לא נמצאו שאלות שמתאימות לחיפוש.
❓חלק א · 2 שאלותהשאלה מחנוכת הבית
בפרשת שופטים קוראים שבעת היציאה למלחמה היה הכהן מכריז: מי שבנה בית ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חיללו, מי שארס אישה ולא לקחה — ילך וישוב לביתו. כל אלה חוזרים ולא נוטלים חלק במלחמה.
אבל יש הבדל בין הדינים: מי שבנה בית וכבר חנכו, או נטע כרם וכבר חיללו, יכול להיות ״ג׳ובניק״: הוא נשאר במחנה, מספק מים ומזון במטבח, אבל לא נלחם בפועל. לעומת זאת, מי שכבר התחתן, ״נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח״ — הוא לא יוצא מהבית כלל, לא למטבח ולא לשום דבר אחר, בשנה הראשונה.
סיפר הרב: הייתי בחנוכת בית, ובעל הבית מסר דרשה ושאל שאלה עצומה. כתוב בגמרא (מסכת סוטה) ונפסק ברש״י וברמב״ם: ״נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ״ — לרבות את מי שבנה בית חדש וחנכו, שגם הוא נשאר שנה שלמה בבית, ולא יוצא כלל, אפילו למלחמת רשות.
שאל בעל הבית: אני לא מבין — למה צריך לתת לאדם שנה שלמה להיות בבית, להסתכל על הקירות? מה עושים שנה שלמה בבית? למה הוא לא יוצא לקרב, כשכולם מלחמת מצווה, כולם מלחמה שצריכים אותו? הוא בנה בית חדש; למה שנה שלמה?
💞חלק ב · 2 שאלותלאהוב את ה' גם בגשמיות
כתוב: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ״, ואמרו חז״ל: ״בכל לבבך״ — בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע. כיצד אוהבים את ה׳ ביצר הרע, שהוא היצר שמחפש הנאות גשמיות? מכאן למדנו שצריכים לאהוב את ה׳ גם עם הדברים הגשמיים: נתן לך הקדוש ברוך הוא דבר גשמי, אל תגיד ״זה גשמי, לא משנה״. גם מהדברים הגשמיים צריך להתענג כדי לאהוב את ה׳.
ודאי שאסור להשתמש בזה כבן סורר ומורה, שלוקח את ההנאה בשביל ההנאה עצמה, בלי קשר לבורא עולם — אוי ואבוי. אבל להתענג בדבר ה׳ בשביל לאהוב את ה׳, זה נפלא. ספר חדרי אהבה דורש כך את הפסוק בשיר השירים ״מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ, אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים״: אפשר להשיג אהבת ה׳ גם על ידי תענוג.
התורה אומרת שמי שנטע כרם בארץ ישראל, בשנה הרביעית ״קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה׳״: מביאים את הפירות לירושלים ומודים ומהללים את הקדוש ברוך הוא. כמה זמן? שנה שלמה מודים על הפירות שנתן לו, לא רגע אחד. כך מעריך בזה ספר החינוך: שצריך לפתוח את תקופת הפרי הראשונה בהודיה לה׳.
הוא הדין באדם שקיבל בית חדש: לא מספיק פעם אחת. שנה שלמה, שנת הודיה, צריך לעשות לה׳. לא פעם אחת להגיד: תודה, קיבלתי בית. אמרה התורה: ״נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ״ — לא שעה אחת, אלא כל השנה. סוף סוף זכית בבית, זה לא דבר קטן; צריך לדעת להודות על זה, ולא לצאת למלחמה, כי ההודיה הזאת צריכה שנה שלמה להתבטא בה.
📓חלק ג · 2 שאלותלא לדחות את ההודיה
למה אסור לדחות את ההודיה? כמו שאסור לדחות ברכה על האכילה הראשונה (צריך לברך תכף ומיד כשמתחילים לאכול), כך גם ההודיה לה׳ על הבית החדש צריכה להתחיל בשנה הראשונה, ולא להמתין. אם אדם דוחה את ההודיה, הרגש נחלש ולבסוף עלול להישאר כלל בלי הודיה.
ומכאן לקח גדול: ההודיה אינה רגע אחד, פעם אחת. אפשר לעשות אותה עוד פעם ועוד פעם. כמה יפה הרעיון שעשו פנקס הודיה, כדי שאדם שרגיל לשכוח את חסדי ה׳ עמו, ירשום אותם ולא ישכח.
עצה נפלאה: לרשום את הדברים הטובים שקרו לאורך השבוע, ובליל שבת, או בערב שבת קודש, לעבור עליהם. אדם יראה כמה דברים טובים קיבל במשך אותו השבוע, ואז יהיה לו ממש ״מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה׳״ — בפועל, לא רק במילים.
מי שרוצה לשמוע עוד בעניין הזה, יכול למצוא סיפור נפלא על הבן איש חי וההודיה לה׳. יהי רצון שנזכה, בכל פעם שזוכים למתנה חדשה, קטנה כגדולה, לדעת לפתוח אותה בהודיה שלמה ונמשכת, ולא לדחות אותה לרגע אחר.