתב מאליהו", שספריו מלאים רעיונות נפלאים ומעמיקים.

אצל השני האמונה בלב: הוא מרגיש אותה בכל רגשותיו. זה רבי אליהו לופיאן, בעל "לב אליהו". ואצל השלישי האמונה בידיים. הוא מרגיש את האמונה בצורה מוחשית כל כך, כמו שאדם רואה את הידיים שלו לפני עיניו. זה רבי יחזקאל לוינשטיין.

זו הגדרה מופלאה. לרוב בני האדם האמונה היא דבר שיודעים אותו, ולפעמים גם מרגישים אותו. אבל יש מדרגה שבה האמונה ממשית כמו חפץ מוחשי. אדם לא צריך להוכיח לעצמו שיש לו ידיים, הוא פשוט רואה אותן. כך ראה רבי יחזקאל את יד ה' בעולם.

הרב מוסיף שדברי האמונה של המשגיח נאספו גם להגדה של פסח, ושיחותיו ומאמריו נלקטו בידי תלמידו בסדרת הספרים "אור יחזקאל", שלומדים בה עד היום.

כרטיס 03

🧭ממיר לפתח תקווה, משנגחאי לפוניבז'

חייו של המשגיח עברו דרך גלגולי הדור כולו, ובכל מקום החזיק את הישיבה ואת האמונה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשרבי ירוחם עדיין לא חזר לישיבת מיר, מילא רבי יחזקאל את מקומו כמשגיח, למרות שהיה אז צעיר מאוד. כשחזר רבי ירוחם, פינה לו את המקום וחזר ללמוד כאברך מן המניין, בלי שום תביעה לכבוד.

בשנת תרצ"ה עלה לארץ ישראל והיה משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, מן הישיבות הוותיקות בארץ, הקיימת עד היום. כעבור זמן קצר נפטר רבי ירוחם, וקראו לו לחזור לפולין ולשמש משגיח בישיבת מיר. הוא נענה וחזר.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה נדדה ישיבת מיר לליטה, ומשם, דרך רוסיה ויפן, הגיעה לשנגחאי שבסין. שם החזיק המשגיח את הישיבה ביד רמה במשך שנות המלחמה, והשפיע על בחוריה כוח של אמונה. אחרי המלחמה עלה שוב לארץ ישראל עם רבים מתלמידיו.

אחרי פטירת הרב דסלר נקרא לכהן כמשגיח בישיבת פוניבז', ושימש בתפקיד זה כעשרים שנה, עד פטירתו בזקנה מופלגת, קרוב לגיל תשעים. רבים מן המשגיחים והרבנים של הדור שאחריו היו תלמידיו. הוא עבר את כל התקופה האדירה הזאת, מן המלחמה הראשונה ועד אחרי מלחמת ששת הימים, ועל כל תקופה יש לו שיחות.

כרטיס 04

🏫ההחלטה להישאר עם הישיבה

המשגיח יכול היה להינצל ולעלות לארץ, ובחר להישאר עם בחורי הישיבה בגלות.

הרב מתאר את אחד הסיפורים המדהימים ביותר בחייו של המשגיח. בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשישיבת מיר ברחה לליטה, היה זמן קצר שבו ליטה הייתה עצמאית, לפי ההסכם בין רוסיה לגרמניה. באותה תקופה עוד היה אפשר לצאת משם, ובכלל זה גם לארץ ישראל.

לרבי יחזקאל הייתה אפשרות פשוטה. הוא כבר היה תושב הארץ, שהרי גר בה לפני כן, ולא היה צריך רישיון עלייה כמו אחרים. הוא יכול היה לקום ולעלות לארץ ישראל, האהובה עליו כל כך, ולהינצל.

אבל הוא נשאר עם הישיבה. הוא לא עזב את הבחורים. כעבור זמן נכנסו הגרמנים, וההסכמים בטלו, והישיבה נאלצה לחפש לאן לברוח, עד שהגיעה בדרך פלאית לשנגחאי. כל אותו זמן היה המשגיח איתם, והחזיק את רוחם.

הסיפור הזה מלמד כמה גדולה הייתה אהבתו לארץ ישראל, וכמה גדולה הייתה גם אחריותו לתלמידיו. הוא ויתר על מה שהיה יקר לו יותר מכל, משום שהבין שמקומו עכשיו לצד הבחורים שזקוקים לו.

מושב 2🏔️ ארץ שקונים בה אמונה

כרטיס 05

🏔️למה לעזוב את מיר?

בארץ ישראל, במקום שבו נעשו כל הניסים, אפשר לקנות אמונה מוחשית יותר.

רבי יחזקאל אהב את ארץ ישראל אהבת נפש. הוא ראה בה מקום שבו אפשר לקנות אמונה חזקה בבורא, גם בגלל הניסים שנעשו בה בעבר וגם בגלל הניסים שמתרחשים בה בכל יום. הוא היה אומר שהמקום משפיע על האדם: בארץ ישראל המקום משפיע קדושה ורוחניות, ובחוץ לארץ הוא מושך לגשמיות ולאהבת הכסף.

כשהחליט לעלות לארץ בפעם הראשונה, שאל אותו רבי ירוחם: למה אתה נוסע? אתה יושב בבית ה', בישיבת מיר, מן המקומות הגדולים והנפלאים בעולם התורה. מה חסר לך? איפה תמצא בארץ ישראל ישיבה כמו מיר?

המשגיח אמר כמה נימוקים, ורבי ירוחם לא השתכנע, עד שאמר לו: אני עמל על השבת האמונה אל הלב. כשאהיה בארץ ישראל, במקום שבו נעשו כל הניסים, אקנה את האמונה בצורה מוחשית יותר. ורבי ירוחם קיבל את דבריו.

הרב מסביר: בארץ ישראל אתה חי את ההיסטוריה. כאן עמדה השמש בגבעון, כאן עמד הירח בעמק אילון, כאן נבקע הירדן. כאן הכרמל שעליו עמד אליהו הנביא. כאן הלכו הנביאים, וכאן חיו התנאים. בכל מקום אתה נושם את העבר של עם ישראל, וכך האמונה נעשית חיה וקרובה.

כרטיס 06

🌱הארץ שחיכתה לבניה

אלפיים שנה לא הצליח שום עם ליישב את הארץ, וכשחזרו היהודים היא פרחה.

בימינו, כשהארץ התמלאה ביהודים, אמר המשגיח שעצם היותנו כאן יכול לחזק אותנו מאוד באמונה. הקדוש ברוך הוא הבטיח לאבות שהארץ תהיה נחלה לעם ישראל. ובמשך הדורות ניסו מלכים ואומות רבות לכבוש אותה וליישב אותה, ולא עלה בידם. הארץ נשארה שוממה, בלי יושבים.

זו הייתה הבטחת ה' לישראל: שהארץ תישאר שממה עד שישובו אליה בניה. כמו שנאמר בתוכחה: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ". ההבטחה הזאת יכולה להתקיים רק משום שהקדוש ברוך הוא מנהיג ומשגיח על הבריאה, ומלבדו אין עוד.

הרב מסכם: בכל פעם שאתה הולך בארץ ישראל, רק תרים את העיניים ותראה אמונה. תספור כמה אומות התחלפו כאן מאז שיצאנו לגלות. כולן ניסו, אף אחת לא הצליחה. מגיעים היהודים, והכל פורח. זו לא סטטיסטיקה ולא מקרה. זו הבטחה של בורא עולם שמתקיימת לנגד עינינו.

המשגיח עצמו כתב, כשהגיע לארץ אחרי המלחמה, שהוא רואה כיצד בין יום ללילה נולדים בניינים חדשים, ומן הכפרים צומחות ערים גדולות. הרב מוסיף שקשה למצוא עוד מקום בעולם שהתרחב ונבנה במהירות כזו, ושהמקומות שבהם אנו גרים הכפילו את עצמם שוב ושוב בתוך שנים ספורות.

כרטיס 07

✉️שני המכתבים משנגחאי

התלמיד בארץ ישראל כתב על התורה, והתלמיד באמריקה כתב על הפרנסה.

בסוף המלחמה, כשישיבת מיר עוד ישבה בשנגחאי, עמדה לפניה שאלה גדולה: לאן ממשיכים? היו לבחורים אפשרויות לנסוע לארצות הברית או לארץ ישראל. רבים מהם נטו לנסוע לאמריקה.

באחת השיחות עלה המשגיח על הבמה, הוציא מכיסו שני מכתבים ואמר: קיבלתי מכתבים משני תלמידים שלמדו איתנו כאן, במיר ובשנגחאי. אחד מהם עלה לארץ ישראל, והשני הגיע לארצות הברית.

הוא פתח את המכתב של התלמיד שעלה לארץ והקריא אותו. התלמיד סיפר רק על המצב הרוחני הנפלא: על מקומות התורה, על הישיבות שמתפתחות, על הלימוד המתוק. אחר כך הקריא את מכתבו של התלמיד שהגיע לאמריקה. התלמיד הזה כתב רק על המצב הגשמי הטוב שם: על הפרנסה ועל הנוחות.

המשגיח לא הוסיף הסבר ארוך. הוא סיים במשפט אחד: תשפטו אתם לאן כדאי להמשיך. הרב מציין שהדברים נאמרו לפני דורות, ובינתיים השתנו המקומות מאוד. אבל המסר של המשגיח היה ברור: המקום שבו אדם חי מעצב את מה שחשוב לו, ואת מה שהוא כותב עליו הביתה.

כרטיס 08

🎉השמחה שלא נשארתי שם

גם עשרות שנים אחרי שעלה, התרגש המשגיח מחדש בכל פעם שזכה להיות בארץ ישראל.

המשגיח רצה מאוד להביא את בחורי מיר משנגחאי לארץ ישראל ולא לארצות הברית. אבל באותה תקופה שלטו הבריטים בארץ, ובלי רישיון כניסה, "סרטיפיקט", אי אפשר היה להיכנס. הוא חיכה וחיכה. עברו חודשים אחרי סוף המלחמה, ועדיין לא הגיע הרישיון.

לבסוף, כשלא הייתה ברירה, נסע לזמן מה לארצות הברית. וכשהתאפשר הדבר, סמוך לקום המדינה, עלה לארץ ישראל, ואחריו באו רבים מתלמידי ישיבת מיר.

גם לאחר יותר מעשר שנים בארץ, היה המשגיח מביע שוב ושוב את שמחתו על כך שזכה לעלות לארץ ישראל ולא נשאר בארצות הברית. במכתבים ובשיחות היה מתרגש ואומר: ברוך ה' שלא נשארתי שם, זכיתי להגיע לארץ ישראל.

זו נקודה שראוי להתעכב עליה. רוב האנשים מתרגלים למקום שבו הם גרים, וההתרגשות של ההתחלה נשכחת. אצל המשגיח השמחה לא נשחקה. בכל פעם מחדש הרגיש שזו מתנה. וזו אולי עצה גם לנו: לא להתרגל, ולשמוח מחדש בכל יום בזכות שזכינו לה.

מושב 3🚪 לא לצאת מן הארץ

כרטיס 09

💌משל ההזמנה לחתונה

כשיבוא המשיח, מי שכבר נמצא בארץ יזכה לגאולה כמו שכן שנמצא בבית הכנסת בשעת הקידוש.

אחד מתלמידיו של המשגיח סיפר: כשלמד בישיבת פוניבז', בא אליו לפני שנסע לחוץ לארץ לחודש ניסן. שאל אותו המשגיח: אינך מפחד שבזמן שתהיה בחוץ לארץ יגיע המשיח? הבחור לא הבין מה הבעיה. אם יבוא המשיח, אדרבה, אשמח מאוד, ואחזור מיד לארץ ישראל.

ענה לו המשגיח בחיוך המיוחד שהיה לו כשרצה לומר דברים כדרבנות: שמעתי מהחפץ חיים, שכאשר יגיע המשיח, ההזמנה להשתתף בגאולה תהיה כמו הזמנה לחתונה. מי שעורך חתונה מזמין את כל השכנים שנמצאים בקרבתו, גם כאלה שאין לו קשר מיוחד איתם. אבל את אלה שגרים רחוק, הוא מזמין רק את הקרובים ביותר.

הרב מוסיף דוגמה קרובה יותר: כשעורכים קידוש בבית הכנסת לרגל בר מצווה, כל מי שמתפלל באותו בית כנסת מגיע, קרוב או לא קרוב. מבתי כנסת אחרים מגיעים רק החברים הטובים ובני המשפחה.

כך תהיה ביאת המשיח. אלה שכבר נמצאים בארץ ישראל, אפילו בלי חשיבות מיוחדת, יזכו לגאולה משום שהם כבר כאן. אבל מבין אלה שבחוץ לארץ, רק המקורבים ביותר, בעלי זכויות מיוחדות, יזכו. המשגיח הוסיף ששמע על כמה יהודים ששמעו את המשל הזה מהחפץ חיים, ומאז נמנעו מלצאת מן הארץ.

כרטיס 10

💍החתונה שנערכה בארץ

אהבת הארץ של המשגיח הייתה חזקה עד כדי כך שגם לשמחה משפחתית לא רצה לצאת ממנה.

אהבת הארץ של המשגיח לא הייתה רק בדיבורים. באחד ממכתביו כתב למי שהזמין אותו לשמחה בחוץ לארץ: אני רוצה מאוד לקחת חלק בשמחתכם, אבל קשה עליי העניין מכמה סיבות, ובפרט היציאה מארצנו הקדושה, אשר חביבה עליי ישיבתי בה.

ומסופר מעשה מופלא, כפי שהרב זוכר אותו: אחת מבנותיו נישאה לרב מחוץ לארץ. האירוסין נערכו בארץ, ואז העירו לו שהמנהג הוא שהחתונה נערכת אצל משפחת החתן, ולכן החתונה תהיה בחוץ לארץ. המשגיח השיב שהם צודקים, ושאם כך, תהיה חתונה בלעדיו, כי הוא אינו יוצא מן הארץ.

כשהבינו כמה הדבר חשוב לו, החליטו לערוך את החתונה בארץ ישראל. הרב מדגיש: עד כדי כך הגיעה אהבתו לארץ, שאפילו לחתונת בתו לא היה מוכן לצאת ממנה.

זו מדרגה גבוהה, שלא כל אדם נדרש אליה. אבל היא מלמדת עד כמה הישיבה בארץ ישראל הייתה בעיניו ערך חי, שאינו נדחה מפני נוחות או מנהג, ואפילו לא מפני שמחה גדולה.

כרטיס 11

🛡️לא תסגיר עבד

התורה אוסרת להחזיר עבד שברח לארץ ישראל אל אדונו בחוץ לארץ, כדי לא להוציאו מארץ ה'.

המשגיח הביא לתלמידיו ראיה מן התורה לחשיבות הישיבה בארץ. נאמר בפרשת כי תצא: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו". חז"ל במסכת גיטין למדו מן הפסוק, כפי שמביא הרמב"ן, שמדובר גם בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל. אסור להחזיר אותו לאדוניו שבחוץ לארץ.

מדוע? הרמב"ן מסביר שהעבד הזה בא לחסות בארץ ה', ולא יוציאוהו מן הארץ ויחזירוהו לשבת על אדמה טמאה, במקום שאין כל המצוות נוהגות בו. אם תחזיר אותו, אתה מוציא אותו מארץ ה', ואין לך זכות לעשות זאת.

וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך: עבד שבא מחוץ לארץ לארץ ישראל, אין מחזירים אותו לעבדות, ועליו נאמר "לא תסגיר עבד אל אדוניו". אומרים לרבו שיכתוב לו גט שחרור, והעבד כותב לו שטר חוב על דמיו, עד שתשיג ידו ויפרע. ואם האדון אינו רוצה לשחררו, בית הדין מפקיע את שעבודו ממנו, והעבד הולך לו.

המסר של המשגיח היה פשוט: אם את העבד, שאיננו יהודי גמור, אסור להוציא מארץ ישראל, כמה צריך אדם מישראל להיזהר שלא לצאת ממנה בלי צורך.

כרטיס 12

👀גם לראות את הארץ

אפילו ביקור קצר בארץ ישראל הוא מתנה, כמו שביקש משה רבנו רק לראות אותה.

המשגיח העריך לא רק את הישיבה בארץ ישראל, אלא אפילו ביקור קצר בה. לאחד מתלמידיו שכתב לו שהוא מתכנן לבוא לארץ לזמן קצר בקיץ, השיב: כדאית ביאתך לארצנו הקדושה אפילו לזמן קצר. והראיה, שגם לראות את הארץ ניתן כמתנה למשה רבנו.

משה רבנו התפלל: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". והקדוש ברוך הוא אמר לו לעלות לראש ההר ולראות את הארץ משם. אם ראיית הארץ לבדה היא מתנה לגדול הנביאים, מכאן שיש ערך גדול אפילו בכך שרואים אותה.

הרב מוסיף שאחד הרבנים כתב שיש מצווה לטייל בארץ ישראל ולראות אותה. ושאלו אותו: הרי אני גר כאן ורואה את הארץ כל יום, מה מוסיף הטיול? והתשובה: כשאדם רואה מקום חדש שאינו מכיר, הוא מתפעל ממנו הרבה יותר ממקום שהוא רואה בכל יום. ההתפעלות הזאת היא חלק מאהבת הארץ.

כך הטיול בארץ, כשהוא נעשה בכוונה הנכונה, איננו רק בילוי. הוא דרך להכיר את המתנה שקיבלנו, ולהתחבב בה מחדש.

מושב 4🛡️ וישבתם על הארץ לבטח

כרטיס 13

🛡️מכתב בימי מלחמה

בזמן שבחוץ לארץ רעדו מפחד, ראה המשגיח בארץ ישראל רוח של מנוחה וביטחון.

הרב מציין שזה אולי הקטע החשוב ביותר בשיעור, ויסוד שכדאי לזכור בכל מיני אירועים שעלולים לקרות. בזמן מבצע סיני הגיעו לישיבת פוניבז' מכתבים בהולים מארצות הברית. בישיבה למדו אז בחורים רבים מחוץ לארץ, וכשההורים שמעו על המלחמה, נבהלו מאוד ושלחו מכתבים מלאי דאגה.

המשגיח השיב להם במכתב: דעו, בניי היקרים, כי הפחד והאימה שנראים ונשמעים הם רק למי שרחוק מארצנו. ואילו בארצנו הקדושה שוררת, ברוך ה', רוח של מנוחה ובטחון. כלומר, הדאגה הגדולה הייתה דווקא אצל הרחוקים. כאן, במקום עצמו, היהודים לא היו מבוהלים.

ואם תשאלו מה הגורם לכך, כתב המשגיח, הייתי אומר שאולי הסיבה היא ברכת ה' בתורתו: "וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח". זו ברכה מיוחדת לארץ ישראל, ובכוחה שורר בה ביטחון.

הרב מוסיף שכך אמרו גם גדולי ישראל רבים שבאו מחוץ לארץ: הם הרגישו כאן את הברכה הזאת. לא שאין סכנות, ולא שאין צורך בזהירות ובהשתדלות, אלא שיש בארץ תחושה של ביטחון שאינה מוסברת בדרך הטבע.

כרטיס 14

🏠וישבתם על הארץ לבטח

הביטחון שיש לאנשים בארץ ישראל הוא קיום של ברכת התורה, ולא רק עניין של הרגל.

הרב מביא דוגמה מן המציאות. אנשים שבאים מחוץ לארץ מספרים שכאשר קורה אירוע ביטחוני במרחק עצום מהם, כולם שם רועדים ודואגים. ואילו כאן חיים יהודים בשקט גם במקומות שבהם הסכנה קרובה מאוד, לפעמים במרחק של כביש אחד בלבד.

הוא מתאר את ירושלים: יש שכונות שבהן עוברים כביש אחד ונמצאים כבר באזור אחר. במקומות אחרים בעולם אנשים היו חיים במצב כזה בפחד תמידי. ובירושלים יהודים גרים, הולכים ובאים, מגדלים ילדים ובונים בתים, בלי פחד משתק.

לכן, כשמישהו שואל אותך אם אינך מפחד מן המצב, מן המגפה או מן האיומים, אפשר לענות לו: הברכה מתקיימת. "וישבתם על הארץ לבטח". יש לארץ ישראל סגולה מיוחדת, ואנשים כאן רגועים יותר.

המשגיח הוסיף משפט יסודי: על ארצנו הקדושה אפשר כמעט לומר שמהלכה אינו כמנהג העולם בדרכי הטבע. זו לא ארץ רגילה שמתנהלת רק לפי חשבונות. וזה מוביל אל החלק האחרון של השיעור: הלכה מעשית שמלמדת שבארץ ישראל הטבע עצמו רוחני.

מושב 5🌧️ ארץ שהטבע שלה רוחני

כרטיס 15

🌧️מתי מבקשים גשם?

בארץ ישראל מתחילים לשאול גשמים לפי לוח הלבנה, ובחוץ לארץ לפי חשבון שנת החמה.

הרב מביא דברים מספר "נחל אליהו", שמבאר את זמן תחילת שאלת הגשמים. בארץ ישראל מתחילים לבקש "ותן טל ומטר" לפי חודשי הלבנה, בשבעה במרחשוון. בחוץ לארץ מתחילים לפי חשבון התקופה, כלומר לפי שנת החמה, בתאריך קבוע בלוח הלועזי בתחילת החורף.

ויש כאן שתי שאלות. ראשית, כל אחד יודע שהגשם יורד לפי עונות השנה, ועונות השנה תלויות בשמש, לא בירח. איש לא יאמר שהגשם יורד לפי תאריך עברי. השנה העברית בנויה על חודשי הלבנה, ופעם היא קצרה ופעם ארוכה בחודש שלם. אז למה בארץ ישראל מבקשים גשם לפי תאריך עברי?

ושנית, אם כבר קובעים בארץ ישראל לפי הלבנה, למה בחוץ לארץ קובעים לפי החמה? היה צריך לנהוג בשני המקומות באותה דרך.

התשובה של ה"נחל אליהו" מבוססת על ירושלמי ידוע, ובה מתגלה יסוד עמוק: בארץ ישראל הטבע מתנהג לפי קביעת בית הדין של ישראל.

כרטיס 16

⚖️לקל גומר עלי

הקדוש ברוך הוא מסכים לקביעת בית הדין, ואפילו גוף האדם משתנה לפיה.

הירושלמי דורש את הפסוק "אֶקְרָא לֵאלֹקִים עֶלְיוֹן לָקֵל גֹּמֵר עָלָי". הוא עוסק בדין מסוים: חז"ל קבעו שלילדה קטנה מתחת לגיל שלוש יש דין מיוחד, משום שהגוף שלה עדיין חוזר לקדמותו, ולכן היא נחשבת כבתולה לכל דבר.

שואל הירושלמי: מה הדין אם בית הדין עיברו את השנה והוסיפו חודש אדר? נניח שלפי החשבון הקודם הייתה הילדה אמורה להגיע לגיל שלוש, ועכשיו, אחרי העיבור, נמצא שעדיין לא מלאו לה שלוש שנים. האם המציאות הגופנית תלויה בהחלטת בית הדין?

ועונה הירושלמי: "אקרא לאלוקים עליון, לקל גומר עלי". מה שבית הדין קובעים, הקדוש ברוך הוא גומר ומקיים. אם קבעו שעדיין לא מלאו לה שלוש, כך תהיה המציאות, והגוף עצמו מתנהג לפי הקביעה. הקדוש ברוך הוא, כביכול, מסכים עם עם ישראל.

זה יסוד מופלא: לא רק ההלכה הולכת אחרי בית הדין, אלא גם הטבע. הלוח שישראל קובעים אינו רק סימון של זמנים. הוא קובע את המציאות עצמה.

כרטיס 17

👁️ארץ שעיני ה' בה

בארץ ישראל הטבע רוחני ותלוי בקביעת ישראל, ולכן אין מה לפחד בה כמו בחוץ לארץ.

מכאן מבאר ה"נחל אליהו" את ההבדל. על ארץ ישראל נאמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ". זו ארץ שהקדוש ברוך הוא משגיח עליה השגחה מיוחדת. לכן הטבע שלה אינו טבע גשמי רגיל אלא טבע רוחני.

בארץ ישראל הגשמים יורדים לפי מה שבית הדין קובעים את החודשים. הם קבעו שהגיע החורף, ירד גשם. אין צורך לחשב לפי השמש, כי כאן המציאות הולכת אחרי קביעת ישראל, כמו שלמדנו בירושלמי. ולכן מבקשים גשם לפי לוח הלבנה, הלוח של עם ישראל.

אבל בחוץ לארץ הכל מתנהל לפי הטבע הגשמי, בהנהגת השרים והמלאכים הממונים על האומות. שם מבקשים גשמים לפי סדר הטבע הרגיל, כלומר לפי חודשי החמה. כך שתי השאלות מתורצות יחד.

ומזה הרב מסיים את השיעור כולו: אל תחשב בארץ ישראל חשבונות של סטטיסטיקה כמו בחוץ לארץ. כאן ארץ רוחנית, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. דע לך שזו ארץ מיוחדת, ואל תפחד לא מזה ולא מזה. וזו האמונה המוחשית שהמשגיח רבי יחזקאל ביקש לקנות כשעלה אליה: אמונה שרואים אותה כמו את הידיים.

המסר

בארץ ישראל הטבע רוחני ותלוי בקביעת ישראל, ולכן אין מה לפחד בה כמו בחוץ לארץ.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה