🎧 לצפייה בשיעור המקורי ביוטיוב: לחצו כאן
ערב ראש חודש ניסן, לפני קריאת פרשת החודש, מתבוננים ביום שאין כמוהו. חכמינו אומרים שהיום הזה קיבל עשר עטרות, ושלא הייתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כמו ביומו.
שני רעיונות בשיעור: ראש חודש ניסן הוא יום שבו יורדת השכינה, וקידוש החודש הוא שיעור בהודיה מראש.
חז״ל מספרים שביום הזה נבנה המשכן, ובפעם הראשונה בהיסטוריה ירדה השכינה לעולם הזה. לפי חלק מהדעות ביום הזה נולד יצחק, הילד היהודי הראשון. ולפי דעת רבי יהושע בניסן נברא העולם.
בגמרא (שבת פז) מנויים הדברים שהיו ״ראשון״ ביום הזה: ראשון לנשיאים, לכהונה, לעבודה, לעבודת האש, לשכון שכינה, לברך את ישראל, לאיסור הבמות ולחודשים. כל אלה ביטויים של דבר אחד, השראת שכינה.
פרשת שמיני מתחילה ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״. רש״י מפרש: זה ראש חודש ניסן. הכלי יקר שואל: למה לא כתוב התאריך? אלא כדי לומר שהשמיני עצמו הוא הגורם.
מספר שבע הוא הטבע: ששת צדדי הבריאה והשבת שבתוכם. שמונה הוא מה שמעל הטבע: השראת השכינה והעולם הבא בתוך העולם הזה.
ולכן ברית עם נח נכרתה בשבע, ובני נח מצווים בשבע מצוות, אבל ישראל כורתים ברית בשמונה, ברית מילה ביום השמיני. בסוכות מקריבים שבעה ימים כנגד שבעים אומות, וביום השמיני עצרת עושים ״סעודה קטנה״ שרק לנו. השמיני שייך לנו. יש אומרים שהנשמה, אותיות ״שמונה״, יורדת אל האדם בברית.
בראש חודש ניסן יש יכולת מיוחדת לקבל השראת שכינה על האדם ועל ביתו. התנאי לכך הוא להודות לקדוש ברוך הוא על השפע ועל השראת שכינתו, ולשמוח בו. כך יהיה גם אצלך יום שמיני: יום של שכינה בבית.
בשבת החודש קוראים ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״ (שמות יב, ב). המשנה ברורה, בשם הר״ן, אומר שזה זכר לקידוש החודש. הפסוק נראה כפול: ״החודש הזה לכם ראש חודשים״ ואחר כך ״ראשון הוא לכם לחודשי השנה״.
רש״י מסביר: הקדוש ברוך הוא הראה למשה את הלבנה ואמר: ״כזה ראה וקדש״. אתם תקבעו מתי ראש חודש. ה׳ נתן לנו במתנה את האחריות על הלבנה: אנחנו מחליטים מתי יהיה כל ראש חודש.
מה מונח בכך שה׳ אומר לנו ״אתם תקבעו״? שה׳ וישראל עושים קשר ביחד. כמו בנישואין שני הצדדים משתתפים. זה מתאים לחודש ניסן, ״הִנֵּךְ יָפָה רַעְיָתִי״, שבו מתחיל הקשר עם בורא עולם.
ה׳ אומר: אני אשרה שכינה כשתקראו לזה ראש חודש. השכינה לא יורדת לבד, אלא אחרי שאנחנו אומרים בפה: היום ראש חודש. וכך אחר כך באה מצוות קורבן פסח, שבה אנחנו מודים מראש על הפסיחה שעתידה לבוא.
מכאן יסוד גדול: כדי לקבל שפע צריך להכיר שה׳ הנותן, ולהוציא את זה מהפה. מי שרוצה ברכה יודה מראש, יאמר בפיו, ואז יקבל. וכיוון שהכל תלוי בהתחלה, ראש חודש ניסן הוא אב לכל החודשים. הודיה ביום הזה היא הודיה מראש על כל השנה.
מודים מראש. מי שמקדש את החודש בפה ובלב, מזמין את השכינה אל השנה כולה.