המנהג להוסיף נר שבת על כל ילד שנולד שואב, לפי השיעור, מדברי הרמב"ם בנרות חנוכה.
בשיעור נשאלה שאלה מעניינת. יש מנהג, בעיקר אצל אשכנזים, שבכל פעם שנולד ילד במשפחה מוסיפים עוד נר בנרות שבת. זה אינו חובה, אלא מנהג נפוץ. מאיפה הוא מגיע?
התשובה שהובאה מפתיעה: מן הרמב"ם בהלכות חנוכה. הרמב"ם כתב שבנרות חנוכה, המהדר מדליק כנגד כל אנשי ביתו. כמה ילדים יש לו – כך הוא מוסיף נרות. ואם נולד לו ילד נוסף, הוא מדליק עוד נר.
ומכאן אולי הגיע הדבר גם לנרות שבת. כמו שבחנוכה מוסיפים נר כנגד כל נפש בבית, כך גם בשבת: עוד ילד, עוד נר. כל נשמה נוספת בבית מוסיפה אור.
יש כאן רעיון יפה. הנרות אינם רק אמצעי להאיר את החדר. הם מבטאים את הבית עצמו, את האנשים שבו. כל אחד מבני הבית הוא עוד אור. וכשהמשפחה גדלה, גם האור גדל.
ואפשר ללמוד מכך גם על החיים עצמם. ילד שנולד אינו רק עוד אחריות ועוד דאגה. הוא עוד אור שנוסף לבית, וראוי לציין אותו בנר נוסף, בשמחה ובהודיה. כל שבת, כשמדליקים את הנרות וסופרים אותם, נזכרים במתנות שה' נתן למשפחה.
ושוב רואים: מי שמבין את נר החנוכה כשייך לבית, מבין שהבית כולו, על כל נפשותיו, עומד מאחורי הנרות.
🗺️ הצג במפה