🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
סגולה מופיעה בפרשת השבוע, פרשת עקב: "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֵת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה". ישנה סגולה לקחת ארבעים יום רצופים, שבהם, בכל יום, מקדישים כמה דקות להודיה — לחפש דברים נפלאים וטובים שעשה לנו בורא עולם — ולאחר מכן לומר "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" מתוך שמחה ואהבה. לאחר דקת ההודיה, אפשר לבקש כמה בקשות, שנזכה גם עליהן, בקרוב, להודות.
מה המקור לסגולה זו? כתוב בפרשת עקב על משה רבנו, שהתפלל לפני השם ארבעים יום — ופעמיים משה רבנו מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ארבעים יום. פעם אחת מייד לאחר חטא העגל, מי"ז בתמוז עד ערב ראש חודש אלול, שבסופה כבר החליט הקדוש ברוך הוא שלא יכלה את עם ישראל. ופעם שנייה, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שבו נתרצה הקדוש ברוך הוא לבני ישראל באהבה ובלב שלם. ועל כך נקבע לנו יום הכיפורים ליום מחילה לדורות — כמו שאז נמחל לעם ישראל, כך אלה ימי הרחמים, המתחילים בראש חודש אלול, ומסתיימים ביום הכיפורים, כנגד ארבעים היום שבהם התפלל משה רבנו.
"אָמְרוּ רַבָּנָן: יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם. לְמִי אַתָּה לָמֵד? מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִיב 'וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם'."
על פי דברים ט, יחבמיוחד בעניין ההודיה, יש עניין מיוחד למספר ארבעים. הקורבן היחיד שיש בו מצווה מיוחדת להביא ארבעים לחמים, הוא קורבן תודה — עם הקורבן היה מביא ארבעה סוגי לחמים, ובכל סוג עשרה לחמים, סך הכול ארבעה כפול עשרה — ארבעים לחמים.
גם ב"מזמור לתודה" יש עניין מיוחד למספר ארבעים. כותב ה"רוקח": ב"מזמור לתודה" יש ארבעים ואחת תיבות. מדוע? "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" עצמן הן, כביכול, כותרת — ולאחר הכותרת, יש ארבעים מילים, כנגד ארבעים החלות שהיה מביא עם הקורבן. אמירת "מזמור לתודה" נחשבת לאדם כאילו הקריב קורבן תודה בזמנו.
ננסה לדבר קצת על סודו של המספר ארבעים. יצירת הוולד היא במשך ארבעים יום, כמו שאמרו חז"ל במסכת נדה (ל, א): נשמה נוצרת בן ארבעים יום, כבר נקרא "ולד" וניתנה בו נשמה. וזה גם בגימטרייה "ולד" (=40). לא רק וולד — כל יצירה של דבר חדש, כל מעבר מדרגה לדרגה הבאה, הוא ארבעים יום. לכן התורה ניתנה בארבעים יום — משה עולה למעלה, לומד תורה במשך ארבעים יום, ורק לאחר ארבעים יום מצליח לזכור את הדבר. שכן לאחר ארבעים יום, האדם נעשה מציאות חדשה. משה רבנו יצר מציאות רוחנית חדשה, כדי לקבל את התורה ולזוכרה. וכך גם אנחנו: על ידי ארבעים ימי הודיה להשם, יכולים אנו להפוך למציאות חדשה — להיות אדם חדש, שעליו כלל לא נגזרה הגזרה, וכך יכולה הגזרה להתבטל.
לכן גם המבול היה ארבעים יום — כדי ליצור עולם חדש, עולם טהור, צריך ארבעים יום. את המספר ארבעים מסביר המהר"ל: הוא כנגד העולם, שיש בו ארבע — ארבע רוחות, ארבעה יסודות: אש, מים, רוח ועפר. יש ארבעה עולמות — אצילות, בריאה, יצירה, עשייה — ולכל עולם עשר ספירות, ולכל רוח — עשרה. יוצא שכנגד עולם שלם צריך ארבעים. על ידי הארבעים נעשה עולם חדש. במקווה צריך להיות ארבעים סאה — שכן המספר ארבעים יכול להפוך את האדם מטומאה לטהרה, להיות אדם חדש. לכן יום הכיפורים, שהוא יום הארבעים (מראש חודש אלול), הוא בבחינת מקווה — שביום הארבעים של אהבת השם, אנו נהפכים להיות בני אדם חדשים.
עם ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, כדי ליצור אומה שתהיה ראויה — לוקח ארבעים שנה. האדם בגיל ארבעים מגיע לדעתו השלמה — "אֵין אָדָם עוֹמֵד עַל דַּעַת רַבּוֹ עַד שֶׁלָּמַד לְפָנָיו אַרְבָּעִים שָׁנָה". מחדש הנועם אלימלך (רבי אלימלך מליז'נסק): האדם לא נברא בעולם רק כדי לשבור את הטבע — לכן, מי שמכיר את הקלקול שלו, את הטבע שנולד בו, ישבור את הטבע הזה במשך ארבעים יום רצופים, לעשות דווקא את המידה הטובה שהוא רוצה, ומן השמים יעזרו לו להצליח.
כך גם בהודיה: לאחר הודיה של ארבעים יום, נעשה האדם מציאות חדשה. כפי שכתוב בעניין קורבן התודה — שיש בו ארבעים חלות, מה שאין כן בשאר הקורבנות, כנגד ארבעים יום יצירת הוולד — לרמוז שיש בו תיקון לכל האדם. אדם שמודה להשם ארבעים יום, נעשה מציאות חדשה. הוא כבר לא אותו אדם שנגזרה עליו הגזרה, ובזה הוא ראוי לישועה. יהי רצון שנזכה להפוך להיות אדם טוב, אדם טהור, אדם חדש — ללא גזרות, ללא בעיות — אדם שכולו מלא שמחה, הודיה ואהבת השם.