בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹדָה

מצוות "ואהבת", הודיה על כוס המים שאחרי הצום, וסוד היום שבזכות ההודיה נבנית בו ירושלים
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

אנו עומדים ביום שלאחר תשעה באב — צום ארוך וקשה. יום כזה, שבו האדם עדיין מרגיש בגופו את הצימאון והרעב שחלפו, הוא הזדמנות מיוחדת להתחזק בהודיה ובאהבה לאבינו שבשמים, ולהתבונן במצווה היקרה מכל, שאותה ציווה אותנו השם בפרשת השבוע, ואותה אנו אומרים בכל יום בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ".

פרק א

"ואהבת" — הפלא שבעיני מלאכים

📖 בפרק זה:

השפת אמת: "פלא בעיני המלאכים ושרים עליונים"

"מה מאוד צריך איש ישראל להתפעל בזו המצווה 'ואהבת', שהקדוש ברוך הוא, הרם ונעלה מכל, מבקש מאיש ישראל לאהוב אותו, והוא פלא בעיני המלאכים ושרים עליונים."

שפת אמת, פרשת ואתחנן, תרנ"ד

מילים מתוקות אלה של בעל השפת אמת ראויות שנקרא אותן פעם נוספת, לאט: מה מאוד צריך איש ישראל להתפעל במצווה הזו — "ואהבת" — שהקדוש ברוך הוא, הרם והנעלה מכול, מבקש מאיש ישראל לאהוב אותו, והוא עצמו פלא בעיני המלאכים ושרים עליונים. חשבו על כך: בורא עולם, שאין ערוך לגדולתו, מבקש דווקא מאיתנו — בני אדם קטנים וחלושים — לאהוב אותו. וזה בעצמו מעורר פליאה גם בעולמות העליונים.

איך משיגים אותה — כמה דקות של התבוננות

איך אם כן נשיג את המצווה הנפלאה הזאת? מגלים לנו הראשונים — הסמ"ג, הסמ"ק, החובת הלבבות — שמשיגים אותה על ידי שמתבוננים ברוב טוב הבורא שנתן לנו. וכפי שכותב הספורנו: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... לְמַעַן תַּחְפֹּץ בְּחַיֵּי שָׁעָה, בְּחַיֵּי עוֹלָם" — זו התכלית: שתאהב את ה' אלוקיך בהכרך בטובו, עם רוב גודלו. אומר החפץ חיים בסוף ספר שמירת הלשון: איך משיגים אהבת השם? יושבים כמה דקות ביום, מתבוננים כמה חסדים עשה עם השם יתברך, הטוב והמיטיב. לאחר שאדם עושה כך כמה דקות ביום, הוא מתרגל שעל כל דבר טוב שיש לו, מיד להודות להשם, ואהבתו מתפשטת בכל כליו.

אשרנו, מה טוב חלקנו!

ב מכוס המים שאחרי הצום, ועד ט"ו באב
💧
פרק ב

מכוס המים שאחרי הצום, ועד ט"ו באב

📖 בפרק זה:

להודות על כוס המים — "לעולם יצעק אדם על העתיד"

אנו עומדים היום, לאחר הצום של תשעה באב, ותמיד יש עניין מיוחד להתחזק ביום שלאחר צום — ובמיוחד צום ארוך וגדול כמו תשעה באב — בהודיה להשם על כל האוכל שנותן לנו. אתמול היה כל כך קשה, לא היה אפשר לשתות, והייתי עייף מאוד בגלל זה. והנה, היום אני יכול לשתות — כמה אפשר להודות ולשבח לבורא ולו על כוס מים! קל וחומר על כוס קפה. ואפשר גם להוסיף, לאחר הברכה והשתייה: "יוצרי ובוראי יתברך שמך, מודה אני לך על כוס מים נפלאה שנתת לי; אתמול הרגשתי עד כמה כל כוס וכוס מחיה ומחזקת אותי — מודה אני לך שאתה כל כך מחיה אותי."

"לְעוֹלָם יִצְעַק אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְיִתֵּן הוֹדָיָה עַל מַה שֶּׁעָבַר, וְיוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ כְּפִי כֹּחוֹ, כָּל שֶׁהוּא מַרְבֶּה לְהוֹדוֹת אֶת ה' וּלְשַׁבְּחוֹ תָּמִיד — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח."

רמב"ם, הלכות ברכות י, ו

אנו יוצאים היום מ"תשעת הימים", שבהם זיכה אותנו אבינו הטוב והמטיב להשתתף בצערו, שעדיין לא זכינו להיגאל. כותב הרב שמעון פינקוס זצ"ל, על הקִרבה לקדוש ברוך הוא שבצום: "הצום מבטא את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. כשכואב לעם ישראל, לא רק שהוא משתתף בצערם — הקדוש ברוך הוא, שהוא כל יכול, ממש כואב לו. ואת זה אנו מחזירים מצידנו לו — הקדוש ברוך הוא — על ידי הצום, אנו כביכול משתתפים בכאבו של הקדוש ברוך הוא." ומשום כך, הצום מהווה קִרבה כל כך גדולה, עד שהוא כחלב המונח על גבי המזבח — האדם נותן מעצמו לקדוש ברוך הוא.

בזכות ההודיה — "תאסוף גלויותינו לחצרות קדשך"

אשרנו שזכינו לכזה דבר נפלא. וממועד זה, שלכן נקרא "מועד" — כי אנו מתוועדים, הקדוש ברוך הוא משתתף בצערנו — אנו עוברים למועד הגדול ביותר שיש לנו במועדי השנה: ט"ו באב. עליו אמרו חז"ל: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". ביום זה אנו מודים לקדוש ברוך הוא על הישועה העתידה, שבוודאי יגאל אותנו. ואיננו מחכים עד שייבנה בית המקדש כדי להודות — כבר כל יום ויום אנו מודים על הישועה העתידה, כמו שאנו אומרים בפסוקי דזמרה: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס... יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ." כבר היום אנו מודים על הישועה העתידה, ובוודאי ט"ו באב הוא הזמן הנפלא ביותר להודות על בית המקדש.

היכן אנו אומרים כל יום בתפילה, שבזכות ההודיה ייבנה בעזרת השם בית המקדש? כותב הבית יוסף (אורח חיים, סימן קכז), על תפילת "מודים דרבנן" שאנו אומרים: "תֶּאֱסֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ" — למה, בעבור מה? על שאנו מודים לך! אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיאסוף גלויותינו לחצרות קודשו — לבית המקדש — בזכות שעסקנו בעבודת ההודיה בזמן הגלות. זו הסיבה שיחזיר אותנו לבית המקדש.

למה יש בכוח ההודיה לבנות את בית המקדש? כי בית המקדש, מעצם מהותו, הוא מקום ההודיה — מקום שבו עם ישראל מתקבצים להודות ולהלל לשם יתברך. וכשם שבעולם הזה, בזמן הגלות, אנו ממשיכים ומקיימים את אותה עבודת הודיה — בפה, בלב, ובמעשה — כך אנו כביכול בונים כבר עכשיו, אבן על אבן, את היכולת שיחזור אלינו הבית שבו תתגלה ההודיה במלואה. יהי רצון שיהיה לכולנו היום, וכל יום, יום טוב, מלא אהבה, שמחה והודיה לאבינו שבשמים, האוהב, הטוב והמיטיב שבכל יום ויום.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. דברים ו, ה ("ואהבת את ה' אלוקיך")
  2. שפת אמת, דברים, פרשת ואתחנן, תרנ"ד
  3. ספורנו דברים ל, יט
  4. חפץ חיים, סוף ספר שמירת הלשון
  5. רמב"ם, הלכות ברכות י, ו
  6. הרב שמעון פינקוס זצ"ל, בעניין מהות הצום
  7. משנה, מסכת תענית פרק ד, משנה ח ("לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים")
  8. תהלים קמז, ב ("בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס") — פסוקי דזמרה
  9. בית יוסף, אורח חיים סימן קכז, על נוסח "מודים דרבנן"
▲