פרשת בהר
בנחלת ה'
פסוק מפליא
פרשת בהר מלאה במצוות של ארץ ישראל, מתחילתה ועד סופה: שמיטה, יובל, והחזרת הקרקעות לבעליהן. ובסוף הפרשה נאמר פסוק מפליא:
"אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים" (ויקרא כה, לח).
ורש"י מביא על כך את דברי חז"ל:
"שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודה זרה".
אם כן, מה פשר הדבר? אדם שגר מחוץ לארץ לא עשה שום דבר רע. מדוע הוא נחשב כעובד עבודה זרה?
כי לי הארץ
על מצוות היובל התורה אומרת:
"והארץ לא תמכר לצמתת, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה, כג).
דוד המלך אומר "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א), ובמקום אחר הוא אומר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז). לכאורה הארץ ניתנה לבני אדם.
מסביר הספורנו דבר נפלא: מה שנאמר "והארץ נתן לבני אדם" נאמר על שאר הארצות. אבל על ארץ ישראל נאמר "כי לי הארץ". היא שייכת לה' באופן מיוחד. מי שחי בארץ ישראל הוא כמו אורח שגר בבית של המלך, בהיכל של ה'.
שתי בחירות
בכל בוקר אנחנו אומרים בתפילה, בפסוקי דזמרה, שני פסוקים זה אחר זה:
"כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו" (תהלים קלב, יג). "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו" (תהלים קלה, ד).
מדוע חיברו את שני הפסוקים האלה יחד? מובא במדרש שכאשר ברא ה' את עולמו, כל אומה ואומה נמסרה לשליטתו של שר ומלאך. אבל עם ישראל לא נמסר לאף אחד. הוא נשאר חלקו של ה' עצמו. וכך גם הארצות: כל ארץ נמסרה לשר משלה, ורק ארץ ישראל נשארה נחלת ה'.
שתי בחירות בחר ה' בעולמו: אחת בעם ישראל, ואחת בארץ הקדושה. ולכן הם שייכים זה לזה. עם ה' צריך לחיות בארץ ה'. מי שעוזב אותה, כאילו יוצא מרשות ה' לרשותם של כוחות אחרים, ולכן אמרו שהוא כעובד עבודה זרה.
סוד היובל
מעתה נבין יפה את מצוות היובל. פעם בחמישים שנה שני דברים קורים יחד: כל העבדים העבריים משתחררים וחוזרים לביתם, וכל הקרקעות חוזרות לבעליהן הראשונים. מה הקשר ביניהם?
ביובל אנחנו מחזירים לה' את מה שהוא שלו. העבד היהודי שייך לה', ולכן אין לאדם בעלות גמורה עליו, והוא יוצא לחופשי. וגם השדה איננה שלך באמת. היא נחלת ה', ולכן היא חוזרת למי שקיבל אותה מה' בנחלה. היובל מזכיר לכולם: "כי לי הארץ".
היסוד
בארץ ישראל אנחנו אורחים בבית של ה'. העם שלו והארץ שלו, ושניהם נבחרו להיות קרובים אליו.
האורח מודה לבעל הבית
מכאן מובן למה כל כך חשוב להודות לה' על הארץ. אורח טוב מודה תמיד לבעל הבית על כל מה שהוא נותן לו. כך גם אנחנו, בברכת המזון, אומרים תודה על "ארץ חמדה טובה ורחבה". מצוות השמיטה והיובל, וכל מצוות הארץ, באות להזכיר לנו שאנחנו בביתו של מלך מלכי המלכים.
ועל הארץ הזו נאמר:
"ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב).
אדם שהולך בארץ ישראל ומרגיש שהוא בבית ה', ומודה לו בכל לבו, זוכה שה' משגיח עליו בהשגחה מיוחדת ונפלאה. זהו "להיות לכם לאלקים".
אחת שאלתי
ראיתי דבר נפלא בשם האר"י הקדוש על דברי דוד המלך:
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כז, ד).
המילה "אחת" רומזת לשלוש המתנות הטובות שנתן ה' לישראל: א' - ארץ ישראל, ח' - חיי העולם הבא, ת' - תורה. את שלושתן מבקש דוד המלך, כדי לשבת בבית ה' כל ימי חייו.
כשאדם מרגיש שה' נמצא לידו, אוהב אותו ושומר עליו כמו אבא טוב, אין דבר מתוק מזה. כמו שאמר דוד המלך: "ואני קרבת אלקים לי טוב" (תהלים עג, כח).
יזכנו ה' לזכור תמיד שאנחנו הולכים בביתו, להודות לו על המתנה הנפלאה הזו, ולהרגיש בכל יום את קרבתו ואת אהבתו.
📚 עוד חומרי לימוד על פרשת בהר – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/t/parasha.html
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/