פרשת בהעלותך
שלך גדולה
חלשה דעתו
פרשת בהעלותך פותחת במצוות הדלקת המנורה:
"דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח, ב).
רש"י מביא שם מדרש: למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן את חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
אבל מה היה חסר לאהרן?
שואלים הרמב"ן והאור החיים הקדוש: אהרן הכהן הגדול מקטיר קטורת בוקר וערב. הוא הקריב בעצמו את כל קרבנות הנשיאים. הוא עובד ביום הכיפורים, נכנס לפני ולפנים, ומברך את ישראל בברכת כהנים. למה חלשה דעתו? ומה הנחמה דווקא בהדלקת המנורה?
הרמב"ן מתרץ שהמנורה רומזת לחנוכה שעתידה להיות בימי החשמונאים. והאור החיים מבאר שבהדלקה לבדה אין הרבה מעשה, אבל אהרן גם מטיב את הנרות בכל יום, מנקה ומסדר את הפתילות והשמן. אבל עדיין צריך להבין: במה הדלקת המנורה גדולה יותר מכל שאר העבודות?
כל יום מחדש
תשובה אחת: קרבנות הנשיאים היו פעם אחת. הדלקת המנורה היא בכל יום ויום. מעשה טוב שחוזר על עצמו כל יום, גם אם הוא נראה קטן, גדול יותר ממעשה גדול שנעשה פעם אחת בלבד.
האור שבצנעה
תשובה שנייה הביא הרב גלינסקי: קרבנות הנשיאים הוקרבו בחוץ, על המזבח החיצון, וכולם ראו אותם. המנורה עמדה בפנים, בקודש, במקום צנוע. ומה שצנוע, מאיר יותר.
פעם נכנס הרב גלינסקי אל מרן הרב שך, והרב שך ביקש שיאמר לו דבר תורה. אמר לו הרב גלינסקי את הגמרא בברכות (ה, ב): רבי אלעזר חלה, ונכנס רבי יוחנן לבקרו. ראה שהוא שוכב בבית חשוך. הפשיל רבי יוחנן את שרוולו, ונפל אור בחדר.
ושאל הרב גלינסקי: למה היה צריך להפשיל את השרוול? הרי פניו של רבי יוחנן היו גלויות, ולא היה די באור שיוצא מהן? אלא מכאן, שהאור שיוצא ממקום מכוסה וצנוע חזק הרבה יותר מן האור הגלוי.
הרב שך נהנה מאוד מהדברים. הוא עצמו חי כך, וחיפש תמיד את מה שנעשה בצנעה. והוא הוסיף ראיה: רבי חנינא בן תרדיון, שהקהיל קהילות ברבים ולימד תורה במסירות נפש, שאל את רבי יוסי בן קיסמא: "מה אני לחיי העולם הבא?" ענה לו: "כלום מעשה בא לידך?". ומה מצא? מעשה קטן שעשה בשקט, בצדקה (עבודה זרה יח, א). מעשה גדול שנעשה ברבים, אינו דומה למעשה קטן שנעשה בצנעה.
להאיר לה'
תשובה שלישית מביא הרב זילברשטיין בספרו "עלינו לשבח", מן המדרש: משל לפיקח שהוליך עיוור בדרך, ושמר עליו מכל מכשול. כשהגיעו לבית, ביקש הפיקח מן העיוור שידליק לו את הנר. התפלא העיוור: "אתה מבקש ממני אור?" אמר לו: "כדי שתרגיש שגם אתה נותן לי משהו, ותוכל להכיר לי טובה".
כך אומר ה' לישראל: אני האירותי לכם כל הדרך, ועכשיו אתם האירו לי. הדלקת המנורה היא הכרת הטוב, כמו אמירת תודה לה'. וזו הזכות שניתנה לאהרן, ולכן "שלך גדולה משלהם".
היסוד
המעשים הקטנים, הצנועים, שחוזרים בכל יום, הם הגדולים ביותר. ובראשם התודה לה', שהיא כמו הדלקת המנורה, אור קטן שאנחנו מחזירים לה' על כל האור שהוא נותן לנו.
החיים שלך
לפעמים אדם רואה שחברו זכה למצווה גדולה, והוא לא. וזה שובר אותו. אז צריך לזכור את מה שה' אמר לאהרן: "חייך, שלך גדולה משלהם". מה שאתה יכול לעשות, אף אחד בעולם לא יכול לעשות במקומך. לכל אחד יש החלק שלו.
בכל בוקר אנחנו קמים ואומרים "מודה אני", בחדר, בשקט, בינינו לבין ה'. אחר כך ברכות השחר, תפילה, ציצית, תפילין, קריאת שמע, אהבת ה' ויראתו. עשרות מצוות עוד לפני שהיום התחיל. ויש יהודים רבים שרוצים ולא יכולים. כמה צריך לשמוח ולהודות על כל אחת מהן.
ובדור שלנו, שהניסיונות בו קשים והחושך גדול, כל מעשה טוב קטן שווה הון עצום, ועושה נחת רוח גדולה לפני ה'. מובא בשם האר"י הקדוש, שבדורות האחרונים מעשה קטן של יהודי שווה כמו מעשה גדול בדורות הראשונים. אם כך אמר על דורו, קל וחומר על דורנו.
כל אחד כהן גדול
היום אין לנו מנורה. אבל יש לנו פה. בתפילת נשמת אנחנו אומרים: "ושפה ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו". כל יהודי שפותח את פיו ומודה לה' על כל הטוב, ברוחניות ובגשמיות, הוא כמו כהן גדול שמדליק את המנורה.
ואפילו על עצם הזכות להודות, אנחנו מודים. בסוף "מודים דרבנן" אנחנו אומרים: "על שאנחנו מודים לך". ה' אוהב אותנו ונותן לנו את הזכות להאיר לו.
יזכנו ה' להעריך כל מצווה קטנה, לשמוח בחלקנו, ולהדליק לפניו בכל יום את נר התודה, בצנעה ובאהבה.
📚 עוד חומרי לימוד על פרשת בהעלותך – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/t/parasha.html
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/