כרטיס 10
🐪"כשש מאות אלף רגלי"
יצאו שש מאות אלף גברים, ועם הנשים והילדים היה זה עם עצום של מיליונים.
ועכשיו מגיע הרגע הגדול ביותר. מכת בכורות נגמרה, וסוף סוף יוצאים: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף".
הרב ניסה לחשב עם הילדים כמה אנשים יצאו בסך הכל. שש מאות אלף גברים, וכנגדם בערך אותו מספר של נשים: כבר יותר ממיליון. ואם לכל משפחה, נניח, ארבעה ילדים, מגיעים לכמה מיליונים של אנשים. זה כמעט כמו מספר היהודים בכל מדינת ישראל היום.
תנסו לדמיין: עם שלם של מיליונים יוצא ממצרים בבוקר אחד. גברים, נשים, זקנים וטף, עם הצאן והבקר, כולם יחד, ואיש אינו נשאר מאחור. כך התקיימו דברי משה לפרעה: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ".
כרטיס 11
🦅על כנפי נשרים
בני ישראל היו מפוזרים בכל מצרים, ובכל זאת התאספו כולם ברגע אחד; ה' נשא אותם על כנפי נשרים.
איך הגיעו כולם יחד לרעמסס בבת אחת? הם היו מפוזרים בכל ארץ מצרים. ואיך הגיעו מרעמסס לסוכות?
רש"י מסביר שהדרך הייתה ארוכה, ובכל זאת הגיעו לשם בתוך זמן קצר מאוד, כמו בקפיצת הדרך, דבר שבדרך הטבע אינו אפשרי לעם גדול כל כך. וכך נאמר: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים". הקדוש ברוך הוא, כביכול, נשא אותם על כנפי נשרים.
"וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם". מי הם הערב רב? אנשים מאומות העולם שרצו להצטרף. הם ראו שהיהודים מצליחים כל כך, וגם הם רצו לבוא. ועמם "צֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד": שפע עצום של צאן ובקר.
כרטיס 12
🫓"עוגות מצות"
הפסוק קורא למצות "עוגות", ונראה שהן היו עגולות ורכות יותר, כמו המצה שאופים בקהילות ספרד.
"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ". הרב שאל את הילדים: האם ראיתם פעם מצה ספרדית?
בדרך כלל בחנויות מוכרים מצה דקה וקשה, שאם מנסים לקפל אותה, היא נשברת. אבל יש מצה שאופים בקהילות ספרד, רכה יותר, שאפשר לקפל אותה ואף לשים בתוכה אוכל.
ובתורה? הפסוק אומר "עוגות מצות". עוגה היא דבר עגול, וגם נעים ורך יותר. נראה שהמצות שאפו אבותינו ביציאה היו קרובות יותר למצה הרכה הזאת. הרב הציע זאת כאפשרות, ולא כדבר ודאי.
ולמה לא אפו במצרים? "כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ". המצרים דחקו בהם כבר עם שחר, ולא נתנו להם אפילו שעה. לכן אפו את המצות בדרך, מן הבצק שנשאו איתם, וזו המצה שאנו אוכלים לזכר אותו יום בכל שנה.
כרטיס 13
🏜️"וגם צדה לא עשו להם"
בני ישראל יצאו למדבר בלי אוכל לדרך, כי בטחו בה', ועל כך אמר ירמיהו "זכרתי לך חסד נעורייך".
ונשאר עוד חצי פסוק חשוב מאוד: "וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם". הם לא הכינו אוכל לדרך. תחשבו: יוצאים למדבר. מה יאכלו היום? מה יאכלו בעוד שבוע? לא לקחו קופסאות שימורים, לא לקחו מלאי. הצאן אולי יספיק ליום אחד. ואז מה?
רש"י מסביר: זה מגיד שבחם של ישראל. הם לא שאלו "איך נצא למדבר בלי צידה?", אלא האמינו והלכו. אם בורא עולם אמר לצאת, הוא כבר ידאג לנו. וכך באמת היה: במדבר ירד להם המן.
ועל זה אמר ירמיהו הנביא: "כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ה' זוכר לעם ישראל את האמון הזה, שהלכו אחריו במדבר, בארץ שאין בה זרע, בלי לשאול מה יהיה.
על הפסוק הזה יש שיר מוכר, והשיעור הסתיים בו, עם ברכת שבת שלום ובקשה מן הילדים לספר את הדברים בבית.