🧱 מסונרי · masonry

כל מה שאירע ליוסף

שיעור של הרב יהודה טאוב

המדרש על יוסף וציון, מחלוקת רבי יוחנן ושמואל בהגדרת ימות המשיח, יישוב הגר"א, ומה פירוש "צפית לישועה"

▶ לצפייה בשיעור#ויגש#ימות המשיח#משיח בן יוסף#גאולה#הגר"א#הרמב"ם
🏫🌾 יוסף וציון

01בית תלמוד לפני הכל

יעקב שלח את יהודה לפניו להקים בית תלמוד, כי מקום יהודי מצליח רק כשיש בו תורה קבועה.

נושא השיעור הוא שאלה שכולנו מתפללים עליה: "הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ". מתי בעצם נקרא "ימות המשיח"? ואיך זה קשור לפרשת ויגש?

בפרשה יהודה ניגש אל יוסף. בהתחלה זו כמעט מלחמה, ואחר כך מגיעים לפיוס, לשמחה ולאהבה. ובהמשך כתוב: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה". ורש"י מביא מן המדרש: לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה.

יעקב אבינו ידע שבלי ישיבה אי אפשר להכין מקום. וכך הוא עד היום. מי שרוצה שמקום יהודי יצליח, צריך להקים בו כולל. כשיש במקום לומדים קבועים, יש בו תמיד שחרית ומנחה, ואדם שבא יודע שלא ימצא דלת סגורה. משם מתחילים שיעורי תורה, ומשם המקום מתפתח.

הרב סיפר שכך היה הכלל גם בקהילות בחוץ לארץ, שבהן המצב הרוחני היה חלש. אמרו הרבנים: דבר ראשון, השיגו מימון לכולל, פתחו מקום של עשרה אברכים. משם ילכו בערבים לכאן ולכאן, יתנו שיעורים, ולאט לאט המקום יגדל. בלי ישיבה אין סיכוי.

📯🌾 יוסף וציון

02"הנני שולח מלאכי"

המדרש לומד מ"ואת יהודה שלח לפניו" על ביאת המשיח, כי כל מה שאירע ליוסף אירע לציון.

על הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו" אומר המדרש: זה שאמר הכתוב "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי". ומוסיף: מכאן למדתי את ביאת המשיח. מה הקשר?

המדרש מסביר בכלל גדול: כל מה שאירע ליוסף, אירע לציון. כל הסיפורים הרבים על יוסף שבפרשיות האלה, יש להם מקבילה בגאולה. מה שעבר על יוסף הוא דגם למה שעובר על ציון.

והרב העיר שגם בגימטריה יש קשר: "יוסף" ו"ציון" עולים אותו מספר, מאה חמישים ושש. זה רמז לכך שיוסף וציון הם שורש אחד.

ומכאן למדו רבותינו שיש משיח בן יוסף, ששייך לשורש הזה, ולאחר מכן יש משיח בן דוד. אבל מה בדיוק תפקידו של כל אחד מהם? אין על כך גמרא מפורשת. השיעור ינסה להבין זאת מתוך הגמרא, ומתוך הפרשה של חלומות יוסף עצמה, כמו שהמדרש עצמו משווה את הכל.

🪞🌾 יוסף וציון

03יוסף וציון, פסוק מול פסוק

המדרש מעמיד את סיפור יוסף מול נבואות ציון, ומראה שהם מתרחשים באותו סדר.

המדרש עובר שלב אחרי שלב. ביוסף כתוב "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף", ובציון כתוב "אֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן". ביוסף כתוב "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ", ובציון "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ". ביוסף כתוב "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים", ובציון "בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו".

ביוסף כתוב "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ", ובציון "אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ". ביוסף נאמר "חֲלוֹם", ובציון "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". ביוסף "לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה", ובציון "אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ".

וממשיך: ביוסף "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ", ובציון "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר". ביוסף "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק", ובציון "זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת ה'". ביוסף "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ", ובציון מבקשים להשמידה. ביוסף "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם", ובציון "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ביוסף "וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר", ובירמיהו "וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר".

המדרש ממשיך עוד ועוד, ובסופו: ביוסף "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו", ובציון "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי". כמו שיהודה נשלח להכין את המקום, כך ישלח הקדוש ברוך הוא את מלאכו, את אליהו הנביא, לפנות את הדרך לגאולה.

🕊️🌾 יוסף וציון

04האבל והנחמה

גם האבל על יוסף והנחמה שסירב לקבל מקבילים לאבל על ציון ולנחמתה.

המדרש ממשיך את ההקבלה גם אל האבל. ביוסף כתוב "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו", ובציון כתוב "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק". ביוסף כתוב "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם", ובציון "אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי".

יש בזה משהו מרגש. יעקב לא קיבל תנחומים על יוסף, כי יוסף לא מת באמת. הוא היה חי, רק נסתר. וכך גם ציון: האבל עליה אינו אבל על דבר שאבד לגמרי. היא חיה, ועתידה לשוב.

והרב עצר על אחת ההקבלות: ביוסף נאמר "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ", ובציון "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר". מצווה לדרוש את שלום העיר. ואמר: זה מה שאנחנו עושים עכשיו, כשאנחנו לומדים ושואלים על הגאולה ועל ימות המשיח. עצם העיסוק הזה הוא דרישת שלומה של ציון.

וכך עובר המדרש על כל פרט ופרט, עד הסוף, ומראה שאין כמעט מעשה בסיפור יוסף שאין לו הד בגורלה של ציון. הרב לא עבר על כל הפרטים, כי המדרש ארוך מאוד, וקפץ ישר לשורה האחרונה, שבה נמצא המפתח.

🌾🌾 יוסף וציון

05מאלמים אלומים

אחד מתפקידי המשיח הוא לאסוף את כל השיבולים הפזורות לאלומה אחת: קיבוץ גלויות.

מה רוצה המדרש לומר בהשוואה בין האלומות של יוסף לאלומות של ציון? הרעיון הוא שמשיח בן יוסף עושה בדיוק את מה שיוסף ראה בחלומו: הוא אוסף אלומות.

מה פירוש לאלם אלומות? יש בשדה המון שיבולים, פזורות בכל מקום. בא האדם, אוסף אותן מכל הצדדים, וקושר אותן לאלומה אחת. כך גם אחד מתפקידי המשיח: לקבץ את כל ישראל מכל קצוות העולם ולעשות מהם אלומה אחת.

המשיח לוקח יהודי מפולין, יהודי מרומניה, יהודי מארץ זו ויהודי מארץ אחרת, ועושה מכולם אלומה אחת. והרב אמר לשומעים: הסתכלו כאן, בציבור שיושב בשיעור. כמעט כל אחד הגיע מארץ אחרת. וכאן קיבצו את כולם יחד.

ובאותו חלום יש עוד דבר: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה". האלומה של יוסף קמה ועומדת. נחזור לזה בהמשך, כי בשני הדברים האלה, באיסוף ובקימה, טמונה ההגדרה של תפקיד משיח בן יוסף.

✨⚖️ מחלוקת רבי יוחנן ושמואל

06רבי יוחנן: "עין לא ראתה"

לפי רבי יוחנן, כל הנבואות הטובות נאמרו על ימות המשיח, אבל העולם הבא נעלה מכל תיאור.

המקור המרכזי הוא הגמרא במסכת ברכות, דף ל"ד עמוד ב'. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמם, "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ".

כלומר: מי שעוזר לתלמיד חכם, כמו זבולון שתמך ביששכר, שכרו גדול, ועליו ניבאו הנביאים. אבל מי שלומד תורה בעצמו, שכרו כזה שאי אפשר לתאר. יש דברים שאין להם מילים. כמה שתכתוב, זה חסר משמעות, כי אי אפשר לתאר דבר כזה.

ובאותו מקום ממשיכה הגמרא: ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא, "עין לא ראתה". ימות המשיח הם כאן, בעולם הזה הגשמי: גאולה, בית המקדש. העולם הבא הוא מה שאחרי זה, ואין לו שיעור ותיאור.

לפי רבי יוחנן, כל הנבואות הנפלאות של ישעיהו ויחזקאל: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ", המלכים שיבואו לשרת את ישראל, "אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ" – כל אלה נאמרו על ימות המשיח.

⛓️⚖️ מחלוקת רבי יוחנן ושמואל

07שמואל: "שעבוד מלכויות בלבד"

לפי שמואל, ההבדל היחיד בין העולם הזה לימות המשיח הוא שישראל לא יהיו משועבדים למלכויות.

אומרת הגמרא: ופליגא דשמואל. ואמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, שנאמר "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ".

שמואל אומר: כל ההבדל הוא דבר אחד. בעולם הזה אנחנו משועבדים למלכויות. המלכות גוזרת גזירות: פעם שהיהודים לא יעשו כך, ופעם שיעשו כך. וכשזה ייפסק, אלה כבר ימות המשיח. והראיה: "לא יחדל אביון". אם כל הנבואות מתקיימות, ומלכי העולם מחפשים איך לעזור ליהודים, איך יהיו עניים? מוכרח שימות המשיח אינם כל הנבואות כולן.

ומה יעשה שמואל עם הנבואות המפורשות? שמואל אינו מתייחס לשאלה הזאת. הוא אינו אומר מתי יתקיימו. הוא רק מגדיר: ימות המשיח פירושם שהגויים כבר לא אומרים לך מה לעשות.

נמצאה כאן מחלוקת גדולה. לפי רבי יוחנן, ימות המשיח הם כל הדברים הנפלאים שבנבואות. לפי שמואל, ימות המשיח הם בסך הכל סוף שעבוד המלכויות.

🕯️⚖️ מחלוקת רבי יוחנן ושמואל

08מה זה שעבוד מלכויות

דוגמאות מן הדורות האחרונים ממחישות מה פירוש שהמלכות גוזרת על ישראל מה לעשות.

כדי להבין מה פירוש שעבוד מלכויות, אין צורך ללכת רחוק. לפני השואה גזרה המלכות כמעט בכל רחבי פולין שהיהודים חייבים להתגייס לצבא. זה גרם למצוקה גדולה, ובחסדי שמים גם הצלה לרבים.

הרב סיפר על הרב שטיינמן. הוא גר בבריסק, ונגזרה עליו גזירת הגיוס. לא מצא פתרון, ולא הייתה לו ברירה אלא לנסוע לשווייץ. גם להיכנס לשווייץ לא היה קל. היה כלל שאם הקהילה היהודית מזמינה מלמד, מותר לו להיכנס, ומישהו מן הישיבה השיג לו אישור כזה.

קשה היה לו מאוד לעזוב את הישיבה ואת חבריו. שם היה עולם אחר, בלי ישיבות, ובהתחלה, כך סיפר, בכה הרבה. אבל לימים הודה לקדוש ברוך הוא: הוא היחיד מכל הישיבה שנשאר. כל השאר נספו. כך פועלת גזירת מלכות: היא קובעת לאדם את מהלך חייו.

ועוד דוגמה. מסופר שבבריסק, בחנוכה, הייתה רק חנוכייה אחת בחוץ: של הרב מבריסק, שהיה לו ביטחון חזק בבורא עולם ולא פחד משום דבר. כל השאר הדליקו בפנים, מפחד הגויים. וברוסיה היה עוד הרבה יותר קשה: לא נתנו לעשות ברית מילה, ולא כמעט שום מצווה. זה נקרא שעבוד מלכויות.

📖⚖️ מחלוקת רבי יוחנן ושמואל

09סתירה ברמב"ם

בהלכות תשובה נראה שהרמב"ם פוסק כרבי יוחנן, ובפרק שאחריו הוא מביא את דברי שמואל.

כמי פוסק הרמב"ם? בהלכות תשובה, פרק ח', כותב הרמב"ם שטובת העולם הבא אין כוח באדם להשיגה, ושכל הדברים הטובים שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינם אלא דברים שבגוף, שנהנים בהם ישראל לימות המשיח, בזמן שתשוב הממשלה לישראל. אבל טובת העולם הבא אין לה ערך ודמיון. ומסיים: אמרו חכמים, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא "עין לא ראתה". זו בדיוק שיטת רבי יוחנן.

ובפרק שאחריו, פרק ט', כותב הרמב"ם: מפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם, לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע, וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא. ובהמשך: ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. וזה שמואל.

שואל מרן רבי יוסף קארו בפירושו "כסף משנה": כאן פסק הרמב"ם כרבי יוחנן, וכאן פסק כשמואל, והרי הגמרא אומרת שהם חולקים. ומסיים: וצריך עיון.

וזו קושיה גדולה. הרמב"ם הוא ספר מסודר מאוד. בדרך כלל אינו מביא "יש אומרים כך ויש אומרים כך", אלא מכריע. איך ייתכן שבשני פרקים סמוכים הוא פוסק כשתי שיטות חולקות?

🌗🌗 שני ימות המשיח

10הגר"א: אלו ואלו

לפי הגר"א אין מחלוקת: יש שני ימות המשיח, של משיח בן יוסף ושל משיח בן דוד.

התשובה מגיעה מן הגר"א. כתב הגר"א בחידושי האגדות על המחלוקת הזאת: אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כי שני ימות המשיח הם. אין כאן מחלוקת. שני הצדדים נכונים, כי יש שני ימות המשיח.

ובספרי תלמידיו מובא בשמו בפירוש: ימות המשיח שבהם דיבר שמואל, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות", הם ימות משיח בן יוסף. אבל עשו עדיין לא ייפול בידו. וכשיבוא משיח בן דוד, אז יתקיים "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" וכל ייעודי הנביאים, וזה נקרא "לעתיד לבוא".

בזה מתורצת קושיית הכסף משנה. ואם תשאל: הרי הגמרא אומרת "ופליגא"? הגר"א מסביר שהגמרא מציגה כאן שני משפטים שאינם אומרים אותו דבר. אבל לא תמיד "פליגא" פירושו שבמציאות אי אפשר ששניהם יתקיימו. רבי יוחנן, שאמר שכל הנבואות נאמרו לימות המשיח, מדבר על משיח בן דוד. שמואל, שאמר שימות המשיח הם סוף שעבוד המלכויות, מדבר על משיח בן יוסף.

נמצא מפורש בדברי הגר"א: הימים שבהם מתבטל שעבוד הגלויות הם הנקראים ימות משיח בן יוסף. והרמב"ם הביא את שתי השיטות כי שתיהן נכונות, כל אחת לשלב שלה.

🎭🌗 שני ימות המשיח

11נסתר ואינו ניכר

משיח בן יוסף יכול להיות קיים ופועל, אף שאינו ניכר, כמו יוסף שאחיו לא הכירוהו.

וכאן כולם שואלים: אם אלה ימות משיח בן יוסף, איפה הוא? בספר "קול התור", שמבוסס על תורת הגר"א, כתוב: ואף אם אין רואים אותו, מכל מקום הוא קיים, רק שהוא נסתר ואינו ניכר, כמו שנאמר "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ".

יוסף עמד לפני אחיו. הוא היה המושל, הוא שנתן להם לחם. והם לא הכירו אותו. כך גם משיח בן יוסף: הוא פועל, הגאולה שלו מתרחשת, ואנשים אינם מזהים אותה.

וגם הרב אלקלאי כותב ברוח זו: יש ימים של גאולה שלמה, והם הגאולה בדרך נס, כשהקדוש ברוך הוא יקרב ויציל את עמו. אבל יהיו לפני כן ימים של גאולה מעשית, שתיראה טבעית כביכול, אבל גם היא בדרך נס.

ומוסיף: אל תעלה על דעתך שהקץ, והגאולה, והישועה, והנחמה, הם דברים נפרדים שיבואו כולם ביום אחד. כמו שהשחר והזריחה ואור היום אינם רגע אחד, כך לכל אחד מהם יש קצה וגבול ועת, "וְעֵת לְכָל חֵפֶץ".

📜🌗 שני ימות המשיח

12גאולה מן הגזירות

גם הצלה מגזירות נקראת גאולה, ולכן תחילת הגאולה יכולה להיות סוף השעבוד.

הרב אלקלאי מוסיף שהגאולה שלפני ביאת משיח בן דוד היא הצלה מן הגזירות. והראיה ממה שאמרו חז"ל: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".

ושואל: איזו גאולה הביאה אסתר? המשיח לא הגיע. אלא רואים מכאן שגם הצלה מצרה נקראת גאולה. המן הרשע רצה להשמיד את ישראל, ובזכות שאסתר אמרה דבר בשם אומרו, ניצלו ישראל מן הגזירה. גם זו גאולה.

וגם השל"ה כותב בדרך דומה: נראה בעיניו שרבי יוחנן ושמואל, "מר אמר חדא ומר אמר חדא, ולא פליגי". והוא מביא ראיה מן התורה: "וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". לעתיד ירחיב ה' את הגבול, ויינתנו לישראל גם ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני, ואז יוסיפו שלוש ערי מקלט על השש.

והרב שאל: אם בגאולה הכל יהיה נפלא, "וגר זאב עם כבש", למה צריך עוד ערי מקלט? מי יהיו הרוצחים? ואמר שגם אז יכולים להיות מקרים של הורג בשגגה. אבל העיקר הוא מה שהשל"ה לומד מכאן: הגאולה לא תבוא בבת אחת. ההצלחות יבואו בהמשך הזמן, שלב אחרי שלב.

🤝🌗 שני ימות המשיח

13יוסף ויהודה

משיח בן יוסף מכין את הגוף של האומה, ומשיח בן דוד נותן בה את הנשמה, ושניהם יחד הם הגאולה.

מכל מה שראינו עולה תמונה ברורה. יש שני שלבים, ולכל שלב תפקיד משלו. משיח בן יוסף מקבץ את הגלויות, מקים את קרן ישראל ומשחרר אותם משעבוד המלכויות. זו גאולה שנראית כמעט טבעית, ומתקדמת לאט. משיח בן דוד מביא את הגאולה הרוחנית בשלמותה: בית המקדש, "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה", וכל ייעודי הנביאים.

ושני השלבים אינם סותרים זה את זה. אדרבה: הראשון הוא הכנה לשני. כמו בפרשה. יוסף היה המשביר, שדאג ללחם ולמקום. ויהודה נשלח לפניו להקים בית תלמוד. בלי יוסף אין לאן לבוא. בלי יהודה אין בשביל מה לבוא.

והרב הדגיש: גם גאולה גשמית היא גאולה. מי שמחכה רק לגאולה הרוחנית, ואינו רואה בקיבוץ הגלויות ובסוף השעבוד חלק מן הגאולה, מחמיץ את מה שהמדרש והגר"א מלמדים. הגאולה הרוחנית היא התקווה הגדולה, ואנו מצפים לה מאוד. אבל השלב שלפניה כבר כאן, וצריך לראות אותו.

ומכאן אפשר לחזור לחלומות יוסף, ולראות כמה מדויק המדרש כשהוא אומר שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון.

🌽🌗 שני ימות המשיח

14חלומות יוסף: גשמיות

בחלומות יוסף ובמעשיו אין עיסוק רוחני מפורש, כי משיח בן יוסף עוסק בגאולה הגשמית.

מה ההגדרה של ימות משיח בן יוסף? הגמרא אמרה: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. כשאף מלכות כבר לא אומרת ליהודים אם לעשות ברית מילה או לא, אנחנו בימות המשיח. ומי שמבין זאת, מבין שהימים שאנו נמצאים בהם הם תחילת ימות המשיח, ימיו של משיח בן יוסף. אבל "עשו לא ייפול בידו": עוד לא הגענו לסוף.

ועכשיו נסתכל בחלומות יוסף. מה רואים שם? המון גשמיות. הוא מאלם אלומות. הוא מולך על אחיו. הוא "הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ". אין בכל סיפור יוסף מילה אחת על פעולה רוחנית שהוא עושה. לעומת זה, יהודה נשלח להקים בית תלמוד. משיח בן דוד, שבא מיהודה, מקים בית מדרש.

שני דברים רואים בחלום יוסף. האחד: "אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה" – קיבוץ גלויות, איסוף כולם. והשני: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה". עד היום היינו כפופים, משועבדים למלכויות. עכשיו קמה האלומה וגם נצבה. יש לנו מלכות משלנו, ואין מי שיאמר לנו מה לעשות.

וכך הוא גם בהיסטוריה: יהושע משבט אפרים מכניס את ישראל לארץ, המשכן נמצא בתחילה בשילה, המלך הראשון שאול משבט בנימין. הכל מתחיל אצל בני רחל. ורק אחר כך בא דוד המלך, ומביא את בית המקדש.

🙏🔭 לצפות לישועה

15"לביאת המשיח"

יש שנהגו לומר בברכת המזון "לביאת המשיח" ולא "לימות המשיח", כי ימות המשיח כבר התחילו.

יש לזה נפקא מינה בתפילה. בברכת המזון אנו אומרים: "הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח". ומובא שיש מגדולי ישראל, ובשם האר"י ז"ל, שהנהיגו לומר "לביאת המשיח". למה? כי לפי דבריהם, כבר היה בזמנם ניצוץ של ימות המשיח, ומה שעוד מבקשים הוא את ביאת המשיח עצמו. וכך מופיע בסידור חב"ד: "יזכנו לביאת המשיח".

ואמר הרב: אם בזמנם כבר אמרו כך, קל וחומר בזמננו. אנשים שואלים אותו לא פעם: מתי יבוא המשיח? והוא עונה: יש שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף כבר התחיל לפעול. הבעיה הגדולה היא שאנשים אינם מכירים בו.

וכנראה גם זה רמוז בסיפור יוסף. האחים לא הסכימו לקבל אותו: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ". אולי רמוז בזה שגם לדורות כך יהיה: כשתבוא הגאולה של משיח בן יוסף, גאולה גשמית, יהיו מי שלא יסכימו להכיר בה. יאמרו שלא קרה כלום.

ולמה זה כל כך חשוב? כי כשאדם רוצה שהגאולה תתקדם, אבל אינו מכיר בהתחלה שלה, קשה מאוד להמשיך. הכל נעשה תקוע. מי שמכיר בחסד שכבר נעשה, פותח את הדלת לחסד הבא. ההכרה בטוב, וההודיה עליו, הן עצמן חלק מן הדרך אל הגאולה השלמה, ובלעדיהן קשה להתקדם הלאה.

📚🔭 לצפות לישועה

16לשבת וללמוד בנחת

הרמב"ם הגדיר את תכלית ימות המשיח כמנוחה מן המלכויות כדי לעסוק בתורה, ותחילת הדבר כבר ניכרת.

נחזור לדברי הרמב"ם ונראה כמה הם יפים. למה התאוו ישראל לימות המשיח? כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן. בגלות, במקומות רבים ובמשך שנים רבות, לא נתנו ללמוד תורה, כמו שהיה ברוסיה.

ולמה רצו את המשיח? כדי שיוכלו לשבת בנחת ולעסוק בתורה, וימצאו להם מרגוע, וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

והנה, אמר הרב, מה קורה פה היום? אנחנו יושבים בנחת ולומדים תורה, ואף אחד אינו מפריע. אין מלכות שגוזרת עלינו שלא נלמד. זו בדיוק ההגדרה של הרמב"ם לתחילת ימות המשיח.

והרמב"ם ממשיך: לפי שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". והרב הביא דבר ששמע: מאז ששבו ישראל לארצם, יצאו ספרי תורה במספר שמתקרב למה שיצא בכל הדורות שקדמו. גם זה סימן לדעה ולחכמה שהולכות ומתרבות.

🔭🔭 לצפות לישועה

17"צפית לישועה"

לא די לחכות לישועה: צריך גם לצפות בה, לראות אותה כשהיא מתרחשת בימינו.

אף אדם אינו יודע אם יזכה לראות את ביאת המשיח, ואין לו מושג מתי זה יקרה. אבל כמה חבל יהיה אם יגלה יום אחד שבימיו כבר התחיל המשיח לפעול, והוא לא ראה. מה שלא ראית, לא ראית. היה משיח בימיך, ואתה לא הבחנת.

הגמרא אומרת שבשעה שמכניסים אדם לדין שואלים אותו כמה שאלות, ואחת מהן: "צִפִּיתָ לִישׁוּעָה?". והרב הביא דרשה יפה ששמע: לא כתוב "חיכית לישועה", אלא "צפית". כמו צופה שעומד על המגדל ומביט. השאלה אינה רק אם חיכית לישועה שתבוא, אלא אם צפית בישועה, אם ראית בימיך את הישועה שמתרחשת.

במשך חייו של אדם קורים דברים רבים מן השמים. מלכויות שהיו גוזרות כבר אינן גוזרות. אפשר לעסוק בתורה בלי פחד. הדעה והחכמה מתרבות. זה בדיוק מה שהרמב"ם מתאר.

ומי שרואה את זה, מכיר בכך ומודה עליו, אינו מקטין את הציפייה לגאולה השלמה. להפך: הוא מכין את עצמו אליה. כי כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ומי שמכיר את יוסף, יזכה לראות גם את "בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו", במהרה בימינו.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה