← לכל החוברות בגופן מרים

תודה
לכלב
דבר תורה
לפרשת משפטים
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Miriam Libre

פרשת משפטים

תודה לכלב

בשר לכלב

בפרשת משפטים, מיד אחרי שהתורה קוראת לנו להיות קדושים, היא מוסיפה ציווי מפתיע:

"ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אתו" (שמות כב, ל).

בהמה שנטרפה בשדה אסורה באכילה. ומה עושים בבשר שלה? התורה אומרת: תנו אותו לכלב. וכי לקדוש ברוך הוא אכפת מה יקבל הכלב?

למה דווקא הכלב זוכה לבשר?

הכלב שלא נבח

רש"י מבאר שזהו שכרו של הכלב. בליל יציאת מצרים, כשמכת בכורות היכתה בכל בית מצרי, נאמר:

"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו, למאיש ועד בהמה" (שמות יא, ז).

הכלבים, שדרכם לנבוח על כל עובר, שתקו באותו לילה, ובני ישראל יצאו בשקט ובכבוד. ועל זה אומר רש"י:

"ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה... אמר הקדוש ברוך הוא: תנו לו שכרו".

יש כאן דבר מפליא. הכלב לא עשה שום מעשה גדול. הוא רק לא נבח. ובכל זאת הקדוש ברוך הוא לא שוכח לו את זה, ומצווה לתת לו את שכרו לדורות.

גם החמור קיבל שכר: הוא זכה למצות פטר חמור, כי החמורים נשאו על גבם את הכסף והזהב שהוציאו בני ישראל ממצרים (בכורות ה, ב). החמור עבד ועשה מעשה. הכלב רק שתק. ובכל זאת, גם השתיקה שלו נחשבת. ויש אנשים שגם כשהם רק נמנעים מלהזיק, זה דורש מהם מאמץ גדול, וראוי להכיר להם טובה על כך.

הכלב השומר

בעלי התוספות, בפירושם על התורה, מבארים את הפסוק בדרך אחרת. רועה יוצא עם צאנו לשדה, ואיתו כלב שומר. באים זאבים, והכלב רץ מכאן לשם, נובח ונלחם בהם במסירות נפש.

פעם אחת הגיעו שלושה זאבים יחד, ואחד מהם הצליח לחטוף כבשה. הכלב רדף אחריו בלי לוותר, עד שהזאב עזב אותה בדרך. הכבשה נשארה מפרפרת, טרפה. מה עושים בבשר הזה? אומרת התורה: "לכלב תשלכון אתו". לאותו כלב שנלחם בשבילך כל היום, תן את הבשר. זו הכרת טובה על עמלו.

הכלב אינו עושה חשבונות. הוא לא חושב: אם אניח לזאב לטרוף, אולי ארוויח את הבשר. הוא פשוט עושה את תפקידו בנאמנות, יהיו התוצאות אשר יהיו. גם בימינו יש כלבים שמסכנים את חייהם כדי להציל חיילים.

לפי דרך זו, המצווה נאמרה דווקא על הכלב ששומר על הצאן. ואילו לפי רש"י, הכרת הטוב היא לכל הכלבים, כי כולם צאצאיהם של הכלבים שלא נבחו במצרים.

איזה כלב אתה רואה?

אבל לפי רש"י קשה: מה עשה הכלב שעומד לפני? הוא בכלל לא היה במצרים!

התורה רוצה לחנך אותנו. אבותיו של הכלב עשו חסד עם אבותינו, ולכן אנחנו מכירים לו טובה. כך הלב נפתח, ולומדים להכיר טובה גם על חסד ישן, וגם על חסד קטן.

ויש כאן דבר עמוק יותר. יש אנשים שכאשר הם רואים כלב, מיד הם נזכרים איך נבח, איך הפחיד, ואת מי נשך פעם. והתורה אומרת: כשאתה רואה כלב, היזכר שהוא לא נבח ביציאת מצרים. התמקד בטוב.

כך גם עם בני אדם. כשפוגשים מישהו שהצר לנו, אפשר להיזכר בכל הצרות שעשה, ואפשר לחפש את הטוב שבו, אפילו טובה ישנה ורחוקה.

לא תתעב מצרי

את אותו יסוד אנו מוצאים בציווי אחר:

"לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח).

המצרים שעבדו אותנו וציערו אותנו שנים רבות. ובכל זאת, מבאר רש"י, מאחר שהיו לנו אכסניה בשעת הדחק, אסור לנו לתעב אותם. התורה מלמדת אותנו לזכור את הטוב, ולא רק את הרע.

היסוד

הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר של שום בריה, אפילו של כלב שרק לא נבח. וכשאנחנו לומדים לראות את הטוב בכל דבר ובכל אדם, גם הלב שלנו נעשה טוב.

עין טובה

מי שזוכר כל היום את הרע שעשו לו, אוכל את עצמו מבפנים. המחשבות הרעות הורסות את האדם. ומי שמתמקד בטוב, חי חיים טובים יותר, אוהב את הבריות, ונעשה בעצמו טוב.

לכן חז"ל קוראים לזה "עין טובה" (אבות ב, ט), ולא "עין שרואה טוב". מי שרואה טוב, העין שלו עצמה נעשית טובה, והוא כולו נעשה טוב.

ומי שמתרגל לראות את הטוב, רואה בסוף את הטוב הגדול מכולם: את חסדי ה' שמלווים אותו בכל רגע. אם הקדוש ברוך הוא זוכר לכלב שתיקה של לילה אחד, לפני אלפי שנים, כמה הוא זוכר ואוהב כל מעשה טוב קטן שלנו.

יזכנו ה' לראות את הטוב בכל דבר, להכיר טובה לכל בריה, ולהודות לו באהבה על כל חסדיו.

📚 עוד חומרי לימוד על פרשת משפטים – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/t/parasha.html

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לכל החוברות בגופן מרים

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה