← לכל החוברות בגופנים

חטא
המתאוננים
דבר תורה
לפרשת בהעלותך
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: David Libre

פרשת בהעלותך

חטא המתאוננים

תלונה אחת קטנה

בפרשת בהעלותך אנחנו קוראים על אחד החטאים הקשים ביותר של עם ישראל במדבר:

"ויהי העם כמתאננים רע באזני ה', וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" (במדבר יא, א).

מה הם אמרו? רש"י מביא שהם אמרו: אוי לנו, כמה התייגענו בדרך הזו, כבר שלושה ימים שלא נחנו מטורח הדרך.

וכי זה חטא כל כך גדול?

הם לא שמו לב שהם נישאים על כנפי נשרים, מוקפים בענני כבוד. רש"י בספר דברים (א, ב) מבאר שהדרך מחורב עד קדש ברנע היא דרך של אחד עשר יום, ובני ישראל עברו אותה בשלושה ימים בלבד. ה' מיהר להביא אותם לארץ. הוא התכוון לטובתם, שייכנסו לארץ מיד. ובמקום להודות, הם התלוננו.

מתלונה לתאווה

והם לא למדו מכך. מיד אחר כך כתוב:

"והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה, וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר" (במדבר יא, ד).

והרי היה להם המן, שאמרו עליו חז"ל (יומא עה, א) שאפשר היה לטעום בו את כל הטעמים. אבל הם רצו להרגיש תאווה מוחשית. ובסוף:

"הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם, ויך ה' בעם מכה רבה מאד" (במדבר יא, לג).

אנחנו רואים כאן שוב ושוב, שהחטא שה' מקפיד עליו במיוחד הוא כפיות הטובה. אדם שלא זוכר את החסדים של ה', ורק מתלונן.

מי שלא מתבונן, מסתפק

כך מתאר זאת דוד המלך בתהלים:

"וידברו באלקים, אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר. הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו, הגם לחם יוכל תת, אם יכין שאר לעמו" (תהלים עח, יט-כ).

אילו היו מתבוננים בחסדים העצומים שה' עשה להם עד אותו רגע, לא היו שואלים שאלה כזו. ה' שינה בשבילם את כל הטבע: המים במצרים נהפכו לדם, הצפרדעים עלו בכל הארץ, החושך כיסה את מצרים, הים נבקע לשניים. עמוד הענן הוביל אותם ביום ועמוד האש בלילה, והם אכלו לחם שיורד מן השמים.

מי שרגיל להתבונן בכל זה, מלא הודיה, ובוטח בה' שימשיך להפליא את חסדיו. אבל הם לא היו רגילים להתבונן, ולכן הסתפקו.

נפשנו יבשה

בני ישראל אמרו:

"ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו" (במדבר יא, ו).

איך אמרו "אין כל", אם במן היו כל הטעמים? רש"י (במדבר יא, ה) מביא שהמן קיבל כל טעם חוץ מחמישה מינים: הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים, מפני שהם קשים למיניקות. הם רצו דווקא את מה שאין, ועל זה אמרו "אין כל".

כך הוא אדם שלא רגיל להכיר טובה. הוא מתהלך בהרגשה של "אין כל", ומה שיש לו לא נחשב בעיניו. אבל מי שמכיר טובה לה', מודה על כל נשימה. כמה צריך להודות שאדם בריא, חי ונושם! זה לא מובן מאליו. כמה אנשים מחוברים למכשירים, לחמצן ולאינפוזיות, וצריך להתפלל עליהם, כי כל ישראל ערבים זה לזה.

היסוד

ה' ברא את העולם כדי להיטיב עם בריותיו. מי שמתבונן בחסדי ה' ומודה עליהם, נעשה כלי מוכשר לקבל עוד ועוד חסדים. ומי שרק מתלונן, סוגר את הכלי.

תפילה של בן לאביו

כשאדם מתבונן בכל החסדים שה' עשה איתו בכל ימי חייו, הוא רואה: מכמה מחלות ה' ריפא אותי, ומכמה מצבים קשים, שחשבתי שאין מהם מוצא, ה' הושיע אותי בדרך פלא. ואז הוא מתפלל מתוך אהבה של בן לאביו: אבא, אתה אוהב לעשות לי טוב, תושיע אותי גם הפעם. תפילה כזו מתקבלת.

מי שעובד את ה' מתוך אהבה ושמחה, לא חסרה לו חתיכת הבשר. הוא מרגיש כמו דוד המלך: "ה' רעי לא אחסר" (תהלים כג, א), "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" (תהלים כג, ו).

שני סוגי אש

בתחילת הפרשה בערה במחנה "אש ה'". הרב מבאר שיש באדם אש של תאוות, שבוערת בו כשהוא לא מתבונן בחסדי ה'. אבל כשהוא מתבונן, בוערת בו אש אחרת: אש של אהבת ה'. האש הזו מכבה את אש התאוות, ושומרת על האדם מכל רע, בגשמיות וברוחניות.

תודה על התורה

פרשת בהעלותך באה סמוך לחג השבועות, אחרי שקיבלנו את התורה מחדש. הצל"ח, מבעל הנודע ביהודה, כותב בסוף מסכת ברכות שאחת הסגולות הגדולות לזכור את התורה היא לברך את ברכות התורה בכוונת הלב.

וכך כתוב: "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ברוך אתה ה' למדני חקיך" (תהלים קיט, יא-יב). מי שרוצה שהתורה תישמר בלבו, צריך קודם לברך את ה' ולהודות לו. וצדיקים היו אומרים: כמו שמברכים לפני האוכל ואחריו, כך כשסוגרים את הספר, אומרים לה': תודה רבה שזיכית אותי ללמוד תורה.

חז"ל אמרו שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים, וקרבן תודה אינו בטל (ויקרא רבה ט, ז). התודה לה' נשארת לנצח.

יזכנו ה' להינצל מחטא המתאוננים, לשמוח במה שיש ולהודות עליו, עד שנזכה לחסד הגדול של הגאולה השלמה במהרה בימינו.

📚 עוד חומרי לימוד על פרשת בהעלותך – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/t/parasha.html

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לכל החוברות בגופנים

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה