פורים שמח – כל השנה
הרמ"א פותח את השולחן ערוך ב"שויתי ה' לנגדי תמיד" ומסיים ב"וטוב לב משתה תמיד".
השיעור נאמר סמוך לפורים, והרב פתח בדבר ששמע על אחד מגדולי ישראל: כשאמרו לו "פורים שמח", היה עונה: למה רק בפורים? כל השנה צריך להיות שמח!
ומאין הוא למד זאת? מן ההלכה האחרונה בשולחן ערוך, בסוף הלכות פורים. הרמ"א דן שם בשאלה אם יש לשמוח רק בי"ד או גם בט"ו, ומסיים: "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". אדם צריך להיות תמיד שמח וטוב לב, כמו אחרי משתה.
והרב הוסיף: מה ההלכה הראשונה של הרמ"א בשולחן ערוך, בסימן א'? "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". הוא פותח ב"תמיד" ומסיים ב"תמיד". כמו שבמקדש היו שני תמידים, בוקר וערב, כך לאדם צריכים להיות שני תמידים: "שויתי ה' לנגדי תמיד", ו"טוב לב משתה תמיד".
והסדר חשוב: מתחילים ביראת שמיים, בתודעה שה' עומד מולי תמיד, ומשם מגיעים לשמחה תמידית, לטוב לב. השמחה של פורים היא ביטוי של מה שצריך להיות כל השנה.